רלב"ג/בראשית/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (removed Category:רלב"ג על התורה: בראשית using HotCat) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
| שורה 10: | שורה 9: | ||
'''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.''' | '''בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.''' | ||
אמר לוי בן גרשום מבואר למי שראה דעות האנשים אשר היו בימי משה רבינו ע"ה כי בימיו היתה הפילוסופיא חסרה מאד עד שרובם לא היו מודים שיהיה שם נמצא זולת הנמצא המוחש ולא היו מרגישים בסבה הצוריית כלל אבל היו חושבים כי חמר אחד בעינו הוא נמצא בפעל בנמצא נמצא ויראו קצתם שלא יתחלפו קצת הנמצאות מקצת כי אם במצב חלקי החמר אשר ממנו היו וכתמונתם וברבוי החלקים ההם ומעוטם וקצתם יראו שיהיה התחלפות באופן אחר לפי הדעת שנתיחדו בו ומה שנשתתפו בו רוב האנשים ההם בזמן ההוא הוא שהם לא יראו שתהיה בכאן סבה פועלת וזה מבואר ממה שזכר הפילוסוף מדעות הקודמים בשני ממה שאחר הטבע, בהיות העניין כן והיתה כונת התורה להגיע המתנהגים בה אל השלמות האמתי כמו שזכרנו הנה מן הראוי שתיסד בה לנו זה השרש האמתי תחלה והוא שיש בכאן סבה פועלת אלו הנמצאות והעמידנו על מציאות הסבה הצוריית כי בזולת זה השרש לא יתכן לנו שום קנין נפשיי וזה מבואר למי שעיין בחכמת הנמצאות וגם כן בעבור היות התורה מקפת בשלשה חלקים אשר זכרנו בפתיחתינו. והיה החלק המקיף ממנה בחכמת הנמצאות הולך מהלך השלמות והצורה לשאר החלקים הנה ראוי שיונח קודם כי הוא אשר אליו היתה הכונה בתורה ואין ראוי שיסופק עלינו מה שבמצות התורה מההאמתה בשם ית' ובעבודתו וביראתו שהם כל פרי התורה ויחשב שראוי שיהיה קודם מפני זה אל החלק המקיף בחכמת הנמצאות. וזה כי לא יתכן שיאמר שנירא מיי ונעבדהו טרם השיגנו שיש שם נמצא בזה התואר וכאשר נדע חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר לנו ונתיישר אל שיש בכאן נמצא הוא הפועל לכל הנמצאות ונשכיל ונדע אותו מצד פעולותיו. הגיע אותנו זאת ההשגה אל שנעבדהו ונירא ממנו. וגם כן בעבור שהיה מפנות התורה ההאמנה במופתים והיה מבואר שאם היה העולם קדמון אין דרך למציאות המופתים חוייב בהכרח שייסר לנו תחלה אמונה החדוש. ולזאת הסבה התחיל בחדוש העולם עם שהוא מהדרושים העמוקים בתכלית עד שהוא רחוק שיגיע האמת בו לחכם בדרך עינוי אם לא יתיישב בזה ממה שהישירתהו אליו התורה והודיע לנו עם זה הרבה מסודות הנמצאות כמו שנבאר. ואחר שביארנו לאי זו סבה חוייב שיקדי' התרת זה הדרוש ראינו להציע בכאן השרשים אשר מהם יתבאר מה שבא במעשה בראשי'. ונאמ' שכבר נתבאר בו' ממלחמת יי' שהוית העולם מיי' יתע' ראוי שתהיה בזולת זמן וכבר ביארו ז"ל שהשמים והארץ נבראו | אמר לוי בן גרשום מבואר למי שראה דעות האנשים אשר היו בימי משה רבינו ע"ה כי בימיו היתה הפילוסופיא חסרה מאד עד שרובם לא היו מודים שיהיה שם נמצא זולת הנמצא המוחש ולא היו מרגישים בסבה הצוריית כלל אבל היו חושבים כי חמר אחד בעינו הוא נמצא בפעל בנמצא נמצא ויראו קצתם שלא יתחלפו קצת הנמצאות מקצת כי אם במצב חלקי החמר אשר ממנו היו וכתמונתם וברבוי החלקים ההם ומעוטם וקצתם יראו שיהיה התחלפות באופן אחר לפי הדעת שנתיחדו בו ומה שנשתתפו בו רוב האנשים ההם בזמן ההוא הוא שהם לא יראו שתהיה בכאן סבה פועלת וזה מבואר ממה שזכר הפילוסוף מדעות הקודמים בשני ממה שאחר הטבע, בהיות העניין כן והיתה כונת התורה להגיע המתנהגים בה אל השלמות האמתי כמו שזכרנו הנה מן הראוי שתיסד בה לנו זה השרש האמתי תחלה והוא שיש בכאן סבה פועלת אלו הנמצאות והעמידנו על מציאות הסבה הצוריית כי בזולת זה השרש לא יתכן לנו שום קנין נפשיי וזה מבואר למי שעיין בחכמת הנמצאות וגם כן בעבור היות התורה מקפת בשלשה חלקים אשר זכרנו בפתיחתינו. והיה החלק המקיף ממנה בחכמת הנמצאות הולך מהלך השלמות והצורה לשאר החלקים הנה ראוי שיונח קודם כי הוא אשר אליו היתה הכונה בתורה ואין ראוי שיסופק עלינו מה שבמצות התורה מההאמתה בשם ית' ובעבודתו וביראתו שהם כל פרי התורה ויחשב שראוי שיהיה קודם מפני זה אל החלק המקיף בחכמת הנמצאות. וזה כי לא יתכן שיאמר שנירא מיי ונעבדהו טרם השיגנו שיש שם נמצא בזה התואר וכאשר נדע חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר לנו ונתיישר אל שיש בכאן נמצא הוא הפועל לכל הנמצאות ונשכיל ונדע אותו מצד פעולותיו. הגיע אותנו זאת ההשגה אל שנעבדהו ונירא ממנו. וגם כן בעבור שהיה מפנות התורה ההאמנה במופתים והיה מבואר שאם היה העולם קדמון אין דרך למציאות המופתים חוייב בהכרח שייסר לנו תחלה אמונה החדוש. ולזאת הסבה התחיל בחדוש העולם עם שהוא מהדרושים העמוקים בתכלית עד שהוא רחוק שיגיע האמת בו לחכם בדרך עינוי אם לא יתיישב בזה ממה שהישירתהו אליו התורה והודיע לנו עם זה הרבה מסודות הנמצאות כמו שנבאר. ואחר שביארנו לאי זו סבה חוייב שיקדי' התרת זה הדרוש ראינו להציע בכאן השרשים אשר מהם יתבאר מה שבא במעשה בראשי'. ונאמ' שכבר נתבאר בו' ממלחמת יי' שהוית העולם מיי' יתע' ראוי שתהיה בזולת זמן וכבר ביארו ז"ל שהשמים והארץ נבראו יחדו. אמרו בפרק אין דורשין וחכמי' אומרי' זה וזה כאחת נבראו שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו וזה יתבאר עוד אצלינו מזה שאמר בתורה אלה תולדות השמים וארץ כהבראם למדנו מזה כי השמים והארץ ותולדותיהם נבראו ביום אחד. והנה המשילו החכמים הגלות בקצת הדברים קודם קצת במעשה בראשית למי שזרע זרעים חלוקים קדם בארץ ויצמח קצתם קדם קצת וכן אמרו שהיה הענין בהוית העולם שהכל נתהוה יחד מהשם יתע' ונגלה קצתו קודם קצת או נאמר שכבר נתיחסה ההויה לקצת הדברים קודם קצת להעיר על היותם קודמים בעצם וכסבה כי כונת התורה היא להעמידנו על חכמת הנמצאו' בזה הספור הנפלא כמו שקדם ואיך שיהיה העני' הנה יסוד מזה המקום הספק אשר סופק לקצת הקודמים באי זה דבר שוער יום ראשון ויום שני ויום שלישי. והנה לא היו המאורות נמצאים עד יום רביעי וזה מבואר לפי ההנחה הראשונה שכבר יאמ' לפי זאת ההנחה כי הגרם השמימיי היה נמצא ביום הראשון. והסבוב האחד ממנו הוא יום אחד בקרוב היה שנשער בו אנחנו או שלא נשער בו ואם איננו זר אם נאמר שהיה ידוע אצל השם יתע' שיעור הזמן בזולת שמש וככבים וזה מבואר מאד בנפשו. ואולם לפי ההנחה השנית הוא יותר מבואר כי היו ג"כ המאורות נמצאים ביום ראשון ואל זה כוונו באמרם המאורות נבראו ביום ראשון ולא תלאם עד יום רביע. ר"ל שלא תלה התהוותם בזמן קודם ליום רביעי. והנה יתבאר הסבה בזה במה שיבא. רצוני לומר למה לא נתיחסה ההויה בהם קודם זה ואי אפשר שנבין ממאמרם שהיו נבראים ביום ראשון נפרדים ותלאם ביום רביעי ברקיע כי אינן תלוים בו אבל הוא בעומק הרקיע קבועים וקיימים וזה מבואר מאד למעין בזה הספר ונאמר עוד שהוא מבואר בלא ספק שהשכלים הנפרדי' הן קודמים בסבה ובמציאות לגרמים השמימיים והגרמים השמימיים הם קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ומה שיתהווה מהם והיסודות קודמים לדומם והדומם לצומח והצומח לחי על מדרגותיו אלא שזאת הקדימה היא קדימה היולאנית: | ||
'''וכבר''' | '''וכבר''' ביארנו בחמשי מספר מלחמות יי' שבין גלגל לגלגל יש גשם בלתי שומר תמונתו הוא הסבה שלא ימשכו כל תנועות הגלגלים העליונים לשפלים או שלא ימשכו כל תנועת הגלגלים השפלים לעליונים והוא אשר נקרא מים בזאת הפרשה כמו שהתבאר שם לדמיון אשר בינו ובין המים בהעדר שמירת התמונה. וראוי שתדע כמו שנקראו המים מים שהוא מורה על ההכפל ממלת מה מצד רבוי המצבים אשר לחלקיהם קצתם עם קצת אשר הוא בלתי תכליי כן נקרא הגלגל שמים להורות על ההכפל ממלת שם שמורה על המקום מפני רבוי המצבים אשר לו במקום האחד בעינו ובתנועתו הסבובית אשר לא ימיר בה מקומו כי אם בחלקיו שימרוהו במקרה זהו מה שרצינו להציעו קודם שנתחיל בביאור זאת הפרשה. ומהנה נתחיל בביאור המלות: | ||
'''ביאור דברי הפרשה''' | '''ביאור דברי הפרשה''' | ||
'''אמר''' | '''אמר''' כי בראשית ברא הבריאה כאשר ברא השם השמים והארץ ומה שתחתיהם וברא בשפלי' התחלותיו הראשונות אשר הם החמר הראשון והצורה ההיולאנית הראשונה והיא הצורה היסודית אשר קבל החמר הראשון במקומותיו ר"ל שהיתה הארץ כמרכז למטה משטח המים השפל והאש והאויר למעלה משטח המים העליונים הנה בראשית זאת הבריאה כלה אמר הש' יתעלה שימצא עולם האור והוא עולם המלאכים ותכף שרצה זה נהיה לשום מעשה והנה הבדיל יי' ית' בין זה העולם הנכבד ובין זה השפל אשר הוא החשך תכלית ההבדל כי זה האור הוא דבק לחיים הנכבדים דבקות מתמיד ושמח בהשגתו הנכבדת. תכלית השמחה והמציאות השפל הוא בהפוך זה. והמשיל הש' יתע' זה האור ליום לרוב בהירותו וזכותו והחשך ללילה לרוב ערבובו ועכירותו ורוע סדורו. ואפשר שנאמר שכבר הבדיל יי' יתע' בין העולם הזה הנכבד שהוא כמו צורה לעולם האמצעי ובין הצרות ההיולאניות שהם כזה העולם השפל שהוא חושך ביחס אל זה האור הנכבד והמשיל זה האור ליו' לרב בהירותו וזכותו והצורו' האלו היולאניו' המשיל ללילה להעדר זה האור הנכבד מהם והיותר נכון שנאמר שבזה האור מדרגות חלוקות הולכים קצתם לקצתם מדרגת הצורה והשלמות כמו שזכר הפילוסוף במה שאחר הטבע ועוד כי כבר הבדיל הש' ית' בין המדרגה הגבוהה למדרגה השפלה ממנה אשר היא חשך בהקש אליה לפי שהיא הולכת ממנ' מהלך ההיולי והמשיל הגבוהה ליום והשפלה ללילה ואם הם כלם אור אלא שקצתם קנו מהשלמות יותר מקצת וה היתה המדרגה הראשונה מהוית העולם כי היא קודמת לשאר הנמצאות במציאות וסבה כמו שקדם ולזה יחס התהוותה ביום ראשון והנה אמ' שכבר קרא יי' יתע' לאור יום ולחשך קרא לילה להעיר אל השלמות האפשרי לנמצא נמצא מאלו השכלים הנפרדים ביום הבראו כונן לא יקנו עוד אחר זה שלמות לא היה להם כמו שאפשר זה בנו לפי שהשלמות אשר לנו הוא בנו בתחילה בכח לא בפעל ואין הענין כן באלו השכלים אבל ישארו תמיד על ענינם ולזה יהיה תמיד הגבוה גבוה והשפל שפל ולזה אמ' שקרא השם יתעלה לאור יום ולחשך קרא לילה להעיר שזה יהיה תמיד שהם וזה כי כמו שלא יקרא אדמוני בעת שהאדימו פניו בעת מה מפני הבשת כן לא יתואר אצל השם ית' בתואר מה מי שאינו עם זה התואר תמיד והוא כאלו אמ' שתמיד יהיה האור יום והחשך לילה וראוי שתבין מזה שכן העניין במה שאמר אחר זה ויקרא אלהים לרקיע שמי'. ויקרא אלהים ליבשה ארץ כמו שנבאר בג"ה בהגיענו שם וזה שלא יתכן שנאמר שתהיה קריאת השמות האלו מונחת מהש' יתע' שאם היה הענין כן לא היה אפשר בשום לשון שישנה אלו השמות וזה חלוף מה שנראה מזה. ועוד שכבר יקשה לתת הסבה מה זה שקרא הש' יתע' שם לאלו השלשה דברים לבד מבין שאר הנמצאות ובנשאר מהם קרא האדם שמות כאשר הסכים ולזה מבואר שהענין בבזה כפי מה שזכרנו והנה קרא המדרגה הגבוה' מאלה יום והשפלה ממנו לילה שלא יחשב חושב שיהיה אפשר למדרגה השפלה מאלו הצורות שתשיג בשלמות הצורה שהיא עליונה ממנה ותשוב היא והצורה דבר אחד כי אין באילו הצורות דבר בכח אבל כל מה שבהם הוא להם בפועל לא יקנו אחר זה שום שלמות זולת השלמות אשר נבראו עליו ביום הבראם ובהיו' הענין כן הנה העליונות הוא מתמיד העליונה והחסרון והשפלה הוא מתמיד בשפלה ולזה יקרא שם לעליונה יום מצד יתרון אורח וזיוה ויקרא שם לשפלה לילה מצד תמידות חסרון אורה וזיוה ביחס אל העליונה ממנה ולזאת הסבה הוצרך לומ' ויקרא אלהים לכך כך בשלשה מקומות לבד בזאת הפרש כמו שאנו עתידים לבאר בג"ה. והנה אמרנו שאמר ויקרא אלהים לכך כך כשהיה הדבר ההוא מתמיד לפי שהוא מבואר שהדבר לא יהיה נקרא בשם העניין אשר לא יתקיים לו כי אם מעט כמו אדמימות הביישן וירוקות הפחדן שלא יקרא מפני זה אדום או ירוק ואמנם יקרא אדום או ירוק מי שהיה כן בטבע: | ||
== ו == | == ו == | ||
| שורה 24: | שורה 23: | ||
'''באור דברי הפרשה:''' | '''באור דברי הפרשה:''' | ||
'''אמר''' | '''אמר''' הש' ית' שיהיה גרם שמימיי ממקצת הגשם הבלתי שומר תמונתו הנקרא בזה המשל מים ושיהיה עוד נברא טבע מבדיל בין החלק אשר ממנו למטה מהרקיע ובין החלק אשר ממנו מלמעלה לרקיע. וזה הטבע הוא ההכנה והכח אשר נתן הש' ית' בעת הבריאה לחלק השפל לקבול הצורות היסודיות אשר הוא בחיי עליהם. ועשה זה הש' יתע' כשרצהו ר"ל שהוא עשה את הרקיע והבדיל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע. כששם כח והכנה במים אשר מתחת לקבל הצורות אשר החמר הראשון כחיי עליהם. והמים אשר מעל לרקיע לא נתן להן זה הכח אבל הם נשארים על עניינם ובזה ההבדל היה זה המציאות בעניין אשר הוא בו ר"ל שקבל החמר השפל צורותיו היסודיות וצורת המתדמי החלקים המורכבים מהם כי יספיק בהויתם זה הכח וההכנה עם תנועת הגרמים השמימיים. ומפני זה לא ייוחסה הויתם לשם יתע' בזה הספור. ולפי שהרקיע הוא שם משותף לכל דבר נרקע קרא ש' יתע' זה הרקי' בשם ייחדהו שהוא שמים והרצון בו ששם דמיון שני מקומות בלתי מתנועעים והם קטבי הגלגל כי שם יאמר על המקום וכאלו באר בזה שהש' ית' שמם מתנועעים תכף שנבראו כי מצד התנועה יוכרו שני אלו המקומות. ולפי שהן הושמו בטבע שיהיו מתנועעים תמיד לא ינוחו אמר שכבר קרא הש' ית' לרקיע שמים כי אין להם כח על המנוחה כלל. וכבר ייוחסה זאת הבריאה ליום שני לסכה שזכרנו במה שקדם. והנה לא נאמר במה שנברא בשני כי טוב לפי שמה שנברא בו מעניין זה החמר השפל היה בו כח והכנה לבד כמו שבארנו והטבע הוא אשר הוציא זאת ההכנה לפעל. וענין שהוא כזה אין ראוי שיאמ' בו כי טוב למעוט חלקו במציאות. והגלגלים בו היו גם כן בלתי שלמים לפי שלא נבראו בהם הככבים ולזה לא אמר במציאותן כי טוב עד שנשלמו. וזהו אמרם בבראשית רבה למה אין כתוב בשני כי טוב ואמרו קצתם לפי שנברא בו גיהנם. ואמנם היה זה כן לפי שהכח וההכנה אשר לחמר השפל הוא סבה באופן מה אל ההפסד וההעדר. וקצתם אמרו מפני המחלוקת רוצה לומר כי בזה הכח אשר נתן לחמר השפל קבל הצורות היסודיות ההפכיות אשר הם סבות ההפסד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית. וקצתם אמר לפי שלא נגמרה מלאכת המים רוצה לומר שמה שנברא במים התחתונים אינו פעל גמור אבל כח והכנה ומה שעשאו מהמים והוא הרקיע לא נגמר עניינו עד יום ד' שנבראו בו הכוכבים ואז נאמר בגלגלים כי טוב ולזה כלל זה העניין אמרם שלא נגמרה מלאכת המים כי כבר אמרו שהרקיע מהמים נתנוה וזה כשגלדה הטפה האמצעית כמו שזכרנו במה שקדם. הנה זהו מה שנראה לנו בביאור זאת הפרשה הזנית והוא נפלא כמו שתראה והוא מסכים לדברי רבותינו ז"ל ולאמת בעצמו לפי מה שביארנו מבריאת עולם כספר מלחמות יי'. וראוי שתדע שאי אפשר שיובן זה ההבדל שאשר בזאת הפרשה הבדל במקום שאם היה הדבר כן היה בזה המאמר מותר. וזה שהגשם אשר הוא באמצע המים אין ספק שהוא מבדיל בין מה שממעל ממנו ובין מה שמתחת. ולזה יהיה אמרו ויהי מבדיל בין מים למים מותר אין צורך לו וכן יהיה מותר אמרו ויבדל אלהים בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע. ועוד שכבר יהיה אמרו ויהי כן בתכלית הזרות כי אחר שעשאו אין צורך לומר שיהיה כן. אמנם יצטרך לזה אלו לא אמר שעשה השם הרקיע וזה כשיאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויהי כן וזה מבואר מאד. ולזה הוא מבואר שאמרו ויהי כן רמז בו אל הויה אחרת זולתי מה שזכר תחלה והוא מה שיצא לפועל באמצעות הטבע מפני זאת ההכנה נבראת בחמר השפל לפי מה שביארנו: | ||
== ט == | == ט == | ||
| שורה 30: | שורה 29: | ||
'''ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים וגו'.''' | '''ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים וגו'.''' | ||
'''בעבור''' | '''בעבור''' שהיה הגלות החלק הנגלה מהארץ מפני ההויות אשר יתהוו בו ר"ל הצמח והחי והיה זה החלק מהארץ דבר שאי אפשר שייוחס אל הטבע. זכר בבריאה אשר יחס אותה ליום הג' והוא היות הצמח ההוה ממינו מה שהמציאו השם יתע' בעת בריאת העולם מהראות היבשה. לפי שהוא דבר אי אפשר שייוחס אל הטבע. והנה המלות הזכרות בזאת הפרשה הם מבוארות: | ||
'''וזה ביאור דברי הפרשה:''' | '''וזה ביאור דברי הפרשה:''' | ||
'''אמר''' | '''אמר''' השם יתע' שיאספו אל מקום אחד אשר היו מקיפות בטבעם אל יסוד הארצי בדרך שתראה היבשה ויהי הדבר כן. והנה קרא הש' ליבשה ארץ. ואע"פ שהארץ יאמר בכלל על כל היסודות בכללם כמו שקדם כבר נתייחס שם ארץ לזה היסוד להעיר שכבר יהיה תמיד זה החלק מהארץ נגלה. ולמקוה המים קרא השם יתע' ימים להעיר שכבר יהיה שם תמיד היסוד המימיי. ואמנם אמר ימים ולא אמר ים לפי שטבע הים מתחלף להתחלף טבע מקומות הארץ שאר יעברו מימיו בהם כמו שהתבאר בספר האותות. וזהו אמרם בב"ר והלא ים אחד הוא מה ת"ל ולמקוה המים קרא ימים אלא לא דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. והנה למדתנו התורה בזה המים הוא היסוד המימיי. וכבר ביאר זה הפילוסוף בספר האותות. וכבר ידע השם ית' כי מה שהמציאו מזה הוא טוב לפי שבו תועלת להיות ההויה בחלק הנקגלה מהארץ ובעבור זה התכלית המציאו הש' יתע'. והנה קרא הש' יתעלה ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים להורות שחלק הנגלה מהארץ יהיה תמיד נגלה והים יהיה ים תמיד בדרך שלא יפסד זה המקום הנגלה בכללו'. ולזה יהיה לזה המקום זה השם תמיד ר"ל היבשה וכן העניין בים אשר הוא היסוד המימיי. ואחר זה אמר השם יתעלה שתוציא הארץ צמיחת ההוים ממנה וזכר תחלה הצומח החסר והוא עשב המזריע. ואחרי כן זכר השלם והוא האילן העושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממנו מינו לפי שזה הוא הסדור הניאות לפי הטבע. וכבר יתבאר לך שהעשב הוא חסר בהקש אל האילן לפי שבו ימצאו רבים הוים מהעפוש מה שאין כן באילן. ועוד כי פעולות הטבעיות הם יותר שלמות. והנה בעת שאמר הש' שיהיו אלו הצמחים מן הארץ היו כמו שרצה ר"ל שכבר הוציאה הארץ דשא עשב מזריע זרע יתהוה מהזרע ההוא מינו. ועץ עושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממנו מינו. וידע הש' ית' כי מה שהמציאו מזה הוא טוב ונתיחסה זאת ההויה ליום השלישי. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הוא אשר אמר שיהיה אז כח לארץ להוציא אלו הצמחים ויהיה כן ר"ל שנתן לארץ כח והכנה אז על דרך פלא הוציאה אלו הצמחים כשצמחו ממנה כאלו היו נזרעים הזרעים בארץ ולא היו הצמחים האלו נמצאים בעת הבריאה יחד כשאר הנבראים. ולזה אמר אחר זה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וגומר. כבר התבאר כי אחד זאת הבריאה הנזכרת כאן היתה הצמיחה וזהו אמרם בבראשית רבה. ותוצא הארץ דבר שהוא פקוד בידה ר"ל שהוא כמו פקדון בידה. ועוד אמרו שם תולדות הארץ בראשון כדברי ב"ה ושהתה ג' ימים ראשון ושני ושלישי והוציאה שלשה ילדות אילנות ודשאים וג"ע. כבר ביארו לך שהצמיחה אחר ששם השם יתעלה כח ההולדה היתה יחד בזאת הארץ זמן מה. והנה ידע הש' ית' באלו הצמחים שהמציא שהם טובים ולזאת הסבה לא אמר ויברא דשא עשב וגו' כמו שאמר בשאר הבריאות ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני המאורות ויברא אלהים את התנינים הגדולים ויעש אלהים את חית הארץ ויברא אלהים את האדם. אבל אמר ותוצא הארץ להורות על מה שבראו הש' ית' מהצמח לא נשלם הצמיחה כמו העניין בשאר הדברים שברא. כי שאר הדברים בראם שלמי הבריאה ביום הבראם ואפשר עוד שנאמר שהסבה באמרו ותוצא הארץ ולא אמר ויעש אלהים דשא עשב לפי שזה המין הוא מהבעלי נפש ולא ילבש צורה אחרת בתכלית שלמות הויתו כמו העניין בב"ח. וזה שכבר ימצא בב"ח תחלה הכח הצומח עד שתשלים הויתו שלמות מה שתגיע בו הנפש החיונית ולזה יצטרך התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה אז הש' ית' במים ובארץ ולזה ייחס זאת הבריאה לש' יתע' אבל הצמח לא יצטרך אל התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם הש' יתע' להצמיח אלו הצמחים כי אין להם. צורה נוספת על הצמיחה: | ||
== יד == | == יד == | ||
| שורה 42: | שורה 41: | ||
'''באור דברי הפרשה''' | '''באור דברי הפרשה''' | ||
'''אמר''' | '''אמר''' הש' ית' שיהיו גופים מאירים ברקיע השמים והם השמש והירח ושאר הכוכבים ואמנם רצה במציאותם להבדיל בין היום ובין הלילה ר"ל שיתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש מהם כי יתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים טבעיים מקבילים בד' תקופות המתחדש מהכוכב. וזה כי בהיות השמש על האופק יגביר האויר והאש ובהיותו תחתיו יגבר הארץ והמים וזה מבואר מאד בשמש. וכן ראוי שנבין הענין ככוכב כוכב ר"ל שכבר יקרו ממנו דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש ממנו. ובכמו זה העניין יקרה לשמש מצד מרחקו מהפיאה הצפונית אשר שם הישוב וקרבתו ממנה. רצוני כי בקרבתו יגבר האש והאויר ובמרחקו יגבר הארץ והמים. והיה יומו בזה האופן בהיותו בפאה הצפונית להיות ניצוצו אז חזק לקרבתו מהישוב. ולילו בהיותו בפאה הדרומית וכן ראוי שנבין העניין בשאר הכוכבים ר"ל שכבר ימצאו מהם דברים מקבילים מפני היותם פעם בצפון ופעם בדרום אשר הוא יום הכוכב ולילו כמו שהתבאר. וזכר עוד שאמנם רצה הש' יתע' במציאותם לתועלת שנית. והוא שיהיו מהם פעולות מתחלפות ייוחדו בהם הכוכבים קצתם מקצת ויהיו הכוכבים לאותות לאלו הפעולות אשר ייוחדו בהם. וזה אמנם יהיה מהם למועדים ולימים ושנים כאלו תאמר שבזה המועד יהיה המתחדש לפי מה שיגזרהו הכוכב האחד. ובמועד השני לפי מה שיגזרהו כוכב אחר עד שתאמר שהמושל בזאת השעה הוא שבתי והמושל בשעה השנית הוא צדק. והמושל בזה היום הוא שבתי והמושל ביום השני הוא השמש. וכן העניין בשנים ובשאר המועדים היותר גדולים מהשנה אשר תיוחס הממשלה בהם לכוכב ככב לפי מה שהונח בחכמת משפטי הכוכבים ויקרו מזה יחסים רבים מחלופי ההוראות והנה זכר שני מינים מהחלופים ר"ל החלוף אשר יקרה לככב בעצמו בפעולותיו מפני יומו ולילו שביומו תמשך ממנו פעול מקבלת ממנה. והחלוף אשר יקרה מפני הפעולות המתחלפות אשר יקרו מהכוכבים המתחלפים. עד שקצתם ימצא לו רושם מיוחד בהנעת האש. וקצתם בהנע' המים. וקצתם בהנעת האויר ובאלו שני מינים מהחלופים אשר זכר ישלם כל מה שנמצא בזה העולם השפל ויהיו נשמרים חלקיו כפי מה שאפשר כי בזה ישלם השווי בין היסודות והשמירה אשר לחום הטבעי אשר לנמצא כמצא הזמן האפשרי. ותשלם בזה האופן מהשגחה מאישי מין האדם לשמרם מהרבה מההזקים אשר יתכן שיזוקו בהם כמו שביארנו בביאורנו לספר איוב ובספר מלחמות השם. ובאלו שני הצדדין מהחלוף גם כן היה אפשר שיסתעפו מהגלגלים הפעולות הרבות המתחלפות אשר ימצאו בזה העולם השפל. וזכר עוד שכבר רצה הש' ית' במציאותם לתועלת השלישית והוא שיהיו מאירים על הארץ כי בזה ישלם מציאות האדם ושאר הב"ח וזה מבואר מאד כי בזולת האור לא ישיג דבר הכלי אשר בו יראה הב"ח מוחשיו והנה ראותו מוחשיו הוא הכרחי לו מאד כי הוא מהסבות היותר גדולות אל שיברח מהמזיק ויכוין אל הניאות והוא באדם עם זה מבוא אל השלמות במושכלות לפי שהתחלות המושכלות נקנה אותם מן החוש כמו שיתבאר במקומותיו ולפי שכבר רצה במציאות הככבים כדי שיגיעו מהם התועלת הנזכרות המציאם באופן שיתכן שיגיעו מהם ולזה המציאם בשעור אשר הם בו מהגודל ובמרחק אשר הם בו מהארץ ובשיעור מהתנועה מהמהירות והאיחור שהם בו. כי אם היה מתחלף ענינם באחד מאלו הענינים ממה שהם בו היה בלתי מגיע מהם זה התועלת. והמשל שאם היה השמש יותר גדול ממה שהוא היה נפסד זה המציאות השפל בקיץ מחוזק החום וכן אם היה יותר קרוב לארץ ממה שהוא. ואם היה יותר קטן או יותר רחוק מהארץ היה נפסד זה המציאות השפל בסתיו מחוזק הקור. ואם היתה תנועתו יותר מאוחרת ממה שהיא היה נפסד זה המציאות השפל מקיץ לחוזק החום לאורך התמדת השמש כפאה הצפונית ובסתיו לחוזק הקור לאורך התמדת השמש בפאה הדרומית. ואם היתה תנועתו יותר מהירה היה החום חלוש בקיץ יותר מן הראוי והקור בסתו. וכן ראוי שנבין העניין בככב ככב. ובהיות הענין כן הנה הוא מבואר כי הוא ית' מפני שרצה הככבים כדי שיגיעו מהן אל התועלות הנה המציאם ה' באופן היותר שלם שאפשר שיגיעו מהם אלו התועלות. ואמר שתכף שרצה הש' יתע' זה היה כן. וספר שכבר עשה השמש למשול ביום והירח בלילה והככבים אשר להם ג"כ ממשלה מה כמו שקדם. וזכר שכבר עשאם בצד שיגיעו מהם אלו התועלות הנזכרות ר"ל שיאירו על הארץ כדי שיוכל הב"ח לראות מוחשיו. ולמשול ביום ובלילה בדרך שיסודרו מהם אלו המקרים המתחלפים והמתחדשים בזה העולם השפל כשימשול זה פעם וזה פעם כמו שקדם. ולהבדיל בין אור הכוכב והוא עת היותו על האופן ובין חשך הכוכב והוא עת היותו תחת האופק. וכן יהיה אור הכוכב קורבתו מהפאה הצפונית אשר שם הישוב כי אז יהיה ניצוצו חזק בזאת הפאה הצפונית. וחשך הכוכב יהיה מרחקו מהפאה הצפונית כי אז יהיה ניצוצו חלוש בה. ולזה אמר בכאן. ולהבדיל בין האור ובין החשך תמורת מה שאמר ראשונה להבדיל בין היום ובין הלילה להוסיף ביאור על מה שכיון בזה המאמר. ולזה אמר ולמשול ביום ובלילה תמורת אמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו בזה המאמר ר"ל אמרו והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים. ואמר אחר כן שהשם ידע שמה שהמציאו מהכוכבים הוא טוב. ויחס ההויה זאת ליום רביעי. | ||
'''והנה''' | '''והנה''' בכאן שני ספקו' גדולות ראוי שנשתדל בהיתרם. האחד שכבר התבאר ממה שאמרנו שאלו הככבים המציאם השם יתעל בעבור אלו הנמצאות השפלות ויהיה אם כן הנכבד בעבור הפחות וזה שקר עצום אצל החכמים. והשני שכבר היה ראוי לפי הסדור הטבעי שתיוחס זאת ההויה ליום השלישי כי השמים והככבים קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ולמה שיתהוה מהם: | ||
'''ונאמר''' | '''ונאמר''' שהספק הראשון ואם הוא מפורסם הנה אין התירו ממה שיקשה. וזה שכבר יראה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה שישפע לו ובזה האופן ישלים השם יתעלה כל הנמצאות כמו שהסכימו עליו הפילוסופים ובעלי התורות ולא נאמר מפני זה שיהיה השם יתברך בעבור הדברים השפלים ממנו אבל נאמ' שמציאותו הוא באופן מהשלמו' שיוכל להשפיע משלמותו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו. ואמנם מה שהוא מן השקר שישלם הנכבד בפחות רוצה לומר שיקנה הנכבד שלמות מהפחות עד שיהיה מהפחות משלי' הנכבד. ובהיות הענין כן הנה יסור זה הספק במה שאמרנו וזה כי הגלגלים נמצאו בעבור עצמותם ולמה שיהיה יותר נכבד להם שיתנועעו משינוחו כי היתה התנועה חיים לדברים הטבעיים הושמו מתנועעים. ולפי שכבר אפשר להם בתנועתם שישפיעו שלמות לנמצא השפל והיה יותר נכבד להם שישפיעו משלא ישפיעו לפי שזה דרך הנמצאים השלמי' שיערף להם מהשלמות באופן שישפיעו ממנו לזולתם הושמו תנועתיה' באופן שישלמו בהם הנמצאות השפלות. ולזה המציא השם יתע' בקצת חלקיהם ניצוצים מאירים שיהיו כלים להם להשפיע למה שלמטה מהם מצד הניצוצים המגיעים מהם. ובזה הותר זה הספק והוא עיון נפלא מאד נבוכו בו רבים. והוא מבואר שזה ההיתר לא יספיק בשלמות אם לא בהנחת העולם מחודש ולזה זכרה בכאן התורה בריאת הכוכבים והתועלת המגיע מהם אשר בעבורו נמצאו להעמידנו על שהעולם מחודש כי העיון יחייב עם ההתכוננות הטוב שבריאת הכוכבים הוא לאלו הפעולות לבד לא לעצמות הגלגלים כמו שביארנו בספר מלחמות השם. והיות גם כן לככבים פעולות מתחלפות עם היותם מטבע אחד אי אפשר גם כן שישלם לפי הטבע ולא התחלפות' משאר חלקי הגלגל כי הם עמו מטבע אחד אי אפשר גם כן שישלם לפי הטבע ולא התחלפותם קצתם מקצ' ושיהי' זה מאיר מעצמו וזה יקב' האור מזולתו ולא התחלפות' משאר חלקי הגלגל כי הם עמו מטבע אחד ולזה תלקח הוראה חזקה בעניין הככבי' בחדוש העולם כמו שביארנו בספר מלחמו' יי'. ואולם הספק הב' הנה הוא קשה מאד וראוי שנאמר כהיתרו לפי קצורנו. ונאמר כי התורה זכרה זה הספור להעמידנו על חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר בחדוש העולם. וכוונה עם זה לפי מה שיראה מדבריה להיישינו אל הדברים שיישיר אותנו מאד מצד העיון שהעולם מחודש. ולפי שהגלות הארץ הוא מהדברים שיישיר בנפשותנו אמונת החדוש לפי מה שאי אפשר שייוחס ענינו אל הטבע כמו שביארנו בספר מלחמות יי'. הנה רצתה התורה לזכור בריאת הככבים אחר בריאת הגדלות הארץ כדי שלא נטעה כשניחס הגלות הארץ אל הכוכבים כמו שעשו הפילוסופים כשלא מצאו בכאן סבה אחרת ייחסו אליה הגלות הארץ. וכבר יראה שהוא בלתי אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הככבים לפי שאם הענין כן היה המקום הנגלה מהארץ שלם הסבוב כי הככבים האלו סובבים סביב מחלק הארץ אשר תחתיהם סבוב שלם על יחס אחד ואנחנו לא נמצא העניין כן אבל נמצ' שהחלק הנגלה מהארץ לא יעדיף על חצי הקף המקו' ההוא הנגלה כמו שהתבאר בספר מלחמות השם באופן שלם ובכאן הותר זה הספק: | ||
== כ == | == כ == | ||
| שורה 52: | שורה 51: | ||
'''ויאמר אלהים ישרצו המים''' | '''ויאמר אלהים ישרצו המים''' | ||
'''ראוי''' | '''ראוי''' שנציע בכאן מה שכבר התבאר בספר ב"ח מדרגות הב"ח והו' שהחי היותר חסר מהב"ח המולידי' מינם הוא המימיי ואחריו המעופף ואחריו החי הולך בלתי מדבר והאדם הוא הב"ח השלם בתכלית מה שאפשר ויורה על זה במה שנזכר שם. כי החי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה והחי המעופף עוש' ביצה שלימה והחי ההולך מוליד ב"ח ובזאת ההדרגה נזכרת בכאן בריאתם רוצה לומ' שכבר נזכר' תחלה בריא' המימיי ואחריה בריאת החי המעופף ואחריה בריאת החי ההולך הבלתי מדבר ואחריה בריאת החי המדבר ולהיות מדרגת העופף ממוצעת בין מדרגת המימיי והארציי' אמרו רבותינו ז"ל על העופות שנבראו מן הרקק אשר הוא מים וארץ מעורבי' והנה לרוחק בריאת האד' מבריאת שאר הב"ח היה ראוי שיפריד לבריאתו יום אחד. ואמנם זכר עמה בריאת ב"ח ההולך להיותה במדרגת ההיולי הקרוב לו ולהיות הולדת החי המימיי והמעופף חסרה נצטרכו לברכת פריה ורביה רוצה לומ' שהם צריכין להשגחה אלהית נוספת בהולידם כדי שתשלם ההויה ויתקיים מינם יותר מהב"ח ההולך כי הוא עושה ב"ח בגופו וזאת ההשגחה היא שנתן להם השם ית' כלי תשלם בו הולדתם החסרה ולזה נתברכו הדגי' והעופות בשיפרו וירבו ולא נתברך הב"ח ההולך. ולזאת הסבה לא היה צריך האדם שיתברך שיפרח וירבה כי כבר נתן לו השם יעלה בבריאתו כח שלם להולדה, ולזה הסכימו רבותינו ז"ל שמה שנאמר בכאן לאדם ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ הוא מצות עשה. ובכאן עוד סבה אחרת תחוייב שיהיה זה המאמ' מצוה לא נתינת טבע על ההולד' והוא שזה הפועל רוצה לומר חבור הזכר והנקבה הוא באדם מהבחירה כי באדם כח אל שיעשה זה הפועל ואל שלא יעשהו ואפשר לו גם כן שיעשהו בזולת עשיית פרי כשיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל על אונן כמה שספרה עליו התורה. והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. מה שאין כן בשאר הבעל חי והכרעת השם יתברך אחד משני חלקי האפשר אשר תפול בהם הבחירה אל שתהיה אליו הבחירה הוא בהכרח מצוה לא טבע ובהיות העניין כן הנה יהיה בלי ספק זה המאמר מצוה. ואולם נזכרה בכאן לפי שהיא הולכת מדרגת השלמה מהבריאה האנושית כי בזה יתקיים המין האנושי ולפי שהו' זכר בכאן בריאת שאר הדברים הנולדי' ממינם והסבות העוזרו' להם לקיום מינם כדי שימשך המציאות זכר גם כן זאת המצוה עם זכירת בריאת השם האדם. וראוי שתדע שזאת המצוה נתנה פעמים כמו שהשרישו ז"ל זה בפרק גיד הנשה ואמנם היה זה כן לפי שהתורה בכללה תמצאה מיוחסת למשה רבינו עליו השלום וזה נכפל הרבה בתורה ובדברי הנביאים. אמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. זכרו תורת משה עבדי. עם שכבר נתייחד משה ע"ה בזאת המדרג' מהנבואה מבין שאר הנביאי' ולזה יחוייב שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה רבי' ע"ה עד שכבר תמצא שמצות מילה שצוה בה אברהם הושב הצווי בה בתורה אמ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וראוי זה להיו' כן לפי שהתור' בכללה היא נימוס אחד יכון בו אל תכלית אחד במספר והוא ההצלחה האנושית והפועל האחד כמה שהוא אחד במספר ראוי שתהיה הגעתו בעצמות מאחד במספר וגם כן הנה הנבואה האחת במה שהיא אחת תמצאה תמיד מגעת לנביא אחד ואם הגיע לשנים הגיע בכללה לאח' ואח' מהם כמו שתרא' מנבואת ישעיה וירמיה במה שנתנבאו יחד על דבר אחד. ואולם החסרון המגיע בנבואה הוא שכבר יקרה שלא יודע פירושה לו כמו העניין בנבואת דניאל אבל עכ"פ יגיע אליו כל הנבואה לא חלק זולת חלק ובהיות הענין כן הוא מבואר שכלל התורה ראוי שיהיה נתן ע"י משה. ואם נתן ממנה חלק לזולתו שיושב הצווי בו במה שנתן לו מהתורה וגם כן הנה תמצא שמה שהתאמת לישראל כמעמד הר סיני הוא נבואת משה רבינו וקבלו עליה' לעשו' כל מה שהגיע לו בנבואה ואלו היה קצת התורה נתון ע"י זולתו מהקודמים הנה לא יהיה זה ממה שהתאמת ענינו לישראל ולא ממה שקבלוהו עליהם ואם אמרנו שכבר הגיע למשה בנבוא' שזה החלק נתן לזולתו בנבואה שלמה ויאמינו בו ישראל מזה הצד כמה אני תמה למה קיצר הש"י משיתנהו למשה עצמו והצריכו להתחבר לנבואתו בנבואת זולתו עם היות נבואת זולתו מגעת לו בנבואתו זה ממה שלא יתכן ולזה מי שיראה שהתורה כולה נתנה למשה ומה שנתן ממנה לזולתו כמו המילה שצוה בה אברהם לא נתן על שיהיה החלק מהתורה אבל נתן לתכלית מיוחד והוא שיהיה לאות ברית בינו ובין השם יתברך ולהישיר אל שיהיה ממנו זרע מוכן אל השלמות ולקבל זאת התורה האלהית כמו שיתבאר במקומו בג"ה וגם כן אלו נתנה התורה חלקים חלקים על שם שהם חלקי' מהתורה מזולת שתהיה בכללה מנעת על ידי אחד הינו באחד משני דברים אם שנאמ' שמה שכיון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד בעת נתיבתו הוא תכלית אחר זולת התכלית המגיע בעצמות מהתורה ויהיה אם כן הגעת זה התכלית האמתי מהתורה בדרך המקרה וזה מגונה או נאמר שכבר כוון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד זה התכלית והוא ההצלחה האנושית ויהיה אם כן חסר למה שהגיע מזה הנימס כפעם בפעם כי הוא נתן לתכלית אי אפשר שיגיע ממנו אם לא כשיתחבר נימוס זולתו וזה ג"כ מגונה כי לא תבא הנבואה בזה האופן מהחסרון כמו שקדם ובהיות העניין כן הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה וזה מבואר שזה המאמר והוא מה שנאמר בבריאת האדם פרו ורבו ומלאו את הארץ נצטוינו בסיני ואז היה העולם מלא: | ||
'''באור דברי הפרשה''' | '''באור דברי הפרשה''' | ||
'''אמר''' | '''אמר''' השם יתברך שישרצו המים שרץ נפש חיה ושיתהוה עוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים וכן היה. רוצה לומר שכבר ברא ה' בזה האופן כל מיני הדגים המולידים מינם הנמצאים במים וכל מיני העוף המולידים מינם וידע השם ית' ממה שהמציאו מזה הוא טוב מאד לתכלית אשר אשר בעבורו נמצא ונברא וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם עד שמה שנשיגהו מן הטוב והחנינה אשר המציא בבריאתם ואם הוא רב מאד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון תועלת אברי הב"ח הנה הוא מעט מזער בהיקש אל מה שיש מן הטוב ומן החנינה בבריאתם. ולפי שהכח שנתן להם ביצירתם על ההולד' הוא כח חסר ברכם השם יתברך כשיפרו וירבו וימלאו הדגים את הארץ בימים והעוף יפרה וירבה בארץ וזאת הברכה היתה שנתן להם כטבע כחות עוזרי' להשלים תולדותיהם החסרה כמו שקדם. וכבר נתיחסה זאת הבריאה ליום החמישי: | ||
== כד == | == כד == | ||
| שורה 64: | שורה 63: | ||
'''ביאור דברי הפרשה''' | '''ביאור דברי הפרשה''' | ||
'''אמר''' | '''אמר''' השם יתברך שתוציא הארץ מיני הב"ח ההולכים המולידים מינם וכן היה ר"ל שכבר עשה השי"ת כל מיני הב"ח הבלתי מדברים ההולכים בזה האופן וידע השי"ת במה שהמציאו מזה שהוא טוב למה שהמציאו בתכלית מה שאפשר בו כי הוא שם יצירתו באופן היותר נכבד שאפשר למה שכוון בו ואח"כ אמר הש"י לעליונים ותחתונים שיעשה מהם אדם בעל שכל ואמר ה' גם כן שיהיה זה האדם באופן מהבריאה שישלטו אישיו בכל הבעלי נפש הנמצאים בעולם ההויה וההפסד וכן עשה ר"ל שכבר ברא השם יתברך בזה האופן את אר' בצורה האנושי' המיוחסת לו והוא השכל ההיולאני ולזה בראו בצלם העליונים כמו שקדם כי שכל האדם נתייחס באופן מה לשכל העליונים והנה בראם זכר ונקבה כי בזולת זה לא תשלם ההולדה וכזה ראוי שנבין שיהיה זה העניין במה שבראו השם יתברך משאר הב"ח והנה ברכם הש"י להשגחה על קיומם ושמירתם ואמר להם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויחזיקו בה. ר"ל שכבר גזר בבראם שיצוה האד' בזה כשימצא שם מקבל ראוי שתנתן התורה על ידו ונתן להם גם כן ביום הבראם שישלטו בדגת הים ובעוף השמי ובכל הרמש הרומש על הארץ. וכבר זכרנו במה שקדם שמה שאמר בכאן פרו ורבו הוא מצות עשה נצטוינו בו בסיני. וכבר נזכרה בכאן בכאן להיותה הולכת מדרגת השלמו' מזאת הבריאה האנושית לפי שבה יתקיי' המין האנושי ועוד שכבר היתה ראויה זאת המצוה ושאר המצות התוריות הנוהגות מנהגה להנתן מן היום שנבר' אדם אלא שלא היה שם נביא יהיה ראוי שינתן התורה על ידו עד עת בא משה רבינו אדון הנביאים ולזה תמצא אותם רז"ל אומרים שהתורה נברא' קודם שנברא העולם ובהיות העניין כן הנה יהיה זה המאמר התוריי כאלו נאמ' אז להיותו מכוון בעת הבריאה ולהיותו הכרחי להתמיד מציאות המין והאנושי ולזה ג"כ נזכר בזה המקום והנה ראוי שנבאר שרשי זאת המצוה מהמלות הנאמרות בה כמו שיעדנו ונאמ' כי השרש הראשון מזאת המצוה הוא שהוא לאיש ולא לאשה וזה שהאשה אין ספק בידה לעשות והמצוה אמנם תצוה למי שאפשר לו שיעשה ואמנם שאין ספק ביד האש' לעשות זאת המצוה הוא מבואר לפי שאין לאשה התחלה בזה הפועל אבל היא מקבלת הפועל ואין בבחירת' ג"כ עשיית זה הפועל כי כבר אפשר שתכין עצמה לקבל זה הפועל ולא ישלם ממנה פרי להיו' הזכר דש מבפני' וזורק מבחוץ. וכבר נתבאר זה השרש בששי מיבמות: | ||
'''השרש''' | '''השרש''' השני שלא יפט' האד' מפריה ורביה אם לא יהיו לו זכר ונקבה ישלם בהם מלא כל הארץ. וזהו שאמרו פרו רמז בו על ההולדה ואמרו ורבו רמז בו חיוב הרבוי בהולדה ואמרה ומלאו את הארץ יתחייב שישלם בזה מלא הארץ והנה הרבוי הראשון בהולדה הוא שנים לפי שאי אפשר לקיום העולם בלא זכרי' ובלא נקבות הנה יהיו אלו שנים זכר ונקבה ובזה ישלם מלא הארץ כי האד' ואשתו הם זכר ונקבה ואם יולידו זכר ונקבה לא יחסר מלא הארץ בהפקדם עד שישלם בזה האופן קיו' אנשי הארץ על עניי' אחד ויתבאר ממה שאמרנו שאם היה הזכר סריס או הנקב' אילוני' או שמתו ולא הולידו הנה לא נפטר האב מפריה ורביה כי אלו התולדו' לא ישלם בהם מלא האר' אבל נפקד מקומם במותם. ואולם אם הוליד זכר ונקבה ומתו ונשאר לו מהם זכר ונקב' הנה הוא פט' מפריה ורביה כי כבר השלי' חקו במה שהוליד ונשאר לו מהם מה שישלם בו מלא האר' אבל אם לא הוליד האב זכר ונקבה והיו לו ממי שהוליד אותו זכר ונקבה הנה לא נפטר האב מן פריה ורביה כי לא השלים חוקו הראוי לעצמו. וכבר נתבאר זה השרש וכל מה שחוייבנו ממנו בששי מיבמות: | ||
'''השרש''' | '''השרש''' הג' שהאדם יתחייב בזאת המצוה מעת היותו ראוי על מנהג הטבעי להוליד הולדה שלמה ישלם בה מלא הארץ וזה יתבאר ממה שאמר ומלאו את הארץ. וכבר זכרו רז"ל שזה הזמן הוא מן התורה לפי מה שהיה מקובל אצלם מעת היותו בן כ' שנה לא קודם זה. ואע"פ שהוא יכנס בגדר שאר המצות מעת היותו בן י"ג שנה ויום אחד. והסבה בזה שהאדם בהכנסו לגבול י"ג שנה ויום אחד ימצא בו המותר הזרעי מעט להכלו' מזונו בגדול חזוק הנמצא לו סביב הזמן ההו' ולזה אם יוליד אז יהיה הולדה חסרה לפי המנהג הטבעי ובזה תמצא שאפלטון יצוה בהמה שחבר מהנהגת המדינ' החשובה שלא יתחברו הזכרי' לנקבו' אם לא אחר שיגיעו קרוב לזמן אשר הגבילוהו חז"ל כדי שיהיו הנולדי' שלמי היצירה וכבר נתבאר זה השרש בפרק ראשון מקדושין ואולם מה שיתחייב מאלו השרשים בשנית אין מבוא לזכרו בזה המאמ' והמשל שכבר יתחייב מזה כמי שלא קיים פריה ורביה שלא ישא אשה. בלתי ראויה להוליד ושלא יקיימנה אם נשאה אם לא ישא עמה אחר' בת בני' ואלו הדינין ג"כ התבארו בו' מיבמו' ובמקומות מכתובות: | ||
'''והנה''' | '''והנה''' התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שימשך ממנה קיום המין האנושי כי האדם להיות פעולתיו בבחירתו היה אפש' לו שישחית מינו כאלו תאמ' אם תשלם ההסכמה בין האנשים להמנע מהוליד ולזה השגיחה בו התורה בזה האופן. ולזאת סבה בעינה מנעתנו התור' מהשחית כלי ההולדה ומהרביע כ"ח כלאי' כי ההולד' תפסק בזה האופן כמו שהתבא' בספר ב"ח. ואח' שנשלם לנו ביאור שרשי המצוה הזאת ותועלתה נשוב למה שהיינו בו מהביאור. אמר הש"י הנני נותן לכם כח שיהיה כל עשב וזורע זרע ופרי עץ הזורע זרע נאות לכם למזון ובזה אתן כח לכל הב"ח המעופפים והולכים שיהיה לכם נאות זה למזון עם כל ירק עשב ר"ל שגם עלי הצמחים והאילנות יהיה נאות להם למזון וכאשר רצה יי' שיהי' זה כן היה כמו שרצהו ואולם זכר בכאן זאת הבריא' כי בה תקיימו אלו המינין וישמרו מציאותם והנה ידע ה' כל אש עשה והנה טוב מאד למה שכוון בו וכבר המציאו באופן היותר שלם שיהיה אפש' וכבר כלל בזה המאמ' כל אשר עשה לפי שמה שעשה מהעולם היה קצתו בלתי מכוון בעצמו ולא נשלם הטוב עד השלם התכלית אשר בעבורו היה מה שלפני התכלי' וכן הטו' השלם לא נשלם לעולם בכללו עד שיהיה בשלמות ותמותו וכבר יחס זאת ההויה ליום הו' וכבר הודיענו בזה שרש אח' נבנית עליו כל החכמה הטבעית והוא שאין בנמצאו' הטבעיות דבר לבטלה: | ||
גרסה אחרונה מ־15:51, 21 ביולי 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
פרשת בראשית
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
אמר לוי בן גרשום מבואר למי שראה דעות האנשים אשר היו בימי משה רבינו ע"ה כי בימיו היתה הפילוסופיא חסרה מאד עד שרובם לא היו מודים שיהיה שם נמצא זולת הנמצא המוחש ולא היו מרגישים בסבה הצוריית כלל אבל היו חושבים כי חמר אחד בעינו הוא נמצא בפעל בנמצא נמצא ויראו קצתם שלא יתחלפו קצת הנמצאות מקצת כי אם במצב חלקי החמר אשר ממנו היו וכתמונתם וברבוי החלקים ההם ומעוטם וקצתם יראו שיהיה התחלפות באופן אחר לפי הדעת שנתיחדו בו ומה שנשתתפו בו רוב האנשים ההם בזמן ההוא הוא שהם לא יראו שתהיה בכאן סבה פועלת וזה מבואר ממה שזכר הפילוסוף מדעות הקודמים בשני ממה שאחר הטבע, בהיות העניין כן והיתה כונת התורה להגיע המתנהגים בה אל השלמות האמתי כמו שזכרנו הנה מן הראוי שתיסד בה לנו זה השרש האמתי תחלה והוא שיש בכאן סבה פועלת אלו הנמצאות והעמידנו על מציאות הסבה הצוריית כי בזולת זה השרש לא יתכן לנו שום קנין נפשיי וזה מבואר למי שעיין בחכמת הנמצאות וגם כן בעבור היות התורה מקפת בשלשה חלקים אשר זכרנו בפתיחתינו. והיה החלק המקיף ממנה בחכמת הנמצאות הולך מהלך השלמות והצורה לשאר החלקים הנה ראוי שיונח קודם כי הוא אשר אליו היתה הכונה בתורה ואין ראוי שיסופק עלינו מה שבמצות התורה מההאמתה בשם ית' ובעבודתו וביראתו שהם כל פרי התורה ויחשב שראוי שיהיה קודם מפני זה אל החלק המקיף בחכמת הנמצאות. וזה כי לא יתכן שיאמר שנירא מיי ונעבדהו טרם השיגנו שיש שם נמצא בזה התואר וכאשר נדע חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר לנו ונתיישר אל שיש בכאן נמצא הוא הפועל לכל הנמצאות ונשכיל ונדע אותו מצד פעולותיו. הגיע אותנו זאת ההשגה אל שנעבדהו ונירא ממנו. וגם כן בעבור שהיה מפנות התורה ההאמנה במופתים והיה מבואר שאם היה העולם קדמון אין דרך למציאות המופתים חוייב בהכרח שייסר לנו תחלה אמונה החדוש. ולזאת הסבה התחיל בחדוש העולם עם שהוא מהדרושים העמוקים בתכלית עד שהוא רחוק שיגיע האמת בו לחכם בדרך עינוי אם לא יתיישב בזה ממה שהישירתהו אליו התורה והודיע לנו עם זה הרבה מסודות הנמצאות כמו שנבאר. ואחר שביארנו לאי זו סבה חוייב שיקדי' התרת זה הדרוש ראינו להציע בכאן השרשים אשר מהם יתבאר מה שבא במעשה בראשי'. ונאמ' שכבר נתבאר בו' ממלחמת יי' שהוית העולם מיי' יתע' ראוי שתהיה בזולת זמן וכבר ביארו ז"ל שהשמים והארץ נבראו יחדו. אמרו בפרק אין דורשין וחכמי' אומרי' זה וזה כאחת נבראו שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו וזה יתבאר עוד אצלינו מזה שאמר בתורה אלה תולדות השמים וארץ כהבראם למדנו מזה כי השמים והארץ ותולדותיהם נבראו ביום אחד. והנה המשילו החכמים הגלות בקצת הדברים קודם קצת במעשה בראשית למי שזרע זרעים חלוקים קדם בארץ ויצמח קצתם קדם קצת וכן אמרו שהיה הענין בהוית העולם שהכל נתהוה יחד מהשם יתע' ונגלה קצתו קודם קצת או נאמר שכבר נתיחסה ההויה לקצת הדברים קודם קצת להעיר על היותם קודמים בעצם וכסבה כי כונת התורה היא להעמידנו על חכמת הנמצאו' בזה הספור הנפלא כמו שקדם ואיך שיהיה העני' הנה יסוד מזה המקום הספק אשר סופק לקצת הקודמים באי זה דבר שוער יום ראשון ויום שני ויום שלישי. והנה לא היו המאורות נמצאים עד יום רביעי וזה מבואר לפי ההנחה הראשונה שכבר יאמ' לפי זאת ההנחה כי הגרם השמימיי היה נמצא ביום הראשון. והסבוב האחד ממנו הוא יום אחד בקרוב היה שנשער בו אנחנו או שלא נשער בו ואם איננו זר אם נאמר שהיה ידוע אצל השם יתע' שיעור הזמן בזולת שמש וככבים וזה מבואר מאד בנפשו. ואולם לפי ההנחה השנית הוא יותר מבואר כי היו ג"כ המאורות נמצאים ביום ראשון ואל זה כוונו באמרם המאורות נבראו ביום ראשון ולא תלאם עד יום רביע. ר"ל שלא תלה התהוותם בזמן קודם ליום רביעי. והנה יתבאר הסבה בזה במה שיבא. רצוני לומר למה לא נתיחסה ההויה בהם קודם זה ואי אפשר שנבין ממאמרם שהיו נבראים ביום ראשון נפרדים ותלאם ביום רביעי ברקיע כי אינן תלוים בו אבל הוא בעומק הרקיע קבועים וקיימים וזה מבואר מאד למעין בזה הספר ונאמר עוד שהוא מבואר בלא ספק שהשכלים הנפרדי' הן קודמים בסבה ובמציאות לגרמים השמימיים והגרמים השמימיים הם קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ומה שיתהווה מהם והיסודות קודמים לדומם והדומם לצומח והצומח לחי על מדרגותיו אלא שזאת הקדימה היא קדימה היולאנית:
וכבר ביארנו בחמשי מספר מלחמות יי' שבין גלגל לגלגל יש גשם בלתי שומר תמונתו הוא הסבה שלא ימשכו כל תנועות הגלגלים העליונים לשפלים או שלא ימשכו כל תנועת הגלגלים השפלים לעליונים והוא אשר נקרא מים בזאת הפרשה כמו שהתבאר שם לדמיון אשר בינו ובין המים בהעדר שמירת התמונה. וראוי שתדע כמו שנקראו המים מים שהוא מורה על ההכפל ממלת מה מצד רבוי המצבים אשר לחלקיהם קצתם עם קצת אשר הוא בלתי תכליי כן נקרא הגלגל שמים להורות על ההכפל ממלת שם שמורה על המקום מפני רבוי המצבים אשר לו במקום האחד בעינו ובתנועתו הסבובית אשר לא ימיר בה מקומו כי אם בחלקיו שימרוהו במקרה זהו מה שרצינו להציעו קודם שנתחיל בביאור זאת הפרשה. ומהנה נתחיל בביאור המלות:
ביאור דברי הפרשה
אמר כי בראשית ברא הבריאה כאשר ברא השם השמים והארץ ומה שתחתיהם וברא בשפלי' התחלותיו הראשונות אשר הם החמר הראשון והצורה ההיולאנית הראשונה והיא הצורה היסודית אשר קבל החמר הראשון במקומותיו ר"ל שהיתה הארץ כמרכז למטה משטח המים השפל והאש והאויר למעלה משטח המים העליונים הנה בראשית זאת הבריאה כלה אמר הש' יתעלה שימצא עולם האור והוא עולם המלאכים ותכף שרצה זה נהיה לשום מעשה והנה הבדיל יי' ית' בין זה העולם הנכבד ובין זה השפל אשר הוא החשך תכלית ההבדל כי זה האור הוא דבק לחיים הנכבדים דבקות מתמיד ושמח בהשגתו הנכבדת. תכלית השמחה והמציאות השפל הוא בהפוך זה. והמשיל הש' יתע' זה האור ליום לרוב בהירותו וזכותו והחשך ללילה לרוב ערבובו ועכירותו ורוע סדורו. ואפשר שנאמר שכבר הבדיל יי' יתע' בין העולם הזה הנכבד שהוא כמו צורה לעולם האמצעי ובין הצרות ההיולאניות שהם כזה העולם השפל שהוא חושך ביחס אל זה האור הנכבד והמשיל זה האור ליו' לרב בהירותו וזכותו והצורו' האלו היולאניו' המשיל ללילה להעדר זה האור הנכבד מהם והיותר נכון שנאמר שבזה האור מדרגות חלוקות הולכים קצתם לקצתם מדרגת הצורה והשלמות כמו שזכר הפילוסוף במה שאחר הטבע ועוד כי כבר הבדיל הש' ית' בין המדרגה הגבוהה למדרגה השפלה ממנה אשר היא חשך בהקש אליה לפי שהיא הולכת ממנ' מהלך ההיולי והמשיל הגבוהה ליום והשפלה ללילה ואם הם כלם אור אלא שקצתם קנו מהשלמות יותר מקצת וה היתה המדרגה הראשונה מהוית העולם כי היא קודמת לשאר הנמצאות במציאות וסבה כמו שקדם ולזה יחס התהוותה ביום ראשון והנה אמ' שכבר קרא יי' יתע' לאור יום ולחשך קרא לילה להעיר אל השלמות האפשרי לנמצא נמצא מאלו השכלים הנפרדים ביום הבראו כונן לא יקנו עוד אחר זה שלמות לא היה להם כמו שאפשר זה בנו לפי שהשלמות אשר לנו הוא בנו בתחילה בכח לא בפעל ואין הענין כן באלו השכלים אבל ישארו תמיד על ענינם ולזה יהיה תמיד הגבוה גבוה והשפל שפל ולזה אמ' שקרא השם יתעלה לאור יום ולחשך קרא לילה להעיר שזה יהיה תמיד שהם וזה כי כמו שלא יקרא אדמוני בעת שהאדימו פניו בעת מה מפני הבשת כן לא יתואר אצל השם ית' בתואר מה מי שאינו עם זה התואר תמיד והוא כאלו אמ' שתמיד יהיה האור יום והחשך לילה וראוי שתבין מזה שכן העניין במה שאמר אחר זה ויקרא אלהים לרקיע שמי'. ויקרא אלהים ליבשה ארץ כמו שנבאר בג"ה בהגיענו שם וזה שלא יתכן שנאמר שתהיה קריאת השמות האלו מונחת מהש' יתע' שאם היה הענין כן לא היה אפשר בשום לשון שישנה אלו השמות וזה חלוף מה שנראה מזה. ועוד שכבר יקשה לתת הסבה מה זה שקרא הש' יתע' שם לאלו השלשה דברים לבד מבין שאר הנמצאות ובנשאר מהם קרא האדם שמות כאשר הסכים ולזה מבואר שהענין בבזה כפי מה שזכרנו והנה קרא המדרגה הגבוה' מאלה יום והשפלה ממנו לילה שלא יחשב חושב שיהיה אפשר למדרגה השפלה מאלו הצורות שתשיג בשלמות הצורה שהיא עליונה ממנה ותשוב היא והצורה דבר אחד כי אין באילו הצורות דבר בכח אבל כל מה שבהם הוא להם בפועל לא יקנו אחר זה שום שלמות זולת השלמות אשר נבראו עליו ביום הבראם ובהיו' הענין כן הנה העליונות הוא מתמיד העליונה והחסרון והשפלה הוא מתמיד בשפלה ולזה יקרא שם לעליונה יום מצד יתרון אורח וזיוה ויקרא שם לשפלה לילה מצד תמידות חסרון אורה וזיוה ביחס אל העליונה ממנה ולזאת הסבה הוצרך לומ' ויקרא אלהים לכך כך בשלשה מקומות לבד בזאת הפרש כמו שאנו עתידים לבאר בג"ה. והנה אמרנו שאמר ויקרא אלהים לכך כך כשהיה הדבר ההוא מתמיד לפי שהוא מבואר שהדבר לא יהיה נקרא בשם העניין אשר לא יתקיים לו כי אם מעט כמו אדמימות הביישן וירוקות הפחדן שלא יקרא מפני זה אדום או ירוק ואמנם יקרא אדום או ירוק מי שהיה כן בטבע:
ו[עריכה]
ויאמר אלהים יהי רקיע.
באור דברי הפרשה:
אמר הש' ית' שיהיה גרם שמימיי ממקצת הגשם הבלתי שומר תמונתו הנקרא בזה המשל מים ושיהיה עוד נברא טבע מבדיל בין החלק אשר ממנו למטה מהרקיע ובין החלק אשר ממנו מלמעלה לרקיע. וזה הטבע הוא ההכנה והכח אשר נתן הש' ית' בעת הבריאה לחלק השפל לקבול הצורות היסודיות אשר הוא בחיי עליהם. ועשה זה הש' יתע' כשרצהו ר"ל שהוא עשה את הרקיע והבדיל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע. כששם כח והכנה במים אשר מתחת לקבל הצורות אשר החמר הראשון כחיי עליהם. והמים אשר מעל לרקיע לא נתן להן זה הכח אבל הם נשארים על עניינם ובזה ההבדל היה זה המציאות בעניין אשר הוא בו ר"ל שקבל החמר השפל צורותיו היסודיות וצורת המתדמי החלקים המורכבים מהם כי יספיק בהויתם זה הכח וההכנה עם תנועת הגרמים השמימיים. ומפני זה לא ייוחסה הויתם לשם יתע' בזה הספור. ולפי שהרקיע הוא שם משותף לכל דבר נרקע קרא ש' יתע' זה הרקי' בשם ייחדהו שהוא שמים והרצון בו ששם דמיון שני מקומות בלתי מתנועעים והם קטבי הגלגל כי שם יאמר על המקום וכאלו באר בזה שהש' ית' שמם מתנועעים תכף שנבראו כי מצד התנועה יוכרו שני אלו המקומות. ולפי שהן הושמו בטבע שיהיו מתנועעים תמיד לא ינוחו אמר שכבר קרא הש' ית' לרקיע שמים כי אין להם כח על המנוחה כלל. וכבר ייוחסה זאת הבריאה ליום שני לסכה שזכרנו במה שקדם. והנה לא נאמר במה שנברא בשני כי טוב לפי שמה שנברא בו מעניין זה החמר השפל היה בו כח והכנה לבד כמו שבארנו והטבע הוא אשר הוציא זאת ההכנה לפעל. וענין שהוא כזה אין ראוי שיאמ' בו כי טוב למעוט חלקו במציאות. והגלגלים בו היו גם כן בלתי שלמים לפי שלא נבראו בהם הככבים ולזה לא אמר במציאותן כי טוב עד שנשלמו. וזהו אמרם בבראשית רבה למה אין כתוב בשני כי טוב ואמרו קצתם לפי שנברא בו גיהנם. ואמנם היה זה כן לפי שהכח וההכנה אשר לחמר השפל הוא סבה באופן מה אל ההפסד וההעדר. וקצתם אמרו מפני המחלוקת רוצה לומר כי בזה הכח אשר נתן לחמר השפל קבל הצורות היסודיות ההפכיות אשר הם סבות ההפסד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית. וקצתם אמר לפי שלא נגמרה מלאכת המים רוצה לומר שמה שנברא במים התחתונים אינו פעל גמור אבל כח והכנה ומה שעשאו מהמים והוא הרקיע לא נגמר עניינו עד יום ד' שנבראו בו הכוכבים ואז נאמר בגלגלים כי טוב ולזה כלל זה העניין אמרם שלא נגמרה מלאכת המים כי כבר אמרו שהרקיע מהמים נתנוה וזה כשגלדה הטפה האמצעית כמו שזכרנו במה שקדם. הנה זהו מה שנראה לנו בביאור זאת הפרשה הזנית והוא נפלא כמו שתראה והוא מסכים לדברי רבותינו ז"ל ולאמת בעצמו לפי מה שביארנו מבריאת עולם כספר מלחמות יי'. וראוי שתדע שאי אפשר שיובן זה ההבדל שאשר בזאת הפרשה הבדל במקום שאם היה הדבר כן היה בזה המאמר מותר. וזה שהגשם אשר הוא באמצע המים אין ספק שהוא מבדיל בין מה שממעל ממנו ובין מה שמתחת. ולזה יהיה אמרו ויהי מבדיל בין מים למים מותר אין צורך לו וכן יהיה מותר אמרו ויבדל אלהים בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע. ועוד שכבר יהיה אמרו ויהי כן בתכלית הזרות כי אחר שעשאו אין צורך לומר שיהיה כן. אמנם יצטרך לזה אלו לא אמר שעשה השם הרקיע וזה כשיאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ויהי כן וזה מבואר מאד. ולזה הוא מבואר שאמרו ויהי כן רמז בו אל הויה אחרת זולתי מה שזכר תחלה והוא מה שיצא לפועל באמצעות הטבע מפני זאת ההכנה נבראת בחמר השפל לפי מה שביארנו:
ט[עריכה]
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים וגו'.
בעבור שהיה הגלות החלק הנגלה מהארץ מפני ההויות אשר יתהוו בו ר"ל הצמח והחי והיה זה החלק מהארץ דבר שאי אפשר שייוחס אל הטבע. זכר בבריאה אשר יחס אותה ליום הג' והוא היות הצמח ההוה ממינו מה שהמציאו השם יתע' בעת בריאת העולם מהראות היבשה. לפי שהוא דבר אי אפשר שייוחס אל הטבע. והנה המלות הזכרות בזאת הפרשה הם מבוארות:
וזה ביאור דברי הפרשה:
אמר השם יתע' שיאספו אל מקום אחד אשר היו מקיפות בטבעם אל יסוד הארצי בדרך שתראה היבשה ויהי הדבר כן. והנה קרא הש' ליבשה ארץ. ואע"פ שהארץ יאמר בכלל על כל היסודות בכללם כמו שקדם כבר נתייחס שם ארץ לזה היסוד להעיר שכבר יהיה תמיד זה החלק מהארץ נגלה. ולמקוה המים קרא השם יתע' ימים להעיר שכבר יהיה שם תמיד היסוד המימיי. ואמנם אמר ימים ולא אמר ים לפי שטבע הים מתחלף להתחלף טבע מקומות הארץ שאר יעברו מימיו בהם כמו שהתבאר בספר האותות. וזהו אמרם בב"ר והלא ים אחד הוא מה ת"ל ולמקוה המים קרא ימים אלא לא דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. והנה למדתנו התורה בזה המים הוא היסוד המימיי. וכבר ביאר זה הפילוסוף בספר האותות. וכבר ידע השם ית' כי מה שהמציאו מזה הוא טוב לפי שבו תועלת להיות ההויה בחלק הנקגלה מהארץ ובעבור זה התכלית המציאו הש' יתע'. והנה קרא הש' יתעלה ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים להורות שחלק הנגלה מהארץ יהיה תמיד נגלה והים יהיה ים תמיד בדרך שלא יפסד זה המקום הנגלה בכללו'. ולזה יהיה לזה המקום זה השם תמיד ר"ל היבשה וכן העניין בים אשר הוא היסוד המימיי. ואחר זה אמר השם יתעלה שתוציא הארץ צמיחת ההוים ממנה וזכר תחלה הצומח החסר והוא עשב המזריע. ואחרי כן זכר השלם והוא האילן העושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממנו מינו לפי שזה הוא הסדור הניאות לפי הטבע. וכבר יתבאר לך שהעשב הוא חסר בהקש אל האילן לפי שבו ימצאו רבים הוים מהעפוש מה שאין כן באילן. ועוד כי פעולות הטבעיות הם יותר שלמות. והנה בעת שאמר הש' שיהיו אלו הצמחים מן הארץ היו כמו שרצה ר"ל שכבר הוציאה הארץ דשא עשב מזריע זרע יתהוה מהזרע ההוא מינו. ועץ עושה פרי אשר בפרי ההוא זרע יתהוה ממנו מינו. וידע הש' ית' כי מה שהמציאו מזה הוא טוב ונתיחסה זאת ההויה ליום השלישי. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הוא אשר אמר שיהיה אז כח לארץ להוציא אלו הצמחים ויהיה כן ר"ל שנתן לארץ כח והכנה אז על דרך פלא הוציאה אלו הצמחים כשצמחו ממנה כאלו היו נזרעים הזרעים בארץ ולא היו הצמחים האלו נמצאים בעת הבריאה יחד כשאר הנבראים. ולזה אמר אחר זה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר וגומר. כבר התבאר כי אחד זאת הבריאה הנזכרת כאן היתה הצמיחה וזהו אמרם בבראשית רבה. ותוצא הארץ דבר שהוא פקוד בידה ר"ל שהוא כמו פקדון בידה. ועוד אמרו שם תולדות הארץ בראשון כדברי ב"ה ושהתה ג' ימים ראשון ושני ושלישי והוציאה שלשה ילדות אילנות ודשאים וג"ע. כבר ביארו לך שהצמיחה אחר ששם השם יתעלה כח ההולדה היתה יחד בזאת הארץ זמן מה. והנה ידע הש' ית' באלו הצמחים שהמציא שהם טובים ולזאת הסבה לא אמר ויברא דשא עשב וגו' כמו שאמר בשאר הבריאות ויעש אלהים את הרקיע ויעש אלהים את שני המאורות ויברא אלהים את התנינים הגדולים ויעש אלהים את חית הארץ ויברא אלהים את האדם. אבל אמר ותוצא הארץ להורות על מה שבראו הש' ית' מהצמח לא נשלם הצמיחה כמו העניין בשאר הדברים שברא. כי שאר הדברים בראם שלמי הבריאה ביום הבראם ואפשר עוד שנאמר שהסבה באמרו ותוצא הארץ ולא אמר ויעש אלהים דשא עשב לפי שזה המין הוא מהבעלי נפש ולא ילבש צורה אחרת בתכלית שלמות הויתו כמו העניין בב"ח. וזה שכבר ימצא בב"ח תחלה הכח הצומח עד שתשלים הויתו שלמות מה שתגיע בו הנפש החיונית ולזה יצטרך התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם אותה אז הש' ית' במים ובארץ ולזה ייחס זאת הבריאה לש' יתע' אבל הצמח לא יצטרך אל התחלה אחרת זולת ההתחלה אשר שם הש' יתע' להצמיח אלו הצמחים כי אין להם. צורה נוספת על הצמיחה:
יד[עריכה]
ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים
באור דברי הפרשה
אמר הש' ית' שיהיו גופים מאירים ברקיע השמים והם השמש והירח ושאר הכוכבים ואמנם רצה במציאותם להבדיל בין היום ובין הלילה ר"ל שיתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש מהם כי יתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים טבעיים מקבילים בד' תקופות המתחדש מהכוכב. וזה כי בהיות השמש על האופק יגביר האויר והאש ובהיותו תחתיו יגבר הארץ והמים וזה מבואר מאד בשמש. וכן ראוי שנבין הענין ככוכב כוכב ר"ל שכבר יקרו ממנו דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש ממנו. ובכמו זה העניין יקרה לשמש מצד מרחקו מהפיאה הצפונית אשר שם הישוב וקרבתו ממנה. רצוני כי בקרבתו יגבר האש והאויר ובמרחקו יגבר הארץ והמים. והיה יומו בזה האופן בהיותו בפאה הצפונית להיות ניצוצו אז חזק לקרבתו מהישוב. ולילו בהיותו בפאה הדרומית וכן ראוי שנבין העניין בשאר הכוכבים ר"ל שכבר ימצאו מהם דברים מקבילים מפני היותם פעם בצפון ופעם בדרום אשר הוא יום הכוכב ולילו כמו שהתבאר. וזכר עוד שאמנם רצה הש' יתע' במציאותם לתועלת שנית. והוא שיהיו מהם פעולות מתחלפות ייוחדו בהם הכוכבים קצתם מקצת ויהיו הכוכבים לאותות לאלו הפעולות אשר ייוחדו בהם. וזה אמנם יהיה מהם למועדים ולימים ושנים כאלו תאמר שבזה המועד יהיה המתחדש לפי מה שיגזרהו הכוכב האחד. ובמועד השני לפי מה שיגזרהו כוכב אחר עד שתאמר שהמושל בזאת השעה הוא שבתי והמושל בשעה השנית הוא צדק. והמושל בזה היום הוא שבתי והמושל ביום השני הוא השמש. וכן העניין בשנים ובשאר המועדים היותר גדולים מהשנה אשר תיוחס הממשלה בהם לכוכב ככב לפי מה שהונח בחכמת משפטי הכוכבים ויקרו מזה יחסים רבים מחלופי ההוראות והנה זכר שני מינים מהחלופים ר"ל החלוף אשר יקרה לככב בעצמו בפעולותיו מפני יומו ולילו שביומו תמשך ממנו פעול מקבלת ממנה. והחלוף אשר יקרה מפני הפעולות המתחלפות אשר יקרו מהכוכבים המתחלפים. עד שקצתם ימצא לו רושם מיוחד בהנעת האש. וקצתם בהנע' המים. וקצתם בהנעת האויר ובאלו שני מינים מהחלופים אשר זכר ישלם כל מה שנמצא בזה העולם השפל ויהיו נשמרים חלקיו כפי מה שאפשר כי בזה ישלם השווי בין היסודות והשמירה אשר לחום הטבעי אשר לנמצא כמצא הזמן האפשרי. ותשלם בזה האופן מהשגחה מאישי מין האדם לשמרם מהרבה מההזקים אשר יתכן שיזוקו בהם כמו שביארנו בביאורנו לספר איוב ובספר מלחמות השם. ובאלו שני הצדדין מהחלוף גם כן היה אפשר שיסתעפו מהגלגלים הפעולות הרבות המתחלפות אשר ימצאו בזה העולם השפל. וזכר עוד שכבר רצה הש' ית' במציאותם לתועלת השלישית והוא שיהיו מאירים על הארץ כי בזה ישלם מציאות האדם ושאר הב"ח וזה מבואר מאד כי בזולת האור לא ישיג דבר הכלי אשר בו יראה הב"ח מוחשיו והנה ראותו מוחשיו הוא הכרחי לו מאד כי הוא מהסבות היותר גדולות אל שיברח מהמזיק ויכוין אל הניאות והוא באדם עם זה מבוא אל השלמות במושכלות לפי שהתחלות המושכלות נקנה אותם מן החוש כמו שיתבאר במקומותיו ולפי שכבר רצה במציאות הככבים כדי שיגיעו מהם התועלת הנזכרות המציאם באופן שיתכן שיגיעו מהם ולזה המציאם בשעור אשר הם בו מהגודל ובמרחק אשר הם בו מהארץ ובשיעור מהתנועה מהמהירות והאיחור שהם בו. כי אם היה מתחלף ענינם באחד מאלו הענינים ממה שהם בו היה בלתי מגיע מהם זה התועלת. והמשל שאם היה השמש יותר גדול ממה שהוא היה נפסד זה המציאות השפל בקיץ מחוזק החום וכן אם היה יותר קרוב לארץ ממה שהוא. ואם היה יותר קטן או יותר רחוק מהארץ היה נפסד זה המציאות השפל בסתיו מחוזק הקור. ואם היתה תנועתו יותר מאוחרת ממה שהיא היה נפסד זה המציאות השפל מקיץ לחוזק החום לאורך התמדת השמש כפאה הצפונית ובסתיו לחוזק הקור לאורך התמדת השמש בפאה הדרומית. ואם היתה תנועתו יותר מהירה היה החום חלוש בקיץ יותר מן הראוי והקור בסתו. וכן ראוי שנבין העניין בככב ככב. ובהיות הענין כן הנה הוא מבואר כי הוא ית' מפני שרצה הככבים כדי שיגיעו מהן אל התועלות הנה המציאם ה' באופן היותר שלם שאפשר שיגיעו מהם אלו התועלות. ואמר שתכף שרצה הש' יתע' זה היה כן. וספר שכבר עשה השמש למשול ביום והירח בלילה והככבים אשר להם ג"כ ממשלה מה כמו שקדם. וזכר שכבר עשאם בצד שיגיעו מהם אלו התועלות הנזכרות ר"ל שיאירו על הארץ כדי שיוכל הב"ח לראות מוחשיו. ולמשול ביום ובלילה בדרך שיסודרו מהם אלו המקרים המתחלפים והמתחדשים בזה העולם השפל כשימשול זה פעם וזה פעם כמו שקדם. ולהבדיל בין אור הכוכב והוא עת היותו על האופן ובין חשך הכוכב והוא עת היותו תחת האופק. וכן יהיה אור הכוכב קורבתו מהפאה הצפונית אשר שם הישוב כי אז יהיה ניצוצו חזק בזאת הפאה הצפונית. וחשך הכוכב יהיה מרחקו מהפאה הצפונית כי אז יהיה ניצוצו חלוש בה. ולזה אמר בכאן. ולהבדיל בין האור ובין החשך תמורת מה שאמר ראשונה להבדיל בין היום ובין הלילה להוסיף ביאור על מה שכיון בזה המאמר. ולזה אמר ולמשול ביום ובלילה תמורת אמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שבארנו בזה המאמר ר"ל אמרו והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים. ואמר אחר כן שהשם ידע שמה שהמציאו מהכוכבים הוא טוב. ויחס ההויה זאת ליום רביעי.
והנה בכאן שני ספקו' גדולות ראוי שנשתדל בהיתרם. האחד שכבר התבאר ממה שאמרנו שאלו הככבים המציאם השם יתעל בעבור אלו הנמצאות השפלות ויהיה אם כן הנכבד בעבור הפחות וזה שקר עצום אצל החכמים. והשני שכבר היה ראוי לפי הסדור הטבעי שתיוחס זאת ההויה ליום השלישי כי השמים והככבים קודמים בסבה ובמציאות ליסודות ולמה שיתהוה מהם:
ונאמר שהספק הראשון ואם הוא מפורסם הנה אין התירו ממה שיקשה. וזה שכבר יראה תמיד שהנכבד ישלים השפל במה שישפע לו ובזה האופן ישלים השם יתעלה כל הנמצאות כמו שהסכימו עליו הפילוסופים ובעלי התורות ולא נאמר מפני זה שיהיה השם יתברך בעבור הדברים השפלים ממנו אבל נאמ' שמציאותו הוא באופן מהשלמו' שיוכל להשפיע משלמותו לכל הנמצאות לפי מה שאפשר להם שיקבלו ממנו. ואמנם מה שהוא מן השקר שישלם הנכבד בפחות רוצה לומר שיקנה הנכבד שלמות מהפחות עד שיהיה מהפחות משלי' הנכבד. ובהיות הענין כן הנה יסור זה הספק במה שאמרנו וזה כי הגלגלים נמצאו בעבור עצמותם ולמה שיהיה יותר נכבד להם שיתנועעו משינוחו כי היתה התנועה חיים לדברים הטבעיים הושמו מתנועעים. ולפי שכבר אפשר להם בתנועתם שישפיעו שלמות לנמצא השפל והיה יותר נכבד להם שישפיעו משלא ישפיעו לפי שזה דרך הנמצאים השלמי' שיערף להם מהשלמות באופן שישפיעו ממנו לזולתם הושמו תנועתיה' באופן שישלמו בהם הנמצאות השפלות. ולזה המציא השם יתע' בקצת חלקיהם ניצוצים מאירים שיהיו כלים להם להשפיע למה שלמטה מהם מצד הניצוצים המגיעים מהם. ובזה הותר זה הספק והוא עיון נפלא מאד נבוכו בו רבים. והוא מבואר שזה ההיתר לא יספיק בשלמות אם לא בהנחת העולם מחודש ולזה זכרה בכאן התורה בריאת הכוכבים והתועלת המגיע מהם אשר בעבורו נמצאו להעמידנו על שהעולם מחודש כי העיון יחייב עם ההתכוננות הטוב שבריאת הכוכבים הוא לאלו הפעולות לבד לא לעצמות הגלגלים כמו שביארנו בספר מלחמות השם. והיות גם כן לככבים פעולות מתחלפות עם היותם מטבע אחד אי אפשר גם כן שישלם לפי הטבע ולא התחלפות' משאר חלקי הגלגל כי הם עמו מטבע אחד אי אפשר גם כן שישלם לפי הטבע ולא התחלפותם קצתם מקצ' ושיהי' זה מאיר מעצמו וזה יקב' האור מזולתו ולא התחלפות' משאר חלקי הגלגל כי הם עמו מטבע אחד ולזה תלקח הוראה חזקה בעניין הככבי' בחדוש העולם כמו שביארנו בספר מלחמו' יי'. ואולם הספק הב' הנה הוא קשה מאד וראוי שנאמר כהיתרו לפי קצורנו. ונאמר כי התורה זכרה זה הספור להעמידנו על חכמת הנמצאות לפי מה שאפשר בחדוש העולם. וכוונה עם זה לפי מה שיראה מדבריה להיישינו אל הדברים שיישיר אותנו מאד מצד העיון שהעולם מחודש. ולפי שהגלות הארץ הוא מהדברים שיישיר בנפשותנו אמונת החדוש לפי מה שאי אפשר שייוחס ענינו אל הטבע כמו שביארנו בספר מלחמות יי'. הנה רצתה התורה לזכור בריאת הככבים אחר בריאת הגדלות הארץ כדי שלא נטעה כשניחס הגלות הארץ אל הכוכבים כמו שעשו הפילוסופים כשלא מצאו בכאן סבה אחרת ייחסו אליה הגלות הארץ. וכבר יראה שהוא בלתי אפשר שתיוחס זאת ההויה אל הככבים לפי שאם הענין כן היה המקום הנגלה מהארץ שלם הסבוב כי הככבים האלו סובבים סביב מחלק הארץ אשר תחתיהם סבוב שלם על יחס אחד ואנחנו לא נמצא העניין כן אבל נמצ' שהחלק הנגלה מהארץ לא יעדיף על חצי הקף המקו' ההוא הנגלה כמו שהתבאר בספר מלחמות השם באופן שלם ובכאן הותר זה הספק:
כ[עריכה]
ויאמר אלהים ישרצו המים
ראוי שנציע בכאן מה שכבר התבאר בספר ב"ח מדרגות הב"ח והו' שהחי היותר חסר מהב"ח המולידי' מינם הוא המימיי ואחריו המעופף ואחריו החי הולך בלתי מדבר והאדם הוא הב"ח השלם בתכלית מה שאפשר ויורה על זה במה שנזכר שם. כי החי המימיי עושה ביצה בלתי שלמה והחי המעופף עוש' ביצה שלימה והחי ההולך מוליד ב"ח ובזאת ההדרגה נזכרת בכאן בריאתם רוצה לומ' שכבר נזכר' תחלה בריא' המימיי ואחריה בריאת החי המעופף ואחריה בריאת החי ההולך הבלתי מדבר ואחריה בריאת החי המדבר ולהיות מדרגת העופף ממוצעת בין מדרגת המימיי והארציי' אמרו רבותינו ז"ל על העופות שנבראו מן הרקק אשר הוא מים וארץ מעורבי' והנה לרוחק בריאת האד' מבריאת שאר הב"ח היה ראוי שיפריד לבריאתו יום אחד. ואמנם זכר עמה בריאת ב"ח ההולך להיותה במדרגת ההיולי הקרוב לו ולהיות הולדת החי המימיי והמעופף חסרה נצטרכו לברכת פריה ורביה רוצה לומ' שהם צריכין להשגחה אלהית נוספת בהולידם כדי שתשלם ההויה ויתקיים מינם יותר מהב"ח ההולך כי הוא עושה ב"ח בגופו וזאת ההשגחה היא שנתן להם השם ית' כלי תשלם בו הולדתם החסרה ולזה נתברכו הדגי' והעופות בשיפרו וירבו ולא נתברך הב"ח ההולך. ולזאת הסבה לא היה צריך האדם שיתברך שיפרח וירבה כי כבר נתן לו השם יעלה בבריאתו כח שלם להולדה, ולזה הסכימו רבותינו ז"ל שמה שנאמר בכאן לאדם ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ הוא מצות עשה. ובכאן עוד סבה אחרת תחוייב שיהיה זה המאמ' מצוה לא נתינת טבע על ההולד' והוא שזה הפועל רוצה לומר חבור הזכר והנקבה הוא באדם מהבחירה כי באדם כח אל שיעשה זה הפועל ואל שלא יעשהו ואפשר לו גם כן שיעשהו בזולת עשיית פרי כשיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל על אונן כמה שספרה עליו התורה. והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. מה שאין כן בשאר הבעל חי והכרעת השם יתברך אחד משני חלקי האפשר אשר תפול בהם הבחירה אל שתהיה אליו הבחירה הוא בהכרח מצוה לא טבע ובהיות העניין כן הנה יהיה בלי ספק זה המאמר מצוה. ואולם נזכרה בכאן לפי שהיא הולכת מדרגת השלמה מהבריאה האנושית כי בזה יתקיים המין האנושי ולפי שהו' זכר בכאן בריאת שאר הדברים הנולדי' ממינם והסבות העוזרו' להם לקיום מינם כדי שימשך המציאות זכר גם כן זאת המצוה עם זכירת בריאת השם האדם. וראוי שתדע שזאת המצוה נתנה פעמים כמו שהשרישו ז"ל זה בפרק גיד הנשה ואמנם היה זה כן לפי שהתורה בכללה תמצאה מיוחסת למשה רבינו עליו השלום וזה נכפל הרבה בתורה ובדברי הנביאים. אמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. זכרו תורת משה עבדי. עם שכבר נתייחד משה ע"ה בזאת המדרג' מהנבואה מבין שאר הנביאי' ולזה יחוייב שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה רבי' ע"ה עד שכבר תמצא שמצות מילה שצוה בה אברהם הושב הצווי בה בתורה אמ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וראוי זה להיו' כן לפי שהתור' בכללה היא נימוס אחד יכון בו אל תכלית אחד במספר והוא ההצלחה האנושית והפועל האחד כמה שהוא אחד במספר ראוי שתהיה הגעתו בעצמות מאחד במספר וגם כן הנה הנבואה האחת במה שהיא אחת תמצאה תמיד מגעת לנביא אחד ואם הגיע לשנים הגיע בכללה לאח' ואח' מהם כמו שתרא' מנבואת ישעיה וירמיה במה שנתנבאו יחד על דבר אחד. ואולם החסרון המגיע בנבואה הוא שכבר יקרה שלא יודע פירושה לו כמו העניין בנבואת דניאל אבל עכ"פ יגיע אליו כל הנבואה לא חלק זולת חלק ובהיות הענין כן הוא מבואר שכלל התורה ראוי שיהיה נתן ע"י משה. ואם נתן ממנה חלק לזולתו שיושב הצווי בו במה שנתן לו מהתורה וגם כן הנה תמצא שמה שהתאמת לישראל כמעמד הר סיני הוא נבואת משה רבינו וקבלו עליה' לעשו' כל מה שהגיע לו בנבואה ואלו היה קצת התורה נתון ע"י זולתו מהקודמים הנה לא יהיה זה ממה שהתאמת ענינו לישראל ולא ממה שקבלוהו עליהם ואם אמרנו שכבר הגיע למשה בנבוא' שזה החלק נתן לזולתו בנבואה שלמה ויאמינו בו ישראל מזה הצד כמה אני תמה למה קיצר הש"י משיתנהו למשה עצמו והצריכו להתחבר לנבואתו בנבואת זולתו עם היות נבואת זולתו מגעת לו בנבואתו זה ממה שלא יתכן ולזה מי שיראה שהתורה כולה נתנה למשה ומה שנתן ממנה לזולתו כמו המילה שצוה בה אברהם לא נתן על שיהיה החלק מהתורה אבל נתן לתכלית מיוחד והוא שיהיה לאות ברית בינו ובין השם יתברך ולהישיר אל שיהיה ממנו זרע מוכן אל השלמות ולקבל זאת התורה האלהית כמו שיתבאר במקומו בג"ה וגם כן אלו נתנה התורה חלקים חלקים על שם שהם חלקי' מהתורה מזולת שתהיה בכללה מנעת על ידי אחד הינו באחד משני דברים אם שנאמ' שמה שכיון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד בעת נתיבתו הוא תכלית אחר זולת התכלית המגיע בעצמות מהתורה ויהיה אם כן הגעת זה התכלית האמתי מהתורה בדרך המקרה וזה מגונה או נאמר שכבר כוון בחלק חלק ממנה כשנתן נפרד זה התכלית והוא ההצלחה האנושית ויהיה אם כן חסר למה שהגיע מזה הנימס כפעם בפעם כי הוא נתן לתכלית אי אפשר שיגיע ממנו אם לא כשיתחבר נימוס זולתו וזה ג"כ מגונה כי לא תבא הנבואה בזה האופן מהחסרון כמו שקדם ובהיות העניין כן הוא מבואר שהוא ראוי שתהיה התורה בכללה נתונה ע"י משה וזה מבואר שזה המאמר והוא מה שנאמר בבריאת האדם פרו ורבו ומלאו את הארץ נצטוינו בסיני ואז היה העולם מלא:
באור דברי הפרשה
אמר השם יתברך שישרצו המים שרץ נפש חיה ושיתהוה עוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים וכן היה. רוצה לומר שכבר ברא ה' בזה האופן כל מיני הדגים המולידים מינם הנמצאים במים וכל מיני העוף המולידים מינם וידע השם ית' ממה שהמציאו מזה הוא טוב מאד לתכלית אשר אשר בעבורו נמצא ונברא וכבר בראו גם כן באופן היותר שלם שאפשר בבריאתם עד שמה שנשיגהו מן הטוב והחנינה אשר המציא בבריאתם ואם הוא רב מאד כמו שהתבאר בחכמה הטבעית אצל זכרון תועלת אברי הב"ח הנה הוא מעט מזער בהיקש אל מה שיש מן הטוב ומן החנינה בבריאתם. ולפי שהכח שנתן להם ביצירתם על ההולד' הוא כח חסר ברכם השם יתברך כשיפרו וירבו וימלאו הדגים את הארץ בימים והעוף יפרה וירבה בארץ וזאת הברכה היתה שנתן להם כטבע כחות עוזרי' להשלים תולדותיהם החסרה כמו שקדם. וכבר נתיחסה זאת הבריאה ליום החמישי:
כד[עריכה]
ויאמר אלהים תוצא הארץ
ביאור דברי הפרשה
אמר השם יתברך שתוציא הארץ מיני הב"ח ההולכים המולידים מינם וכן היה ר"ל שכבר עשה השי"ת כל מיני הב"ח הבלתי מדברים ההולכים בזה האופן וידע השי"ת במה שהמציאו מזה שהוא טוב למה שהמציאו בתכלית מה שאפשר בו כי הוא שם יצירתו באופן היותר נכבד שאפשר למה שכוון בו ואח"כ אמר הש"י לעליונים ותחתונים שיעשה מהם אדם בעל שכל ואמר ה' גם כן שיהיה זה האדם באופן מהבריאה שישלטו אישיו בכל הבעלי נפש הנמצאים בעולם ההויה וההפסד וכן עשה ר"ל שכבר ברא השם יתברך בזה האופן את אר' בצורה האנושי' המיוחסת לו והוא השכל ההיולאני ולזה בראו בצלם העליונים כמו שקדם כי שכל האדם נתייחס באופן מה לשכל העליונים והנה בראם זכר ונקבה כי בזולת זה לא תשלם ההולדה וכזה ראוי שנבין שיהיה זה העניין במה שבראו השם יתברך משאר הב"ח והנה ברכם הש"י להשגחה על קיומם ושמירתם ואמר להם שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויחזיקו בה. ר"ל שכבר גזר בבראם שיצוה האד' בזה כשימצא שם מקבל ראוי שתנתן התורה על ידו ונתן להם גם כן ביום הבראם שישלטו בדגת הים ובעוף השמי ובכל הרמש הרומש על הארץ. וכבר זכרנו במה שקדם שמה שאמר בכאן פרו ורבו הוא מצות עשה נצטוינו בו בסיני. וכבר נזכרה בכאן בכאן להיותה הולכת מדרגת השלמו' מזאת הבריאה האנושית לפי שבה יתקיי' המין האנושי ועוד שכבר היתה ראויה זאת המצוה ושאר המצות התוריות הנוהגות מנהגה להנתן מן היום שנבר' אדם אלא שלא היה שם נביא יהיה ראוי שינתן התורה על ידו עד עת בא משה רבינו אדון הנביאים ולזה תמצא אותם רז"ל אומרים שהתורה נברא' קודם שנברא העולם ובהיות העניין כן הנה יהיה זה המאמר התוריי כאלו נאמ' אז להיותו מכוון בעת הבריאה ולהיותו הכרחי להתמיד מציאות המין והאנושי ולזה ג"כ נזכר בזה המקום והנה ראוי שנבאר שרשי זאת המצוה מהמלות הנאמרות בה כמו שיעדנו ונאמ' כי השרש הראשון מזאת המצוה הוא שהוא לאיש ולא לאשה וזה שהאשה אין ספק בידה לעשות והמצוה אמנם תצוה למי שאפשר לו שיעשה ואמנם שאין ספק ביד האש' לעשות זאת המצוה הוא מבואר לפי שאין לאשה התחלה בזה הפועל אבל היא מקבלת הפועל ואין בבחירת' ג"כ עשיית זה הפועל כי כבר אפשר שתכין עצמה לקבל זה הפועל ולא ישלם ממנה פרי להיו' הזכר דש מבפני' וזורק מבחוץ. וכבר נתבאר זה השרש בששי מיבמות:
השרש השני שלא יפט' האד' מפריה ורביה אם לא יהיו לו זכר ונקבה ישלם בהם מלא כל הארץ. וזהו שאמרו פרו רמז בו על ההולדה ואמרו ורבו רמז בו חיוב הרבוי בהולדה ואמרה ומלאו את הארץ יתחייב שישלם בזה מלא הארץ והנה הרבוי הראשון בהולדה הוא שנים לפי שאי אפשר לקיום העולם בלא זכרי' ובלא נקבות הנה יהיו אלו שנים זכר ונקבה ובזה ישלם מלא הארץ כי האד' ואשתו הם זכר ונקבה ואם יולידו זכר ונקבה לא יחסר מלא הארץ בהפקדם עד שישלם בזה האופן קיו' אנשי הארץ על עניי' אחד ויתבאר ממה שאמרנו שאם היה הזכר סריס או הנקב' אילוני' או שמתו ולא הולידו הנה לא נפטר האב מפריה ורביה כי אלו התולדו' לא ישלם בהם מלא האר' אבל נפקד מקומם במותם. ואולם אם הוליד זכר ונקבה ומתו ונשאר לו מהם זכר ונקב' הנה הוא פט' מפריה ורביה כי כבר השלי' חקו במה שהוליד ונשאר לו מהם מה שישלם בו מלא האר' אבל אם לא הוליד האב זכר ונקבה והיו לו ממי שהוליד אותו זכר ונקבה הנה לא נפטר האב מן פריה ורביה כי לא השלים חוקו הראוי לעצמו. וכבר נתבאר זה השרש וכל מה שחוייבנו ממנו בששי מיבמות:
השרש הג' שהאדם יתחייב בזאת המצוה מעת היותו ראוי על מנהג הטבעי להוליד הולדה שלמה ישלם בה מלא הארץ וזה יתבאר ממה שאמר ומלאו את הארץ. וכבר זכרו רז"ל שזה הזמן הוא מן התורה לפי מה שהיה מקובל אצלם מעת היותו בן כ' שנה לא קודם זה. ואע"פ שהוא יכנס בגדר שאר המצות מעת היותו בן י"ג שנה ויום אחד. והסבה בזה שהאדם בהכנסו לגבול י"ג שנה ויום אחד ימצא בו המותר הזרעי מעט להכלו' מזונו בגדול חזוק הנמצא לו סביב הזמן ההו' ולזה אם יוליד אז יהיה הולדה חסרה לפי המנהג הטבעי ובזה תמצא שאפלטון יצוה בהמה שחבר מהנהגת המדינ' החשובה שלא יתחברו הזכרי' לנקבו' אם לא אחר שיגיעו קרוב לזמן אשר הגבילוהו חז"ל כדי שיהיו הנולדי' שלמי היצירה וכבר נתבאר זה השרש בפרק ראשון מקדושין ואולם מה שיתחייב מאלו השרשים בשנית אין מבוא לזכרו בזה המאמ' והמשל שכבר יתחייב מזה כמי שלא קיים פריה ורביה שלא ישא אשה. בלתי ראויה להוליד ושלא יקיימנה אם נשאה אם לא ישא עמה אחר' בת בני' ואלו הדינין ג"כ התבארו בו' מיבמו' ובמקומות מכתובות:
והנה התועלת בזאת המצוה מבואר והוא שימשך ממנה קיום המין האנושי כי האדם להיות פעולתיו בבחירתו היה אפש' לו שישחית מינו כאלו תאמ' אם תשלם ההסכמה בין האנשים להמנע מהוליד ולזה השגיחה בו התורה בזה האופן. ולזאת סבה בעינה מנעתנו התור' מהשחית כלי ההולדה ומהרביע כ"ח כלאי' כי ההולד' תפסק בזה האופן כמו שהתבא' בספר ב"ח. ואח' שנשלם לנו ביאור שרשי המצוה הזאת ותועלתה נשוב למה שהיינו בו מהביאור. אמר הש"י הנני נותן לכם כח שיהיה כל עשב וזורע זרע ופרי עץ הזורע זרע נאות לכם למזון ובזה אתן כח לכל הב"ח המעופפים והולכים שיהיה לכם נאות זה למזון עם כל ירק עשב ר"ל שגם עלי הצמחים והאילנות יהיה נאות להם למזון וכאשר רצה יי' שיהי' זה כן היה כמו שרצהו ואולם זכר בכאן זאת הבריא' כי בה תקיימו אלו המינין וישמרו מציאותם והנה ידע ה' כל אש עשה והנה טוב מאד למה שכוון בו וכבר המציאו באופן היותר שלם שיהיה אפש' וכבר כלל בזה המאמ' כל אשר עשה לפי שמה שעשה מהעולם היה קצתו בלתי מכוון בעצמו ולא נשלם הטוב עד השלם התכלית אשר בעבורו היה מה שלפני התכלי' וכן הטו' השלם לא נשלם לעולם בכללו עד שיהיה בשלמות ותמותו וכבר יחס זאת ההויה ליום הו' וכבר הודיענו בזה שרש אח' נבנית עליו כל החכמה הטבעית והוא שאין בנמצאו' הטבעיות דבר לבטלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |