תשואת חן/מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשואת חן מח

שאלה א

אי הלכה כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא או לא

הנה דבר זה מחלוקת שמואל ור' אלעזר בברכות דף ך"א (ע"א) בספק קרא קריאת שמע דסבירא ליה לשמואל דאינו חוזר דקריאת שמע דרבנן ור' אלעזר סבירא ליה דחוזר דקריאת שמע דאורייתא. ופסק הרי"ף (ברכות יב: מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ב מקריאת שמע הי"ג) והרא"ש (ברכות פ"ג סימן ט"ו) כר' אלעזר וכן פסקו רוב הפוסקים [זולת התוס' במנחות מ"ג (ע"ב ד"ה ואיזו) והרא"ש בתשובה כלל ד' (סימן כא) הביאו הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א), ור' אחאי גאון (שאילתות, פרשת יתרו) הביאו בספר תומת ישרים סימן י"ג].

וכתב הגאון בעל המחבר שאגת אריה (סימן א) שלא ביארו דבריהם אמאי לא קיימא לן כשמואל לגבי רבי אלעזר דהוי כתלמיד במקום הרב, והכסף משנה בפ"ב מהלכות קריאת שמע (הי"ג) כתב ונ"ל מדאשכחן כמה ברייתות דילפינן דיני קריאת שמע מקראי משמע דראיות גמורות נינהו ולשמואל צריך לומר דאסמכתות הם עכ"ל, ואין בדבריו טעם וכי נתחכם יותר משמואל דוודאי ידע כל הני ברייתות וגם מתני' היא דף (י"א) [י:] שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין כו'.

אבל ראיות הפוסקים דהנה באותו סוגיא (כא.) מתיב ר' יוסף בשכבך ובקומך ומשני אביי האי בדברי תורה כתיב ובמסכת נדרים ד"ח (ע"א) אמר רב האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקים. ופריך הא מושבע ועומד מהר סיני, ומשני כאן דאבעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית. שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב אלא בקריאת שמע איירי, וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה דרב לגבי שמואל באיסורי'.

אבל התוס' במנחות מ"ג (ע"ב ד"ה ואיזו) פסקו כשמואל, ונראה לי דהא דמשני האי בדברי תורה היינו כמו שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אין צריך לקרות רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה, הכי נמי לשמואל הקרא דבשכבך אתי שחייב לקרות איזה דבר מדברי תורה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה רק שיהא בזמן שכיבה וקימה. למאן דאמר דאורייתא צריך לקרות פרשת שמע דוקא, אבל לשמואל בשאר דברי תורה נמי סגי. והיו הדברים האלה כו' ודברת בם בשבתך כו' דכתיב בקרא לאו אפרשת שמע קיימי אלא אדברי תורה והרי בפרשה שניה נמי כתיב לדבר בם ולא אפרשה זו קאי דהא פרשה שניה לכולי עלמא לאו דאורייתא כמ"ש לקמן (שם סימן ב). והאי לדבר בם דפרשה שניה מפרש בגמרא (ברכות יג:) דהכי קאמר אגמרי בנייכו תורה כהיכא דלגרסי' בהוא, והכי נמי לשמואל בפרשה ראשונה. אלא דתקנו חכמים פרשת שמע והיה אם שמוע. נמצא דלשמואל מצי מקיים מצות עשה של תורה כמו לרבי אלעזר, והוא הדין דיכול למפטר נפשיה בקריאת שאר דברי תורה בזמן קימה ושכיבה ולא נקט שם קריאת שמע אלא לבתר דתקנו רבנן, יע"ש שהביא ראיות ואכתבם לקמן בס"ד.

ובזה סרה כל התמיהות שתמהו התוס' ריש פ"ז דסוטה דף ל"ב (ע"ב ד"ה ורבי) אהא דשמואל מפלוגתא דרבי ורבנן (שם) אי ק"ש ככתבה אי בכל לשון, וכן פלוגתא דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו (ברכות טו.) ויליף לה מקרא, ופלוגתא דבית שמאי ובית הלל (שם י:) שהבאתי למעלה, וסתמא דגמרא (ברכות ב.) תנא אקרא קאי בשכבך ובקומך, ופלוגתא דרב זוטרא ורב יאשיה בריש פרק מי שהיה קורא (שם יג:), ומתניתא (שם טז.) דפועלים שעשו מלאכה אצל בעל הבית דקורין קריאת שמע ומברכים לפניה ולאחריה ועל המזון אין מברכין ברכת הטוב ומטיב דלאו דאורייתא, מכלל דקריאת שמע דאורייתא. ודוחק לומר דכל הני דמשמע דהוא מדאורייתא אסמכתות בעלמא נינהו. ועוד דקאמר (סוטה לג.) לימא (ב)כל התורה בכל לשון נאמרה, ואי הוי אסמכתא לא הוי צריך למידק מיניה, ע"כ לשון התוס':

ולפמ"ש אין כאן קושיא כלל דהא מודה שמואל דצריך לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה. והכי נמי ניחא דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות דף צ"ט (ע"ב) אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד קיים לא ימוש כו' ואסור לאמרו בפני עם הארץ, רבא אמר מצוה לאמרו בפני עם הארץ. ורבי ישמעאל סבירא ליה התם דאסור לקרות חכמות יונית דכתיב והגית בו יום ולילה. ור' אמי סבירא ליה התם דאפילו קרא פרק אחד ביום ופרק אחד בלילה קיים מצות לא ימוש. ואי סלקא דעתך [ד]הא דאמרינן אליביה דשמואל דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב דחייב אדם ללמוד יום ולילה, למאי נפקא מינה שקיים מצות לא ימוש שהוא מדברי קבלה הא מכל מקום מחוייב עדיין במצוה דאורייתא בשכבך כו'. וכן רבי ישמעאל אמאי אמר מקרא דלא ימוש אמאי לא אמר קרא דכתב בתורה, וכי אפשר דשמואל פליג אכולהו תנאי ואמוראי התם. ולפמ"ש אתי שפיר דבשכבך ובקומך אתי לדברי תורה בזמן שכיבה וקימה ו[ב]פרק אחד יוצא ידי חובתו:

ובזה ניחא האי ד[ה]תכלת (מנחות מג:) וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה וזו קריאת שמע, ולשמואל נמי אתי שפיר דגם לדידיה צריך לקרות בזמן קימה דבר תורה. ותמהני על דברי התוס' (ד"ה ואיזו) שכתבו דאסמכתא בעלמא הוא, שהרי שם נחלקו רבי שמעון ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש רבי שמעון וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן האי מבעיא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, אלמא דדרשה גמורה הוא, ולפי מש"כ אתי שפיר.

והא דאמר בפרק מי שמתו (ברכות) דף י"ז (ע"ב) גבי נושאי מיטה את שלאחר מיטה צורך בהם חייב בקריאת שמע ופטורים מן התפילה, פירש רש"י (ד"ה ואלו) דתפילה דרבנן, ומשמע דקריאת שמע הוי דאורייתא. יש לומר דאיירי שעדיין לא קרא (עדיין) שום דבר תורה וקורין קריאת שמע כדי לצאת חובת ובשכבך כו' דאורייתא.

אחר שכתבתי זה מצאתי לתלמידי רבינו יונה (ברכות יב: מדפי הרי"ף) שכתבו כן, דלשמואל הא שכתוב בשכבך לא קאי על קריאת שמע דוקא אלא אדברי תורה שיקרא בכל מקום שירצה. ומה שאנו קורין זה הפרשה הוא מדרבנן, הלכך אינו חוזר וקורא. וזה נוטה למה שפירשתי ודרך סלולה היא.

אבל אכתי קשה מהא דתנן בפרק קמא דשבת (ט:) מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה, ומסיק הש"ס (יא.) דאתאן לדברי תורה, חבירים שהיו עוסקין בתורה. ופירש רש"י (יא. ד"ה חברים) דקריאת שמע דאוריתא דכתיב בשכבך כו', ואם כן לשמואל אמאי מפסיקין כיון שכבר עסקו בתורה שוב הוי דרבנן. ונ"ל דלשמואל היינו טעמא משום דאית ביה מלכות שמים החמירו בו יותר מתפילה.

ומהא דאמרינן בדף י"ד (ע"א) דבעי מיניה דר' [חייא] מאי להפסיק בהלל ובמגילה, ואמר קריאת שמע דאורייתא פוסק כו'. וכן מאי דאמר בגמ' (טו.) עד כאן לא אמר ר' יוסי דלא השמיע לאזנו לא יצא אלא בקריאת שמע דאורייתא. וכן בפרק קמא דסוכה (כה.) בשבתך בביתך פרט לחתן שפטור מן הקריאת שמע. וכן הא דתניא בפרק קמא דברכות דף ט"ז (טז.) הקורא את שמע צריך לכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת כו'. ובירושלמי בפרק קמא דברכות (ה"ב) קריאת שמע דבר תורה ותפילה אינו דבר תורה. אין מכל זה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאת שמע דאורייתא אלא דסבירא ליה דיוצא בשאר דברי תורה. הרי ישבתי כל המקומות אשר נראה דקריאת שמע דאורייתא אליבא דשמואל דסבירא ליה מדרבנן, ומעתה יש לתמוה על רוב הפסוקים שפסקו כרבי אלעזר לגבי דשמואל, ואין בידי שום סעד ורמז לדבריהם אלא מהא דאמרינן בסוטה דף מ"ב (ע"א) (ואמור) [ואמר] אליהם שמע ישראל, מאי שנא שמע ישראל אמר רבי יוחנן משום רשב"י אפילו לא (קיימתי) [קיימתם] אלא קריאת שמע אי (אתה) [אתם] נמסרין בידן, שמע מינה דצריך לקרות פרשת שמע דוקא. וכיון דרבי יומנן פליג אשמואל הלכה כרבי יוחנן, ועוד כיון דרבי יוחנן ורבי אלעזר בחדא שיטתא קיימי הוה ליה שמואל יחיד לגבייהו. כל זה תוכן דברי הגאון ועוד איזה ראיות מש"ס ומדברי רש"י שאכתוב לקמן בשמו:

ועתה אכתוב מה שהעלה ד' במצודתי אחר העיון בדבריו היטב הדק. מה שתמה על הכסף משנה שנתחכם יותר משמואל, לא על הכסף משנה לבד תלונתו אלא גם על ספר תומת ישרים להגאון מהו' תם בן יחיא נכד לרבינו תם זלה"ה, הובא במגן אברהם בסימן ס"ז (סק"א) ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג, ואני זכיתי לראות בספר זה סימן י"ג וז"ל השאלה אשאלך מורי הרב והודיעני אי קריאת שמע דאורייתא או דרבנן ומה הוא קריאת שמע. תשובה, מצות עשה לקרות קריאת שמע בבוקר ובערב ואף על גב דשמואל סבירא ליה קריאת שמע דרבנן וקרא איירי בדברי תורה כבר פסקו כל הפוסקים כר' אלעזר וראיותיהם ממתני' דמשמע בין לב"ש ובין לב"ה דקרא בשכבך ובקומך בקריאת שמע איירי וכן דרשו בברייתא פרט לחתן ולעוסק במצוה, ודוחק לומר דכל הני אסמכתא, ועוד דכולהו מילי דקריאת שמע בקראי תלי' בין לרבי דדרש והיו ובין לרבנן דאמרי שמע בכל לשון (סוטה לב:), ועוד ראיה מהך דאבעיא (ברכות יד.) בהלל ובמגילה מאי שיפסיק, קריאת שמע דאורייתא פוסק. ועוד דבהדיא גרסינן בדף ך"א (ע"א) אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא וזו הגירסא נכונה כמ"ש התוס' (ד"ה הכי גרסי'), וע"כ דאף רבי יוחנן לא פליג ארבי אלעזר אלא בתפילה. ועוד מוכח ממתני' (שבת ט:) דמפסיקי' לקריאת שמע, ופירש רש"י (שם ד"ה מפסיקין ויא. ד"ה חברים) משום דהוי דאורייתא, אף שיש לפרש לשמואל הטעם משום קבלות עול מלכות שמים מכל מקום דוחק הוא. ומכל הנך ראיות משמע כרבי אלעזר, אף על גב דתלמיד הוא לגבי שמואל, ולא מצאתי חולק על זה אלא רב אחאי הגאון (שאילתות, פרשת יתרו), יע"ש.

הרי דהגאון הסכים לדברי הכסף משנה דלשמואל צריך לומר דכל הני קראי אסמכתא נינהו, ולא ניחא לומר דשמואל מודה דצריך לקראת ד"ת בזמן שכיבה וקימה ולא פליג שמואל, אלא משמע כמו שסובר הרב. ואדרבה הביא שם יש מי שרצה לומר למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא, היינו דין התורה אין אנו מחוייבים לקרוא אלא פרשה אחת בבוקר ופרשה אחת בערב מאיזה פרשה, ועמדו חכמים ומהם כמה נביאים וקבעו ג' פרשות ותקנו ג' פרשות, ואכתוב מזה בשאלה ב', אבל למאן דאמר דרבנן הוי לגמרי דרבנן כמש"ל בס"ד טעמם ונימוקם:

ומ"ש (דראיות) [דראיית] הפוסקים דרב פליג אשמואל בנדרים (ח.) וסבירא ליה דמצי למפטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית, שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב, וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה. תמהני הא לא קיימא לן כרב בזה, דהא טעמא דרב דסובר כרבי יוחנן בשם רשב"י (מנחות צט:) דאפילו לא קיים רק קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש, והרמב"ם בפ"א מהל' תלמוד תורה דין ח' פסק דלא כוותיה רק דצורך ללמוד בזמן קבוע מלבד קריאת שמע דשחרית וערבית. ועיין בלחם משנה שם, וכן נמשך הבית יוסף אחריו בשולחן ערוך סי' רמ"ו, זולת רמ"א כתב בשם הג"מ דבשעת הדחק יש לסמוך אקריאת שמע. וכיון דמלתא דרב לא קיימא במסקנא אין להביא ראיה דלא הלכתא כשמואל.

ובעיקר סברתו שכתב לתרץ כל הקושיות דיש לומר דרב כל הני מתני' וברייתא לא פליג אדשמואל דשמואל סבירא ליה דבשכבך ובקומך קאי על דברי תורה שמחוייב לקרות בזמן שכיבה וקימה ובפרשה א' יצא ידי חובתו, תמהני מאוד דלפי דבריו הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא כמו מצות קריאת שמע לדידן מבואר בגמרא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא מטעם דאינו חייב רק בזמן שכיבה ובזמן קימה בלבד ואם נאמר דלשמואל הך קראי בתלמוד תורה כתיב ואינו חייב מן התורה אלא בזמן שכיבה וקימה בלבד אם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, ובאמת מבואר בקדושין דף ל"ה בסוגיא דמצות עשה שהזמן גרמא דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ומניה ילפינן דכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות דהוי תלמוד תורה ופריה ורביה ופדיון הבן שלשה כתובים הבאים כאחד יעויין שם בסוגיא ובתוס' שם:

ועוד דאם כן קשיא דר"י א"ש אדר"י א"ש דהנה שם דף למ"ד קאמר שעד כמה אדם מחוייב ללמוד את בנו תורה אמ ר"י אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אביו מקרא כו' ופריך הש"ס ואבי אביו מי מחייב והתניא ולמדת אותם את בניכם ולא בני בניכם ומשני הוא דאמר כהאי תנא אין לי אלא בניכם בי בניכם מניין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך ומה תלמוד לומר בניכם בניכם ולא בנותיכם ע"כ הרי מבואר דשמואל דרש בניכם ולא בנותיכם ואם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע לדידן אם כן קשה למה לי בניכם למעט נשים מתלמוד תורה תיפוק ליה דהוה לה מצות עשה שהזמן גרמא אלא וודאי לשמואל לא הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא מטעם שאכתוב לקמן בס"ד מיהו קושיא זו אפשר לדחות על פי מה שכתבו התוס' שם דף ל"ד ע"א ד"ה גברי בעי חיי אף על גב דהאי קרא דלמען ירבו גבי תלמוד תורה כתיב כדאמרינן בשבת דף ל"ג כו' ועוד יש לומר דאין הכי נמי דהך קראי קאי גם כן אתלמוד תורה מיהו אין סברא דלחייבו נשים בתלמוד תורה משום סברא זו כיון דאשכחן מיעוטא בהדיא בניכם ולא בנותיכם כו' יעויין שם ולפי זה יש לומר דלעולם דשמואל סבירא ליה בשכבך ובקומך בדברי תורה איירי דוקא בזמן שכיבה וקימה כמ"ש הרב ואי קשיא דאם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ולמה לי קרא למעט נשים מתלמוד תורה זה אינו דאי לאו מיעוטא הוי מרבינן מן קרא דלמען ירבו דאטו גברי בעי חיי כו' וק"ל אמנם אף אם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא וודאי לא קיימא לן כוותי' בזה כדמוכח הסוגיא דף ל"ה דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ואם כן מזה גופיה ראיה גדולה וברורה להפוסקים דלא כשמואל כדמוכח פשטא דסוגיא וא"ל דאם כן קשיא לר"י ולר"א דיוצא בתלמוד תורה בפרק אחד בשחרית ובפרק אחד בערבית לר' אמי במנחות ולר"י בשם רשב"י יוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית אם כן קשה דהוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא אינו קושיא כלל דאף דיוצא בפרק אחד לר"א היינו שזמנו כל היום אימת שירצה וכן כל הלילה אימת שירצה ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו שכתב המגן אברהם באו"ח סימן נ"ח ס"ק ז' וז"ל שם דאם נאמר דמדאורייתא קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ובאמת שהגאון ח"ע בסי' י"ב יעו"ש מיהו מזה ראיה גדולה לדעת המגן אברהם ולקמן אכתוב מזה ואין כאן מקומו, וכן לר"י דיוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית היינו דלימוד תורה זמנו כל היום וכל הלילה וכל אימת שירצה הוא מקיים העשה דלא ימוש ופשוט דיוצא בקריאת שמע שקרא בזמנו לשם חיוב קריאת שמע דהא גם בזמן שכיבה וקימה גם כן זמנו ודוק אבל אם נאמר כמו שכתב הרב דתלמוד תורה נמי דוקא בזמן שכיבה וקימה אם כן הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע וזה וודאי ליתא כמו שכתב' וזה ברור לענ"ד:

וא"ל דכוונת הרב דנהי בשכבך קאי אדברי תורה שמחוייב לקרות בשעת שכיבה וקימה מיהו עדיין מחוייב לעסוק בתורה כל היום מקבלה דוהגית יום ולילה ולכך הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא זה אינו דאם כן הדרא קושית הגמרא לדוכתיה לרב הא מושבע ועומד הוא ולא שייך תירוץ הגמרא דיכול ליפטור עצמו בקריאת שמע אלא וודאי על כרחך צריך לומר דניפטר לגמרי בדברי תורה זהו כל היום וכן מבואר להמעיין היטב בדבריו. וגם כן אין לומר דמכל מקום לא דמי לקריאת שמע דקריאת שמע הוי מצוה עשה שהזמן גרמא דלאחר שעבר זמן קריאת שמע שוב הוי מעוות אשר לא יוכל לתקן מה שאין כן דברי תורה נהי דלא קרא בזמן שכיבה מכל מקום יכול לקיים אחר זה ג"כ ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא זה אינו כיון דקרא דבשכבך ובקומך איירי בדברי תורה שיעסוק בזמן שכיבה וקימה מנא לן דתו מתקן במאי דקרא לאחר זמן שכיבה וקימה ואי משום דכתיב והגית בו יום ולילה הא אמרינן דדי בערבית ושחרית לדידן הוא הדין בדברי תורה לשמואל:

ועוד הא הדבר ידוע שכל המצות הם בתורה ולא בנביאים דהא קיימא לן דאין נביא יכול לחדש דבר מעתה אלא לפרש דברי תורה כמבואר בריש מגילה, ואם כן כיון דעיקר חיוב למוד תורה בזמן שכיבה וקימה לשמואל מנא לן דתו מחייב יותר אלא וודאי לשמואל דסבירא ליה דקראי אדברי תורה היינו דבשכבך ובקומך לאו זמן שכיבה אלא תחילת שכיבה וקימה תחילה קימה רק כל זמן שכיבה וכל זמן קימה ולכך לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא מיהו בפ"א ביום ופ"א בלילה דיו והא דאמר במנחות דפ"א יוצא משום לא ימוש ולא אשמעינן דיוצא מדברי תורה דכתיב בשכבך לעניות דעתי אין זה קושי דרבותא אשמעינן דל"ת כיון דכתיב לא ימוש מפיך משמע כל היום וכל הלילה ואפילו הכי יוצא מה שאין כן בהך דכתוב בתורה אין רבותא כל כך כיון דאיכא לפרושי בפשיטות בפ"א כמו דמפרשינן לענין קריאת שמע:

והנה הרב הנ"ל מצא לו עזר בתלמידי רבינו יונה שמפרש כן בדברי שמואל אם כן לכאורה גם על תלמידי רבינו יונה קשה קושיא הנ"ל ואומר אני הצעיר דעל תלמידי רבינו יונה יש לתרץ קושיא הל"ז אבל על הרב לא שייך תירוץ זה כמו שאבאר, דהנה במגן אברהם סימן תנ"ח כתב בשם הכסף משנה יש שואלין מאי שנא דדרשינן כל זמן שבני אדם שוכבין גבי קריאת שמע של לילה, גבי קריאת שמע של שחרית נמי נידרוש ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום, ויש לומר דאין הכי נמי והא דאמרינן כל זמן שבני אדם קמים אסמכתא בעלמא הוא. והמגן אברהם השיג עליו דאם כן קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה אם כן הוה לה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא איתא בהדיא דקריאת שמע הוי מצות עשה שהזמן גרמא, והקושיא מעקרא ליתא דלא מיקרי קימה אלא כשעומד ממיטתו אבל אחר כך לא מיקרי קימה רק עמידה או ישיבה או הילוך, וכן כתב בספר החינוך ע"כ לשון המגן אברהם. והנה ראיתי בספר תומת ישראים להגאון כמוה' תם בן יחיא שהסכים לומר דזמן קריאת שמע הוי מדרבנן ומביא גם כן סברא זו שכתב המגן אברהם בשם הגדולים וסיים וז"ל ושיטה זו אף על גב דכמה רברבי' מסהדו עלה תמוה בעיני דמנא לן דבקומך פי' קימה ולא עמידה דהא אשכחן קרא טובא דקימה כמו עמידה יעויין שם שהאריך. ותמהני על המגן אברהם שלא הביא תשובה זו ובסימן ס"ג כתב המגן אברהם בעצמו ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג דפ' וכו' וסברא זו הוא גם כן באותו תשובה סימן י"ג. ומה שהקשה המגן אברהם דאם כן הוה לה קריאת שמע מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, נראה כוונתו דפריך הש"ס אמתני' דנשים פטורים מקריאת שמע פשיטה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא והוצרך לשנוי' דסד"א כיון דהוי קבלות עמ"ש יע"ש, ולכאורה לדבריו נמי קשה מאי מקשה הש"ס פשיטא הא גם המגן אברהם מודה דקריאת שמע של ערבית זמנה כל הלילה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ואם כן איצטרך התנא לאשמעינן דנשים פטורים אף מקריאת שמע של לילה ועיין בהרמב"ן במנין המצות הובא בספר פרשת דרכים להגאון בעל משנה למלך בדרך מצותיך דקריאת שמע שחרית וערבית הוי שני מצוות עשה הואיל ואינו מעכבין זה את זה, ואף דמקשינן שכיבה לקימה כיון דפטור מן קימה פטר נמי משכיבה, זה אינו דלמא איפכא דמקשינן קימה לשכיבה דמה שכיבה חייבין דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא אף קימה חייבין דהא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן, אמנם אחר העיון לא קשה מידי דשפיר קאמר המגן אברהם דכיון דאשה פטורה מקריאת שמע של יום ואם כן פטורה אף מקריאת שמע של לילה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דאינו נוהגת אלא בלילה:

והנה יש לומר דגם תלמידי רבינו יונה נמי סבירא להו כשיטת הכסף משנה ותי' דזמן קריאת שמע הוי מדרבנן לכולי עלמא דבשכבך ובקומך כל זמן שכיבה וקימה משמע ואם כן אתי שפיר לשמואל דסבירא ליה דקרא בדברי תורה מיירי ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כיון דבאמת מדאורייתא לאו זמן מיוחד ובזה יש לתרץ קושיית המגן אברהם דהא המתני' איירי בקריאת שמע שהוא לאחר שתיקנו חכמים דהא מתלמוד תורה וודאי אשה פטורה כמבואר בקדושין במתני' דהא דפריך הש"ס פשיטא היינו למאן דאמר קריאת שמע דרבנן פריך דהא כתבו התוס' שם דבמצוה דרבנן שייך מצות עשה שהזמן גרמא דהא הלל דרבנן ואפילו הכי פטורין מטעם מצוה שהזמן גרמא והשתא פריך הש"ס שפיר דהא קריאת שמע מדרבנן ורבנן תקנו זמן לקריאת שמע ואם כן פשיטא דנשים פטורים דהא הם עצמם תיקנו קריאת שמע והם אמרו זמן לקריאת שמע ופשיטא דלא תקנו לנשים:

וכ"ז י"ל לשיטת תלמידי רבינו יונה אבל הרב בעל שאגת אריה מיאן בסברת הכסף משנה וסבירא ליה דזמן קריאת שמע דאורייתא כמו שכתב בסימן י"ב וגם סבירא ליה שם דאף אם נימא דזמנה כל היום מכל מקום הוי מצות עשה שהזמן גרמא לא שייך תירוץ זה מיהו בלאו הכי דברים שם צע"ג דאם כן הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא ושם אבאר ואין כאן מקום להאריך בזה:

ועתה באתי להביא ראיה ברורה לשיטת הפוסקים דקריאת שמע דאורייתא מהך מתני' דמפסיק' לקריאת שמע ואין מפסיק' לתפילה ואם כן מוכח אף לדעת הרב ותלמידי רבינו יונה דסבירא ליה קריאות דברי תורה מדאורייתא מכל מקום קשה אמאי מפסיקי' הא כבר יצא במה שעסק בתורה ומ"ש הרב דלשמואל ה"ט משום דאית ביה מלכות שמים החמירו ביותר וכן כתב בספר תומת ישרים אלא שסיים שהוא דוחק. תמהני מאוד על שני מאורים גדולים, שהרי מבואר בירושלמי דברכות פ"א (ה"ב) דף ה' ע"ב וז"ל תמן תנינא מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה אמר ר' אחא קריאת שמע דבר תורה ותפילה אינו דבר תורה הרי מבואר בירושלמי הטעם דמפסיקין משום דהוא דבר תורה ולא כמו שכתבו הם.

ובאמת ראיתי שם עוד שני תירוצים אמר ר' בא קריאת שמע זמנו קבוע תפילה אינו זמנה קבוע, ור' יוסי אמר קריאת שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה, ומקשה שם בירושלמי אפילו תימר קריאת שמע אין צריכה כוונה ג' פסוקים הראשונים צריכה כוונה, ומשני מן גוי דהוי צבחר מכוין, פירש שם המפרש (פני משה ד"ה מן) מן גוי' מתוך שהם מועטי' מכוין ואם כן יש לידחות דדלמא קריאת שמע דרבנן וטעמא דמתני' כדאידך תרי טעמי' מכל מקום יש לתמוה עליהם למה המציאו טעם חדש מה שאינו מוזכר בירושלמי משום קבלת עול מלכות שמים, אמאי לא כתבו הני טעמים. וגם הני תרי טעמים מה שאמר ר' בא ור' יוסי אינו מוכח דפליגאי אר' אחא דקריאת שמע דאורייתא אלא יש לומר דאינון סברי דאף תפילה דאורייתא וכן פסוק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילה (ה"א) וז"ל מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ד' מפי השמועה למדו איזו עבודה שבלב זו תפילה, וסיים שם הרמב"ם ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה ובאמת הרמב"ן ז"ל השיג עליו ובכסף משנה תירץ דברי רמב"ם. ובאמת ראיתי להגאון שאגת אריה שהאריך להקשות על הרמב"ם מהך מתני' דאין מפסיקין לתפילה עיין שם בדיני תפילה סימן י"ד ולפי דברי הירושלמי לא קשה מידי דתפילה אף אם הוא דאורייתא אין מפסיקין לתפילה כיון שאין זמנו קבוע מדאורייתא או מפני הכוונה ולקמן בהל' תפילה אכתוב עוד ראיה לדברי הרמב"ם מן הירושלמי וכאן אין מקומו.

וביותר אני תמה על הגאון שהרי בסוף הסימן הביא דברי ירושלמי אלו וז"ל ובירושלמי פ"ק דברכות אמרינן תפילה אינו דבר תורה וקריאת שמע דבר תורה, מכל מקום אין מזה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאה היא דאורייתא אלא שסבירא ליה דיוצא ידי חובתו באיזה מדברי תורה שקורין בזמנים הללו יעויין שם. נראה דכוונתו דאינו ראיה מדברי הירושלמי דיש לומר דהירושלמי איירי בלא קרא שום דברי תורה דהשתא הוי דאורייתא, והוא תמוה מאוד דהא הירושלמי קאי על מתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ועל זה קאמר ר' אחא הטעם דקריאת שמע דאורייתא אם כן מוכח דלא כשמואל כמו שכתב הוא עצמו קודם דאם נאמר הטעם דמפסיקין לקריאת שמע משום דקריאת שמע דבר תורה מוכח דלא כשמואל רק שדחי' עצמו לומר טעם דמתני' משום קבלת עול מלכות שמים וכיון דהירושלמי קאמר הטעם משום דהוי דאורייתא מוכח דלא כשמואל ותמהני עליו שהעתיק דברי הירושלמי בסופן ולא תחילתן:

ועוד ראיה ברורה מן דברי הירושלמי ריש מסכת ברכות הובא בחידושי הרשב"א ואני זכיתי לראי' בדברי הירושלמי גופיה תניא הקורא קודם לכן לא יצא ר' זעירא בשם ר' ירמיה ספק בירך בירכת מזוני צריך לברך שנאמר ואכלת כו' ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל ודלא כרבי יוחנן דאמר הלואי יתפלל אדם כל היום כולו כו' ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא נשמ' מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות הדא אמרה ספק צריך לחזור ולקרות, פירש הרשב"א הא קודם לכן הוא בין השמשות ספק יום וספק לילה ואפילו הכי צריך לחזור ולקרות. הרי מבואר מן הברייתא וסתמא דהירושלמי דלא כשמואל. וא"ל דהאיך הבין שמואל הברייתא ואם כן קשה קושית הרב וכי נתחכם יותר משמואל, ובאמת ראיתי שהמפרש על הירושלמי הקשה קושיא זו תימא לשמואל תיקשי לי הברייתא, ותירץ דשמואל מוקי לה כר' מאיר דבין השמשות כהרף עין ודחק קצת לאוקמי' ברייתא דלא כהלכתא דהא קיימא לן דבין השמשות הוי שיעור ג' ר' מיל והוא כמו רבעית שעה קודם צאת הכוכבים כמבואר באורח חיים סימן רס"א והב"ח כתב שם בשם ר' ירוחם שיש להחמיר דמתחילת השקיעה הוי לילה וג"ר מיל קודם לזה הוי בין השמשות.

והנראה לעניות דעתי לתרץ כל זה בחיגק? זה דוודאי שמואל יש לו תנא דמסייע דסבירא ליה כן דקריאת שמע דרבנן, דהנה במתניתין דשבת במתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ואמר שם ר"י לא שנא אלא רשב"י וחביריו דתורתן אומנתן אבל כגון אנו אף לתפילה מפסיקין, הרי מבואר דמתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה איירי ברשב"י וחביריו דתורתן אומנתן ואפילו הכי מפסיקין לקריאת שמע. והנה בירושלמי דברכות דף ה' ע"ב איתא שם אמר רבי יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין, הרי מבואר דר"ש פליג אמתני' ופריך שם וכי לית לר"ש שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ומתרץ שם טעמיה דרשב"י זה שינון [וזה שינון] ואין מבטל שינון מפני שינון. והנה רבנן פליגא על ר"ש כמבואר שם וכן מבואר במתני', והנה יש לומר דבזה פליגא דרבנן סברי עיקר קריאת שמע לאו שינון הוא רק מצוה לקבל עול מלכות שמים והוי כשאר מצות סוכה ולולב ודחי לשנוי' דד"ת ורשב"י כשמואל סבירא ליה דקרא לאו בקבלת עול מלכות שמים הוא רק בדברי תורה היינו דמצוה לקריאת דברי תורה בשכבך ובקומך רק דחכמים תקנו שיהא קורין פרשת אלו לקבל עול מלכות שמים והיינו למי שאינו עוסק בתורה יום ולילה אבל מי שעוסק בתורה אין צריך להפסיק דאי משום קבלות מלכות שמים הוא מדרבנן והוי כמו תפילה שהוא מדרבנן ואין מפסיקין לתפילה ואי משום שינון אין שינון מבטל שינון, ואם כן כיון דשמואל כר"ש סבירא ליה אין שום קושיא על שמואל משום ברייתא או מתני' משום דאמר לך הא מני רבנן ואנא דאמרי כר"ש וזה סברא נכונה וברורה בס"ד והשתא אתי שפיר שיטת הרי"ף והרא"ש ורוב הפסוקים דפסקו דלא כשמואל כיון דקיימא לן הלכה כסתם מתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע אלמא קריאת שמע דאורייתא ודוק שהוא נכון מאוד בס"ד:

ובזה נראה לעניות דעתי לתרץ דברי הרמב"ם ריש הלכות תלמוד תורה הלכה ח' דכל אדם חייב לקבוע זמן תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכתב הלחם משנה היינו שפסק כרב אמי במנחות דאפילו לא שנה אלא פ' א' בשחרית ופ' א' בערבית קיים לא ימוש והא דלא פסק רבינו כר"י דאמר משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש אף על גב דפרק קמא נדרים (ח.) משמע דרב ס"ל כר"י מכל מקום משמע ליה קולא גדולה היא והלך להחמיר דהא ר"י בעצמו אמר ואסור לגלות בפני עם הארץ יע"ש והנך רואה שדבריו דחוקים מאוד. אבל לפי הוצעה שכתב לעיל ותירץ בטוב טעם דרשב"י לשיטתו אזיל דסבירא ליה דעיקר קריאת שמע לאו קבלות עול מלכות שמים רק מצות שינון וכיון דהוי שינון פשוט דיוצא בה חובת תלמוד תורה דהא היא היא אבל הרמב"ם לשיטתו אזיל דסבירא ליה קריאת שמע דאורייתא היינו לקבל עול מלכות שמים והוא מצוה בפני עצמה שהרי מונה אותם לשני מצות ואם כן פשיט דאין יוצא בקריאת שמע ידי חובת תלמוד תורה מה שאין כן ר"ש דסבירא ליה היא היא שפיר יוצא בה ודוק היטב שהיא נכון לעניות דעתי, ועיין מ"ש לקמן בשאלה ב' עוד מזה וכאן אין להאריך יותר מזה שאין זה משאלתינו:

ועתה באתי להביא ראיה מתלמוד בבלי גם כן כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא דלכאורה לפמ"ש דקושי' אגמרא פשוטא דנשים פטורים קאי למאן דאמר דקריאת שמע דרבנן משמע דסתמא דסוגיא סברי כמאן דאמר קריאת שמע דרבנן, ומכל מקום יש להוכיח ממקום אחר דקריאת שמע דאורייתא דהנה הש"ס קאמר וב"ש ובלכתך בדרך מאי עביד פרט לעוסק במצוה דפטור מן הק"ש וב"ה תרתי שמעת מיניה, מזה לכאורה ראיה דקריאת שמע דאורייתא, אלא שהגאון השיב על זה דאין מכאן ראיה דמכל מקום שמואל מודה דעיקר קריאת שמע היינו דברי תורה הוא מדאורייתא ואתי למעוטי דעוסק במצוה פטור מדברי תורה.

אמנם ראיתי להגאון בפני יהושע שכתב למאן דאמר קריאת שמע דרבנן וקראי בדברי תורה איירי אם כן לא צריך לקרא למעט דפטור מדברי תורה פשיטא כיון דתלמוד תורה אין לה הפסק יומם ולילה אם כן שאר מצות מאי תהא עליהן וכן מבואר בירושלמי וכי לית ליה לר"ש דמפסיקין לעשות סוכה או לולב. אמנם לשיטת תלמידי רבינו יונה וודאי לא קשה מידי דהא דפשיטא דמבטלין תלמוד תורה משום שאר מצות היינו אם כבר קיים מצוה של תורה בפרק אחד אבל אם לא קיים סלקא דעתך אמינא דלא מבטלין המצוה דתלמוד תורה דכ' בשכבך ובקומך וקמ"ל דפטור. שוב מצאתי שהפני יהושע בעצמו כתב סברא זו בדף ך' ד"ה האי בד"ת כתיב דלר"י אתי שפיר אלא שעדיין קשה קושיא אחרת מה שהקשה בעל פני יהושע דהא תרי קראי כתי' בפרשה ראשונה בלכתך בדרך ובפ' שניה יע"ש בשלמה למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אתי שפיר דהיינו דפרשה ראשונה הוי דאורייתא כמ"ש מקצת פי' וכמו שאכתוב אי"ה בשאלה שניה ופרשה שניה בדברי תורה כתיב ואם כן לא קשה דתרוויהו אתי לעוסק במצוה דפטור מן המצוה ובפרשה ראשונה אתי לקריאת שמע דסלקא דעתך אמינא כיון דהוי קבלת עול מלכות שמים אף חתן חייב, ופרשה שניה אתי לתלמוד תורה שהוא נגד כולם דאפילו הכי חתן פטור מה שאין כן אי אמרת דאף פרשה ראשונה בדברי תורה כתיב אם כן פרשה שניה למה לי, ואי קשיא לשמואל דסבירא ליה קריאת שמע דרבנן קושיא הנ"ל זה אינו דלשמואל לא קשה דיש לומר דלא סבירא ליה הך סברא דאמרינן בש"ס דלבית הלל תרתי שמע מינה רק דבית הלל סבירא להו דבלכתך בדרך דפרשה ראשונה אתי דכל אדם שונה כדרכו דהיינו דברי תורה שהוא הקריאת שמע דאורייתא לשמואל ודפרשה שניה אתי לפרט לעוסק במצוה ואם כן אין קושיא לשמואל דכבית הלל סבירא ליה אבל סתמא דלא משני הכי אלא דתרתי שמעת מיניה לא ס"ל כוותי דשמואל ודוק:

ועוד נראה לי להביא ראיה מסוגיא דס"ל לר"י הקורא ולא השמעי לאזניו לא יצא דדריש השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ור' יהודא ס"ל דיצא דשמע בכל לשון שאתה שומע וקאמר שם ר' יוסף במסקנא מחלקות בקריאת שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא, ופריך והא כתיב הסכת ושמע ומשני האי בדברי תורה כתיב כלומר דדברי תורה צריך להשמיע לאזניו ולא בשאר מצות, עיין בפני יהושע. והנה אם נאמר דקריאת שמע דקרא היינו תורה ולא קבלת מלכות שמים אם כן קרא דשמע גבי קריאת שמע למה לי הא היינו תורה היינו קריאת שמע אלא וודאי ר' יוסף פליג אשמואל ושמואל סבירא ליה דהסכת ושמע קאי אשאר מצות וכיון דבמסקנא מסיק הש"ס כר' יוסף ממילא קיימא לן דלא כשמואל וק"ל וכן מאי דקאמר בברייתא מנין דקריאת שמע בעי כוונה נאמר כאן שמע ונאמר להלן הסכת ושמע מאי התם בהסכת אף הכי בהסכת נמי משמע דלא כשמואל וק"ל ואם כן דברי הפסוקים שפסקו דקריאת שמע דאורייתא הם יתד שלא תמוט בגמ' דבבלי ובירושלמי כן נראה לעניות דעתי:

עוד הביא שם ראיה לדבריו מהא דפריך שם לשמואל ממתני' דבעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם ואי סלקא דעתך אמת ויציב דאורייתא לבריך לאחריו ומשני אי משום יציאת מצרים הא אדכר לו בקריאת שמע ופריך ולימא הא ולא לבעי הא ומשני קריאת שמע עדיפא דאית ביה תרתי. ויש להקשות דאמאי לא פריך לשמואל מרישא דאי סלקא דעתך קריאת שמע דרבנן אמאי מהרהר קריאת שמע בלבו מאי שנא קריאת שמע מברכה לפניה ואי משום דבקריאת שמע אית ביה עול מלכות שמים ומשום הכי אף שהוא מדרבנן מהרהר שהרי אכתי לא אסיק בסברא זו עד פריך ולימא הא ולא לבעי הא ומשני דהא עדיפא אלא וודאי לשמואל נמי הוי דאורייתא לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה והיינו דלא קשיא להו אקריאת שמע דמכל מקום מחוייב לקרות דבר תורה ולא קשיא להו אלא אאמת ויציב דהוא נמי דאורייתא ולבתר דמשני דכבר אידכר לי בקריאת שמע פריך דלימא הא כו' היינו אמת ויציב דאית ביה נמי דברי תורה שמוזכר בה יציאת מצרים וקריעת ים סוף ושירה על הים ואין לך דבר תורה גדול מזה ועל זה משני הא עדיפא דאית ביה תרתי עכ"ל הגאון.

ולעניות דעתי הצעיר יש לתמוה בדבריו דאם נימא דבעל קרי מחוייב לקרוא בתורה לשמואל דכתיב בשכבך ובקומך אם כן קשה לדידן דקיימא לן דמחוייב כל אדם לקרות בתורה פרק אחד ביום ופרק אחד בלילה מלבד קריאת שמע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תלמוד תורה הבאתי דבריו למעלה ואינו יוצא בקריאת שמע הכי נמי נימא כיון שבעל קרי מחוייב להרהר בלבו פרק אחד כיון דהוא דאורייתא אלא וודאי כיון דגלי רחמנא מקרא דוהדעתם לבניכם דבעל קרי אסור בדברי תורה דמה להלן בעל קרי אסור אף כאן כו' אם כן אסור אף להרהר ולא התירו בקריאת שמע אלא כדי שלא יהא כל העולם כולו עוסקים בדברי תורה והוא יושב ובטל ועל זה קשה קושית הגמרא וניגרוס בפרקא אחרינא ובזה צריך לומר כיון דקריאת שמע דאורייתא כתי' הש"ס והנה קשה לשמואל דסבירא ליה דקריאת שמע דרבנן נהו דמחויב לקרות בתורה בזמן שכיבה מכל מקום קשה ניגרוס בפרקא אחרינא ולמה מהרהר בקריאת שמע ועל כרחך צריך לומר משום דאית ביה מלכות שמים עדיפא ודוק, מיהו קושיא זו יש לישב בכמה אופנים ודוק שאין להאריך כאן.

מיהו בעיקר קושיתו כבר קדמוהו הרשב"א בחדושיו ותירץ שם משום דאיכא לדחות משום מלכות שמים דאית ביה עמ"ש, ואם כן קשה על הרשב"א קושית הגאון דאם כן מאי פריך אחר כך לימא הא ולא לימא הא, הא בקריאת שמע איכא מלכות שמים. וכדי שלא יהא דברי הרשב"א כטועה נראה לי לישב קצת דקושית הש"ס דאם כן למה יקרא כל הקריאת שמע היינו ג' פרשות נהי דשתי פרשות איכא עול מלכות שמים ועול מצות אבל פרשה שלישית אינו אלא משום יציאת מצרים לימא הא היינו אמת ויציב ולא לימא הא היינו יציאת מצרים שבקריאת שמע ועל זה משני קריאת שמע עדיפא משום דאית בהי תרתי היינו שפרשת ויאמר איכא נמי עול מלכות שמים כמ"ש התוס' י"ט שנאמר בה אני ד' אלקיכם אמת שהוא גם מלכות שמים מה שאין כן באמת ויציב ודוק או כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' קריאת שמע הלכה ב' וקורין פרשה ציצית מפני שיש בה נמי ציווי וזכירת כל המצות כמו בפרשת והיה אם שמוע יעויין שם והיינו דאית ביה תרתי ודוק:

ואין זו לקט אלא שכחת הדפוס עיין בדף ל"ח מע"ב עמוד א' לאחר שמסיים דלא תקנו לנשים שייך זה ובזה יתורץ מה שמקשה הגאון בעל פני יהושע על הירושלמי דילף דנשים פטור מקריאת שמע מולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם דכ' בפ' קריאת שמע תיפוק דהו"ל מצות עשה שהזמן גרמא יעויין שם, ולפי הנ"ל יתורץ דהירושלמי לשיטתו אזיל דסבירא ליה קריאת שמע דאורייתא כמו שאכתוב בס"ד וזמן קראית שמע דרבנן כמו שכתב הכסף משנה ואם כן הוי קריאת שמע מצות עשה שלא הזמן גרמא ולכך מוכרח למילף מבניכם ולא בנותיכם ודוק:

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף