שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קטו
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קט"ו
ידי הרימותי, וחקקתי אותותי, ליתן את בריתי, לאיש, אפרתי, הכריתי והפלתי אחד מאלף מצאתי האלוף התורני המופלא נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני כמהר"ר אפרים כ"ץ יצ"ו:
את אשר נתעורר מכ"ת שיש להחמיר שלא לכסות דם השחיטה מאוזות שמלעיטין אותן אלא עד אחר בדיקת הושט, מהא דכתב הרב בהג"ה ש"ע מיורה דעה סי' ל"ג דיותר שכיח ריעותא תחיבת קוץ מחמת הלעטה מסרכות הריאה בבהמה וחיה ואם בחיה דאין הסרכות מצויות בהם כל כך כמו בבהמה כדמסיק הרב בההג"ה סי' ל"ט סעיף, ג' פסקו הפוסקים וכן הרב ב"י בש"ע סי' כ"ח דאין לכסות דם שחיט' חיה אלא עד אחר בדיקת הריא' אוזות שמלעיטין אותן דשכיחי בה טובא ריעותא דתחיבת קוץ לא כל שכן שאין לכסות דמן אלא עד אחר שתבדוק הושט זהו תורף דברי מכ"ת בשינוי לשון קצת:
הנה צד חומרא זו יש לה מקום ורוח אלהים בקרב כ"ת על התעוררת הזה אף על גב דיש לחלק קצת בין אווזות לחיות דשאני חיות דבכולן יש חשש ריעותא דסרכא מה שאין כן באווזות דאיכא חשש דתחיבת קוץ אלא באותן שמלעיטין אותן, אבל לא באותן שאין מלעיטין ואפשר שלא רצו לחלק בין האווזות מקצתן לכסות ומקצתן שלא לכסות וסמכו ארובן שאין בהן ריעותא ומכסין דם שחיטת כולן מכל מקום האמת יורה דרכו שאין חילוק זה מספיק שלא להשהות הכיסוי היכא דידוע הוא שאווזא היא שהלעיטו אותה כיון דאפשר בכיסוי אחר בדיקת הושט ויש תקנה בעיר לבדוק הושט:
אמנם נראה לדינא שאין להחמיר בכך גבי אווזות אף על גב דשכיחי בהו טובא ריעותא דתחיבת הקוץ משום דאיכא למיחש לתקלה שלא יכסה כלל אחר כך אפילו כשתמצא כשירה ושאני חיה אף על פי דאין הסרכות מצויות כל כך כמו בבהמה אפילו הכי החמירו שלא לכסות דם שחיטתה אלא עד אחר בדיקת הריאה משום דלא אתי לידי תקלה שלא יכסה כלל אחר כך כשתמצא כשירה משום דאותו שוחט עצמו ששחט החיה הוא בודק אותה אחר כך ואין הטבח רשאי לפתוח החצר הכבד בלא שוחט ההוא ואז מיד כשימצא השוחט שהחיה היא כשירה יכסה דם שחיטתה ולא אתי לידי תקלה שלא יכסנה אבל באווזות שאין השוחט עצמו בודק את הושט אלא מביאין הושטין לביתם ורואים אם יש בהם ריעותא אז מראין לחכם ואיכא למיחש היכא שלא ימצאו ריעותא או היכא שימצאו ריעותא אלא שהחכם יכשירנה לא יהיו נזהרים להודיע להשוחט שיהא מכסה דמה ולא יבא לידי כיסוי כלל לכך מוטב לסמוך ארובא ולכסות מיד:
דומיא דברכת השחיטה שמברכין מיד ולא החמירו שלא לברך אלא עד אחר הבדיקה כמו שהחמירו בכיסוי משום דלא אפשר הוא כיון שהברכה צריכה להיות עובר לעשייתה וסמכינן ארובא ומברכין על השחיטה מיד הכי נמי באווזות שמלעיטין כיון שיש לחוש לתקלה שלא יבא לידי כיסוי כלל סמכינן ארובא ומכסין מיד דהוי כלא אפשר כיון שיש לחוש לתקלה שלא ישא לידי כיסוי כלל כדפי' וזה נכון:
ועוד נראה לחלק בין ריעותא דתחיבת קוץ באווזות שמלעיטין ובין ריעותא דסרכות בחיה דבאווזות אף על גב דשכיחי בהוא טובא ריעותא דתחיבת קוץ על ידי הלעטה מכל מקום לא שכיחי כ"כ דמיטרפא בהו מה שאין כן בחיות דשכיחי בהו ריעות' דסרכות אע"ג דלא שכיחי בהו כל כך כמו בבהמה מכל מקום שכיחי בהו ריעותא דסרכות והיכא דאית ביה סרכות מיטרפא בה דאין סרכא בלא נקב, אלא שאנן בדורות הללו מקלינן למעך בהם ואם נתמעכת תולין להקל והיינו משום דתלינן דלא הוי סרכא אלא ריר בעלמא, אבל מכל מקום כבר אמרו חז"ל דהסרכות מצויות בהם והיינו סרכות שאין מתמעכין דאי מתמעכין לא מקרי סרכא וכל שנסרכ' הוי טריפה דאין סרכא בלא נקב לכך שפיר דמי שלא לכסות אלא עד אחר הבדיקה משום דהטרפות מצויות בהם אבל אווזות אף על פי דתחיבת קוץ מצויות בהם מ"מ הטריפות אינה מצויות כל כך דהרבה נמצאים כשרות ע"י בדיקה לכך אין להחמיר שלא לכסות מיד אף על גב דהחמירו בהו לבדוק את הושט מכל מקום לא החמירו להשהות הכיסוי עד אחר בדיקת הושט כיון שאין הטריפות מצוייות בהם כל כך, וסמכינן ארובא ומכסין מיד אחר השחיטה, גם זה נכון:
[הג"ה להרב בן המחבר דנראה לחלק בין ריעותא דאווזות וכו' וריעותא דריאה וכו' דאם אינו נקוב מב' צדדי' נהגו להכשיר ותו אף אם הוא תקנה בעיר לבדוק הוושטין הוא אסור משום תקנה ומ"מ אם זרק הושט בלא בדיקה כשר דבהרבה מקומות אין בודקין כלל הושט אבל בריאה שכיחי יותר טריפות בהו, דכמה מיני טריפות בריאה ולא משום סרכות לבד ותו אם זרק הריאה דלא בדיקה מדינה הוא טריפה דהכי איתא במרדכי פרק קמא דחולין וזה לשונו והא דרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת איכא לתרוצי דלא היקל אלא בשאר מיני טריפות שלא הצריכו לבדוק אבל ריאה שיש בה כמה מיני טריפות וכו', וגם ראב"ן כתב כיון דנהגו לבדוק אי איתרמי דמפקח בלא בדיקה טריפה דלא סמכינן ארובא עכ"ל, ואפי' לרש"י דמתיר הרי מכל מקום כתב בפ"ק דחולין דף י"ב שאין מפרסמין הדבר:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |