תשואת חן/מט
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
|
< הקודם · הבא > |
מט
שאלה ב
אי פסוק ראשון הוי ד"ת או פרשה ראשונה לבדה או שני פרשות או כל הג' פרשיות הוי ד"ת:
תשובה בזה מחלוקת הראשונים כמ"ש הפרי חדש באו"ח סי' ס"ז והנה מחמת שאין כל כך נפקותא לדינא ראוי שאין להאריך בזה כל כך אלא שראיתי להגאון בעל שאגת אריה זצ"ל שהוא אחד מגאוני זמנינו האריך לברר דין זה והכריע כפי שאכתוב לקמן דעתו אמרתי אף אני אלך בעקבותיו ואף שאין בידי להכריע רק לאסוף באמרים מאמר קדושים ראשונים ואחרונים ולברר דברי ראשונים כפי הנראה לעניות דעתי וזה החלי בס"ד:
וזה לשון הרמב"ם בפרק א' מהל' קריאת שמע פעמים בכל יום קוראין קריאת שמע בערב ובבוקר שנאמר בשכבך ובקומך כו' ומה הם קורין שלשה פרשיות שמע והיה אם שמוע ויאמר ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד ה' ואהבתו כו' ואחריה והיה אם שמוע שיש בה ציווי על כל מצות ואחר כך ויאמר שיש גם בה ציווי זכירת כל מצות ואף על פי שאין ציצית נוהג בלילה קוראין אותה מפני יציאת מצרים שבה ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה כו' וקריאת ג' פרש' אלו על הסדר נקראין קריאת שמע עכ"ל. והנה הפר"ח הבין מזה הלשון שפרשת שמע והיה אם שמוע הם דאורייתא מדכתיב בהו בשכבך ובקומך ופרשת ציצית מפני יציאת מצרים שבה והשיג עליו השאגת אריה וכתב שכוונת הרמב"ם מ"ש פ' ביום קוראין שמע קאי על פרשה של שמע זה מן התורה ומה שכתב ג' פרשיות נקראין קריאת שמע הוא בלשון חכמים ותדע שהרי כתב על הסדר והרי בעצמו כתב בפירוש דסדר פרשיות אינן מעכבין ואם היו דאורייתא היו מעכבין כמו שמעכבין בתפילין ובמזוזה ועוד דאם כן היו חושבן על הרמב"ם לב' מצות כיון שאינן מעכבין זה את זה ולכן הסכים דעתו שפרשה ראשונה לבד הוא מן התורה יע"ש. וכן נראה דעת רש"י בברכות שכתב שאנו קורין פרשה אחת על המיטה והיא של תורה ובספר תומת ישרים דברי הרמב"ם הבין שג' פרשיות הם מן התורה היינו שפרשה ציצית הוא מן התורה מפני שיש בה זכירת כל מצות וכתב שם ולא ידעתי מנין לו, ועוד שפרשה ציצית מטעם למען תזכור יום צאת ממצרים הוא דמחייבו לקרות ולא משום ודברת בם, ועוד האיך לא היה קורא רבינו הקדוש אלא פסוק א' בלבד ע"ש ושאר דבריו אכתוב לקמן בס"ד ותמהני על הפר"ח שהוא רגיל להביא סי' זה וכאן לא הביאו כלל והנה תלונת בעל שאגת אריה על הפר"ח שקשה על ספר תומת ישרים:
ולענ"ד מה שתמה הרב ורוצה להוכיח מדברי הרמב"ם מדלא מנאן לשני מצות כיון שאינן מעכבין זו את זו ע"כ פרשת והיה אם שמוע לאו דאורייתא אין הוכחה כל כך שהרי כוונת הרב במ"ש כיון שאין מעכבין זו את זו היינו דלא תיקשי לך מזוזה דוודאי פרשת והיה אם שמוע דאורייתא וכן בתפילין ואמאי לא מנאן אלא למצוה אחת לזה אמר שאני תפילין דמעכבין זו את זו והוי כמצות אחת כדאיתא בפ"ג דמנחות משני פ' שבמזוזה מעכב זא"ז ד' פרשיות דבתפילין מעכב זא"ז מפני שהן מצוה אחת תפילה של ראש אינו מעכב את של יד ושל יד אינו מעכב של ראש דשני מצות נינהו ולכך מנאן הרמב"ם בשני מצות כן נראה כוונת הרב והנה לכאורה נתקשה לי מתני' דהתכלת אינו מעכב להלבן והלבן אינו מעכב את התכלת ואפילו הכי לא מנאן הרמב"ם ז"ל אלא למצוה אחת שוב ראיתי שהרמב"ם ז"ל בהקדמת לספר מנין המצות בשורש י"א שכתב וז"ל שהיו לנו לומר שלבן ותכלת ימנו ב' מצות לולי מה שמצאנו לשון מבואר במכילתא דר"י יכול שהם שתי מצות ת"ל יהיו לכם לציצית מצוה אחת היא הנה התבאר לך שאפילו החלקים שאינן מעכבין זה את זה פעמים יהיה מצות אחת כשיהיה הענין אחד כי הכוונה בציצית למען תזכרו אם כן הדבר המחוייב בזכרון ימנה מצוה אחת, הנה לא נשאר כי אם שנביט במנין המצות לאמרו מעכבם או אין מעכבם כל אחד אל הענין אם הוא לענין אחד או לענינים רבים עכ"ל: