שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/קי
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ק"י
הר המור דומה לתמר גוזר ואומר קל וחומר פותח וגומר זוכר ושומר האלוף התורני המופלא אהובי וחתני נ"י פ"ה ע"ה כמהר"ר גרשון יצ"ו:
על אשר ששאל מכ"ת אותי בגט שהובא ע"י שליח ממדינת אשכנז מק"ק פירד"א ונמצאו בו כמה קמשונים לפי דברי מכ"ת ומכולן לא פרט מכ"ת אלא תרתי חדא בגט וחדא בהרשאה בגט שכתוב בו לכי חסר יו"ד ראשונה בין למ"ד לכ"ף ובהרשאה שכתוב בו והגט שנעשה עליו פב"פ שליח וכו' ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ וכו' ונמצא שאין אותן פב"פ ופב"פ שהזכירו חתומים על הגט אלא אחרים חתומים בגט ושמותיהן של אלו שהזכירו בהרשאה שהן חתומין על הגט שוות לשמותיהן של העדים החתומים על ההרשאה:
תשובה יראה דאין לפסול לגט זה דמה שנמצא בגט שכתוב בו לכי חסר יו"ד ראשונה בין למ"ד לכ"ף מצד זה אין לפוסלו דאין הענין משתנה בזה אם הוא בלא יו"ד ואפילו שלא במקום עיגון יש להקל בדיעבד דאין לדקדק כל כך בחסרות ויתירות וגדולה מזו הביא הרב ב"י בטור א"ה סוף סימן קכ"ו דאיכא מאן דס"ל שיש לכתוב לכתחלה לכי חסר יו"ד ראשונה שכתב וז"ל ליכי כתב בכל בו שני יודי"ן והאורבל"י כתב לכי בלא יו"ד דלא לישתמע לי כי אנת אנתתי וכו' וכן נתווכח עם הר"ר משה מרשנ"י עכ"ל ולכך נראה פשוט דאפילו לדידן דנהיגין למיכתב ליכי בשני יודי"ן אין לפוסלו בדיעבד אם כתבו לכי חסר יו"ד ראשונה כיון דאיכא מאן דסבירא ליה דאפילו לכתחלה יש לכתוב כך חסר יו"ד ראשונה:
וכן נמי מה שבהרשאה הזכירו עדיו החתומים פב"פ ופב"פ ולא נמצאו אותן פב"פ ופב"פ חתומים על הגט אלא אחרים חתומים בו מצד זה נמי אין לפסול הגט דליכא למיחש דילמא עשאו הבעל שליח לגרש בגט שחתומים עדים עליו שהזכירו בהרשאה ואין אותו הגט בידו נמצא אינו יכול לגרשה בו כיון שאין הגט ההוא בידו ובגט זה שבידו שחתומים עליו עדים אחרים ואין הם אותן שהזכירו בהרשאה נמי אינו יכול לגרשה כיון שאין לו עדים שנעשה שליח לגרש בגט זה שהרי בהרשאה הזכירו עדים ואין הם אותן שחתומים על הגט שבידו להא לא חיישינן משום דשליח מהימן לומר שנעשה שליח בעדים כראוי על גט זה שבידו דדעת כל האחרונים שוה בזה בחוצה לארץ שצריך השליח שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אינו צריך עדים על השליחות שנעשה שליח על הגט שבידו אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים כראוי דכיון שנאמן לומר על הגט שבפניו נכתב ובפניו נחתם נאמן גם בזה לומר שהבעל עשאו שליח בעדים כראוי כמו שכתב הטור א"ה ריש סימן קמ"ב סעיף ה' והרב ב"י מייתי דעות כל האחרונים וכולן שוים בזה:
ומטעם זה כתבו האחרונים שאם נאבד שטר הרשאה או נפסל והוא שעת הדחק נותנין הגט בלא הרשאה הביאם הרב בהג"ה ש"ע סימן קמ"א סעיף כ"ד משום שאין צורך בהרשאה אלא בשביל שנותן לו הבעל רשות לעשות כמה שלוחים כמו שכתב הטור א"ה בסימן קמ"א בשם מהרר"ף:
ואם כן ה"ה נמי בנ"ד נאמן השליח לומר שעשאו הבעל שליח בעדים על גט זה שבידו ואינו צריך להביא עדים על זה שעשאו שליח:
ואע"ג דאיכא לחלק ולומר דהא דמהימן השליח לומר שעשאו הבעל השליח בעדים כראוי היינו דוקא היכא שאין השטר הרשאה סותר דבריו אלא שנמצא פסול בדלוג אות או תיבה וכיוצא בזה הוא דסמכינן אדברי השליח שאמר שהבעל עשאו שליח בעדים כראוי אבל היכא דשטר הרשאה סותר את דברי השליח לא מהימן כמו שכתב הטור א"ה כך בהדיא ריש סימן קמ"ב לענין בפני נכתב ובפני נחתם הא דמהימן אפילו כשהבעל מערער היינו דוקא דליכא עדים המכחישין אותו אבל בשעדים מכחישין אותו לא מהימן ואם כן בנ"ד נמי אין להאמין לשליח כיון שההרשאה מכחשה אותו שהרי הוא אומר שנעשה שליח על הגט שבידו שחתומים בו פב"פ ופב"פ ולא נעשה שליח על גט שחתומים בו עדים אחרים ושטר הרשאה מכחיש אותו שבו כתוב שנעשה שליח על גט שאין אלו עדים חתומים בו אלא עדים אחרים ובכי האי גונא אין להאמין לשליח:
הא לאו מילתא הוא משום דלעולם אית לן למימר דהשליח קושטא קאמר שהבעל עשאו שליח על הגט שבידו בפני אותן עדים שחתומים על ההרשאה שבידו כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם הכי נמי נאמן על זה והא דבהרשאה כתבו שמות העדים החתומים על הגט ואין הם אותן שחתומין על הגט שבידו תלינן בטעות הסופר שהיה לו להזכיר שמות העדים שחתומים על הגט והזכיר שמות העדים החתומים על ההרשאה והיינו שלא הבין הסופר מה שכותבין בהרשאה וז"ל ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ וכו' דקאי על הגט והיינו דקאי אלעיל מיניה שכתוב והגט שנעשה עליו פב"פ שליח וכו' עליה קאי ועדיו החתומים וכו' היינו החתומים בגט והסופר לא הבין כך וסבר היה דמה שכתוב ועדיו החתומים בו קאי על ההרשאה גופה וכתב שמות העדים של ההרשאה והטעות הזה הוא טעות דמוכח ונראה לעין שבזה טעה הסופר כיון דאיתרמי שמות אלו כשמות העדים החתומים על ההרשאה וגם העדים עצמם החתומים בהרשאה לא היו בקיאים ולא דקדקו אחר הסופר ולא הבינו ענין ההרשאה על בוריו רק חתמו על גוף העדות שבפניהם נעשה שליח פב"פ מן הבעל פב"פ לגרש אשתו פלונית ושנתן לו רשות לעשות שליח אחר ושליח שליח וכו' אבל לא הבינו ענין המשך לשון ההרשאה שצריכין להזכיר שמות העדים החתומים על הגט ובכה"ג דאיכא למיתלי בטעות הסופר אין לפסול הגט:
וראיה לזה מתשובת הרא"ש הביאו הטור א"ה סוף סימן קמ"א סעיף ע"ה וזה לשונו וששאלת לשון מינוי שליחות קנינו מר' יונה שנתן ארבע אמות קרקע בחצירו לרבי שלמה ואגבן מינהו שליח להוליך גט לאשתו וכו' אלא שאחר כן כתב זה הלשון ויותר על זה מינה עוד שליח בעדו בגט הנזכר לסופר הנזכר הכותבו בענין שיתנהו בעדו לרבי שלמה זה ואמר ר' יונה לסופר תן בעדים הנזכרים מידך ליד רבי שלמה ותיכףשיגיע מידך לידו תהיה מגורשת ממני ומותרת לכל אדם מי אמרינן בטל שליחות הראשון או לא, תשובה אע"ג דלכאורה משמע שבטל שליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה וכו' יראה לי שאין לתלות בזה שחזר בו משליחות ההולכה אלא ודאי תלינן הענין בטעות הסופר שזה המגרש לא רצה להמתין עד שיכתוב הגט וכו' וכך היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנהו לאשתי ומיד לכשיגיע לידה תהיה מגורשת ממני והשמיט הבעל זה או אמר והסופר השמיטו הילכך לא תלינן שחזר בו ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה וכו' ואין כאן ביטול לשליחות ההולכה עד כאן לשונו:
הרי מבואר כל היכא דאיכא למיתלי בטעות הסופר תלינן ולא אמרינן שנעשה שלא כדין ויפסול הגט הכי נמי בנ"ד תלינן בטעות הסופר שהיה לו להזכיר בהרשאה שמות העדים החתומים על הגט והזכיר שמות העדים החתומים על ההרשאה כי לא היה בקי ולא הבין שמה שכתוב בהרשאה ועדיו החתומים בו וכו' דקאי אגט אלא הבין דקאי אהרשאה והטעות הוא טעות דמוכח משום דאלו היו נזכרים בהרשאה שמות העדים החתומים בו בלתי שוות כשמות העדים החתומים על ההרשאה היה אפשר מקום לחוש ולומר שעל גט אחר היו מכוונים ולא היה השליח נאמן לומר שעל גט זה שבידו נעשה שליח כיון שעדי ההרשאה שהביא הוא מכחישים אותו ואומרים שעל גט אחר נעשה שליח שאין אלו עדים חתומים עליו אלא עדים אחרים והיכא דעדי הרשאה מכחישין אותו לא מהימן השליח כמו שבארנו למעלה אבל לפי שבהרשאה הזכירו עדים החתומים בו ששמותיהן שוות כשמות העדים החתומים על ההרשאה ודאי דטעות הוא מן הסופר שהיה לו להזכיר שמות העדים החתומים על הגט והזכיר שמות העדים החתומים על ההרשאה וגם העדים גופייהו לא היו בקיאין לדקדק אחר הסופר אם כתב כהוגן ולא הבינו שמה שכתב בהרשאה ועדיו החתומים בו דקאי על הגט אלא סבורים היו הסופר ועדי ההרשאה דקאי על ההרשאה ואין לפסול הגט בשביל כן דדל ההרשאה מהכא השליח מהימן לומר שנעשה שליח בעדים כראוי על גט זה שבידו כמו שמהימן לומר בפני נכתב ובפני נחתם:
וכי תימא כיון דהאידנא רגילין שהב"ד מקיימין את חתימת עדי ההרשאה וא"כ ממה נפשך יש לפסול את הגט אם היו הב"ד בקיאין והיו יודעים שמה שכותבין בהרשאה ועדיו החתומים בו דקאי אגט וצריכין להזכיר שמות העדים החתומים על הגט אם כן הרשאה שנזכרו בו עדים שאין שמותן שוה לשמות העדים החתומים על הגט שביד השליח מכחשת את השליח שהוא אומר שנעשה שליח מן הבעל הזה על גט זה שבידו שחתומים עליו פב"פ ובהרשאה שהביא שליח זה עצמו כתב שנעשה שליח על גט שחתומים עליו עדים אחרים ובה"ג שעדי ההרשאה מכחישים את השליח אין השליח נאמן והרי הגט שבידו פסול הוא כיון שאין לו עדים שנעשה שליח עליו ואם הב"ד שהיו מקיימין חתימת עדי ההרשאה לא היו בקיאין ולא הבינו שמה שכותבין בהרשאה ועדיו החתומים בו דקאי אגט אלא טעו וסברו דקאי על ההרשאה ולכך נזכרו שמות העדים כשמות עדי ההרשאה א"כ אם לא הבינו המשך לשון ההרשאה ודאי דלא מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש ולא ידעו ולא הבינו בטיב גיטין ופסול הגט כיון שב"ד הדיוטות היו כמו שכתב הריב"ש בתשו' סימן שס"ח וכן בסימן ש"ץ בשם רבו הר"ן וכן נמי בתשו' רבי אליה מזרחי סימן ל"ה והרב ב"י הביאו סוף סימן קמ"א והרב בהג"ה ש"ע סימן קמ"א סעיף ל' שיש לפסול הגט אם מסדרי הגט היו עמי הארץ הא לאו מילתא הוא דאע"ג דיש טעות גדול בהרשאה וזיל קרי ביה רב הוא אפילו הכי ליכא הוכחה כלל על הבית דין מקיימי חתימת ההרשאה שהיו עמי הארץ דאפשר שהיו מקיימים חתימות העדים ולא היו קוראים גוף ההרשאה אלא שראו שחתמו או שהודו בפניהם שחתמו וקיימו את חתימות ידיהן אבל לא קראו גוף ההרשאה כדתניא בכתובות פרק שני דייני גזירות דף ק"ט תני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו אבל הדיינין חותמין אעפ"י שלא קראוהו ופירש רש"י אבל הדיינים חותמין בקיום וכו' וכן פוסקים כל האחרונים הביאם הרב ב"י בטור ח"מ סי' מ"ו מחו' י"ז וכן בש"ע וא"כ אעפ"י שהסופר והעדים היו עמי הארץ מכל מקום אפשר שהב"ד שהיו מקיימין את חתימתן היו בקיאים והא דלא הרגישו בטעות שבהרשאה משום דלא קראו את הרשאה ומהי תיתי לומר שלא היו הב"ד בקיאין דלב"ד טועין לא חיישינן:
ועוד אפילו אם תמצא לומר דמסתמא הב"ד שהיו מקיימין את חתימות העדים שעל ההרשאה היו קוראים את ההרשאה וטעו גם המה כמו שטעה הסופר והעדים ולא הבינו המשך לשון ההרשאה והיו עמי הארץ מ"מ אין לפסול הגט שביד השליח הזה משום דמאן לימא לן דאותו ב"ד שהיו מקיימין חתימות עדי ההרשאה שהם היו מסדרים את הגט מן הבעל ליד השנית דהא לא צריכנן לבית דין לסידור הגט מן הבעל לשליח להולכה ואפשר דהרב שהיה מסדר את הגט הוא בקי ויודע בטיב גיטין אלא שאותן ג' שהיו מקיימין חתימות עדי ההרשאה לא היו בקיאין אבל משום זה אין לפסול הגט דמה בכך שהם לא היו בקיאים כיון דהרב המסדר הגט היה בקי ואפשר שהוא לא היה אחד מן ג' אלו שהיו מקיימין חתימות עדי ההרשאה לכך אין לפסול את הגט אע"ג דדייני הקיום היו עמי הארץ ולא היו יודעים בטיב גיטין:
ולא דמי לעובדא דריב"ש בתשו' סי' שפ"ח דפסול הגט משום דב"ד היו עמי הארץ דהתם היה חשש בגט גופיה שהיה נראו לו לריב"ש מתוך כתב מעשה ב"ד שהב"ד עצמם היו עדי מסירה והם נעשו ב"ד בסידור הגט וקרעו את הגט וס"ל דבכי האי גונא אין עד נעשה דיין אלא שצדד להתיר מ"מ היה חושש שהיו עמי הארץ שנראו לו כמה גמגומים והתם היה צריך להעשות ע"י ב"ד וכיון שהם עמי הארץ יש לפוסלו כיון שהדבר צריך לב"ד והם אינן יודעים בטיב גיטין ודאי דיש לפוסלו:
וכן בעובדא דרבי אליה מזרחי בתשובה סימן ל"ה, היה התיוהא בגוף סידור הגט שהשליח היה אומר שהוא שליח הולכה והדיינים היו כותבים מעשה בית דין כאלו הוא שליח קבלה ושבפניהם נעשו גירושין ונראה בהדיא שהיו טועים לומר שהבעל יכול לעשות שליח קבלה כמו שהאריך שם הרב לכך יש לפסול הגט מטעם שהיו עמי הארץ אבל בנדון דידן שלא היה שום צורך בב"ד לענין סידור הגט דנתינת גט מיד הבעל לשליח להולכה אינו צריך ב"ד וא"כ אפילו אם תמצא לומר שהב"ד מקיימי עדי ההרשאה היו עמי הארץ מה בכך כיון שהם לא היו מסדרי הגט אלא הרב היה מסדרו והוא היה בקי ויודע בטיב גיטין לכך אין לפסול הגט הזה שביד השליח הנראה לעניות דעתי כתבתי:
והנה האלוף הרב המובהק והמופלא חתני שי' לפי שראה הוא יותר ממני כמה גמגומים בגט ובהרשאה חוץ מהנך תרתי דלעיל היה חושש קצת ולא סידר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה עד כי הודיע להתם לק"ק פירד"א, והנה הגיע לידי בסיון תיז"ל מכתב אחד דרך ק"ק ווינא מה שכתב הרב מק"ק פירד"א שהוא היה המסדר הגט ההוא מן הבעל ליד השליח להולכה וז"ל: לידע ולהודיע ולהודע לכל רואי שמש שאני הקטן החתום למטה סדרתי הגט של מרת פטשלי בת נתן שניתן יום ה' י"ז אייר תט"ז מפני חשש עיגון שלא רצה מרדכי בן משה לעכב כאן עד כלות החודש והשליח היה רבי יחיאל מיכל ונתתי לשמש בכאן שהוא הסופר דמתא העתק של הרשאה מספר לבוש ולא נהנתי ר"ל שום פרוטה מנתינת הגט ואמרתי לשליח מה אני בחנם אף אתה בחנם ולהוציאך חלק אי אפשר רק על כל הוצאות שתוציא תתנה לך פטשלי הנ"ל א' דוקאטו"ן ולא יותר ואני המסדר אמר כך ולא הבעל ואחר כתיבת הסופר ההרשאה הלך השליח הנ"ל לדרכו ולא לקח רשות מאתי ולא החזיק לי שום טובה והא ראיה שאין קיום בהרשאה פן ואולי אם קיימתי ההרשאה ראיתי טעות של סופר שכתב עדי ההרשאה במקום עדי הגט כי זהו טעות הנראה לעינים וטעות דמוכחא הוא ושקיל ההוא גברא למטרפסיה שעדיין לא קיבל המעות שהוציא ואשר יגורתי יבא לי ואפשר מתוך דברי למד לשקר אבל מ"מ איהו גרמא בניזקין להוציא לעז על מסדרי הגט ובין כך וכך ההיא עלובה פטשלי אגודה בבעלה ואפשר הוא לקח אשה אחרת כי השליח אמר ימהר ויחוש להביא הגט לאשתו ואף על פי שאין אני אחד מאנשי השם ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ולא הגעתי אפילו לרועה צאן אבל היה בכאן באותו פעם אב"ד ור"מ כמהר"ר בער מק"ק פראג שראה הגט ודקדק בנתינת הגט גם היו אתי ועמי במחיצתי איזה לומדים וסופרים בנתינת הגט רק טעות של הרשאה הוא טעות של סופר וסהדי במרומים שלא ראיתי ההרשאה כאשר כתבתי לעיל שהשליח היה בהול על הממון וסופו מוכיח על תחלתו שלכבוד עצמו היה דור"ס והיה אץ להעשיר ומשום טעות סופר אין נ"ל לפסול הגט שזהו אין דומה למעשה של רבי אליה מזרחי ששם היו ב"ד טועים גם הביא הטור אבן העזר תשובת הרא"ש סוף סימן קמ"א שהכשיר הגט שהיה טעות סופר בשליחות שהיה ממש טעות בדבר משנה ואין אני בא להורות במקום רבותי רק מה שנראה לי כתבתי, כה דברי הקטן מאיר בן החבר רבי אשר הלוי ז"ל מק"ק פירד"א:
גם זה מן הרב הנ"ל: במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא מאיר בן נפתלי דוד והחבר רבי משה בן מהר"ר שמואל ואסהידו שהם היו עדי הרשאה על הגט שעשה מרדכי בר שלמה שליח להולכה ר' יחיאל מיכל לגרש אשתו פטשלי בת נתן ואותו הגט ניתן כאן, ק"ק פירד"א יום ה' י"ז אייר תט"ז ועדיו החתומים על הגט בצלאל בר שלמה יואל בר יהודא ומעולם לא חתמו שניהם כאחד על שום הרשאה כי אם על זו לעדות ולראיה כתבנו וחתמנו זאת כ"ד אייר תי"ז פה ק"ק פירד"א: מאיר בן החבר רבי אשר הלוי ז"ל מק"ק פירד"א, ונאם יואל בן לא"א משה זצ"ל, שניאור זלמן בא"א יואל ז"ל, ע"כ העתקה מן הכתבים של הרב הנ"ל:
והנה הגם כי מתוך כותלי כתבו של הרב המסדר הגט ניכר דאינו רגיל בדקדוק לשון הקודש על בוריו עם כל זה האמת יורה דרכו שאין הטעות בהרשאה מן הרב המסדר אלא מן הסופר ועדי ההרשאה כיון שהרשאה לא נתקיימה כלל מן שום ב"ד אין זה כי אם שכן הוא כאשר מתנצל הרב המסדר הגט שהשליח חטף ההרשאה בלתי מקויימת ורץ לדרכו, והרב המסדר הגט לא ראה ההרשאה ואלו ראה ודאי שהיה מרגיש בטעות ההוא לכך אין לפקפק בגט זה כלל ואין לפוסלו דהא אפילו למאי דסלקא אדעתאי מעיקרא שההרשאה היא מקויימת מן ב"ד כמו שנוהגין האידנא כתבתי מילתא בטעמא דאין לפסול הגט כמו שבארתי למעלה דלא ליתלי בוקי סריקא בהרב המסדר אלא בסופר ועדי ההרשאה השתא דאיגלי מילתא שההרשאה לא נתקיימה כלל מן שום ב"ד לא כל שכן ודאי ודבר פשוט הוא דאין לתלות בוקי סריקא בהרב המסדר לומר שאינו בקי בטיב גיטין אלא הטעות הוא מן הסופר ועדי ההרשאה שהם אינם בקיאים אבל הרב המסדר הגט הוא בקי ולכך הגט כשר מן הדין אפילו שלא במקום עיגון ומכל שכן במקום שיש חשש עיגון וה' ינחנו בדרך אמת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |