תומת ישרים/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תומת ישרים יג

תומת ישרים - סימן יג

אשאלך מורי הרב והודיעני קריאת שמע אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, ומה הוא הנקרא קריאת שמע:

תשובה מצות עשה מן התורה לקרא קריאת שמע בבקר ובערב שנאמר (דברים ו ז) ודברת בם וכו' ובשכבך ובקומך, ופירוש בשכבך בשעה שבני אדם שוכבים וזהו לילה, ובשעה שבני אדם עומדים וזהו יום. ולפנינו יתבאר איזהו זמן קבוע לקריאת שמע בלילה וביום, ומהיכן יוצא מהכתוב. ואף על גב דשמואל סבירא ליה בפרק מי שמתו (ברכות כא.) דקריאת שמע דרבנן ושכתוב בשכבך ובקומך מיירי בדברי תורה, כבר פסקו כל הפוסקים כרבי אליעזר (שם). וראיותיהם, חדא דממתני' דבערב כל אדם יטו ויקראו (ברכות י:) משמע בהדיא דבין לבית שמאי בין לבית הלל סבירא להו דקרא בקריאת שמע קמיירי. וכן ההיא ברייתא דובשכבך בביתך פרט לעוסק במצות ובלכתך בדרך פרט לחתן (שם טז.) משמע דקרא בקריאת שמע מיירי. ודוחק הוא לומר דהוו כל הני אסמכתות. ועוד דכלהו מילי דקריאת שמע תלו בקראי בין לרבי דאמר (ברכות יג.) והיו בהוייתן יהו בין לרבנן דאמרי (שם) שמע בכל לשון ששומע:

ותו דבפרק היה קורא (שם יד.) מייתי בהדיא בעא מניה אחי תניא דרבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגלה מהו שיפסוק, מי אמרינן ק"ו קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דילמא משום פרסומי נסא. ואין לומר דאליבא דרבי אליעזר קא מבעיא ליה, משום דמאי דבעי אף אליבא דשמואל שייך ועל כרחנו דהא דקאמר קריאת שמע דאורייתא קושטא דמלתא קאמר:

ותו דבפרק מי שמתו (שם כא.) גבי מלתיה דרב חסדא דקאמר (שם כ:) הרהור לאו כדבור דמי, קא מסיק אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא. ואותם הספרים שגורסין אחר כך קריאת שמע דרבנן אין גרסתם נכונה כמו שהוכיחו שם בעלי התוספות (ד"ה הכי), משום דאף למאן דאמר קריאת שמע דרבנן, במאי דמיירי מתני' דהתם היינו כשלא אמר אמת ויציב צ"ל דהוי מחוייב מן התורה לקרא קריאת שמע. ואף לפי אותה הגירסא אפשר צ"ל דהכי קא מקשה הניחא לרבי אליעזר אלא לשמואל מאי איכא למימר, וטורח להעמיד דברי רב חסדא אליבא דכולי עלמא:

ותו שאף רבי יוחנן סבירא ליה כרבי אליעזר בקריאת שמע ולא פליג(י) עליה אלא בתפלה. ועוד דבהדיא שנינו בפרק קמא דשבת (ט:) ומפסיקין לקריאת שמע ולא לתפלה, ופרש"י ז"ל משום דקריאת שמע דאורייתא. ואף על גב דאפשר לאוקומי מתני' כשמואל דהיינו טעמא דמפסיקין לקריאת שמע משום דיש בה קבלת עול מלכות שמים וכדמתרצין התם גבי מלתיה דרב לאותה גירסא מכל מקום דוחק הוא:

מכל אלו הראיות משמע דהלכה כרבי אליעזר דקאמר דקריאת שמע דאורייתא. ואף על גב דאפשר לתרץ הראיות אליבא דשמואל וכדכתיבנא, מכל מקום כיון דפשוטייהו דכל הני מתני' ומתניאתא ושמעתתא מוכח כרבי אליעזר כוותיה פסקינן. ואף על גב דרבי אליעזר תלמיד הוא לגבי שמואל, כיון דרבי יוחנן קאי כרבי אליעזר כמו שכתבנו הוה שמואל בר פלוגתיה דרבי יוחנן וקיימא לן שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ואף על גב דאביי דהוה בתראה מפרק אליבא דשמואל ומוקי לקרא בדברי תורה, לאו משום דסבירא ליה כוותיה הוא אלא כלומר יכול לשנויי לך שמואל ההוא בדברי תורה הוא:

וכל הפוסקים הראשונים והאחרונים הסכימו שרבי אליעזר סבירא ליה דקריאת שמע דאורייתא ושהלכה כמותו, ולא מצאתי חולק בזה אלא לרב אחאי גאון בפרשת וישמע יתרו (שאילתא נג) דמשמע מדבריו דסבירא ליה דרבי אלעזר דקאמר דחוזר וקורא (כק"ש) [בק"ש] הוא משום כבוד (ו)מלכות שמים ולא פלוג עליה דשמואל דהויא קריאת שמע דרבנן. וזה דוחק גדול מכל הטעמים שכתבנו, ואפשר לפרש דבריו באופן שלא יחלוק על מה שכתבנו ואין כאן מקומו.

ומה שצריך להתבונן הוא, מה הוא שחייבתנו תורה לקרא:

והנראה מדברי הרמב"ם ז"ל הוא שאנו מחוייבים לקרא מן התורה שלשה פרשיות אלו שהן שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. ולא ידעתי מנין לו זה שלא נתבאר בגמרא כלל ששלש פרשיות אלו מן התורה, ואין לנו מהכתוב הוכחה כלל מזו הדבר שאנו מחוייבין לקרא: ועוד שפרשת ציצית מטעם למען תזכור את יום צאתך הוא דמחייבינן לקראת ולא מטעם ודברת בם. ועוד אם ג' פרשיות אלו מן התורה איך לא היה קורא רבינו הקדוש אלא פסוק אחד בלבד (ברכות יג:). ועוד איך קאמר בגמרא (שם יב:) דבקשו לקבוע פרשת בלעם, ובעי התם נמי דפרשת ציצית מפני מה קבעוה:

ויש מי שרצה לומר דמן התורה אין אנו מחוייבים לקרא אלא פרשה אחת בבקר ופרשה אחת בערב מאיזה מהפרשיות כי זה פירוש הכתוב ודברת בם בתחלת היום ובתחלת הלילה. ועל כרחנו שפי' על חלק מה מהתורה ועמדו חכמים ומהם כמה נביאים וקבעו ג' פרשיות אלו מפני שהן שקולות כנגד כל התורה ויש בהן זכירת כל המצות, ונמצא שקורא פרשיות אלו בתחלת היום ובתחלת הלילה כאלו קורא כל התורה, כי פרשה ראשונה יש בה מלכות שמים שזהו הדבר הגדול שהכל תלוי בו כי כן אמרו כל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה כל התורה כדאיתא בפרק קמא דקדושין (מ.) ובפרק קמא דחולין (ה.) וזהו אמרם בכל מקום שאני קריאת שמע דאית בה קבלת עול מלכות שמים. וכן הסכימו לזאת הפרשה פרשת והיה אם שמוע שיש בה זכירת כל המצות והקורא אותה כקורא כל התורה. ומפני שראו שהם מחוייבים להזכיר יציאת מצרים בערב ובבקר כמו שדרשה בן זומא (ברכות יב:) מדכתיב למען תזכור, ומצאו שפרשת ויאמר יש בה יציאת מצרים וגם זכירת כל המצות ודומה לשתי הפרשיות הקודמות, קבעוה עמהן.

וזהו שאמרו (שם) פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר אבא בר' חנינא מפני שיש בה ה' דברים מצות ציצית, יציאת מצרים, (ע"א מינות) [עול מצות ודעת מינים] והרהור עבירה והרהור ע"ז. ובהדיא משמע דאף על גב דקיימא לן דקריאת שמע מן התורה מכל מקום פרשיות אלו קבעום כי חפשו בכל התורה ולא מצאו פרשיות דאית בהו מלכות וזכירת כל המצות כג' הפרשיות האלו.

וזהו שאמרו גם כן (שם) בקשו לקבוע פרשת בלעם בקריאת שמע מפני שיש בה יציאת מצרים ופסוק כרע שכב כארי דדומה לובשכבך ובקומך, ומפני טורח צבור לא קבעוה. הנה שכל כוונתם היה לקבוע פרשיות כוללות כל המצות ושיהיה להם יחס עם פרשת שמע.

ואף הירושלמי נראה שנוטה לזה, וכן כתבו התוספות (ד"ה בקשו) ג"כ בקשו לקבוע וכו' ז"ל איתא בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) דאותן ג' פרשיות שתקנו בקריאת שמע לפי שיש בהן עשר הדברות ע"כ. הנה לך בהדיא שאף התוספות סוברים שפרשיות אלו קבועות מהמתקנים כמו שנראה מהירושלמי, ודוחק לומר דכל אלו המימרות דהירושלמי אליבא דמאן דאמר קריאת שמע דרבנן דהוא דלא כהלכתא כדכתיבנא.

ולפי הסברא הזאת אתי שפיר האי דאקשינן לעיל דפרשת ציצית למען תזכור הוא דקרינן לה משום דפרשת ציצית קבעוה הכי בקריאת שמע מפני שיוצא בה בזכירת יציאת מצרים דמחייבינן בה מכתוב למען תזכור, ויש בה גם קבלת מלכות שדומה לקריאת שמע, ואותם הדברים האחרים שהזכירו בגמרא שכולם הרחקת עבודה זרה וקבלת עול מלכות שמים, ואף על פי שהיו שם פרשיות אחרות שיש בהן זכירת מצרים מן התורה. אבל קריאת פרשת משקלות ומאזנים ואחרות אין בהם הדברים האלו האמורים ולכן קבעו זאת ולא האחרות. ונמצא עתה שחיוב זכירת מצרים מן התורה אבל קריאת פרשת ציצית דוקא הוא קבע שלהם דכיון שהוא מחוייב להזכיר יציאת מצרים אמרו שיזכירו פרשה זו מפני שיש בה עול מלכות שמים ועול המצות. וגם קריאת חלק מן התורה בתחלת היום ובתחלת הלילה מן התורה, וקריאת פרשיות אלו דוקא הוא קבע שלהם.

והשתא אתי שפיר האי דקאמר (יג:) בפסוק ראשון צערן, ואם כל הג' פרשיות מן התורה מה לי פסוק קמא מה לי השאר. ואתי שפיר נמי שמטעם זה היה רבינו הקדוש קורא פסוק ראשון (שם), דכיון דאין אנו מחוייבים מן התורה אלא לקבל עלינו עול מלכות שמים ואין לנו דבר קבוע מן התורה אם כן באותו פסוק שיש בו קבלת עול מלכות שמים סגי וכן בזכירת יציאת מצרים כיון שהתורה חייבתנו להזכיר יציאת מצרים באיזה דבר שנזכיר היציאת מצרים סגי. ולכן אמר (שם) דרבי הוה מהדר אשמעתתא דאית בה יציאת מצרים כדי לצאת נמי ידי חובת יציאת מצרים ולא היה חושש לעשות המצות האלו על הקבע והסגנון שנתנו חכמים בהם משום שהוא היה מסכי' לשנות לתלמידיו והיה עוסק במצות בשעתם ולא היה (ה)פוסק מאותה המצוה אלא למה שחייבה התורה דהיינו לקבל עול מלכות שמים באופן היותר קצר והיותר טוב, וזה מפני שיש לו זמן קבוע מן התורה לפי אותם שסוברים דזמנה מן התורה או לפי שיש לה רמז בכתוב כמו שיבואר להלן. אבל לקרות כל הפרשה על הסדר שקבעו הם אינו מן הדין כיון שכבר יצא ממצות קריאת שמע בעונתה דלמא יפסיק ממצות ושננתם לקרא אותם פרשיות כיון שאינו מחוייב מן התורה לקרותם אז כיון שקרא כבר פסוק ראשון. ואפשר לומר שזאת היתה סברתו של רש"י ז"ל דקאמר (ב. ד"ה עד) דקריאת שמע שעל מטתו עיקר ואף על פי שאין אנו קורין אלא פרשה אחת סגי.

ומצאתי בירושלמי ^{[הובא בתלמידי רבינו יונה (ט: מדפי הרי"ף)]} זאת הסברא דבעו לימאן דאמר קריאת שמע דאורייתא היכי לא הוה פסיק רבינו הקדוש לקרות קריאת שמע כולה, ומשני זה שינון וזה שינון יבא שינון וידחה שינון ע"כ. ואם איתא ששלש פרשיות אלו מן התורה, מן הדין הוא שידחה שנון זה שיש לו זמן וזה אין לו זמן, ואם אין שינון שיש לו זמן קבוע דוחה שינון שאין לו זמן קבוע אם כן בפסוק ראשון היכי הוה פסיק, ודוחק לומר דהפסק מועט שרי. אלא על כרחין לומר כיון דקרא פסוק ראשון יצא ידי מצות קריאת שמע כמו שכתבנו. ולומר שאר הפרשיות שלא נתחייבנו מן התורה לקרותם באותן זמן אין לו להפסיק דהאי שנון והאי שנון ואילו גבי פסוק ראשון שקרא פסק משום דהוי חובה עליו מן התורה לקרא פסוק אחד והוא היה קורא זה שהוא מעט מחזיק את המרובה והיה מחפש להפסיק היותר מועט. וכן אמרו (יג:) שמע של ר' יהודה הנשיא שמע כו' וכן בפרק בתרא (דכתובות) [דברכות] (סא.) אמרו על רבי עקיבא כשהיה מקבל עליו עול מלכות שמים היה קורא קריאת שמע ויצאה נשמתו באחד דמשמע דבפסוק ראשון הוי קבלת מלכות שמים.

וצריך לומר לפי שטה זו שמה ששנינו בפרק קמא דשבת (ט:) מפסיקין לקריאת שמע דהיינו פסוק ראשון. וכן צריך לומר דמה שאמר ר' אליעזר (ברכות כא.) ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא וזה דוחק גדול דסתם קריאת שמע בכל מקום הם ג' פרשיות אלו. ועוד שלא מצאנו לשום אחד מהפסוקים שישים הפרש בספק קרא קריאת שמע בין פסוק ראשון שהוא מן התורה וכל השאר של קריאת שמע אינו צריך לקרות לפי שאינו אלא של דבריהם עכ"ל. הנה לך בפירוש שתופס שיטה זו הוא דבר חדש לא מצאתי לשום אחד מהראשונים והאחרונים שיפסוק בענין ספק קרא קריאת שמע הפרש בין פסוק ראשון לשאר פרשיות.

ובעל הבתים ^{[השלם מקור]} תפש שיטה אחרת וכתב שמפי השמועה למדו שהדברים הנאמרים בודברת בם הוא בענין ג' פרשיות אלו. ואין פשוט המימרות הנזכרות מוכיחות כן דאם כן מאי בעי (יב:) מפני מה קבעוה לפרשת ציצית, ומאי האי דקאמר (שם) בקשו לקבוע והלא מפי השמועה למדו, וגם מהירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שהבאנו למעלה שהביאו התוספות (בשם ד"ה בקשו). ועוד, שאם למדו מפי השמועה זה איך נחלקו בגמרא (כא.) אם קריאת שמע דאורייתא או דרבנן. ועוד, שאם מפי השמועה למדו אם כן כל הג' פרשיות שוות בזה ולמה לא היה פוסק רבי לקרות כל הג' פרשיות אלא לפסוק ראשון בלבד (יג:).

והדרך היותר נכון בזה דהפרשת ציצית האמת הוא כמו שכתבנו דאף על גב דמצוה מן התורה לזכור יציאת מצרים אין חובה מן התורה בפרשה זו יותר משאר פרשיות לפי שלא רמזה אותה התורה בזכירת מצרים יותר מן השאר וחז"ל הוא שקבעוה וזהו שאמרו מפני מה קבעוה, ובקשו לקבוע כו'. אבל שמע והיה אם שמוע הם רמוזות בתורה שכן כתוב בפרשה ראשונה והיו הדברים האלה על לבבך ודברת בם וכו' ובשכבך ובקומך, וכן בפרשת והיה אם שמוע כתוב ושמתם את דברי אלה וכו' לדבר בם כו' ובשכבך ובקומך. הרי שרמזה התורה כי הדברים האלו הנאמרים בג'{{הערה|צ"ל: בב'.]] פרשיות אלו נקרא אותם בשכבנו ובקומנו. וכן תמצא ב' פרשיות אלו שוות בתפלין ובמזוזות דבר תורה, וחז"ל לא תקנו בהן אלא הסדר לבד כמו ששנינו (ברכות יג.) למה קדמה שמע כו'.

[ו]צריך לומר לפי זה הדרך שאותו הירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שהביאו התוספות (יב: ד"ה בקשו) אינו נתינת טעם לקביעות פרשיות אלו, אלא כמו דרך אגדה לומר שפרשיות אלו הטעם שחייבתנו התורה בהם לקרותם פעמים בכל יום משום שרמוזים בהם עשרת הדברות.

וכן צריך לומר שהטעם שרבינו הקדוש לא היה פוסק אלא לפסוק ראשון הוא מפני שהיה מלמד את אחרים. והאי דתנן (שבת ט:) מפסיקין לקריאת שמע דוקא [בלומד] (כלומר) לעצמו אבל במלמד אחרים לא (ו)[ד]למוד דרבים עדיפא והוא לא היה חייב לפסוק והטעם שהיה קורא פסוק ראשון משום דלא הוי הפסק שבשעה שהיה מעביר (פניו על ידיו) [ידיו על פניו] היה קוראו והיה חוזר ללמודו. או משום שכיון שהתחיל ללמוד אין מצות קריאת שמע, ואף על פי שיש לה זמן, דוחה מצות תלמוד תורה ומה ששנינו בפרק קמא דשבת מפסיקין לקריאת שמע דווקא בפסוק ראשון דלא חשיב הפסק דהוי דבר מועט כיון שאינו מתבטל מלמודו. ועתה יתפרש אותו הירושלמי שהבאנו למעלה דבעי מפני מה לא היה גומרה כיון דהויא כולה דאורייתא ומתרץ יבא שנון וידחה שנון, דסבירא ליה לריושלמי דכל שעוסק בתלמוד תורה אין להפסיק לקרא קריאת שמע. ומה שהיה קורא פסוק ראשון, הוא מפני שהוא דבר מועט ולא הוי הפסק. הנה זהו מה שהעלתי בדבר זה וישמח חכם ויוסף לקח:

ולענין זמן קריאת שמע אם הוא מן התורה ליכא מאן דפליג שקריאת שמע של לילה מן התורה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום שכן הכתוב בשכבך ובקומך ופירושו כל שעה שבני אדם שוכבים וזהו לילה וכל שעה שבני אדם עומדים וזהו יום. שהרי בין לחכמים ובין לרבן גמליאל פירוש בשכבך בשעה ששוכבים וקיימא לן כוותיהו ולא קיימא לן כרבי אליעזר דסבירא ליה פירוש בשכבך כל זמן שהולכין לשכב. ומן התורה מי שקרא קריאת שמע של שחרית באיזו שעה מן היום שתהיה יצא ידי חובתו, ובלבד שיהיה קודם צאת הכוכבים. וכן מי שקרא קריאת שמע של ערבית באיזו שעה מן הלילה שתהיה יצא ידי חובתו, ובלבד שלא יהיה יום. ובהדיא מייתי בגמרא פרק קמא (ברכות ט.) הכי קאמרי ליה רבנן פליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק כו', אמר להו כוותי סבירא להו וחייבים אתם ולא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק וכו', ופירש רש"י ז"ל רבנן פליגי עלך, כלומר קא מפלגי עלך דהא דאמרי עד חצות דוקא קאמרי, דלא משמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה אלא כל זמן שדרך בני אדם להתעסק ללכת ולשכב. ומיהו בהא פליגי אדרבי אליעזר דאלו רבי אליעזר סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו אלא עד האשמורת הראשונה ולרבנן עד חצות, ואת סבירא לך ובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים, והיינו כל הלילה, ויחיד ורבים הלכה כרבים. או דילמא כוותך סבירא להו, ומשמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה והא דקאמרי עד חצות הרחקה הוא כדי לזרז, ומיהו היכא דאיתניס ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיובא הוא ומחייב ונפק ידי קריאת שמע בזמנו. אמר להו חייבים אתם לקרות ע"כ. הנה לך שפירש בשכבך לחכמים ורבן גמליאל הוא כל זמן שבני אדם שוכבים ותמיד מחייב בקריאת שמע עד שיעלה עמוד השחר. וכן צריך לומר גבי ובקומך כל זמן שבני אדם עומדים. וכן אמרו בהדיא במשנה אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים.

ומה שאמר רבי יהושע עד ג' שעות וקיימא לן כוותיה אינו רוצה לומר שאם קרא אחר ג' שעות שאינו קורא עוד מן התורה כי זמנה כל היום מן התורה כמו שאמרנו. אבל מה שאמר עד ג' שעות אפשר לומר שהוא מדבריהם. ומה שאמרו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה ר"ל כי מדבריהם לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה אלא כקורא בתורה. תדע שמכל מקום חייב לקרות כי לא עבר זמנו מן התורה וכל היום הוא חובה עליו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מהל' ק"ש (הי"ג) הקורא קריאת שמע אחר ג' שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי קריאת שמע בעונתה אלא הרי הוא כקורא בתורה ומברך לפניה ולאחריה כל היום אפילו איחר וקרא אחר ג' שעות ע"כ. משמע דסבירא ליה להרמב"ם שעונת קריאת שמע מדבריהם, דמן התורה זמנה כל היום הוא, ולכן אפילו איחר וקרא אחר ג' שעות קורא ומברך שאם עד שלש שעות זמן קריאת שמע לרבי יהושע דקיימא לן כוותיה איך הוא קורא ומברך אחר ג' שעות.

ועוד שעל כרחנו לומר כן דאם ג' שעות דקאמר רבי יהושע מן התורה הם אם כן (פליגי) [פליג] רבי יהושע ארבנן ורבן גמליאל דסבירא להו דבשכבך פירושו כל זמן שבני אדם שוכבים. ואי אפשר לומר דסבירא להו לרבנן ורבן גמליאל דובשכבך פירושו כל זמן שבני אדם שוכבין ובקומך יהיה פירושו כל זמן שקמים ממטתם והוא עד שעה ג' שדרך בני מלכים לעמוד. וכיון שכן קשיא הלכתא אהלכתא דהכא פסקינן כרבי יהושע והתם כחכמים ורבן גמליאל דמודה להו בפירוש הכתוב.

ועוד דאתי רבי יהושע דלא כבית הלל דאמרו בהדיא במשנה אם כן למה נאמר בשכבך וכו' כל זמן שבני אדם שוכבים וזהו לילה וכל זמן שבני אדם עומדים וזהו יום אן כן צריכים אנו לומר דהאי דקאמר רבי יהושע עד ג' שעות מדבריהם הוא, אבל אין לה בתורה בפירוש עתות מיוחדות ביום ובלילה, וחכמים ומהם כמה נביאים כשראו שפרשיות אלו של קריאת שמע יש בהן קבלת עול מלכות שמים שהוא היסוד הגדול שהכל תלוי בו, וכן זכירת כל המצוות וזכירת יציאת מצרים והתורה חייבתנו לקרותה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה קבעו לה זמן וחייבו לקרותה בתחלת היום ובתחלת הלילה לפי שראו שאם לא נקרא אותה בתחלת היום ימשך האדם אחר עסקיו ויבא להמנע ממצות קריאת שמע ביום. וכן בלילה אם לא יקרא בתחלת הלילה נמצא חוטפתו שינה ונמנע ממצות קריאת שמע.

והכי אמרינן גבי מילה דאף על גב דמצות כל היום עבדינן לה מצפרא משום דזריזין מקדימין למצות ואין ראוי לאחר המצוה שמא ימשך אחר עסקיו וימנע לעשותה ומן הדין היה שיתקנו שכל שיעבור תחלת הלילה ולא יקרא קריאת שמע של לילה שלא יצא ידי חובת קריאת שמע אלא שראו שאם יעשו כן שוב העולם לא יקימו מצות קריאת שמע בעונתה שלא הכל יכולין לקרות בתחלת היום והלילה ולכן האריכו הזמן ואמרו שבלילה עד חצות יהיו חייבים לקרות ואם עבר מחצות ואילך שלא קרא שלא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה מדבריהם. וכן אמרו שביום עד ג' שעות יהיו חייבים לקרות ואם עברו ג' שעות ולא קרא שלא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה והחמירו בזמנים שאמרו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. ופסקו קצת מהפוסקים דשוב אינו מברך כדי שלא ימשך האדם אחר עסקיו ויסמוך לומר עדיין יש שהות ואתי לאימנועי ממצות קריאת שמע של תורה.

והטעם שהאריכו לקריאת שמע של שחרית עד ג' שעות כרבי יהושע ולקריאת שמע של ערבית עד חצות חכמים, משום דשתי זמנים אלו עדיין תחלת יום ולילה הם כצד מה שהרי עד ג' שעות דרך בני מלכים לעמוד והוי לדידהו תחלת יום ג' שעות, וחצות נמי לחכמים תחלת לילה דסבירא להו דעת חצות הולכים לשכב. ופליגי עליה דרבי אליעזר בתרתי, חדא בפירוש בשכבך, ותו דאיהו סבירא ליה דעד סוף האשמורת הראשונה הוי זמן שכיבה ואינהו סברי דעד חצות הוי זמן שכיבה, רבן גמליאל תרוייהו סבירא ליה דקרא פירוש כל זמן שבני אדם שוכבים וכן סבירא ליה דזמן שהולכים לשכב עד חצות ולא פליגי אלא שרבן גמליאל לא רצה לגדור וסבירא ליה דאפילו מי שאחר וקרא אחר חצות לכתחלה יצא ידי קריאת שמע בעונתה וחכמים סבירא להו דראוי לגדור כדי להרחיק האדם מן העבירה ומפשיעה שיאמר שיש לי שהות ונמצא עובר על מצות קריאת שמע בעונתה וכיון שכן כל שעבר וקרא לא קיים מצות קריאת שמע מדבריהם.

ולדעת קצת מהפוסקים חכמים ז"ל החמירו יותר בזמן שנתנו בלילה מביום לענין שאם עבר וקרא אחר חצות אינו מברך ואם קרא אחר ג' שעות מברך שהרי גבי קריאת שמע של שחרית אמרו לא הפסיד בברכות ובקריאת שמע של ערבית לא אמרו דבר ונתנו טעם לזה משום דבלילה איכא חשש שינה ואיכא פשיעה טובא הפסידוהו ברכות יותר בלילה, ואינו נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מהלכות ק"ש (ה"ט) ואם איחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו ע"כ וכתב בפרק ההוא עצמו (הי"ג) הוקרא אחר ג' שעות אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתה.

כל זה הוא אם נאמר שזמן קריאת שמע הוא מדבריהם, אבל מצאתי לרש"י ז"ל שכתב בפרק קמא דשבת (יא. ד"ה חברים) בההיא דתנן מפסיקין כו' משום דקריאת שמע זמנה מן התורה דכתיב בשכבך ובקומך עכ"ל, משמע דסבירא ליה דזמן קבוע לקריאת שמע של ליליה ושל יום הוא מן התורה ולא מדבריהם. וליכא למימר דעל הזמן הקצוב להם מן התורה כגון כל היום וכל הלילה קאמר, והכי קאמר דמפסיקין כשאין שהות ביום או אין שהות בלילה משום דזמנה מן התורה מה שאין כן בתפלה שאין לה קבע מן התורה, שהרי ר' יהודה הוה מצלי מתלתין לתלתין יומין. ואף התוספתא מוכחא דזמן קריאת שמע מן התורה דתנן (פ"ג ה"א) כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע כך נתנו חז"ל קבע לתפלה, ועל כרחך קבע דקריאת שמע דומיא דקבע דתפלה קאמר לא על היום והלילה.

ואפשר לומר דס"ל בעלי הדעת הזו דמקרא תרתי שמעינן חדא דקריאת שמע של יום כל זמן שבני אדם עומדים וזהו יום וקריאת שמע של לילה כל זמן שבני אדם שוכבים וזהו לילה. ותו מדאפקי' בלשון זה ולא קאמר ביום ובלילה שמעינן נמי דקפיד קרא שיקרא קריאת שמע של יום כל זמן שדרך בני אדם לעמוד ונהי דלעכובא זמנה כל היום מן התורה, למצוה זמנה מן התורה כל זמן שבני אדם דרכם לעמוד. וכן בלילה נהי שזמנה כל הלילה לעכובא, מכל מקום מצותה כל זמן שדרך בני אדם ללכת לשכב דהיינו עד חצות לחכמים דקיימא לן כוותיהו.

ולפי סברא זאת פליגי חכמים עליה דרבי אליעזר בתרתי נמי, חדא דזמן שהולכים לשכב הוי עד חצות, ועוד דלעכובא הוי כל הלילה. ורבן גמליאל צריך לומר דמודה לחכמים דלעכובא זמנה כל הלילה ופליג עלייהו דלא שמעינן מקרא אלא חדא ולעולם מצותה כל הלילה, ולשון להרחיק אדם מן העברה לא משמע זה כלל. ואין חילוק בין בעלי זאת הדעת ובין הראשונים לענין מי שאיחר וקרא אחר חצות ולא מי שאיחר וקרא אחר חצות.

ומצאתי שטה אחרת לאחד מן הגדולים בזה והוא שאין פירוש בשכבך ובקומך שוים, ואף על פי שנחלקו חכמים ורבן גמליאל על רבי אליעזר דסבירא ליה דובשכבך כל זמן שהולך לשכב ואינהו סבירא להו דובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים והיינו כל הלילה, גבי ובקומך מודו דלא הוי כל היום שאפילו שיהיה פירושו כל זמן שבני אדם קמים לא משמע כל היום אלא עד ג' שעות. ונתן טעם לזה משום דובקומך אי אפשר לפרש מה שאנו מפרשים גבי ובשכבך דקימה פירושו תחלת קימה משכיבה ואחר אותה הקימה בכל צד שיהיה האדם לא יקרא קימה אלא אם אחר שקם משכיבה יושב יקרא יושב ואם עומד יקרא עומד ואם מיסב יקרא מיסב, וכיון שכן אין דרך לומר כל זמן שהם (קימים) [קמים] כמו שאנו אומרים כל זמן שהם שוכבים. דאם היה פירוש קימה עמידה היינו אומרים כל זמן שהם עומדים ומאן דסבירא ליה התם כל זמן שהם שוכבים הוה סבירא ליה הכא כל זמן שהם עומדים אבל פירוש קימה הוא שקם משכיבה וכשנאמר כל זמן שהם קמים הוא עד ג' שעות שדרך אנשים לקום מהם מהבקר מיד ומהם אחר כך עד שהיותר המאחרים לקום הם עד שעה שלישית ומאותה שעה ואילך אין עוד קימה.

ולפי שיטה זו עד ג' שעות לכולי עלמא הוי זמן קריאת שמע של שחרית מן התורה ומשם ואילך אין זמנו כלל ועד שיעלה עמוד השחר הוי זמנו מן התורה ומשם ואילך אין זמנו כלל. וסבירא להו שאף על פי שאחר ג' הוי דומיא דאחר שיעלה עמוד השחר לענין שאין זמנו מן התורה, מכל מקום אחר שיעלה עמוד השחר אסור לקרות קריאת שמע של ערבית בברכותיה ואחר ג' שעות שרי למקרי ולברוכי. ונתנו טעם לדבריהם משום דאחר שעלה עמוד השחר מטא זמן קריאת שמע של שחרית ואחר ג' שעות נהי דעבר זמן קריאת שמע של שחרית אכתי לא מטא זמן קריאת שמע של ערבית ומשום הכי שרו לברוכי.

ושיטה זו אף על גב דכמה רברבי מסהדו עלה תמוהה בעיני טובא דמנא להו דבקומך פירושו קימה ולא עמידה דהא אשכחן קראי טובא דקימה כמו עמידה ותו דגבי בשכבך אפשר לפרש מה שפירשו גבי ובקומך ולומר בובשכבך פירוש תחלת שכיבה מהקימה, ואין מקום עוד למחלקתם של רבן גמליאל ורבי אליעזר ואמאי לא פסקי כרבי אליעזר אם לא שנאמר שהיה מקובל בידם שזהו פירוש בשכבך ובקומך וזה דוחק דאם כן היכי פליגי רבי אליעזר ורבן גמליאל. ותו דבהדיא קאמרי במשנה בית הלל אפילו ובקומך כל זמן שבני אדם עומדים. ותו דאם אחר ג' שעות עבר זמן קריאת שמע של יום אם כן אמאי מברך עליה והלא כבר עבר זמנה ונהי דלא מטא זמן קריאת שמע של יום (אם כן אמאי מברך עליה והלא כבר עבר זמנה) מכל מקום כיון דעבר זמנה מן התורה לא היה מן הדין לברך אף על פי שיהיה מותר לקרות. ותו אם זהו פירוש ובקומך איך היה אפשר להו לבית שמאי לומר דבבקר יעמודו והלא אין פי' קימה עמידה אלא קימה משכיבה ולדעת בית שמאי לאותו הפירוש אינו החיוב שיהיה עומד אלא יושב דאין פירוש ובקומך אלא שאם היה שוכב שיקום אז בעת הקריאה ואפילו אם היה עומד כשהגיע זמן קריאת שמע צריך לומר לדעת שמחוייב אז לשכב(ו) ולקום בעת הקריאה אם לא שנאמר שחולק בית שמאי בפירוש ובקומך עם רבי יהושע, דבית שמאי ס"ל דובקומך ר"ל עמידה ורבי יהושע סבירא ליה דר"ל קימה ואלו דברים שאין בהם ממש:

זהו מה שראיתי לכתוב בענינים אלו ואתה תבחר ותקרב אשר ישכון בחצרי שכלך הטהור ודרכו לפניך יכון:

תם ן' יחייא:

---

---

שולי הגליון

---

---

·

מעבר לתחילת הדף