שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/צג
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה צ"ג
הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים למקום הרבה שלוחים וכל הדרכים הם בחזקת סכנה וביותר בעת וזמן החורף מהקור והצינה והנה בא אלי כמר יעקב בן מהר"ר נפתלי כ"ץ לספר את אשר קרה לו בנער שהיה משרתו אם יש לו ח"ו פשיעה במיתתו, והרי הוא רוצה לקבל תשובה ככל אשר יורו לו המורים, בתענית וסגופים קשים ומרים אולי יחבא מיסורים ובבכיה את קולו הרים אלה הן הדברים העוקצים כדבורים:
עובדא הכי הוה ביום ה' ד' אדר הראשון תט"ו לפ"ק הלך הוא והנער שהיה משרתו לעיר לאב שמכאן עיר ניקלשפורג להתם הוא שני פרסאות למחרתו ביום ו' אכלו פת שחרית והלכו לחזור ולשוב לכאן ולפי דרכם שהיו הולכים באו אל חצר אחד לבעל מקנה רועה צאן וקנה ממנו שתי עורות של שועלים ונשתהו שם קצת אחרי כן הלכו לדרכם ובאו אל כפר שהוא בין עיר לאב ובין עיר ניקלשפורג כפרסה מכאן ומכאן ושם ישבו לנוח ולפוש ואכלו שם אחר כך הלכו לדרכם ואז לא היה עדיין הרוח סוער עליהם כי הרוח היה הולך ברום ולא בתחת וגם לא היה הרוח חזק כל כך עד שבאו לכפר אחד שהוא מכאן עיר ניקלשפורג כמהלך שעה ומחצה בזמן שיש כושר לילך ואז היה כשעה אחת אחר חצות היום אז ראו שהרוח מתחזק והולך ומשפיל עד ארץ והיה שם נפח אחד ערל שהיה מכירו אמר אליו אתה יעקב בא אל ביתי כי קור לך ויחם לך הלך הוא והנער אל הבית ההוא וישבו שם לנוח ולפוש אמר הנפח טוב לכם אם תשארו פה אז אמר הוא אל הנער אם תרצה לישאר פה יכול ורשאי אתה אמר הנער דרך שחוק מוטב לי לילך ולאכול מן העגול שאופין בתבשיל של שבת וישבו שם קצת כרביעית שעה אמר הנפח שנית אם תצייתו לי תשארו פה כי הנה הרוח הולך ומתחזק וסוער מאד אמר הוא אל הנער אני איני רוצה להשאר פה כי רוצה אני להיות ביום השבת בביתי אמנם אתה תוכל לישאר פה כי אין אתה חזק כמוני לילך בטוב ושוה לי ואם אנו נלך צריכין אנו לילך לגמרי ולא נשאר בכפר והשיב לו הנער אם אין אתה רוצה לישאר פה גם אני איני רוצה לישאר פה באשר תלך אלך אז אמר הוא אל הנער אם כן הוא צריך אתה לישא את רגליך ולהתחזק בדרך ונתן הנפח לנער כובע משלו והיא כשל ההגרי"ם שתהא מהודקת על ראשו שלא ישאנה הרוח גם נתן לו בתי ידים משלו והלכו לדרכם והרוח היה מתחזק והולך והשלג היה מנשב ממרום ומתחת וכסה כל דרכים ויהי כאשר הלכו מצאו עמוד אחד צבוע אדום שעל ידי זה הכירו דרכם, והראה לנער ואמר ראה סימן זה שבדרך ישר אנו הולכים אחרי כן כאשר הלכו חזרו ולא הכירו את דרכם עד שבאו אל עמוד אחד לבן אמר אל הנער ראה את העמוד הזה הרי אנו הולכים דרך ישר וישב שם הנער לנוח ולפוש וישב לפני העמוד שיגין עליו מפני הרוח וחזרו ועמדו והלכו דרך שם והיה עמק וגשר מעל העמק והשלג היה מכסה העמק והגשר אמר הוא אל הנער ראה לפניך ולך אחרי שלא תפול אל העמק והיה מגשש במקלו לכוון הליכתו על הגשר והנער הלך אחריו ונתקו רגליו מעל הגשר ונפל אל העמק וטרח הוא והצילו מן העמק אז נתקררו ומגלגל הנער ונטל הוא בית יד שלו ונתן להנער כדי שיחמם את ידיו אבל מעט הועיל לו ומאז נתייגע הנער ולא היה יכול לילך בטוב ונפל על ברכיו לפעמים ואמר הנער אליו לך אתה מצד זה שהרוח בא משם ואני אלך בצדך וכן עשה ואחר כך חזרו והלכו ולא היה כח בנער לילך ולקחו תחת זרועותיו והוליכו והיה מסייעו לילך וגם הגין עליו מהרוח והיה מגלגל עמו כך עד שאחר כך אמר הנער כי אינו יכול לילך עוד כלל אמר הוא אליו ראה הנה העיר והמבצר לפניך ולמה תרך לבבך קרוב הוא הדרך לבוא אל העיר אמר הנער העיר והמבצר אין אני רואה רק כמדומה ההר והתלוי' העומדת על ההר אני רואה חזרו והלכו מעט עד שבאו כמהלך חצי שעה או פחות מן העיר ונחלש הנער מאד עד שלא היה יכול לילך עוד כלל ונתן לו מן הלחמים העגולים החלולים שאופין בימי העינוי שלהם ולא היה לו שליטה לשוברו כי נתקררו ידיו וגם נשתנו ממראיתם ואמר הנער אליו הנה אשאר פה ולך אתה אל העיר ושלח נא אלי עגלה להוליכני אל העיר בכן הלך הוא ממנו במרוצה אל העיר והרוח היה הולך וסוער ונחלש גם הוא ונתקררו אזניו ובקשוי ובדוחק גדול שהשיג לבא אל בית ערל אחד כמעט שפרחה נשמתו ולא היה בו כח לעמוד ובא הערל בעל הבית ההוא ובני ביתו והושיבו אותו אל התנור ונתנו חומץ לתוך פיו להשיב את נפשו ושאלו אותו מי הוא ואמר להם את אשתו ואת ביתו גם הגיד להם כי נערו שוכב על פני השדה שנתקרר והוא ירא שימות והודיע הערל ההוא את הדברים לרחוב היהודים ובאו אליו אשתו ושאר יהודים ורצו מיד אל הדרך שמשם באים מעיר לאב כדי להציל את הנער וכל כך היו נחפזים עד שלא שמו אל לבם לשאול את פי כמר יעקב איה איפוא הניחו כי סבורים היו שימצאוהו על אם הדרך גם הוא מפני חלישתו לא שם על לבו להגיד להם רק שהניחו קרוב לעיר סמוך להר הראשון ולא מצאוהו וחזרו ובאו אל העיר אחר כך בבין השמשות לקחו עגלה וסוסים ונסעו אל המקום ההוא להציל את הנער והיה הרוח סוער ומסמא את עיני הבריות והשלג היה עוקץ ומכאיב כמחט בבשר החי ונעשה חושך ואפילה והיו מחפשים על הדרך ההוא ולא מצאוהו עד שלמחרתו בשבת הבוקר אור והאנשים שלחו מצאו אותו שוכב מת במקום ההוא שאמר כמר יעקב כ"ץ רק שהיה שוכב כשש אמות מן הצד ולא באם הדרך והם לא ראוהו מאתמול:
גרסינן בפרק המקבל דף ק"ז והסיר ה' ממך כל חלי אמר רב זו עין וכו' רבי חנינא אמר זו צינה דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים שנאמר צנים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ע"כ ובכתובות פרק אלו נערות דף ל' פריך וצינים פחים בידי שמים נינהו והתניא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים וכו' ומסיק התם צינים פחים בידי אדם וכתבו התוספות התם בד"ה הכל בידי שמים וכו' וז"ל והא דאמרינן לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מפורעניות וקיר נטוי דאסור לעבור תחתיו התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו דהא ודאי שבידו יכול להמית עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס אי אפשר לו לשמור אבל צינים פחים לעולם אל יבואו עליו באונס אם רוצה ליזהר וכו' עכ"ל:
הרי מבואר מתוך הגמרא וממה שכתבו התוספות דאדם יכול ליזהר עצמו מצינים ופחים שאפילו על ידי אונס אינם יכולים לבא עליו ואם כן היה נראה לכאורה שיש לתלות מיתת הנער הזה שמת בצינה בפשיעת כמר יעקב כ"ץ שלא שמרו כראוי והוליכו בדרך שלא היה יכול להציל את עצמו ולא מיחשב לאנוס שהרי כתבו התוספות בהדיא שאפילו על ידי אונס אינן יכולין לבא עליו אם רוצה ליזהר:
אמנם לקושטא דמילתא לא ידענו דבר ברור במה לחייבו אי משום שיצא לכתחלה מהעיר בזמן ועת שהיה הקור גדול והיה לו לישאר בהעיר הא ודאי לאו מילתא הוא כיון שאז עדיין לא היה הרוח סוער לא היה סכנה לצאת לאדם שהוא מלובש כראוי והא קא חזינן שאין אדם נמנע מלילך לדרך שהוא צריך אפילו בזמן שהקור גדול אלא שצריך שיהא מלובש כראוי והרי גם הוא והנער היו מלובשים שהרי ביום שלפניו היה כמו כן קור גדול והלכו מכאן לעיר לאב ולא הוזקו:
ותו שקודם שיצאו מן העיר אכלו פת שחרית ואיתא בהמקבל התם דף ק"ז ת"ר שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית מצלת מן החמה ומן הצינה ומן הזיקין וכו' ותו איתא התם אמר ליה רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהוטי רהיט ולא מטא לגברא דמצפרא כרך ואמר רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה אמר ליה דכתב לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו וכו' ע"כ הרי קיים מאמר רבותינו ז"ל והאכילו לנער פת שחרית להנצל מן הצינה ושיהא יכול לילך בטוב מאי הוה ליה תו למיעבד:
הן אמת שמצאתי שמ"ו בעל ב"ח על הטור א"ח בסימן קנ"ה מביא בשם מרדכי הארוך וז"ל ששאלת לפרש שיעור פת שחרית ובאיזה שעה ביום אוכלין אותה דע שאנו לא נהגו בה כל עיקר ואין רבותינו רגילין בה מפני ששמענו שפת שחרית אינה באה אלא בתבואה הרחוקה מן הישוב ולא שמעה קול תרנגולים ולא קול מושכין באניות והרגילין בה צריכין לאוכלה תדיר בכל יום על כן נמנעין החכמים ממנה דאי אפשר לעמוד עמה עכ"ל הרי מבואר דפת שחרית דמיירי בה בגמרא שמצלת מן הצינה לאו היינו פת שחרית סתם מכל מקום כיון דבגמרא אתמר סתמ' פת שחרית עביד והאכילוהו פת שחרית ומילתא דהמרדכי הארוך לא מיתפרסם לאינשי:
ואם כן בזה שהלך מחוץ לעיר ביום ההוא אף על גב שהיה קור גדול לא פשע מידי כיון שאז לא היה הרוח סוער ואחרי כן כשהיה על הדרך התחיל הרוח להתחזק והיה סוער מאד ומסמא את עיני הבריות היה אנוס ואפילו אי הוה לו עשרה מלבושים לא היו מועילים לו כי הרוח מקצר את רוח האדם ומסמא את עיניו ומייגע את האדם אם הולך הוא ובכה"ג כשאדם יוצא לדרך בעוד שאין הקור גדול כל כך ואין הרוח סוער כל כך ואחר כך כשהוא על פני השדה נתחזק הרוח ונתגב' הקור עד כי תועה הוא בדרך ואינו מכירו ובא לידי סכנה ודאי דאין זה בידי אדם אלא בידי שמים ולא אמרינן שצינים ופחים בידי אדם אלא כשהוא רואה שכבר הרוח סוער והקור גדול והוא אינו משים על לבו לישאר בבית התם הוא דאמרינן דאין זה בידי שמים אלא בידי אדם כיון שהיה יודע שיש סכנה בדבר אבל אם מתחלה כשהחזיק לילך לדרך עדיין לא היה הרוח סוער כל כך ואחר שהחזיק בדרך נתגבר ונתחזק הרוח עד שמסמא את עיניו ומכסה כל הדרכים ומייגעו ומקצר את רוחו ומביאו לידי סכנה ודאי דאנוס הוא ואין זה בידי אדם אלא בידי שמים דליכא למימר שלכתחלה לא היה לצאת מפתח ביתו והיה לו להשים על לבו שמא יצא הרוח דא"כ אין לדבר סוף לעול' לא יהיה אדם רשאי לצאת מחוץ לפתח ביתו בחורף משום שמא יתגבר הקור והרוח יתחזק ויבא לידי סכנה וכן בקיץ שמא יתגבר החום וזה ודאי דבר שאין לו שחר הוא אלא כיון דרוח כהאי רוח שאינו מצוי הוא אין לאדם לאסוקי דעתיה עלייהו וכדפטרינן מנזיקין דנעשו ע"י רוח שאינה מצויה דמיחשב כאנוס בפרק קמא דבבא בתרא דף ג' באבנו וסכינו שנפלו מהגג וכו' ופירש רש"י דאי ברוח שאינו מצויה הוה אונס ולא מיחייב וכו' ובריש הכונס ד' נ"ו בכופף קומתו של חבירו בפני הדליק' דמסיק דמטיה ברוח שאינו מצוי' ופרש"י ברוח שאינו מצוי' דמידי דלא סלקא דעתיה וכן בדוכתי טובא לכך כיון שיצא בעוד שלא היה הרוח חזק כל כך יצא ברשות ואח"כ כשהיה על השדה נתחזק הרוח מיקרי אנוס דלא אסיק אדעתיה מתחלה על ידי רוח שאינו מצוי כל כך:
ואף על גב דבסוף פרק ב' דבבא קמא דף כ"ז קאמר רבה נפל מראש הגג ברוח שאינו מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק וכו' וכן פסק הטור ח"מ סימן קכ"א הרי מבואר דאונס של רוח שאינו מצויה לא מיקרי אונס לענין נזקי גופו משום דאדם מועד לעולם הא לאו מילתא הוא על כרחך צריכין אנו לומר אף על גב דאדם מועד לעולם וכו' וילפינן מן פצע תחת פצע לחייבו על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון כדאיתא בפרק קמא דבבא קמא דף כ"ו מכל מקום אונס גדול מהני כמו שכתב הטור ריש סימן תכ"א בשם הירושלמי באחד שהיה ישן ובא זה ושכב בצדו והזיק ראשון לשני דפטור וכן כתבו התוספות סוף פרק האומנין דף פ"ב בד"ה וסבר רבי מאיר וכו' ומביאים הירושלמי ומחלקין בין אונס לאונס והיינו דאונס גמור פטור אדם המזיק ובסנהדרין בהנשרפין סוף דף ע"ו בד"ה רוצח שלא עשה בו אונס כרצון וכו' ולכך מוכרחים אנו לומר הא דכתב הטור ח"מ בסימן תכ"א בנפל ברוח שאינו מצויה דחייב בנזק היינו דוקא שאין הרוח חזק כל כך כמו רוח שאינו מצויה אף על גב דאינו מצויה כל כך כמו רוח מצויה מכל מקום מצויה לפעמים לכך אונס כהאי כיון שאינו אונס גדול לא מיפטר אבל ברוח שאינו מצויה הרבה כגון רוח חזק וגדול דאינה מצויה אלא לעתים רחוקות ודאי דמיקרי אונס גמור ומיפטר באדם המזיק דאי לאו הכי יהיו דברי הטור חשן משפט סותרים זה את זה דבריש סימן שע"ה כתב הטור בהדיא בנפל ברוח שאינו מצויה מן הגג מיקרי אנוס ופטור ובסימן תכ"א כתב בנפל מן הגג ברוח שאינו מצויה חייב בנזק וכן הקשה הרב ב"י וכן הקשה נמי מ"ו בב"ח אלא על כרחך דתרי מיני אונס הם בנפל מן הגג ברוח שאינו מצויה והיינו בסימן שע"ה מיירי ברוח חזק שאינו מצוי אלא לעיתים רחוקות התם הוא דפטור אדם המזיק דמיקרי אונס גדול דלא מסיק אינש אדעתיה שיהא רוח הזק כל כך ובסימן תכ"א מיירי בנפל מן הגג ברוח שאינו מצויה ואינו חזק כל כך דלא מיקרי אונס גמור והוי ליה לאסוקי אדעתיה וכן פירש מ"ו בב"ח יעויין שם ונראה לי דהכי דייק לישנא דהטור דהרי בסימן שע"ה נקיט בהדיא לישנא דאנוס וכתב וזה לשונו ובלבד שלא יהא אנוס כגון אם נפל ברוח שאינו מצויה וכו' עכ"ל, ובסימן תכ"א לא הזכיר לשון אונס כלל אלא נקט סתם נפל ברוח שאינה מצויה אלא ודאי משום דלא מיירי התם ברוח שאינו מצויה בגונא דהוי אונס גדול דהיינו רוח חזק מאד אלא סתם רוח שאינו מצויה דלא מיקרי אונס גדול למיפטר אדם המזיק אבל רוח זה שהיה באותו יום שמת הנער היה רוח חזק מאד כאשר אנו יודעים מזה שלא היה כן משנים רבים ודאי דמיקרי אונס גדול למיפטר אדם המזיק דלא מסיק איניש אדעתיה ארוח חזק כהאי:
וכן מוכח נמי מדברי התוספות דפרק אלו נערות דכשהוא מתחיל לצאת מהעיר בעוד שאין הקור גדול כל כך ואין הרוח סוער ואחר כך כשהוא על הדרך על פני השדה מתגבר הקור והרוח סוער עד שמביאו לידי סכנה אין זה בידי אדם אלא בידי שמים שהרי כתבו התוספות התם דף ל' בד"ה הכל בידי שמים וכו' וז"ל וא"ת והא פחים בידי שמים נינהו כדאמרינן בויקרא רבה פרשה ט"ז אמר ליה אנטונינוס לרבי צלי עלי אמר ליה רחמנ' שיזבך מצינת' אמר ליה דא צלותא יתיר חדו כסו וצינתא אזלא אמר ליה תישתזיב משרבא אמר ליה הא כדו צלותא דכתיב אין נסתר מחמתו ויש לומר דקרא כתיב בעוברי דרכים או במלחמה כדרך המלכים דבדרך אין יכול ליזהר מן החום אבל אם רוצה לישב בביתו יכול ליזהר שישב בבית של אבנים או יכנס במרתף עכ"ל:
הרי כתבו התוספות בהדיא שעוברי דרכים מיקרו אנוסים לענין החום והוא בידי שמים ולכן צלי רבי עליה דאנטונינוס שיצילו ה' מן החום על הדרך ולא אמרינן שלכתחלה היה לו ליזהר שלא לצאת לדרך שהיה לו לאסוקי אדעתיה שמא יתגבר החום כל כך עד שלא יוכל לסבול אלא על כרחך משום דאם כן אין לדבר סוף שלעולם לא יצא מפתח ביתו ודבר שאינו מצוי אין אדם מסיק אדעתיה והוא הדין נמי לענין הקור אם מתחלה לא היה קור גדול כל כך ולא היה הרוח סוער ואח"כ כשהיה על הדרך נתחזק הקור והרוח ודאי אין זה בידי אדם אלא בידי שמים וזה נראה לי ברור לכך אין לפשוע אותו מצד זה ולחייבו:
ואי משום שכשבאו לכפר ששם היה הנפח כבר היה הרוח סוער ומתחזק ומשפיל עד לארץ והיה לו לישאר שם בהא נמי לא פשע שהרי אמר אל הנער אם רוצה לישאר שם שהרשות בידו אלא שלא רצה הנער לישאר שם והיה מתחזק לילך מאי הוי ליה למיעבד והכי פריך בפרק האומנין דף פ' אמר מר קב לכתף אם איתא דלא מצי ביה בר דעת הוא לשדיא וכו' ושינויים דמשני התם לא שייכי הכא והיה הוא סבר כיון שהנער השיבו דרך שחוק שמוטב לו לילך כדי שיאכל בשבת תבשיל של שבת ודאי דיודע בעצמו שיש לו כח לילך דבר דעת הוא לכך נראה דאין להפשיע אותו גם מצד זה:
ואי משום שאחר כך כשנתייגע הנער ולא היה יכול לילך עוד לא היה לו להניחו לבדו על פני השדה אלא היה לו לישאר אצלו ואפשר שהיה יכול להשיב את נפשו ולהצילו הא לאו מילתא הוא שהרי היה צריך להציל את עצמו וחייו קודמין ואלו היה נשאר הוא עמו על השדה היה מסתכן כמוהו והיו מתים שניהם ובריש איזהו נשך דף ס"ב תנינא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים אם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה א' מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ודרש וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך:
הרי מבואר אפילו אי לא היה הולך ממנו אלא כדי להציל את עצמו לא היה חייב משום דקיימא לן כרבי עקיבא דחייו קודמין לחיי חבירו מכ"ש כשהלך ממנו מתחלה היה כוונתו כדי להציל גם אותו והנער עצמו אמר לו שילך אל העיר וישלח לו עגלה להוליכו לעיר הרי ברשותו הלך ממנו וכאשר באמת עשה כן והודיע ליהודים שהלכו וחפשוהו אלא שלא מצאוהו ודאי דאין לו בזה שום פשיעה:
אלא שמכל מקום כיון דכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא יש לתלות קצת אשמה בכמר יעקב כ"ץ בזה שלא נשאר עם הנער בכפר ההוא ששם היה הנפח כיון שראו שהרוח היה הולך וסוער כל כך אף על גב דכבר כתבתי דאין להפשיעו בזה כיון שהוא אמר אל הנער שישאר שם ולא רצה הנער מאי הוה ליה למיעבד מכל מקום לקושטא דדינא לא מיפטר בהכי כיון דאסור להתייחד עם הגוי כדתנן ריש פרק ב' דע"ז לא יתייחד עמהם מפני שחשודין על שפיכות דמים והביאו הטור י"ד בסימן קנ"ג ואם כן לא היה רשאי להניחו יחידי עם הגוי אף על פי שהנער לא רצה לישאר שם לא מטעם זה לא רצה לישאר שם אלא כמו שאמר שרוצה ליהנות מתבשיל של שבת מכל מקום הוא לא שפיר עביד מתחלה שרצה להניחו יחידי עם העכו"ם הרי בזה שלא רצה לישאר גם הוא שם פשע כיון שראה שהרוח סוער והולך מתחזק ולא היה לו לומר כלל אל הנער שישאר שם אם לא היה רוצה גם הוא לישאר שם:
ועוד יש לו לתלות קצת פשיעה משום שהנער היה משרתו ובעסקיו הלך עמו הוי הוא כגורם מיתתו שמת בדרך בצינה וקור דהכי כתב מהרי"ו בתשובה סימן קכ"ה וז"ל מה שכתבת שבשליחותו נהרג רבי עזרא הי"ד גרסינן בפרק חלק דף צ"ה אמר ליה הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים, על ידך נהרגו דואג ואחיתופל על ידך נהרגו שאול ובניו רצונך יכלה זרעך או תמסור ביד אויביך וכו' אלמא אף על גב דדוד המלך ע"ה לא פשע במידי רק שעל ידו באו לידי תקלה אפילו הכי נענש כל שכן הכא שבשליחותך בא אליו הרעה הזאת דאיכא למיחש לעונש יסורים וטוב שתקבל עליך יסורים כגון תענית ארבעים יום ואם יש לו בנים קטנים תן להם כפי נדבת ידך ותנצל מצוקה וצרה עכ"ל והביאו מהררש"ל בתשובותיו סימן צ"ו ומהר"ם לובלין סימן מ"ד בתשובותיו וכן פסק נמי בבאר שבע על המאמר הנ"ל בפ' חלק:
ואם כן הוא הדין נמי כאן שהנער הלך עמו בעסקיו ומת על הדרך מחמת צינה מיקרי הוא הגורם לדברי הפוסקים הנ"ל:
ואף על גב שכבר כתבתי בתשובתי סימן שיש לי גמגום על פסק זה ושנראה לי דשליח שנהרג או נטבע בדרך כשהלך בשכרו לא דמי להאי מעשה דדוד בנוב משום דהתם במעשה דדוד בנוב היה הוא הגורם והכשיל לאחימלך בלי הגיד לו כי בורח הוא ואלו היה יודע אחימלך שהוא בורח מן המלך לא היה נותן לו לחם וחנית הרי הביאו דוד לידי סכנה ההיא אבל שליח ההולך בשכרו שמדעתו מוסר נפשו לסכנה כי כל פועל ושכיר יום נושא את נפשו לעלות בכבש ולתלות באילן וכמו שדרשו רבותינו ז"ל על ואליו הוא נושא את נפשו שבשביל שכרו הוא מכניס את עצמו לידי סכנת נפש ודאי דאין בעל בית השוכרו מיקרי הגורם כמו שהארכתי שם בתשובה:
הא כבר כתבתי התם שמכל מקום דלמסקנ' אעפ"י שנראה לי כן להלכה אבל למעשה אין לזוז מדבריו של מהרי"ו וכל הגדולים שנגררו אחריהם וצריך כפרה:
לכך נראה כיון שכמר יעקב כ"ץ רוצה להצדיק את עצמו ולצאת ידי ספיקו ולבו הומה עליו על כן יש לו לילך על קברו של הנער עם תלתא גברא דסמיכי ויבקש מחילה ממנו ויתענה ארבעים יום רצופים ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בלילה ואח"כ יתענה כל יום ב' וה' משך שנה תמימה גם כל ערב ראש חדש ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לא בליל שלפני התענית ולא בליל שלאחר התענית חוץ מר"ח שרשאי לאכול בשר ולשתות יין אבל לא דרך שכרות ולא ילך לשום סעודה ושמחה אפילו לסעודת מצוה ומכל שכן לסעודת מריעות כל משך שנה זאת ויתענה בי' ימי תשובה כל ימי חייו וכן בה"ב אחר הרגלים וכן ערב ראש חדש כל ימי חייו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |