שאגת אריה/יב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה למאי דקי"ל הזכרת יציאת מצרים הוי מן התורה דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך אם נשים חייבות במצוה זו של הזכרת יציאת מצרים או אינן חייבות:
תשובה אע"ג דבספ"ק דמס' ברכות תנן מזכירין יצ"מ בלילות אראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצ"מ בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור וכו' ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח. ומשמע לכאורה דהלכה כחכמים לגבי בן זומא ואע"ג דסתם לן תנא ברישא כב"ז הא קי"ל דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם כדאמרינן בפרק החולץ (ד' מב). מ"מ הדבר ברור דהלכה כבן זומא בהא דסתמא דגמ' בפ' היה קורא אזלא כוותיה דפריך התם על הני אמוראי דס"ל דאין אומרי' פ' ציצית בלילה והא בעי לאדכורי יצ"מ ומשני דאמר הכי מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו ממצרים כו' אלמא סתמא דגמרא ס"ל כב"ז. וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' ק"ש שכתב אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קורין אותה בלילה מפני שיש בה הזכרת יצ"מ ומצוה להזכיר יצ"מ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור כו' ע"כ. ואפר' ויאמר כ"כ וכיון שנוהג בימים ובלילות ה"ל מ"ע שלא הזמן גרמא ונשים חייבות. ואע"ג דק"ש נוהג בימים ובלילות ונשים פטורים כדתנן בפרק ד' דברכות (ד' כ) שאני ק"ש דאע"ג דק"ש של ערבית זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר כר"ג בר"פ קמא דברכות דקי"ל כוותיה. מ"מ ק"ש של יום אין זמנה אלא עד הנץ החמה לר"א ועד ג' שעות לר"י כדתנן בפ"ק דברכות (ד' ט). אבל הזכרת יצ"מ של לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום וכמש"כ בסי' הקודמין ה"ל מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות. ולפי זה יש לתמוה על נשי דידן שהרבה נשים שאין קורין ק"ש וברכותיה מפני שהן פטורין מק"ש וברכותיה ואין נזהרין להזכיר יצ"מ כלל. אבל אומר אני דעל כיוצא בזה אמרו הנח להן לישראל שאם אינן נביאים בני נביאים הן. אע"פ שלפום רהיטא נראה כן מ"מ כי דייקת שפיר ליתא להא מילתא. אלא וודאי דנשים פטורות מהזכרת יצ"מ. תדע שהרי תנן נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש וכ"ש שפטורים מברכות שלפניה ושלאחריה דערבית ושחרי'. ואס"ד דנשים חייבות בהזכרת יצ"מ הרי כמו שתיקנו חכמים הזכרת יצ"מ לאנשים או פ' ויאמר לפירש"י והרמב"ם. או ברכה שלאחריה של ק"ש דערבית ושחרית וכמש"ל וכדמוכח בפ"ב דברכות גבי הא דקאמר התם לא אמר אני ה' אלהיכם א"צ לומר אמת ופריך והא בעי אדכורי יצ"מ ומשני דאמר הכי מודים אנחנו לך ה' אלהינו כו' כלומר דכך יאמר הנוסחא של ברכה ראשונה שלאחריה דערבית כדי להזכיר יצ"מ. אלמא תיקנו חכמים נוסח הזכרת יצ"מ לאנשים שיזכרו כולם בנוסח אחד ולא שיזכיר כל א' וא' כפי נוסח שירצה ואלו לנשים לא תיקנו נוסח מיוחד להזכרת יצ"מ. ש"מ דאין נשים חייבות בהזכרה זו וטעמא דמילתא משום דה"ל מ"ע שהז"ג שנשים פטורות. ואע"ג דקי"ל כב"ז דדריש ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות הרי שנוהג בימים ובלילות מ"מ ה"ל מ"ע שהז"ג כיון דשל יממא חלף ועבר זמנה בלילה ואם לא הזכיר ביום שוב א"צ להזכיר הזכרה זו של יום בלילה. ואע"ג דחייב נמי להזכיר יצ"מ בלילה הא הזכרה אחריתא היא ומשום הזכרת לילה היא אבל הזכרה של יום עבר זמנה וא"צ להזכירה בלילה. וכן הזכרה של לילה חלף ועבר זמנה ביממא ואם לא הזכיר בלילה א"צ להזכיר הזכרה זו ביום אע"ג דביום נמי חייב להזכיר יצ"מ ההיא מצוה אחריתא היא ומשום הזכרה דיממא הוא דמזכיר שהרי הזכרה דיום ודלילה תרתי מצות ותרתי אזכרות נינהו וכיון דשל יום ליתא בלילה ושל לילה ליתא ביום כל חדא וחדא הזכרה מהן ה"ל מ"ע שהז"ג ולא מהני הזכרה של יום לשוויה להזכרה של לילה למ"ע שאין הז"ג. דהא של יממא מצוה אחריתא היא ושל לילה אין זמנה ביום וכן של יום ליתא בלילה הילכך נשים פטורות מהזכרת יצ"מ וזה ברור:
וראיתי לבעל מג"א בא"ח סימן נ"ח שכ' כתב הכ"מ ספ"א יש שואלים מ"ש דדרשינן כל זמן שבני אדם שוכבים גבי ק"ש של לילה גבי ק"ש של יום נמי נדרוש ובקומך כל זמן שב"א קמים דהיינו כל היום. ותי' דאה"נ דהא אמר הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ואלו לא היה זמן ק"ש היו ברכותיו לבטלה והא דאמר בשעה שב"א קמים אסמכתא בעלמא הוא כו' והקשה עליו בעל מג"א דלדבריו ק"ש מדאורייתא זמנה כל היום וכל הלילה. וה"ל מ"ע שלא הז"ג דומיא דתפלה כמ"ש בסי' ק"ו ס"ב ובגמ' איתא בהדיא דה"ל מ"ע שהז"ג ע"כ. הנה אף שבאמת אין דברי הכ"מ נכונים בזה אין כאן מקומו מ"מ קושיא זו של המ"א עליו לאו כלום הוא דאפי' את"ל דק"ש של יום זמנה כל היום ושל לילה זמנה כל הלילה. מ"מ כיון דשל יום אין זמנה בליל' ושל ליל' אין זמנה כל היום אלא עד הנץ החמה לחוד ה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורים וכמש"כ. והא דמביא המ"א ראיה מתפלה בסי' ק"ו ס"ב אינו ראיה דהתם הכי כתב הש"ע נשים ועבדים אע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמ"ג. הוא סבר דה"ט דה"ל מ"ע שלא הז"ג מפני שתפלת שחרית ומנחה זמנם כל היום ושל ערבית זמנה כל הלילה נמצא זמן כל התפלות נוהגין בין ביום בין בלילה ומצטרפין ביחד לעשות מצות תפלה מ"ע שאין הז"ג וא"כ ה"ה לק"ש אס"ד דזמן ק"ש של יום מן התורה זמנה כל היום א"כ כיון דשל לילה זמנה כל הלילה מצטרפין שתי הק"ש ביחד לעשות מצות ק"ש מ"ע שאין הז"ג. וא"א לומר כן דא"כ לצטרפי נמי הזכרת י"מ של יום דזמנה כל היום ושל לילה דזמנה כל הלילה ביחד לעשות מ"ע של הזכרת י"מ מ"ע שאין הז"ג ולחייב נשים ועבדים בהזכרת י"מ וכבר הוכחתי שפטורים משום דה"ל מ"ע שהז"ג אלמא לא מצטרפין ביחד ועוד ע"כ הא דחשיב ליה למצות תפלה מ"ע שאין הז"ג אינו מטעם שמצטרפין כל הג' תפלות ביחד שהרי קי"ל תפלת ערבית רשות ואינו חוב אלא ב' תפלות של יום לבד וא"כ אכתי ה"ל מ"ע שהז"ג כיון שאין חובת תפלה נוהג בליל' ואע"פ שכתבו התוס' ושארי פוסקים בשם ר"י דאע"ג דקי"ל תפלת ערבית רשות אין לבטלה בחנם דמצוה מיהא איכא. מ"מ הרי קי"ל כר"י דאמר בר"פ תפ"ה (דף כו) תפלת השחר עד ד' שעות ותו לא והרי מד' שעות דכלה זמן תפ"ה ועד ו' שעות שמתחיל זמן תפלת מנחה כדאמר ברפ"ג דיומא אינו זמן תפלה כלל וה"ל מ"ע שהז"ג. והיאך כתב הש"ע שתפלה ה"ל מ"ע שלא הז"ג אלא וודאי ליתא כפי הבנת המ"א. אבל דע שדברי הש"ע אלו מעותקים מדברי הרמב"ם בפ"א מהת"פ והרי הרמב"ם כתב ריש ה' תפלה דמ"ע מן התורה להתפלל בכל היום ואין מנין התפלה מה"ת ואין לה זמן קבוע מן התורה וה"ל מ"ע שאין הז"ג כיון דאין לה זמן קבוע וכל אימת שמתפלל ביום או בלילה יצא ידי חובתו מן התורה וכיון דנשים חייבין בעיקר תפלה של תורה אותן התפלות שתיקנו רבנן לזמן קבוע אע"ג דה"ל זמן גרמא תיקנו נמי לנשים הואיל וחייבין בעיקר תפלה של תורה. ובגמ' אמרינן וחייבין בתפלה דרחמי נינהו כו' כלומר אע"ג דתפלה ה"ל מ"ע שהז"ג וכמ"ש. מ"מ הואיל ורחמי נינהו תיקנו אף לנשים ובדיני תפלה הארכתי עוד בזה ע"ש. ונחזור לענייננו הרי נתברר לנו דנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים בין של יום בין של לילה דה"ל מ"ע שהז"ג כן נראה לי הלכה למעשה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |