רש"ש/ברכות/ב/ב
גמרא משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו. נ"ל פירושו, דדרך העני כשבא לביתו בעתותי ערב והוא רעב וסעודתו עדיין לא הוכנה כי ביתו ריקן, אוכל פת במלח כדי לשבור רעבונו קצת, וסעודתו העיקרית עוד תתמהמה זמן לא מעט[1] עדי שתלך אשתו לקנות צרכי הסעודה ולתקנה ולבשלה[2]. ובזה יתיישב מה שגמגמו המפרשים בזה, וקושיית התוס' (ד"ה משעה) עני גופיה מתי יתפלל[3]. ובחדושי הארכתי:
תוס' ד"ה דילמא. וי"ל דה"פ ממאי כו'. פירוש[4], דביאת האור אל תחת לאופקנו[5], הוא תיכף בשקיעת החמה מאצלנו, כי אז תשלח קוי אורה לשמה[6]. ואחר כך כשתבוא השמש בעצמה לשמה, אז אצלנו לילה ממש, דהוא צאת הכוכבים[7]. ובקונטרס אחרון להטורי אבן בסופו (מגילה כא.) הארכתי קצת בזה[8], דרוש נא שמה[9]:
- ↑ שאף כל אדם מתעכבת סעודתו מעט כדי הכנה, כמבואר בגמרא שזמן אכילת פת ע"י העני קודמת לאכילת כל אדם. וזה הטעם שסעודת העני מוקדמת משל כל אדם ודלא כפירוש רש"י (ד"ה משהעני) שהוא משום שאין לו נר להדליק בסעודתו. וכ"כ המאירי: שסעודת עני אין בה הכנה בחול ודרכו בפת ומלח שהם מצויים כו', אבל רוב בני אדם צריכים להכנה מועטת. וזהו לדעתי מה שאמר משעה שעני נכנסל אכול פתוח במלח, ואם לא כן לא היה לו להזכירו את מלחו ולביישו מתוך משנתו, עכ"ל. ובתולדות יצחק העיר על דברי רבינו מדברי רש"י, ופשוט שכוונתו לחלוק בזה ולפרש כעין דברי המאירי.
- ↑ ומ"מ לא תתאחר כ"כ עד סוף האשמורה הראשונה, ולכן אמרינן בגמרא 'סיפא ודאי פליגא אמתניתין'.
- ↑ שהרי לדברי רבינו אין הכוונה לסעודה אחת, אלא תחילה אוכל פת במלח ואחר זמן אוכל את סעדותו, ובזמן שבין אכילת הפת לסעודה יתפלל. ואף שהתוספות הוסיפו, וכיון שבא זמן קריאת שמע אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא, ועל זה לא הועיל רבינו בדבריו, מ"מ כוונת התוספות להקשות שתי קושיות ורבינו בא ליישב הקושיה הראשונה. עיין גנזי יוסף.
- ↑ רבינו בא לבאר לפירוש התוספות את לשון הגמרא 'וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש כו' דילמא ביאת אורו הוא'. והפני יהושע ביאר שרש"י לא ניחא ליה לפרש כפירוש תוספות, ש'ביאת השמש' היינו סוף השקיעה, ו'ביאת אורו' היינו תחילת השקיעה, שהרי הלשון משמע להיפוך. וכן הוכיח מדברי הגאונים שפירשו כדעת התוספות והיפכו הגירסא 'וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא, דילמא ביאת שמשמו הוא', וכן גירסת בעל המאור והרשב"א. ולדברי רבינו א"ש, וכן מבואר מדבריו בקו"א לטו"א (שהזכיר רבינו בסו"ד) שהעיר שם שלפי פירוש התוספות הו"ל למימר איפכא, דביאת אורו מאוחר לביאת השמש, והזכיר שכן גירסת הגאונים. וכ"ה שהקשה העט"ר.
- ↑ בזה ביאר רבינו מה שכתבו התוספות 'והוא תחילת הכנסתה ברקיע', דהיינו מעבר לאופק. ובזה יתיישב מה שהביא המהר"ם שיק להעיר על דברי התוספות שמשמע מדבריהם נגד הסכמת הגמרא בפסחים (צב:) שנראין דבריהם מדברינו שהחמה נכנס בלילה תחת הקרקע ולא לתוך עובי הרקיע, ואילו מלשון התוספות משמע שנכנס לרקיע, עי"ש מה שכתב בזה. ורבינו נשמר מזה וביאר דברי התוספות שנכנסת השמש אל תחת לאופקנו.
- ↑ היינו שביאת האור אל מתחת לקו האופק מתרחשת קודם ביאת החמה עצמה לשמה.
- ↑ לכאורה מבואר בדברי רבינו שבשעה ששוקע גלגל החמה אל מתחת לקו האופק הוא צאת הכוכבים, ושקיעת החמה היינו קודם לכן כשרק הארת החמה נוטה אל מעבר לקו האופק.
- ↑ קו"א נדפס בשנת תקצ"ו ע"י רבי משה אריה ליב מוילנא, ובתו"ד מביא הרבה חידושים מגאוני דורו, הרש"ש, רבי אברהם אבלי פאסווילער, הקרני ראם ועוד.
- ↑ שם פירש רבינו ששקיעת החמה נקראת ביאה כי עיקר מקומה הוא תחת האופק, והיא יוצאת ממעונה בבוקר לפעול פעולתה עדי ערב שחוזרת לביתה. ואם כן אורה נכנס תחילה למתחת הארץ תיכף אחר תחילת שקיעת החמה, אבל גוף השמש אינו בא שמה אלא אחר גמר השקיעה, עכת"ד.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |