רש"ש/ברכות/ב/א
במשנה לאכול בתרומתן. עיין בשנות אליהו [פ"א מ"א] מה שכתב בדקדוק לשון 'בתרומתן' ולא אמר 'בתרומה'[1].
ויש לפרש[2], דנקיט 'בתרומתן' לאפוקי תרומת מעשר של דמאי, לדעת הטור יורה דעה סוף סימן של"א דמוכרה לכהן. וא"כ אינה 'תרומתן', כיון דצריכין ללוקחה בדמים. ומשום דהיא נאכלת אף בבין השמשות דהוה ספיקא דרבנן[3]. וכמש"כ הבאר אברהם לקמן (ג.) בתד"ה קשיא דרבי אליעזר, דלמאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן נאכלת בבין השמשות[4].
ואף דשם דבריו אינן נראים לי, שהרי לפירוש הראשון של ר"י ביבמות (פב: בתד"ה ירושה) סבירא ליה לרבי יוחנן דתרומה אף בזמן בית שני דרבנן[5], ואפ"ה פריך בשבת (לה.) עלה דפסיק כרבי יוסי[6] לענין תרומה, אילימא לטבילה ספיקא היא כו', דלא אכלי עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי[7]. מכל מקום דמאי קילא טפי, דרוב עמי הארץ מעשרין (שבת יג. ובכ"ד)[8]. וכמו שמותרת תרומת מעשר שלו (אפילו נטמאה) לעניים[9], לדעת הרמב"ן המובאה בר"ן בפרק לולב הגזול במשנת אתרוג הגזול (יז. מדפה"ר), ע"ש. וכמו דמעשר שני שלו נאכל לאונן (דמאי פ"א מ"ב)[10], ושארי קולות המבוארות בפ"א דדמאי.
[ומה שכתב השנות אליהו דבא לאפוקי תרומת תודה. קשה לי, דמאי יענה לתירוץ קמא בנדרים (יב:) תרומת לחמי תודה תרומתו היא, ע"ש[11][12]:
שם עמוד השחר. בתוי"ט, יש רגילין לפותרו כוכב השחר כו'[13]. ואנכי ראיתי בירושלמי ריש מכילתין (פ"א ה"א) וביומא ריש פ"ג (ה"ב) אריב"ב[14] הדא אילתא דשחרא מאן דאמר כוכבתא היא טעיא זמנין דהיא מקדמא כו'[15]:
- ↑ כי שני תרומות הוא, דהיינו תרומת גבולין ותרומת תודה. לכן קתני תרומתן דהיינו תרומת גבולין ששלהם הוא, ולא תרומת תודה שאינה שלהם אלא משולחן גבוה קא זכו. ותרומת גבולין אין כפרתו מעכבתו, אבל תרומת תודה כפרתו מעכבתו. וכן כתבו משנה ראשונה ובית שאול בשם רמ"ע מפאנו (סימן א). ועיין בית שאול מה שכתב ע"פ דברי הרמ"ע ליישב קושיית התוספות (ד"ה והא), אך כתב שעיקר דבריו מחודשים וצריכים סעד (וה"ה דברי הגר"א דקאי כוותיה).
- ↑ היינו באופן אחר מדברי הגר"א.
- ↑ ולכן המשנה שבאה להורות זמן קריאת שמע המתחיל בצאת הכוכבים, הוצרכה לומר שאין כוונתה לתרומה זו שזמן אכילתה מוקדם.
- ↑ הגמרא שם העמידה סתירה בדברי רבי אליעזר, שבמשנה ס"ל שזמן ק"ש משעה שהכהנים נכנסים לאכול, ובברייתא (ב:) מבוארת דעתו שזמן ק"ש משעה שקידש היום. ועל זה הקשו התוספות מדוע לא יישבה הגמרא שאכילת תרומה וקידש היום חד שיעורא הוא, ודבריהם תמוהים, שהרי זמן אכילת תרומה הוא בצאת הכוכבים וקידוש היום הוא בין השמשות. וע"ז ביאר הבאר אברהם שכוונת תוספות לאכילת תרומה בזמן הזה שהיא דרבנן ונאכלת בין השמשות והיינו משעה שקידש היום. ועפ"ז כתב רבינו שכשם שתרומה בזמן הזה שהיא דרבנן, נאכלת בין השמשות, ה"ה תרומת דמאי שאף היא ספק דרבנן, נאכלת מבין השמשות
- ↑ התוספות שם מביאים סתירה בדעת רבי יוחנן, שמדברי הגמרא ביבמות משמע שקדושת הארץ אף בזמן הזה דאורייתא, ובדמרש רות (פ"ד) משמע שדעת ריו"ח שהיא מדרבנן. ויישבו התוספות שדעת ריו"ח כמבואר במדרש רות ודבריו ביבמות אינם אלא אליבא דרבי יוסי. ועוד יישבו התוספות שאין נראה ששום חכם יאמר שקדושת הארץ בזמן בית שני למעשרות היתה מדרבנן, והמבואר במדרש רות אפשר להעמיד במעשר פירות שבלא"ה אינו אלא מדרבנן. עכ"פ לפי יישוב התוספות הראשון לדעת ריו"ח תרומה בזמן הזה אינה אלא מדרבנן.
- ↑ לענין בין השמשות שהוא כהרף עין, ודלא כרבי יהודה שהוא כדי מהלך יותר מחצי מיל, כמבואר להלן (ב:) וברש"י (ד"ה והלא).
- ↑ אם גבי תרומה הקל לענין טבילה שיכול לטבול אף כשהתחיל בין השמשות דרבי יהודה כל זמן שלא הגיע בין השמשות דרבי יוסי, אי אפשר לומר כן, שהרי לענין שבת פסק כרבי יהודה וע"כ ספיקא הוא. אלא לענין אכילת תרומה, שאסורים באכילה עד סוף בין השמשות דרבי יוסי. הרי שגם לדעת הסוברים שתרומה בזמן הזה דרבנן, מכל מקום אינם יכולים לאכול בתרומה עד צאת הכוכבים. ובחידושי מהרש"ם על הש"ס הביא דברי רבינו והוסיף לציין לדברי התוספות בשבת (שם סוד"ה אלא) שכתבו להדיא דאשמועינן רבותא שאפילו בתרומה דרבנן מחמיר רבי יוסי דלא אכילי כהנים עד דשלים בין השמשות דידיה. ועוד ציין לדברי הראש יוסף (שם) שביאר טעם הדבר שאין אומרים ספק דרבנן לקולא, כיון שהוא דבר שיש לו מתירין וספיקו לחומרא, כמבואר בביצה (ד.). ומהרש"ם הקשה לדעת החולקים על רב אשי בביצה שם, ומשמע שהם סוברים שבדרבנן ספק לקולא אף בדשיל"מ, וכמבואר בפלתי (סימן א סק"ו).
- ↑ ולכך תרומת דמאי יכולים לאכול כבר בבין השמשות.
- ↑ לדעת בית הלל שמאכילין את העניים דמאי.
- ↑ משא"כ מע"ש של ודאי שאסור לאונן מדכתיב (דברים כו יד) "לא אכלתי באוני ממנו".
- ↑ הגמרא שם (יא:) מסתפקת במתפיס נדר בחתיכת בשר אחר זריקת דמים, אם באיסור שבעיקרו מתפיס או בהתירא דהשתא קא מתפיס. ומוכיחה הגמרא (יב.) מדקתני בברייתא, כחלת אהרן וכתרומתו מותר, ומשמע שבתרומת לחמי תודה אסור [- היינו שהנדר חל וחשוב שהתפיס בדבר הנדור ולא בדבר האסור], וסתם תרומת לחמי תודה היינו אחר הזריקה, ומבואר שאף אחר הזריקה בעיקרו מתפיס. ודוחה הגמרא שאין לדיין מהברייתא 'הא בתרומת לחמי תודה אסור' אלא 'הא בתרומת הלשכה אסור', אך בתרומת לחמי תודה מותר, והטעם שלא הזכירה זאת הברייתא, לפי שבאה להשמיענו שתרומת לחמי תודה חשובה 'תרומתו'. ועוד יישבה הגמרא שאכן יש למעט מהברייתא תרומת לחמי תודה, ואיירי קודם זריקת דמים. נמצא שליישוב הראשון בגמרא תרומת לחמי תודה הם בכלל 'תרומתו', ואם כן אף במשנתנו שכתוב 'תרומתן' אפשר שהוא כולל תרומת לחמי תודה (הערות הגריש"א). ובבית ישראל (דירנפלד) יישב שלשון 'תרומתן' על כרחך בא למעט תרומה אחרת, ובשלמא בגמרא שם אתא למעט 'תרומת הלשכה', אך במשנתנו שאי אפשר למעטה על כרחך בא למעט 'תרומת תודה'.
- ↑ עוד בדקדוק לשון המשנה 'תרומתן', עיין מש"כ התוי"ט, הצל"ח, והיה ברכה ושירי מעון.
- ↑ ז"ל בהמשך הדברים: [וראיתי לרד"ק במזמור אילת השחר (תהילים כב) שיש מפרשים 'אילת' שם לכוכב השחר, ע"כ.] אך בכאן אין נכון [לפרש שעמוד יהיה שם לכוכב ההוא], דאע"פ דכוכב נוגה קראוהו כוכב השחר מטעם שאין כאן מקומו, מכל מקום לשון עמוד לא יצדק.
- ↑ =רבי יוסי בי רבי בון.
- ↑ פירוש, אילת השחר מי שמפרש שהוא כוכב טועה, שהרי אנו רואין לאותו כוכב שמכנין כוכב השחר שלפעמים הוא מקדים ועולה ולפעמים הוא מתאחר. ע"פ פני משה. וכיון דחזינן דלעולם אינה יוצאה בזמן אחד נראה דאינה אותה איילת, שאין ראוי ליקרא איילת השחר אלא דבר קבוע קרוב לשחר תמיד בשיעור אחד. אלא כמין שני קרני אור שעולין מהמזרח קודם עלות השחר. פירוש מבעל ספר חרדים. הרי מבואר בירושלמי שאילת השחר אינה כוכב השחר. ובנתיבות התלמוד (על ירושלמי ברכות) כתב שהתוי"ט אשתמיטתיה דברי הירושלמי בזה, וציין לדברי רבינו שעורר על כך. וכ"ה בשפתי חכמים בשם מפרשים שמדברי הירושלמי מוכח דלא כדעת האומרים שעמוד השחר היינו כוכב השחר ושמו נוגה, אלא כדעת הרמב"ם שהוא אור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השחר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |