ערך/קריאת שמע

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png קריאת שמע

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חיוב קריאתה[edit]

מדאורייתא או מדרבנן[edit]

בגמרא בברכות (כא.) נחלקו האמוראים בדין אדם המסופק אם קרא קריאת שמע, אם צריך לחזור ולקרות. דעת שמואל[1] שאינו צריך לחזור ולקרות ודעת רבי אלעזר שצריך לחזור ולקרות. בפשטות למדו המפרשים שדעת שמואל (כמובא בגמרא שם) שקריאת שמע בבוקר ובערב חיובה מדרבנן וספק דרבנן לקולא, ואילו דעת רבי אלעזר שחיוב קריאת שמע מדאורייתא וספק דאורייתא לחומרא.

שורש המחלוקת, כפי שנקטו הראשונים, בביאור הכתוב (דברים ו ז) 'ובשכבך ובקומך' שרבי אלעזר מפרשו כציווי על קריאת פרשת שמע בבוקר ובערב, ואילו שמואל מפרשו כחיוב תמידי על לימוד תורה כעין הכתוב ביהושע (א ח) 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה'.

דעת רב אחאי גאון[edit]

בספר תומת ישרים (סימן יג) הביא דעת רב אחאי (שאילתות דרב אחאי, פרשת יתרו) שאף רבי אלעזר מודה שקריאת שמע דרבנן, ומה שהצריך לחזור ולקרוא הוא משום כבוד מלכות שמים[2]. וכן דקדק בדבריו בהעמק שאלה שם. וכ"ה בתוס' ר"י החסיד (ברכות כא.) ובתוס' הרא"ש (שם) וכן דקדק עוד בהעמק שאלה שם מבה"ג.

דעת השאגת אריה[edit]

השאגת אריה (סימן א) מבאר שאף שמואל מודה שעיקר חיוב הקריאה הוא מדאורייתא, אלא שהוא סובר שמדאורייתא סגי בקריאת כל פרשה מן התורה ואין צריך לקרוא דווקא פרשת שמע, ומדרבנן תקנו שיקרא פרשת שמע דווקא.

דעת הקרן אורה[edit]

הקרן אורה (ג. אות ח) מבאר שאף לדעת שמואל חיוב קריאת שמע מדאורייתא ונלמד מהפסוק 'ובשכבך ובקומך', ומכל מקום סבירא ליה שבספק קרא קריאת שמע אינו חוזר וקורא, מאחר שאין הדבר מפורש בתורה אלא נלמד מדרשה והרי הוא בכלל 'דברי סופרים' שקי"ל לגביהם ספק דרבנן לקולא.

ראיות לנדון זה[edit]

1. ברכות ב. - תנא היכא קאי דקתני מאימתי כו' תנא אקרא קאי דכתיב 'בשכבך ובקומך'. מוכח שקריאת שמע דאורייתא. תוס' סוטה (לב: ד"ה ורבי).

להלכה[edit]

להלכה פסקו הרי"ף (ברכות יב: מדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"ב מקריאת שמע הי"ג), הטור (או"ח סימן סז) והשו"ע (שם ס"א) שחיוב קריאת שמע מדאורייתא כדעת רבי אלעזר.

דעת רש"י[edit]

בדעת רש"י (ברכות ב.), כתבו הרשב"א (שם), הפר"ח (או"ח סימן סז ס"א) והשאגת אריה (סימן ג) שסבירא ליה שחיובה מדאורייתא (אך רק פרשה ראשונה, יעוין להלן). וכן דעת רש"י בברכות (יז: ד"ה ואלו) ובשבת (ט: ד"ה מפסיקין ויא. ד"ה חברים).

דעת תוס'[edit]

דעת התוס' במנחות (מג: ד"ה ואיזו) שחיוב ק"ש מדרבנן כדעת שמואל. וכן דעתם בסוטה (לב. ד"ה קרית שמע) וכן דעתם בסוכה (יא. ד"ה דרב) ובפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א) ציין לדבריהם בסוטה (לב: ד"ה ורבי) שהאריכו בזה והניחו הדבר בתימה.

הרא"ש בתשובה (כלל ד פכ"א) הביא בשם ר"י שקריאת שמע דרבנן. אך בשו"ת חתם סופר (ח"א סימן טו) הביא שדברי ר"י מוזכרים בתוס' במגילה (כד. ד"ה מי) ושם כתבו שפריסת שמע דרבנן אך לא הזכירו את קריאת שמע עצמה, ומשמע להפך שקריאת שמע מדאורייתא היא הפך שיטתם בסוטה ובמנחות. ובתוספות בברכות (ב. ד"ה מאימתי) הביאו דעת ר"י, ובשאגת אריה (סימן ג) מבואר שאי אפשר לומר כדבריו רק למאן דאמר קריאת שמע דרבנן.

עוד כתב השאגת אריה (שם) בדעת רבינו תם (ברכות שם) שאף הוא סובר שקריאת שמע דרבנן, אך בנמוקי הגרי"ב (שם) חלק על עיקר דבריו וממילא אין הכרח לפרש כדברי השאגת אריה בדעת רבינו תם.

ובפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א) כתב, שאין להוכיח מקושיית התוס' בתחילת דבריהם (שם) שחיוב קריאת שמע מדאורייתא.

דעת הרא"ש[edit]

הרא"ש בברכות (פ"ג סימן ט"ו) כתב שהוא מדאורייתא, ובפרי חדש (שם) תמה שסתר דבריו למה שכתב בתשובה (כלל ד' סימן כא) שכתב שהוא מדרבנן, והכריע שהעיקר כמ"ש בפסקיו שהוא מדאורייתא. וע"ע מעדני יום טוב שם [השלם מקור] מה שכתב בדעת הרא"ש (ברכות פ"א ה"א) שהביא לדברי ר"י אף שאי אפשר ליישבו אלא אם נאמר שקריאת שמע דרבנן (וכמו שהבאנו לעיל מהשאגת אריה) אף שהוא סובר שקריאת שמע דאורייתא.

לעיון נוסף[edit]

שיעור החיוב מדאורייתא[edit]

גם לדעת הסוברים שחיוב קריאת שמע מדאורייתא, נחלקו המפרשים בשיעור החיוב, ומצינו ד' שיטות בענין זה:

פסוק ראשון לחוד חיובו מדאורייתא

כן דעת רבי יהודה החסיד (הובא בטור סימן מו כפי שביאר הבית יוסף שם) והרא"ה (הובא בבית יוסף שם). וכן דעת הבית יוסף (סימן סג).

פרשה ראשונה מדאורייתא

כן דעת רש"י (ב. ד"ה עד), כפי שביארו בדבריו הרשב"א (שם) והשאגת אריה (סימן ג). וכן דעת רבינו יונה (ברכות ט. מדפי הרי"ף). וכן נקט השאגת אריה (סימן ב).

ב' פרשיות מדאורייתא (ואף פרשת ויאמר משום זכירת יציאת מצרים)

כן דעת הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א).

ג' פרשיות מדאורייתא

בתומת ישרים (סימן יג) כתב בשם בעל הבתים [השלם מקור] שמפי השמועה למדו שבכלל חיוב קריאת שמע לקרות כל ג' פרשיות אלו.

דעת הרמב"ם[edit]
  • הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א) הביא שדבר הרמב"ם מטין כדעתו שב' פרשיות ראשונות חיובן מדאורייתא מדין קריאת שמע, ופרשת ויאמר חיובה מדאורייתא מדין זכירת יציאת מצרים.
    בשאגת אריה (סימן ב) שנראה שכוונתו למה שכתב הרמב"ם (פ"א מקריאת שמע ה"א) תחילה חיוב קריאת שמע מן התורה, ואחר שהביא (שם ה"ב) ג' הפרשיות שקורין, כתב (שם ה"ג) וז"ל: וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע, ע"כ. הרי שפירש שחיוב קריאת שמע הוא בקריאת ג' פרשיות, דהיינו ב' פרשיות ראשונות מחמת חיוב ק"ש ופרשת ויאמר מחמת חיוב זכירת יציאת מצרים.
    השאגת אריה דוחה שהרי בודאי אין כוונת הרמב"ם לחיוב דאורייתא שהרי הוא אומר וקריאת שלש פרשיות אלו 'על סדר זה' היא הנקראת קריאת שמע, וסדר הפרשיות בודאי דרבנן הוא כמבואר במשנה (ברכות יג.) בדברי רבי יהושע בן קרחה, למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כו'. וכן פסק הרמב"ם שהקורא למפרע לא יצא היינו דווקא בפסוקים אך בקורא את הפרשיות שלא כסדרן יצא, ומוכח שהוא דין דרבנן כי אם סדר הפרשיות מדאורייתא לא היה הקורא שלא כסדרן יוצא ידי חובתו כשם שבתפילין ומזוזות אינו יוצא ידי חובתו כשמונחות שלא כסדרן. ומכח זה מסיק השאג"א שכוונת הרמב"ם להמשך דבריו בהלכות ק"ש שכל ההלכות שנקט בסתמא בשם 'קריאת שמע' כוונתו לכל ג' הפרשיות שתקנו חכמים שיקרא אך אין כוונת הרמב"ם שכל אלו הפרשיות חייב לקרותן מדאורייתא.
  • השאגת אריה (סימן ב) לומד בדעת הרמב"ם שמדאורייתא סגי בקריאת פרשת שמע, ומוכיח כן ממה שמנה הרמב"ם מצות קריאת שמע בספר המצות [השלם מקור] ובפתיחה להלכות קריאת שמע למצוה אחת, ולא לשתי מצוות, ואם פרשת והיה אם שמוע אף היא מדאורייתא משום דכתיב בה 'ובשכבך ובקומך' הו"ל ב' מצות[3].
  • בתומת ישרים (סימן יג) למד בדעת הרמב"ם שכל ג' הפרשיות חיובן מדאורייתא מדין קריאת שמע.
דעת הרשב"א[edit]

הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א) תמה על דעת הרשב"א שפשוטו סתרו דבריו, שבתשובה (ח"א סימן שכ) ובחידושיו לברכות (ברכות יג: וכא.) נקט כדעת הראשונה שאין חיוב מדאורייתא לקרות אלא פסוק ראשון, ומאידך גיסא בריש מסכת ברכות (ב.) כתב שפרשה ראשונה כולה מדאורייתא.

ראיות לנדון זה[edit]

  • ברכות (יב:) פרשת ציצית מפני מה קבעוה, אמר ר"י בר חביבא מפני שיש בה חמישה דברים כו'.
הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א) מוכיח שב' פרשיות ראשונות הוו מדאורייתא, מדלא מקשה הגמרא כן אלא על פרשת ציצית ולא על פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע.
השאגת אריה (סימן ב) דוחה, שלא הוקשה לגמרא פרשת והיה אם שמוע מפני מה נקבעה כיון שכבר יישב זאת רבי יהושע בן קרחה במשנה (יג.) למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות, הרי שטעם שקוראים והיה אם שמוע הוא משום קבלת עול מצות.
  • ברכות (יג.) מתני' אמר רבי יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר, שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד.
הפרי חדש (ש) מוכיח שפרשת והיה אם שמוע דאורייתא, דאם לא כן מדוע צריך לטעם שתקדום פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע, הלא יש להקדימה כיון שהיא מדאורייתא. ועוד, שאם פרשת והיה אם שמוע דרבנן היה בדין שתקדום לה פרשת ויאמר כיון שהיא מדאורייתא משום חיוב זכירת יציאת מצרים.
השאגת אריה (שם) דוחה, שאין קדימה בסדר הדברים לדאורייתא על פני דרבנן רק מחמת שחיובו מדאורייתא.
ומוכיח כן: א' לדעת שמואל שקריאת שמע דרבנן ואף על פי כן אין מקדימין פרשת ויאמר לפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע.

זמנה[edit]

קריאת שמע של ערבית[edit]

תחילת זמנה[edit]

נחלקו התנאים בתחילת זמן קריאת שמע של ערבית:

1. פלג המנחה. דעת רבי יהודה לשיטת התוס' (ב. ד"ה מאימתי וב: ד"ה אמר).

2. משעה שקידש היום בערבי שבתות - שהוא בתחילת בין השמשות[4]. דעת רבי אליעזר בברייתא[5]

3. משעה שכהנים שנטמאו טובלים - שהוא מעט קודם בין השמשות[6]. לשיטת רבי יוסי שבין השמשות הוא כהרף עין קודם צאת הכוכבים. דעת רבי מאיר בברייתא (שם) על פי ביאור הגמרא שם[7].

4. משעה שכהנים שנטמאו וטבלו מותרים באכילת תרומה, שהוא שעת צאת הכוכבים. דעת חכמים או רבי אליעזר[8] במשנה בברכות (ב.), וכן דעת חכמים בברייתא (שם ב:) ורבי יהושע בברייתא (שם).

5. משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח[9]. ברייתא (ברכות ב:), וכן דעת ר' חנינא בברייתא (שם)[10].

6. משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות[11]. דעת רבי מאיר בברייתא (שם)[12] ודעת רב אחאי או רב אחא בברייתא (שם לחד אית דאמרי ברש"י ד"ה נכנסין)[13].

7. משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בימות החול. דעת רב אחאי או רב אחא בברייתא (שם לחד אית דאמרי ברש"י ד"ה נכנסין)[14].

להלכה[edit]

להלכה פסק הרי"ף (א: מדפה"ר) שתחילת זמן קריאת שמע של ערבית הוא משעת צאת הכוכבים, כדעת חכמים בברייתא וכדעת חכמים במשנה, ואף אם במשנה אין זו דעת חכמים אלא דעת רבי אליעזר[15] מכל מקום חכמים מסכימים עם דבריו שהרי לא חלקו על דבריו אלו כדרך שחלקו על דבריו בהמשך המשנה.

קרא קודם הזמן[edit]

דעת רש"י (ברכות ב. ד"ה עד) שאם קרא קודם צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו, ויחזור ויקרא פרשה ראשונה.

דעת רבינו תם (שם ד"ה מאימתי) שאם קרא קודם צאת הכוכבים אחר פלג המנחה, יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקרות.

דעת ר"י (שם) שאם קרא קודם צאת הכוכבים משעה שקידש היום או משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות יצא. ובשעת הדחק סומכים על כך לכתחילה[16].

לעיון נוסף[edit]

גמר זמנה[edit]

במשנה בברכות (ב.) מובאות ג' דעות בגמר זמן קריאת שמע של ערבית:

  • דעת רבי אליעזר - סוף האשמורה הראשונה, כלומר סוף השליש הראשון של הלילה[17].
  • דעת חכמים - חצות.
  • דעת רבן גמליאל - עד שיעלה עמוד השחר.

בגמרא מובאות שתי דעות נוספות:

  • בברייתא (שם ב:) נאמר: מאימתי קורין את שמע בערבין, משהעני נכנס לאכול פתו במלח, עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו.
  • בברייתא (שם ח:) נאמר: רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. כלומר, ניתן לקרוא ק"ש של ערבית עד הנץ החמה.
שורש המחלוקת[edit]

דעת רש"י (שם ג. ד"ה לאו, ט. ד"ה רבנן) שמאחר שחייבה התורה לקרוא קריאת שמע 'בשכבך', נחלקו התנאים בביאור תיבה זו:

  • דעת רבי אליעזר שכוונת הפסוק לזמן בו בני אדם הולכים לשכב שהוא בתחילת הלילה.
  • דעת רבן גמליאל שכוונת הפסוק לזמן שבו בני אדם שוכבים, דהיינו במשך כל הלילה עד עלות השחר.
  • חכמים מודים לפירושו של רבן גמליאל, אלא שהם גוזרים להקדים ולקרוא עד חצות כדי שלא יתמהמה מלקרוא קריאת שמע עד שכבר יעלה עמוד השחר ויעבור זמנה.
  • הברייתא בדף ב' מפרשת כוונת הכתוב על תחילת זמן השכיבה ממש[18].
ביאור דעת חכמים[edit]
  • דעת רוב הראשונים[19] שחכמים לא אמרו דבריהם אלא לכתחילה, אך בדיעבד אם לא קרא קודם חצות חייב לקרות קריאת שמע עד שיעלה עמוד השחר.
  • דעת תלמידי רבינו יונה (שם א. מדפה"ר) שדעת חכמים שאין לקרוא קריאת שמע לאחר חצות אפילו בדיעבד[20]
להלכה[edit]

בגמרא נאמר (שם ח:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל.

דעת הרא"ש

על פי זה פסק הרא"ש (שם פ"א סימן ט) שאין צריך להחמיר ולהרחיק עד חצות לגבי קריאת שמע כמו לשאר דברים, שהרי חכמים לא נחלקו על רבן גמליאל אלא לענין סייג ורבן גמליאל אינו מצריך להרחיק, והלכה כמותו.

דעת הרמב"ם

אמנם הרמב"ם (ק"ש פ"א ה"ט) פסק: אי זהו זמן קריאת שמע בלילה, מצותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה, ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה.

בביאור דעת הרמב"ם נאמרו באחרונים כמה דרכים:

  • הכסף משנה (שם) ביאר, שהרמב"ם פסק כחכמים, וכדעת רוב הראשונים שחכמים לא אמרו דבריהם אלא לכתחילה אך בדיעבד צריך לקרות קריאת שמע עד שיעלה עמוד השחר.
השאגת אריה (סימן ד) תמה על כך מדברי הגמרא (ברכות ח:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, ואם כן מדוע פסק הרמב"ם כדעת חכמים.
הקרן אורה (ברכות ב.) מיישב שהרמב"ם מפרש דברי רב יהודה אמר שמואל על פירושו של רבן גמליאל בדעת חכמים, שהלכה כדעתו שלא נחלקו חכמים עליו בביאור הפסוק כפי שרצו לומר בניו[21] ולא אמרו עד חצות אלא משום סייג. אך למעשה הלכה כחכמים שיש לקרות קריאת שמע עד חצות.
עוד יישב הקרן אורה, שהרמב"ם פסק כחכמים שהרי יחיד ורבים הלכה כרבים. ורב יהודה אמר שמואל פסק כרבן גמליאל משום שאזיל לשיטתו (כא.) שקריאת שמע דרבנן, ואם כן אין טעם לסייג בקריאת שמע כשם שלא מצינו סייג בתפילה.
הקרן אורה מקשה על יישוב זה, שאם כן יקשה לדעת רב יהודה שק"ש דרבנן מפני מה באמת דעת חכמים לעשות סייג לקריאת שמע ואילו לתפילה לא גזרו.
  • השאגת אריה (שם) ביאר, שהרמב"ם ס"ל כדעת תלמידי רבינו יונה[22] שדעת חכמים שיש לקרות קריאת שמע עד חצות אפילו בדיעבד, וס"ל שרבן גמליאל החולק על דעתם אינו חולק אלא לענין דיעבד אך לכתחילה מודה הוא שיש לקרות קריאת שמע קודם חצות.
הקרן אורה (שם) תמה על דבריו, שהרי כל הכרחם של תלמידי רבינו יונה לפרש כן בדעת חכמים הוא שמאחר שלכולי עלמא לכתחילה יקרא קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים, שוב לא שייך לומר סייג נוסף לכתחילה עד חצות. ואילו לדברי השאגת אריה, הרי לדעת רבן גמליאל יהיו שני סייגים אלו ואם כן נפל ההכרח לפרש כדעת תלמידי רבינו יונה ומנין לרמב"ם שזו דעת חכמים.

אם קריאתה חשובה תלמוד תורה[edit]

האחרונים דנו בשאלה אם אדם הקורא את שמע מקיים בכך מצוות תלמוד תורה.

  • הבית יוסף (או"ח סימן מז) הסתפק בכך לגבי דינו של הירושלמי שהמברך ברכת אהבה רבה אינו פוטר עצמו מברכת התורה אלא אם כן שונה על אתר, והקשה הבית יוסף שמאחר שבירך ברכות ק"ש הרי מיד אחר כך קרא קריאת שמע. ויישב, שהירושלמי איירי באופן שלא קרא אחר כך קריאת שמע[23] או שקריאת שמע אינה עולה לו כלימוד תורה, כיון שקריאת שמע ותפילה לא חשיבי לימוד לעניין זה, דדברי תחנונים ותפילה לחוד ודברי תורה לחוד, וקריאת שמע כדברי תפילות הוא. וכצד זה נקטו להלכה הגר"א והאליה רבה והביאם המשנ"ב (סי"ז).
אמנם באבן העוזר הוכיח לא כן מדברי הגמרא במנחות (צט:) אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. הרי שיוצא בכך ידי חיוב תלמוד תורה.
ורי"פ פערלא בביאור לרס"ג (עשין יד) יישב שאינו עולה לו לתלמוד תורה אך מכל מקום יצא ידי חובת "לא ימוש" כיון שסוף סוף לא משו הדברים מפיו.
ובמגן גיבורים (או"ח שם) חילק בין אם כוונתו לצאת ידי חובת תלמוד תורה בקריאה זו שאזי יוצא בה, לבין אם קורא מסתמא ואין כוונתו למצוות תלמוד תורה שבכה"ג אינו יוצא בכך ידי חובת תלמוד תורה.
  • בספר החיים להגר"ש קלוגר הוכיח לנדון זה מדברי הגמרא במגילה (ג.) שמבטלים תלמוד תורה לקריאת המגילה, ולכאורה צ"ב שאין זה ביטול תורה כיון שהקורא במגילה מקיים מצוות תלמוד תורה ומוכח שאי אפשר לקיים כאחד מצוות קריאת מגילה ותלמוד תורה, וה"ה לענין קריאת שמע אי אפשר לקיים מצוות קריאת שמע ותלמוד תורה כאחד[24].
וכעין זה כתב במק"א (תרפ"ז) למאן דאמר מצוות צריכות כוונה, שאי אפשר לקיים באותה שעה שתי מצוות, שמאחר שמכוון למצווה זו על כרחך מבטלת הכוונה את קיום המצווה האחרת[25].
והאחרונים דחו הראיה. בערוך השולחן (סימן תרפז) יישב שכוונת הגמרא להליכה לבית הכנסת שבאותה שעה מבטל תורה ואינו לומד.
בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן סח) יישב שלא ניתנה מגילת אסתר ליכתב אלא למצוות קריאה בלבד אך לא על מנת ללמוד בה. והיינו שבקריאת המגילה אין מקיימים מצוות תלמוד תורה אלא רק קיום מצוות קריאת מגילה.
האבני נזר (או"ח סימן תקיז) תמה על דבריו, וכי בחינם טרחו חכמי הש"ס לדרוש את המגילה, אלא ודאי שמקיימים בכך מצוות תלמוד תורה. והוסיף: ולא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק.
בספר ברכת אברהם (מגילה שם) יישב שקריאת המגילה אף שמקיים בה מצוות תלמוד תורה מכל מקום הוה ביטול תלמוד תורה באיכות ולכן חשיב "מבטלין תלמוד תורה".
  • ויש שדנו[26] לאור נדון זה אם חייב לברך ברכות התורה קודם שיקרא שמע, ונפק"מ למאחר לקום באופן שאם יברך ברכות התורה יעבור זמן קריאת שמע, שאם לא מקיים בכך תלמוד תורה אפשר שיכול לקרות מיד את שמע ואחר כך יברך ברכות התורה.

קריאתה בקול רם[edit]

אם ראוי לקרותה בקול רם, עיין שו"ת מן השמים (סימן פט).

אם יכול להוציא חבירו[edit]

אם יכול להוציא חבירו בקריאת שמע, עי' חדש על ה(מ)דף (ראש השנה כט בסופו, ומגילה טז).



שולי הגליון


  1. בגמ' שם הגירסא רב יהודה אך ברי"ף ושא"ר הגירסא רב יהודה אמר שמואל.
  2. ועי"ש שכתב שאפשר לפרש דבריו באופן שלא יחלוק על דברי הראשונים בזה.
  3. עי' משמרת חיים (ח"א עניני ק"ש א) מה שיישב בזה.
  4. רש"י ברכות (שם ד"ה משעה הב').
  5. ואם הדעה המובאת במשנה (שם עמוד א) שתחילת הזמן הוא מצאת הכוכבים, היא דעת רבי אליעזר, יש לומר שאלו שני תנאים החלוקים בדעת רבי אליעזר (שם ג.).
  6. רש"י ברכות (ב: ד"ה משעה הא').
  7. ותנא דברייתא האומר כן בדעת רבי מאיר חולק על התנא האומר (בברייתא אחרת שם) בדעת רבי מאיר שתחילת זמן קריאת של ערבית הוא משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות. גמ' ג..
  8. שני שיטות בגמרא בברכות (ג.), ולהשיטה שזו דעת רבי אליעזר יש לומר שהשיטה המובאת בשם רבי אליעזר בברייתא (שם ב:) היא דעת תנא החולק על התנא במשנה בביאור דעת רבי אליעזר.
  9. והיינו קצת קודם זמן אכילתו, שהרי משהגיע זמן קריאת שמע אסור באכילה עד שיקרא שמע ויתפלל. (תוס' שם ד"ה משעה).
  10. סדר הזמנים כאן הוא לפי פשטות רש"י (ד"ה משהעני) הסובר שעני מקדים לאכול לפי שאין לו נר להדליק בסעודתו, וכן מבואר ברש"י (ד"ה נכנסין) אם גורסים בו 'לכולם'. אך עי' רש"י (ד"ה והי) שיש שגרסו בדבריו שזמן עני מאוחר מכל שאר הזמנים. ועי' מהרש"א ומהרש"ל.
  11. שממהרין לסעודה לפי שהכל מוכן. (רש"י ברכות ב: ד"ה בערבי).
  12. ותנא דברייתא האומר כן בדעת רבי מאיר חולק על התנא האומר (בברייתא אחרת שם) בדעת רבי מאיר שתחילת זמן קריאת של ערבית הוא משעה שהכהנים טובלים. גמרא ג..
  13. סדר הזמנים כאן הוא לפי שיטת רש"י (ג. ד"ה קשיא), אך לדעת התוס' (ב. ד"ה מאימתי) שעה שבני אדם נכנסים לאכול בערבי שבתות היא מוקדמת מזמן צאת הכוכבים. ולכאורה אף קודמת לזמן שהכהנים טובלים שהרי לא מסתבר לחלק כל כך בשיעורי זמן שכיבה, כמו שכתבו התוס' (ב: ד"ה ואי), ועוד שלא הזכירו התוס' זמן שהכהנים טובלים כהסבר לקריאת שמע מבעוד יום כשם שהזכירו את זמן שקידש היום.
  14. לפי זה אפשר שזמנו של רבי מאיר בברייתא 'משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות' וזמנו של ר' חנינא 'משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח' הוא זמן אחד.
  15. שנחלקו בכך בגמרא בברכות (ג.).
  16. עי' שאגת אריה (סימן ג) שנקט בדעת רש"י שאף הוא מודה שסומכים על שיטות אלו אך רק לענין דרבנן, ולכן צריך לחזור שוב על פרשה ראשונה שהיא מדאורייתא.
  17. גמרא (שם ג.).
  18. רש"י (שם ב: ד"ה סיפא).
  19. רש"י (שם ג. ד"ה לאו, ט. ד"ה רבנן), תוספות (פסחים קכ: ד"ה אמר), רא"ש (ברכות פ"א ה"ט).
  20. שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.
  21. ברכות (ט.).
  22. מובאת לעיל.
  23. כגון שכבר קרא תחילה קריאת שמע.
  24. ויל"ד אם הוא טעם אחד עם דברי הבית יוסף שק"ש הרי היא כתחנונים.
  25. ואפשר שזה הביאור גם בדבריו בספר החיים, ויל"ע שם.
  26. שו"ת בצל החכמה (ח"א סימן א).
מעבר לתחילת הדף