שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קד
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ק"ד
פנויה בתולה זנתה, ונתעברה ואמרה שמפלוני והוא פנוי נתעברה והוא הכחיש' ורצו בני משפחתה לגופו שישאנה יעמדו לדין לפני מנהיגי הקהלה ונתנוהו לבית האסורים וכדי שיודה והיה אסור כמה ימים ומבית האסורים טלטלוהו והביאוהו לפני מנהיגי הקהלה כמה פעמים וחקרוהו ודרשוהו על ענין זה ולא הודה וגם לא נתרצה לישאנה עד כי אחרי כן על ידי רוב השתדלות נתפשרו בני משפחתו עמו כמה שיתנו לו לנדן ועשו לו בטחון אז הודה ואמר צדקה ממני ונתרצה לישאנה ונעשה חפשי מבית האסורים ורצו בני משפחתה שיכניס אותה מיד בחופה וקידושין:
והוריתי להם דאסור לו לישאנה עד אחר שתלד ותמתין כ"ד חדש דכיון שהוא היה מכחישה תחלה ואמר שלא בא אליה אלא מאחר נתעברה הרי לפי דבריו היא מעובר' ומנקת חבירו ושוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כל זמן העיבור והנקה כדאיתא בפרק החולץ דף מ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנקת חבירו וכו':
אבל אין לאוסרה עליו בעודה מעוברת ומנקת משום דאפילו לפי דבריו דהשתא שמודה לה שבא אליה מ"מ חיישינן מדאפקרה נפשה לגבי האי אפקרה נפשה נמי לגבי אחרינא וא"כ הוית מעוברת ומנקת חבירו להא לא חיישינן דכבר פסק הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סוף סימן ט"ז גבי כהן שבא על אלמנה פנויה וכו' דלא חיישינן להכי כיון שהוא מודה לה שבא אליה הביאו הרב בהג"ה ש"ע מא"ה סוף סימן ג' לכך אי הוה אזלינן בתר הודאתו דהשתא לא הוה אסרינן ליה אבל לפי שמתחלה הכחישה ואמר שלא בא אליה יש לאוסרה לו כל זמן שהיא מעוברת ומנקת משום דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא כדפירשתי דלפי דבריו הראשונים היא מעוברת ומנקת חבירו:
ואע"ג דאיכא מאן דסבירא ליה דפנויה מזנה לא מיקרי מעוברת ומנקת חבירו ומותרת לינשא תוך כ"ד חדש והוא הג"ה מרדכי פרק החולץ הביאו הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן י"ג הא כבר חלקו עליו כל חכמי דורו ובטלה דעתו ברוב אלא שהרב ר"י מינץ בתשובה שאלה סימן ה' פסק להקל בפנויה מזנה הביאו הרב בהג"ה ש"ע התם היינו דוקא היכי דאיכא למיחש לתקלה כגון במופקרת כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע או בדאיכא פריצי הדור כמו בנדון דמיירי ביה הרב ר"י מינץ אבל בלאו הכי כמו בנ"ד דהיא אינה מופקרת ופריצי הדור לא שכיחי דיריאים מן האומות שמענישים על זה הרבה והלואי שיהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם מודה הרב ר"י מינץ דאין חילק בין מזנה לשאינה מזנה לעולם אסורה להנשא לאחר עד שתמתין כ"ד חדש אחר לידתה ולעיל בתשובה שאלה סימן נ"ה נתבאר הכל באורך יעויין שם מילתא בטעמא ושם נתבאר נמי השגה על הרב ר"י מינץ בהבנת דברי הרא"ש ז"ל בענין זה והדברים ברורים כי אין חילוק בין מניקה למניקה בין שהיא מזנה ובין שהיא אינה מזנה לעולם צריכה להמתין כ"ד חדש לכך בנדון דידן דזה הכחישה מתחלה ואמר שלא בא אליה אלא מאחר נתעבר' הרי לפי דבריו הוית מעוברת ומניקת חבירו ואסורה לו כ"ד חדש אע"ג, דאח"כ הודה לה שבא אליה לא מהימן לענין שהיא רשאי לישאנה תוך כ"ד חדש כיון דשוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:
דומיא להא דאיתא בפרק קמא דכתובות דף כ"ב אשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנ' וכו' ומייתי לה בטור א"ה סימן מ"ז ותו התם אשה שאמרה טמאה אני ואחר כך אמרה טהורה אני אינה נאמנת וכו' ומייתי לה בטור י"ד סימן קפ"ה והיינו משום דכבר שויה אנפשה חתיכה דאיסורא הכי נמי בנדון דידן כיון שבתחלה הכחישה ואמר שלא בא אליה ומאחר נתעברה הרי היא מעוברת חבירו לפי דבריו אם כן אסורה לו כל כ"ד חדש אחר לידתה ולא מהימן לומר אח"כ שממנו נתעברה:
וכי תימא הא התם באומרת אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני ואם נתנת אמתלא לדבריה כדמפרש התם שמתחלה באו עליה אנשים שאינם מהוגנים אמרה אשת איש אני ואחר כך באו עליה אנשים מהוגנים אמרה פנויה אני נאמנת ומהני לה אמתל' וכן נמי באומרת לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נותנת אמתלא לדבריה כמו שהביאו התוספות בשם ירושלמי בד"ה ואפילו הכי וכו' וז"ל שמואל בעי לאזדקוקי לאיתתא אמרה ליה טמאה אני ולמחר אמרה טהורה אני אמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה אמרה ליה אתמול לא הות בי חילא וכו' ושאיל ליה לרב אמר ליה אם נותנת אמתל' לדבריה נאמנת עכ"ל:
הרי מבואר באמרה אשה איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת וכן נמי באומרת טמאה אני וחזרה ואמרה טהור' אני אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת ואם כן בנדון דידן נמי אעפ"י שאמר תחלה שלא בא אליה כיון שחזר אח"כ ואמר שבא אליה יש לו להאמין אם נותן אמתלא לדבריו ואמתלא דידיה הוא שמתחלה היה בוש וגם לא היה רוצה לישא אותה בחנם ולבסוף נתפייס בממון הא לאו מילתא הוא דודאי לאו כל אמתלאות שוות דאע"פ שאמרו דאמתלא מהני מכל מקום איכא אמתלאות דלא מהני כמו שכתב הרמב"ם כך בהדיא בסוף פרק ט' מהלכות וז"ל אמרה מקודשת אני ולאחר זמן עמדה וקדשה עצמה וכו' ואם לא נתנה אמתלא או שנתנה ואין בה ממש הרי זו אסורה וכו' עכ"ל הביאו הרב ב"י בסוף סימן מ"ז וכן הוא בש"ע הרי נקט בהדיא אם נתנה אמתלא שאין בה ממש לא מהני והך אמתלא נראה דאין בה ממש ולא מיקרי אמתלא כיון דאיכא למיתלי לומר הא דהודה לה אחר כך ואמר שבא אליה אפשר משום דשחודי שחדיה ליה בממון וגם שלא היה להפטר מתפיסה הודה כך ולא דמי לאמתלאות דנקט בגמרא גבי פנויה שאמרה אשת איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני התם איכא אמתלא על מה שאמרה תחלה אשת איש אני היינו שבאו עליה אנשים שאינם מהוגנים ולסוף שבאו עליה אנשים מהוגנים אמרה פנויה אני וליכא למיתלי ולומר שמפני דבר אחר אמרה לבסוף שהיא פנויה לכך יש לה להאמין כי כן הוא כאשר אמרה וכן נמי באומרה לבעלה טמאה אני איכא אמתלא מפני שלא היה לה כח לסבול התשמיש ולבסוף שהיה לה כח לסבול אמרה טהורה אני וליכא אמתלא לבסוף לתלות ולומר שמפני דבר אחר עשתה כן שאמרה טהורה אני לכך יש לה להאמין כי כן הוא כאשר אמרה אבל בנ"ד האמתל' שאומ' זה על מה שאמ' תחלה שלא בא אליה היינו שהיה בוש ושהיה רוצה שיתנו לו דוקא ממון הך אמתלא לא מיקרי אמתלא אלא אדרבה הוה אמתלא להפך שמה שהודה אחר כך שבא אליה איכא אמתל' והוכחה שלא הודה כן אלא בשביל הממון או שלא היה יכול להפטר מבית האסורים עד שהודה שבא אליה לכך אין לנו להאמין שבא אליה, לענין שישאנה תוך כ"ד חדש אחר הלידה אלא חיישינן דילמא מה שאמר תחלה שלא בא אליה קושטא קאמר ולבסוף שהודה חיישינן משום דשחודי שחדיה ליה בממון ושלא היה יכול להפטר מן התפיסה עד שהודה ולא מפני דקושטא מילתא הוא כך הודה לכך יש לנו להחמיר ואסירה להנשא לו עד כלות כ"ד חודש אחר לידתה משום דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:
ואיכא מאן דבעי למימר דהא דאמרינן באשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאינה נאמנת אלאבנותנת אמתלא לדבריה היינו דוקא בההוא גונא דהדבר ההוא נוגע נמי לבעלה והוא אינו יודע עם היא אומרת אמת או לא לכך לא מהימנת אלא בנותנת אמתלא משום דאע"פ שהיא יודעת בעצמה האמת שלא נטמאה מ"מ בעלה אינו יודע אם אומרת אמת או לא וכן באומרת אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני הדבר נוגע נמי אל אחר היינו מי שרוצה לקדשה אח"כ והוא אינו יודע אם היא אומרת אמת שהיא פנוי' או לא לכך לא מהימנת אלא בנותנת אמתלא לדבריה אבל בנ"ד כשהוא מודה לה אח"כ שבא אליה הוא והיא יודעים האמת שכן הוא שהוא בא אליה לא שייך לומר שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שאין הדבר נוגע אלא להם והם יודעים האמת שבא אליה ומה שאמר מתחלה שלא בא אליה הוא שקר לא שייך לומר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון דהוא יודע בעצמו דלאו חתיכה דאיסורא הוא ליה:
והא דכתב הרשב"א גבי טבח ישראל ששחט לפני עדים עשרה בהמות לקצב גוי ובא ישראל לקנות מאחת מהן ואמר לו הטבח לא תקנה ממני כי לא שחטתיה וכו' אינו נאמן ומיהו לדידיה אסורה משום דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא הביאו הרב ב"י בטור י"ד ובש"ע סימן א' דמשמע מזה אף על גב דאין הדבר נוגע אלא לאותו עצמו שאמר מתחלה שלא שחטה שהרי לכל העולם שרי אפילו הכי אמרינן דלדידיה אסורה משום דשוי' אנפשיה חתיכה דאיסורה ולא אמרינן דכיון שהוא יודע בעצמו ששקר אמר מתחלה ושפיר שחט לא שייך למימר שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא אלמא דלעולם אמרינן שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ואינו נאמן אחר כן לחזור מדבריו הראשונים אפילו בשאין הדבר נוגע אלא אליו לבדו והב"ד מחוייבים להפרישו מאיסורא רוצה ההוא ליישב דהתם מיירי בעומד בדבורו ואומר שלא שחטה התם הוא דאמרינן דלדידיה מיהו איסורה, דסלקא דעתך אמינא כיון דלכולי עלמא שרי משום דאינו נאמן לומר שלא שחטה כיון דאיכא עדים ששחטה תהיה מותרת אפילו לאותו עצמו אף ע"ג דהוא עומד בדבורו ואומר שלא שחטה כיון דאינו נאמן קמל"ן דלדידיה מיהא אסירא אע"ג דלאחרינא שריא לדידיה מיהא אסירא דהא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם היה חוזר מדבריו הראשונים והיה אומר ששחטה אפילו לדידיה הוה שריא כיון דאין הדבר נוגע אלא אליו והוא יודע בעצמו דקושטא הוא ששחטה לא נפקא מיניה מידי במה שאמר תחלה שלא שחטה ונאמן לומר לגבי עצמו אחר כך ששחטה אפילו בלא אמתלא:
וא"כ הוא הדין בנדון דידן כיון דהוא חזר מדבריו הראשונים ואמר שבא אליה הרי היא והוא יודעים האמת לגבי עצמם שכן הוא לא שייך לומר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון דאין הדבר נוגע אלא אליהם:
אבל אית לן להביא ראיה דדברים הללו דחוים המה אלא לעולם אם אמר מתחלה דבר שאוסר את עצמו במילתא ואחר כך חוזר מזה אינו נאמן אם אינו נותן אמתלא לדבריו הראשונים אפילו שאין הדבר נוגע אלא אליו לבדו מטעם דכבר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:
וראיה לזה מתשובת מהר"ם פאדווא סימן ל"ד אשה שספרה לבעלה שזנתה עם שמעון והיה מסופק אם יש לו להאמין וגרשה חזר ונשאה אי מותרת לו או לא וכתב הוא וז"ל אם באנו לאוסרה משום הודאת פיה הלא הלכה כמשנה אחרונה בסוף נדרים דאינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר אמנם העיקר חסר מן הספר של אגרתך אשר שלחת לי שלא כתבת מה אמרה היא בין גירושין ללקוחין שניים אם עמדה בהודאתה טרם נעשו לקוחין שניי' או חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים וכו' עד כאן לשונו והרב בהג"ה ש"ע הביאו בסי' קט"ו סוף סעיף ו' אלא שקיצר ורצונו של הרב מהר"ם פאדווא לומר שאם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים מותרת לו:
משמע מדבריו בהדיא אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים אינה מותרת אלא בנותנת אמתלא לדבריה הראשונים אבל בלא אמתלא לא כדכתב בהדיא אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה וכו' אף על גב דאין הדבר נוגע אלא לה לבדה שהרי לגבי בעלה ליכא איסורא כלל שהרי לא היתה נאמנת כשאמרה שזנתה וכמו שכתב הרב גופיה כך בהדיא לעיל מיניה בסמוך וז"ל אם באנו לאוסרא משום הודאת פיה הלא הלכה כמשנה אחרונ' דסוף נדרים דאינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר וכו' עכ"ל הרי מבואר בדבריו בהדיא דאפילו לאחר שגרשה ליכא איסורא לגבי דידיה במה שאמרה שזנתה וא"כ אם היא חוזרת אחר כך מדבריה הראשונים ואומרת שלא זנתה למה לא תהא מותרת לבעלה אפילו בשאינה נותנת אמתלא לדבריה הראשונים כיון שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה האמת שלא זנתה למה לא תהיה מותרת אלא ודאי כיון שמתחלה אמרה שזנתה שויה אנפשה חתיכה דאיסורא את בעלה ותו לא מהני לה מה שחוזרת מדבריה אלא שלא היתה נאמנת בעוד היותה תחתיו אבל אחר שנתגרשה פעם אחת ממנו נאמנת לגבי עצמה ושויה אנפשה חתיכה דאיסורא ואסורה לבעלה אע"פ שהיא חוזרת עתה מדבריה הראשונים לא מהימנת ומחוייבים בית דין להפרישה אם לא שנותנת אמתלא לדבריה הראשונים אז מותרת לבעלה אבל בלא אמתלא לא אע"פ שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה דלא שנא בין שהדבר נוגע גם לאחר שאינו יודע כמותה או שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה לעולם אמרינן דאינה יכולה לחזור מדבריה הראשונים אלא על ידי אמתלא אבל בלא אמתלא לא:
ועוד ראיה מהא דכתב הרמב"ם פי"ח מהלכות איסורי ביאה אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה כמו שבארנו הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שיטות בעלה שהרי הודה שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה דאיסורא וכו' וכתב עלה ה"ה בפירוש אמרו בנדרים פרק אחרון שהאומרת טמאה אני לך אע"פ שאינה נאמנת לאסור את עצמה על בעלה כמו שנתבאר אם נתארמלה או נתגרשה אסורה לאכול בתרומה לכולי עלמא וה"ה ודאי לינשא לכהן דמאי שנא עכ"ל והביאו הרב ב"י בטור א"ה סימן ו' סעיף י"ז הרי מבואר דאפילו לאכול בתרומה דאין הדבר נוגע אלא לה אפילו הכי אסורה:
וליכא למימר דהתם נמי מיירי בעומדת בדבורה שאמרה שנטמאה תחת בעלה לכך אסורה בתרומה אחר מות בעלה אבל בחוזרת מדבריה הראשונים ואומרת השתא שלא נטמאה מהימנא אפילו בשלא נותנת אמתלא לדבריה כיון שאין הדבר נוגע לאחר אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה האמת שלא נטמאה נאמנת הא ליתא דהא הרמב"ם יליף שאסורה לכהן אחר מות בעלה מדין תרומה דכיון דאיתמר בגמרא שאסורה בתרומה אחר מות בעלה הוא הדין נמי אסורה לכהן כמו שכתב ה"ה וז"ל אם נתארמלה או נתגרשה אסורה לאכול בתרומה וכו' וה"ה לינשא לכהן דמאי שנא עכ"ל משמע דכהדדי נינהו ובין לתרומה ובין לכהן אסורה אחר מות בעלה אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה אם לא נותנת אמתלא לדבריה דאי לא תימא הכי אלא דלכהן אסורה אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה משום דהכהן שרוצה לישאנה אינו יודע אם האמת כן הוא כאשר אמרה שלא נטמאה לכך אסורה היא לו ולתרומה אינה אסורה אלא בשעמדה בדבורה שנטמאה קשיא היאך יליף הרמב"ם דין אסורה לכהן מדין תרומה הא לגבי תרומה אינה אסורה אלא בשעומדת בדבורה שנטמאה ולא בשחוזרת מדבריה ואם כן איכא למיטעי ולומר דגם לכהן לא תיאסר אלא בשעומדת בדבורה שנטמאה כמו בתרומה ולא בשחוזרת מדבורה כיון דיליף מתרומה ואי תימא דסמכינן אסברה דלכהן אסורה אפילו בשחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה נמי אסורה אם אינה נותנת אמתלא לדבריה הראשונים משום דהכהן שרוצה לישאנה אינו יודע אם האמת כן הוא שלא נטמאה א"כ קשיא למה נקט בגמרא דין שאסורה לתרומה אחר מות בעלה ומיירי דוקא בעמדה בדבורה שאמרה שנטמאה הוה ליה למינקט רבותא דין שאסורה לכהן אחר מות בעלה ומיירי אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה ומכח כל שכן שמעינן שהיא אסורה לתרומה בעמדה בדבורה שנטמאה מאי אמרת דסלקא דעתך אמינא דלתרומה אסורה אפילו בשחוזרת מדבריה הראשונים כמו לכהן הא סמכינן אסברא דלכהן יש לאוסרה אפילו בשחוזרת מדברי' הראשונים משום שהוא אינו יודע אם האמת כן הוא כאשר היא אומרת שלא נטמאה ולתרומה אין לאוסרה אלא בשעומדת על דבורה שנטמאה ולא בשחוזרת מדבריה ואמרה שלא נטמאה כיון שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה האמת שלא נטמאה וא"כ למה נקט בגמרא דין שאסורה לתרומה אחר מות בעלה ולא נקט רבותא שאסורה לכהן אחר מות בעלה והיינו אפילו בשחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה ומכח כל שכן נשמע דלתרומה אסירי בעמדה בדבורה שנטמאה אלא ודאי דל"ש דלעולם אסורה אח"כ לתרומה בין שעומדת על דבורה שנטמאת ובין שחוזרת מדבריה ואומרת השתא שלא נטמאה ואינה נותנת אמתלא לדבריה הראשונים אסורה לתרומה דכבר שויה אנפשה חתיכה דאיסורא ואע"ג דאין הדבר נוגע אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה שלא נטמאה אפילו הכי מצווין הב"ד להפרישה מן האיסור כיון שכבר אמרה שנטמאה ודין תרומה ודין שתהא נשאת לכהן שוה הוא דלתרווייהו אסירא בין שעומדת בדבורה ובין שחוזרת מדבורה ובגמרא נקט חד מנייהו תרומה והוא הדין לכהן הרי מוכח דאין חילוק בין איסור שאינו נוגע אלא לזה עצמו ובין איסור שנגע גם לאחר לעולם אם אמר מתחלה דבר שאסר את עצמו במידי שוב אינו יכול לחזור כיון דכבר שויה אנפשה חתיכה דאיסורא אם לא שנותן אמתלא לדבריו הראשונים:
ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן זה שהכחיש מתחלה את הפנויה ואמר שלא בא אליה ומאחר נתעברה הרי אסרה על עצמו כל זמן ימי עבורה והנקתה דהוית מעוברת ומנקת חבירו שוב אינו נאמן לומר אח"כ שבא אליה כדי לישאנ' בעודה מעוברת ומנקת דכבר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אף על גב דאין הדבר נוגע אלא להם והם יודעים האמת שממנו נתעברה לא מהני וב"ד מצווין להפרישם מאיסורא אף על גב דנותן אמתלא לדבריו שהיה בוש מתחלה ושהיה רוצה שיתנו לו ממון הא כבר בארנו דזה לא הוי אמתלא דאדרבא דאמתלא הוי להפך דמה שהודה אחר כך לה שבא אליה לא משום דקושטא דמילתא הוא כך אלא דשחודי שחדיה ליה בממון כדפי' לכך אסורה ליה עד אחר כ"ד חדש מלידתה:
ודאי אי הוה מודה אחר כך שבא אליה ולא נתפייס בממון היתה מותרת לו לישא אותה בעודה מעוברת כיון שיש ליה אמתלא על דבריו הראשונים שמחמת בושה לא הודה לה מיד והשתא הוא חוזר מדבריו הראשונים ומודה שבא אליה ואין לתלות הודאתו זו בשום דבר אחר אלא דקושטא קאמר שבא אליה היתה מותרת לו לישאנה מיד אפילו בעודה מעוברת אבל לפי שלא הודה אח"כ אלא אחר שהבטיחו על ממון אסורה היא לו עד אחד כ"ד חודש מיום לידתה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |