שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קא
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ק"א
אתת לקדמאי אתתא אחת שמה בונא בת אלקנה בוכה ומייללת על בעל נעוריה שהיה נקרא יוסף בן משה מק"ק בורז"א ונהרג בגזירת הריקים בקיץ תח"ל ובעית מינאי לעיין בשריותא דילה שתהא שריא להתנסבא לאחר והציע דבריה ואמרה כי כבר העידו על מיתת בעלה איש אחד ואשה אחת בק"ק ווילנא בפני ב"ד והיה בידה כתוב וחתום מאותו ב"ד שהיא מותרת להנשאלאחר אלא שאותו הכתב נאבד ממנה בדרך בפליטתה מק"ק ווילנא מחמת רעש המלחמה בקיץ תט"ז לפ"ק ועתה מצאה פה ק"ק ניקלשפורג את האיש והאשה ההיא שהעידו כבר על מיתת בעלה ובעית מינאי להושיב ב"ד ולשאול אותם שיעידו שנית על מיתת בעלה ולהוציא את משפטה לאור על פי הגדתם בכן את קולה ברמה שמעתי וממנה נתפצרתי ונתפייסתי ושנים מהאלופים דיינים אתי עמי הושבתי ולקרוא לאיש ולאשה ההיא צויתי ואת אשר הגידו מפיהם יקרא אלי ואני כתבתי ורשמתי:
ואע"פ שמן הדין כיון שהיא אומרת שכבר התירו ב"ד אותה להנשא לאחר לא היתה צריכה יותר דיותר יש להאמינה כשאומר' שהתירוה ב"ד להנשא לאחר על פי עדות שהעידו על מיתת בעלה במלחמה ממה שיש להאמינה כשאמרה סתם ששמעה מאחד שאמר לה שמת בעלה והשתא כשאמר לה אחד שלא בב"ד אלא בינו לבינה שמת בעלה יכולה היא לסמוך עליו ולבוא אל הב"ד ולומר מת בעלי ומתירין אותה כמו שכתב הר"ן בפרק שבועת העדות הביאו הרב ב"י בטור א"ה סימן י"ז סעיף ה' ובש"ע סעיף ח' ואין הב"ד צריכין לשלוח אחר העד ההוא אעפ"י שהוא בעיר כמו שכתב מהרי"ו בתשובה סימן ט' סעיף ח' והביאו הרב בהג"ה ש"ע סעיף ח' וכל שכן כשהיא אומרת שב"ד התירוה להנשא לאחר על פי עדות שהעידו על מיתת בעלה כמו בנדון דידן שיש להאמינה ואין צריכין לשלוח אחר העדים אעפ"י שהם בעיר אע"ג דהתם בהר"ן מיירי דליכא מלחמה דמהימן העד לומר מת סתם ולא חיישינן לבדדמי אבל כאן בנ"ד דאיכא מלחמה וחיישינן לבדדמי מ"מ כיון שהיא אומרת שבבית דין העידו על מיתת בעלה במלחמה ועל פי אותן עדות התירוה ב"ד להנשא לאחר ודאי דלא היו ב"ד מתירין אותה אלא אחר שעמדו על עיקר עדותן שהיו מעידים דברים ברורים ולא בדדמי דיותר יש לסמוך מה שמעידים לפני ב"ד ממה שיש לסמוך אהגדת חוץ לב"ד:
וזה פשוט הוא שיש להאמינה במה שאומרת שהב"ד התירוה ולא חשדינן אותה למשקרת משום דלא חיישינן אלא לשאמרה בדדמי והיינו מילתא דלא שייכא אלא בהריגה דשמא אומרת כך מספק אבל באמיתת הדבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום דהכי איתא בהדיא במרדכי פרק בתרא דיבמות והביאו הרב ב"י בסימן י"ז סעיף מ"ט יעויין שם וכן הוא בהג"ה מרדכי דיבמות פרק מצות חליצה בד"ה ראובן ושמעון הלכו עם נשותיהם וכו' שכתב וז"ל ועוד הא דמספקינן אי עד א' נאמן במלחמה היינו משום דאמרה בדדמי והכא שאומרת ראיתי המוח מפוזר ומפורד והיה להן שהות כל כך אין זה בדדמי אלא באמת וברור וכו' עכ"ל ומהאי טעמא אי אומרת נהרג במלחמה וקברתיו נאמנת לדעת כל הפוסקים האחרונים ושלא כדעת הרמב"ם הביאו הטור בסעיף מ"ח הוא הדין נמי מה שאומרת שב"ד התירוה נאמנת:
וא"כ לפי זה לא היינו צריכים להושיב ב"ד לשמוע מפי העדים עצמם שהעידו על מיתת בעלה כיון שהיא אומרת שכבר התירוה ב"ד להנשא לאחר על פי העדות ההם אלא לפי שהיא דייקא ומינסבא וחוששת לעז שיאמרו עליה שעל פי עצמה הותרה הפצירה בי לשאול את העדים ולעיין בשריותא דידה בכן נתפצרתי ונתפייסתי ואת שאלתה מצאתי:
והנה אתא לקדמנא כד הוינא במותב תלתא בי דינא כמר ראובן בן הקדוש רבי יצחק מק"ק לאחוויץ והעיד בתורת עדות בעונש אם לא יגיד ונשא עונו וז"ל הרי אני מכיר את האשה הזאת הנצבת עמנו בזה והיא נקראת בונא ואנחנו קוראים אותה בלשונינו בונקי ובעלה היה נקרא יוסף והיו דרים בק"ק בורז"י ולי היה אח היה נקרא פרץ גם הוא היה דר שם וכשגברו הריקים נמלטתי אני ובני ביתי מק"ק לאחוויץ שהייתי דר שם ובאתי אל ק"ק בורז"י אל אחי כמר פרץ וכן באו לשם יהודים הרבה משאר קהלות מגליל ההוא וזה היה קודם חג השבועות תח"ל אחר חג השבועות באו ריקים לק"ק בורז"י ולערב בליל ה' עשו רציחות באורחים וביום ה' למחרתו לאור הבוקר המתקנו סוד יחד אני ואחי כדת מה לעשות ואמר אחי כמר פרץ יש לי מכירים ערלים הבטיחו אותי שלא לעשות לי מאומה וידעתי בבירור שאז באותו יום ה' נהרג כמר יוסף בעל האשה הזאת על ידי פועל שלו שהיה משרתו בבית היין שרוף הוא הורגו וחלילה לי לשקר ולהגיד בשביל הנאת ממון ואין לי נפקותא בזה רק אני מגיד הידוע לי ע"פ האמת ושאלנו אנחנו ב"ד אותו אם כן הוא שאתה היית במעמד ההוא כשנהרג כמר יוסף איך ניצלת אתה והשיב ואמר הפועל שלו לקח נקמתו מן כמר יוסף ואמר לו זכור את אשר עשית לי והכית אותי על שקלקלתי קצת בפעולה שלי הרי אני נוטל נקמתי ממך ושאלנו אותו אנחנו ב"ד שנית הלא אין אתה משיב לנו על מה שאנו שואלין אותך אם כן הוא שאתה היית במעמד ההוא איך נצלת ולא הרגו גם אותן והשיב אני לא הייתי שם במעמד ההוא ושאלנו אותו א"כ איך ידעת שנהרג והשיב אני קברתי אותו דהיינו י"ד ימים אחרי כן צוה עלינו אחד מיוחד שבריקים לקבור את ההרוגים שהיו שוכבים שם והבטיח אותנו שלא יעשה לנו מאומה והיינו שם ואני ואחי פרץ ושני ערלים להבדיל ושמנו כמו ח' נפשות לקבר אחד והיה כמר יוסף אחד מהם ושאלנו איה הוא פרץ אחיך והשיב שמת בקראקא אחרי כן על מטתו ושאלנו אותו מי היו ההרוגים האחרים והזכיר קצתן בשמותן זהו עדותו של כמר ראובן בן הקדוש ר' יצחק מק"ק לאחוויץ שהעיד בפנינו ביום ג' טו"ב ניסן יום ראשון חול המועד פסח תט"ז לפ"ק:
שוב אתא לקדמנא האשה מרת דינה בת משה והיא אלמנת כמר פרץ בן הק"ר יצחק אחיו של כמר ראובן העד הנ"ל, וזה אשר העידה אחר שהשבענוה אותה בשבוע' התורה ואיימנוה בחרם יהושיע בן נון וז"ל אני הייתי דרה עם בעלי בק"ק בורזי"א והאשה הזאת הנצבת עמנו בזה מרת בונק"י גם היא והבעלה כמר יוסף בן משה בראנדיקי היו דרים שם ויודעת אני להגיד בבירור שבעלה כמר יוסף נהרג ע"י פועל שלו משרתו בבית היין שרוף שלו דהיינו כשבאו הריקים גרשו אותנו מבית שלנו ובאנו אל בית כמר יוסף והיא בונק"י כבר נמלטה על נפשה ולא היתה בביתה ובא הפועל שלו שהיה משרתו בבית היין שרוף ושחטו על מפתן הבית ושאלנו אנחנו ב"ד אותה ראית את זה בעיניך והשיבה בעו"ה בעיני ראיתי את זה ובעלי כמר פרץ ואחיו כמר ראובן גם המה היו שם ושאלנו אנחנו ב"ד אותה ואיך נצלתם אתם והשיבה אנחנו היינו מבקשים על נפשינו והפועל הזה נטל נקמתו מן כמר יוסף ושאלנו אותה והלא הגיד גיסך ראובן שלא היה שם והשיבה הוא אינו יודע להגיד כמו ואנכי יודעת שהיה שם אלא שברח משם ושאלנו אנחנו ב"ד אותה אולי ראית שחתכו בצוארו ואפשר הוא שהיה יכול להיות כן והשיבה אוי לנו כי חטאנו אנכי הייתי שם כל היום את ההרוג יוסף בעל האשה הזאת מושכב לפני מת לפוח וי"ד ימים אחרי כן בא לקבורה ע"י בעלי פרץ ואתה ראובן ושני ערלים להבדיל ששמו אותו לקבר עם עוד שאר שהיו שם ואמרנו לה אנחנו ב"ד אין אנחנו שואלים על הקבורה אלא אנחנו שואלים אותך על ההריגה אם תוכל להגיד דבר ברור שהיא מת ממש והשיבה פשיטא יכולה אני להגיד כי ראיתי אותו מושכב לפני כל היום ועיניו היו קמוצים ומגואלים בדם שהיה על עיניו ובידים שלי הסירותי את הדם מעל פניו ומעיניו באותו יום שנהרג ושאלנו אותה אם היא היתה מכירו שהיה בעל אשה זאת והשיבה פשיטאשהיתה מכרת אותו יפה זקנו היה שחור והיה בעל בשר ורך בשנים ושאלנו אותה למה לא נקבר כי אם י"ד ימים אחרי כן והשיבה מפני שטמונים היינו אצל ערל אחד בין החזירים ומכוסים באשפתות עד לבסוף שנשקט הרעש קצת יצאנו לחוץ זהו מה שהגידה מרת דינה בת משה אלמנת כמר פרץ מק"ק בורזי"א בפנינו בית דין ביום ג' טו"ב ניסן יום ראשון דח"ה פסח תט"ז לפ"ק:
הנה על פי העדות של העד כמר ראובן בן הקדוש רבי יצחק יראה שאין להתירה להנשא לאחר כיון שהוא עצמו אמר שלא ראה שנהרג אלא שמצאו הרוג י"ד יום אחר אותו יום שנעשה ההריגה מן הריקים והוא קבר אותו ודאי דאין לסמוך על דבריו שכבר הסכימו כל הפוסקים דאין מעידין על ההרוג אלא עד ג' ימים מפני שפרצוף פניו משתנה ומכ"ש בימי החום שרגילים להיות בחדש סיון שהמוכים ופצועים נעשים נפוחים ודאי שאין להכיר ההרוג וחיישינן שלא הכירו יפה ואמר בדדמי שזהו בעל אשה זאת לפי שמצאו בביתו של בעל אשה זאת וכבר שמע קול שבעל אשה זאת נהרג על ידי פועל שלו משרתו בבית היין שרוף אמר בדדמי שזהו שמצאו הרוג בבית זה הוא בעל אשה זאת ואפשר שלא זה הוא אלא אחר הוא:
ואף על גב דביצא הקול איש פלוני נהרג ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת כן כתב הרב ב"י בסעיף כ"ח בשם הרא"ה והריטב"א והביאו בש"ע בסעיף כ"ז לפסק הלכה ומסיים בטעמו בב"י משום דממה נפשך אם הקול אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאסר ג' עכ"ל ואם כן ה"ה נמי בנדון זה נימא כך כיון שהוא אמר שהקול יצא שנהרג ואחר י"ד ימים מצאוהו מת והכירוהו אם כן תהא אשתו מותרת מכח טעמא דממה נפשך אם הקול אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג':
הא לאו מילתא הוא משום דהא דשרינן בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג ותלינן דנהרג תוך ג' אינו אלא היכא דאין נראה שום שינוי פנים דהכי כתב הריטב"א הביאו הרב ב"י סעיף כ"ח וז"ל ונימוקי יוסף כתב שהריטב"א כתב דמסתבר לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פני' ושמא נתפח חששא דרבנן הוא וכו' עכ"ל הרי לא תלינן לקולא שהוא תוך שלשה אלא באין נראה שום שינוי פני' אבל בנדון דידן שלא ידעינן שלא היה לו שינוי פנים שהרי לא אמר שלא היה לו שינוי פנים לא תלינן להקל ודבר זה מיקרי ספק בתחילת גוף העדות אם זה הוא ולא אזלינן לקולא דהכי מסיק בפרק יש בכור דף מ"ו כי אקילו רבנן בסופה בכתחלה לא אקילו רבנן ופירש רש"י בסופה לאחר שכוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיק אפילו בעבד ושפחה אבל תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא הקילו עד שהכירוהו יפה עכ"ל וא"כ בנ"ד שלא אמר בפירוש שלא היו פניו משתנים מיקרי ספק בגוף העדות בתחלתו ולא עוד אלא שמשמע מדבריו שהיו פניו משתנים משום שאעפ"י שאנן רוצים לתלות לקולא ולומר שנהרג תוך ג' מכל מקום העד הוא היה סבר שנהרג כבר י"ד ימים קודם לכן כאשר אמר בעדותו ואז היה חום גדול ודאי שהיה פניו משתנים כדרך ההרוג השוכב כמה ימים בשעת החום ואלו לא היה משתנה ודאי שהיה מזכיר בהגדת עדותו שלא היה משתנה לפי מה שהיה סבר הוא שהיה שוכב י"ד יום לכך בכה"ג שאין יודעין שלא היו פניו משתנים לא אזלינן לקולא לתלות שנהרג תוך ג':
ועוד נראה הא דשרינן בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג ותלינן שנהרג תוך ג' היינו שהוא שעת שלום ואומרים שהכירוהו תלינן ודאי שהכירוהו יפה שהוא בעל אשה זאת ולא אמרי בדדמי ותלינן שנהרג תוך ג' אע"פ שלא אמרו בפירוש שהכירוה יפה אמרינן מסתמא הכירוהו יפה אבל אם נהרג במלחמה ומצאוהו הרוג אפילו בידוע שנהרג תוך ג' אין להתיר אלא באומרים בפירוש שהכירוהו יפה ואי לא אמרי בפי' שהכירוהו יפה אלא אומרים סתם שהכירוהו כיון שהוא שעת מלחמה חיישינן שמא לא הכירוהו יפה ואומרים בדדמי שהוא בעל אשה זאת כיון שיש מלחמה סבר סלקא דעתא בכל הני דאקטיל הוא פליט וכן יש לי לדייק מלשון המרדכי בפרק האשה בתרא הביאו הרב ב"י סעיף מ"ט וז"ל דבמקום שאמר העד אפי' בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו יפה יפה בטביעות עין בהא לא איבעיא לן דפשיטא דנאמן וכו' עכ"ל הרי דקדק וכתב שיאמר והכרתיו יפה יפה וכו' ולא סגי כשיאמר והכרתיו לחוד משום דבמלחמה צריך דקדוק היטיב אפילו תוך ג' חיישינן לבדדמי דסבר דבכל הני דאקטיל הוא פליט לכך צריך שיאמר והכרתיו יפה ואי לא אמר הכי חיישינן דלא זהו שמעידין עליו אלא אחר הוא והוא סבר שהוא בעל אשה זאת:
וכן משמע נמי מלשון הרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' שהביא דעת המרדכי שיש להתיר אפילו על פי עד אחד אם אומר שראה אותו אחר המלחמה שהיה שוכב מת והיינו דוקא שיאמר והכרתיו היטיב אבל באומר סתם שהכירוהו לא סגי:
והאי עד ראובן בן הק"ר יצחק לא אמר מידי שיהא משמע ממנו שהכירוהו יפה שהרי לא אמר אלא שמצא אותו הרוג וקבר אותו ואית לן למיחש שלא בקש לדקדק אחריו אם זהו בעל אשה זאת אלא כיון שכבר שמע קול שנהרג בעל אשה זאת ומצא את ההרוג בביתו של בעל אשה זאת סבר שזהו שמצאוהו הרוג הוא בעל אשה זאת ואפשר שאינו כן אלא אחד הוא:
ועוד נראה והוא עיקר דהא דכתבו הרא"ה והריטב"א ביצא קול איש פלוני נהרג ואחר שלשה ימים מצאוהו מת והכירוהו שאשתו מותרת מטעם ממה נפשך וכו' אינו אלא דוקא בגונא דמיירי התם דלא נשמע משום הריגה אחרת רק מהריגה זאת שיצא הקול שנהרג פלוני התם הוא דיש להתיר משום דקאי האי טעמא דממ"נ דאם הקול אמת אין אנו צריכין יותר ואם אין הקול אמת מהי תיתא לומר שנהרג לפני שלשה ימים כיון דלא נשמע משום הריגה אחרת אלא אמרינן השתא הוא דנהרג והשתא הוא דנמצא אבל היכא דידעינן בודאי שנהרגו כמה נפשות מישראל והקול יצא שפלוני הוא שנהרג בתוכם ואח"כ נמצא א' והכירוהו והוא לאחר שלשה ימים משיצ' הקול אין להתיר אשתו משום דבענין זה לא קאי האי ממה נפשך דאיכ' למיחש דאותו קול שיצא שפלוני נהרג אינו אמת אבל מ"מ ידעינן בודאי שנהרגו נפשות וחיישינן שמא זה שנמצ' עתה הוא מן אותן ההרוגים והרי הוא לאחר ג' ימים ואין להכירו ועיין בסימן שם הארכתי מענין זה והוכחתי דכך הוא האמת אלא שאין כאן להאריך כי שם מקומו ושם בארתי באר היטב הכל על נכון ואם כן ה"ה נמי בנ"ד כיון שנהרגו אז בעו"ה הרבה נפשות מישראל אף על פי שיצא הקול על בעל אשה זאת שנהרג חיישינן דילמא הקול אינו אמת וזה שמצאוהו אותו אחר י"ד ימים הוא היה מן אותן ההרוגים שנהרגו קודם לכן והרי הוא לאחרי שלשה ימים ואין להכירו, לכך אין לסמוך על עדותו של ראובן הנ"ל להתיר לאשה זאת שתנשא לאחר:
אבל על פי מה שהגידה מרת דינה בת משה אלמנת פרץ ודאי יש לסמוך להתיר האשה הזאת ברווח' להתנסבא לאיש אחר כיון שהגידה דברים ברורים שראתה אותו שנהרג ושהיה מת בודאי אע"ג דאמרה שנהרג במלחמה וצריכה שתאמר וקברתיו או מילת' אחריתי המורה על מיתה ודאית הא אמרה דברים ברורים המורים על מיתה ודאית שהרי אמרה שהיא היתה שם כל היום וראתה אותו מושכב לפניה מת כיון דמינטר' וחזיא ודאי נאמנת משום דסתם מלחמה דמיירי בה תלמוד' היינו מלחמה שעורכים על פני השדה או שהם לוחמים על העירוזורקים חיצים ואבני בליסטריאות ויראים למינטר ולמיחזי חזי וחיישינן לאומרים בדדמי אבל במקום דמנטרה ומיחזי נאמנים לומר נהרג דהכי מסיק ריש פרק האשה שלום דסברא סלקא דעתך בכל הני דאקטיל הוא פליט את"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרא עד דחזיא זימנין דמחו להו בגירא או ברומח' וכו' וסבר' בודאי מת וכו' ופירשו התוס' וז"ל והיא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקים חיצים וכו' אבל לקמן גבי נפלו עלינו ליסטים נאמנת לומר נהרג שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי עכ"ל ובנדון דידן היתה מנטרה כל היום ואומרת שנהרג ודאי על דבר ברור מעידה ולא בדדמי:
ועוד כיון שהגידה שהיא היתה מסירה הדם בידיה הנקרש מעל פניו ומעל עיניו שהיו מגואלים בדם הרי היתה נוגעת בו לאחר שמת ודאי שמעידה על דברים ברורים שמת וכן כתב הר"ן הביאו הרב ב"י וז"ל ומכל מקום הוו זהירין בדבר דלא בעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמ' דברים שהם ברורים שאין לספק בהם דאמר בדרמי סגי כגון דאמר נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצ' באלו וכו' עכ"ל הרי מבוא' שאין צריכים שתאמר דוקא וקברתיו אלא ה"ה מילת' אחרית' המורה על מיתה ודאית וכן כתב הריב"ש בתשובה הביאו הרב ב"י וז"ל שאפילו למצריכים שיאמר מת וקברתיו ודאי קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף וכו' בהא סגי דהשת' ליכא למיחש למידי וכו' עכ"ל והרי האשה הזאת אמרת שהיתה נוגעת בו בידיה על פניו ועל עיניו וראתה אותו כך מושכב לפניה כל היום ודאי דהגדתה מהני דכל זה מורה על מיתה ודאית שהרי התעסקה בו וראתה בו שמת בודאי:
אבל מה שאמרה שראתה כשקברוהו לו סגי שתהא הוראה על מיתה ודאית דכיון שלא נקבר אלא י"ד יום אחר הריגתו והעלימה עיניה ממנו ודאי דלא הכירה אותו אחרי כן וע"כ לא אמר באומר מת במלחמה וקברתיו דמהני אלא בקוברו תוך ג' אחר שנהרג דאז יכול להכירו אף על פי שהעלים עיני ממנו אבל באומר מת במלחמה והעלים עיניו ממנו ולאח' ג' קברו ודאי דלא מהני דאין מעידין על ההרוג אלא תוך ג' ולכך הך איתתא מרת דינה אלו לא אמרה דבר ברור שראתה אותו כשנהרג שהיה מת ממש והיינו שהיה מושכב לפניה כל היום ושהיתה נוגעת בו בפניו ובעיניו שהיתה מסירה בידיה הדם מעל פניו ומעל עיניו כאשר אמרה באמת אלא היתה אומרת שנהרג במלחמה וי"ד ימים אחר הריגתו ראתה שקברוהו ובין ההריגה והקבורה העלימה עיניה ממנו לא היתה עדותה מועיל משום דעל ההריגה חיישינן לבדדמי ועל הקבורה ודאי דלא היתה יכולה להכירו אבל לפי שאמרה דברים ברורים שראתה אותו מושכב לפניה כל היום ונוגעת בו וראתה שמת ממש ודאי דיש לסמוך על דבריה:
ואין לפוסלה מטעם דהוכחשה בדברים שהיא אמרה שאחי בעלה כמר ראובן גם הוא היה שם כשהרגו לבעל אשה זאת וכמר ראובן עצמו הגיד שלא היה שם כשהרגוהו דודאי הכחשה כהך לא מיפסלה דהא מבואר בהדיא בתשובת הרא"ש כלל נ"ט סימן א', עד המעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמי, ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה וכו' הביאו הרב ב"י בש"ע מטור ח"מ סי' ל' סעיף ד' והרב בהג"ה ש"ע סוף סימן כ"ט ועוד יש כמה טעמים דאין זה מיקרי הכחשה אלא שאין להאריך בדברים פשוטים שאינן צריכין ראיה:
לכך נראה שאשה זאת מרת בונא בת אלקנה שהיתה כבר נשואה לכמר יוסף בן משה בראנדיקי מק"ק בורז"י מותרת להנשא לאחר בלי פקפוק, הנראה לע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |