בכור שור/בראשית/א

בכור שור בראשית א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בראשית ברא אלהים. כלו' בראשית בתחלת כל בריותיו ברא הבורא את השמים ואת הארץ כמו בראשית ממלכת יהויקים שהוא בראש ממלכת יהויקים:

ב

והארץ היתה תהו ובהו. כלו' כשהיתה נבראת הארץ בתחלה היתה שממה וריקנית שלא היה בה לא אילן ולא עשב ולא אדם ולא בהמה ולא חיה ולא עוף ולא דגים ורמש ולא חשך ולא אור ולא רוח ולא מים כמו שתרגם אונקלוס צדיא וריקניא, ואין רשאי לשאול א"כ מה היה דאין אדם רשאי לשאול מה לפנים ומה לאחור והיא עבירה חמורה כמו שאמרו חכמים על זה (בחגיגה) כל מי שאינו חס על כבוד קונו ראוי לו שלא היה בא לעולם וכן אמר הנביא (זכריה י"ד ז') הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, אין בריה יודעת רק הק' שאינו לא יום ולא לילה:

[והמפרש קודם בריאתה היתה תהו ובהו עתיד ליתן את הדין, ועוד דא"כ היה לו לכתוב והארץ היה תהו ובהו כלו' מה שעתה ארץ היה תחלה תהו ובהו ומדקאמר היתה משמע דהארץ היתה בתחלת בריאתה תהו ובהו. הג"ה]:

וחשך על פני תהום. עתה חוזר על סדר הבריות ואין עונה על הארץ היתה תהו ובהו אלא הפסיק לומר הארץ שאני אומר שנבראת לא נבראת כמו שהיא עתה בתיקוניה אלא שממה וריקנית ולפי שהוא רוצה לומר לפנים שברא הקב"ה האילנות והעשבים והבהמות והאדם כשבראה לא נבראו עמה ואח"כ חוזר למנות הבריות שנבראו ביום א' או' והחשך ברא הק' על פני תהום כי החושך בריאה היא כמו שכתוב (ישעיה מ"ה ז') יוצר אור ובורא חשך, בדבר שיש לו צורה וממשות שייך לומר יצירה ובריאה אבל בדבר שאין לו ממשות לא שייך לומר יצירה רק בריאה ולפיכך אומר ובורא חשך וכן דרך הפסוק להפסיק דבריו ולחזור למניינו כמו שהוא אומר (בראשית ל"ו כ"ד) ובני צבעון ואיה וענה ומפסיק ואומר הוא ענה וכו' ואח"כ חוזר למנין התולדות ואומר ואלה בני דישון וכו' והכא נמי הפסיק מנין הבריות ואו' והארץ וגו' ואח"כ חוזר למנין הבריות ואומר וחשך על פני תהום כלו' עיקר מעמדו על פני תהום כי כל דבר שהוא עמוק מאד אין האור שולט בו ויש שם חשך לעולם:

ורוח אלהים מרחפת. כלו' ורוח ברא אלקים שהיא מרחפת על פני המים כי כן דרך הפסוק כשהוא ארוך מחזיר שם הדבר שהוא מדבר בו (דברים ל"ג ב') וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' וסגי ליה בוא"ו בתראה, על כרחינו בששת ימי בראשית נבראו כדכתיב (שמות כ' י"א) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם:

ג

ויאמר אלהים יהי אור. הוא השמש הירח והככבים שכולם נבראו ביום ראשון אלא שלא נתלו עד יום ד' וכן אמרו רבותינו בד' נתלו המאורות ולא אמרו נבראו ואילו נבראו ביום א' השמים הארץ וחשך ורוח ואור וכן מפורש בחגיגה אלא שאומרין שתהו ובהו בריות ולפי הפשט הוא לשון שמחה:

ועתה ברא הקב"ה כל תיקוני עולם להבדיל באדם שרוצה לבנות בית ומכין כל צרכי בניינו ואח"כ בונה ביתו ומשים כל אחד על מקומו ואח"כ עושה לו מטלטלין כך הק' תיקן כל צורכי הבנין ביום א' ותיקן הרקיע ביום ב' והושיבו על כנו ונתן עליו מקצת המים להמטיר על הארץ להולידה ולהצמיחה ובג' נמי הפריש המים לצד אחד שהיא מקום דגים ותנינים ומשם המשיך נהרות ומעיינות לתוך היבשה ללחלח את הארץ ולהשקות כל בריותיו והיבשה לצד אחד והוציא מיבשה דשא ואילנות שהוא לצורך הבריות למאכל ולעידון כאדם שמיפה ומרבץ קרקע ביתו כדי שיהנו ההולכים והיושבים בה ובד' תלה בו האור ליראות לבריות שבתוכו כאדם שפותח חלונות אל ביתו להאיר ואחר שגמר בניינו ברא בה' ובששי דגים ועופות ורמשים ובהמה וחיה שהם כמטלטלין בתוך הבית שמיטלטלין מכאן ולכאן. תדע שלא תמצא מיום א' ועד יום ה' לא לשון יצירה ולא לשון בריאה שביום הב' והג' והד' תיכן ונתן מקום למה שברא בא' ובה' ובששי עשה מטלטלין וכן הוא אומר בקבלה (תהלים ל"ג ט') כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד בתחלה אמר ויהי ולבסוף אמר שצוה ויעמוד כל אחד במקומו ולפי שנגמר בנין העולם בד' אמרו רבותינו אין מסיימין בד' דמשסיים הקב"ה עולמו בד' שוב לא התחיל אח"כ וכן נוהג שמי שמסיים בד' מעכב להתחיל אחר:

ד

וירא אלקים את האור כי טוב. מעתה התחיל לתקן ולתת מקום הראוי לכל אחד והיה מתחלה האור מעורב עם החושך וראה כי טוב האור ומתוק לעינים לראות את השמש ונתן לו מקום בפני עצמו שיהא מבוקר ומבורר מן החושך והבדילו ממנו וקרא לאור המבוקר יום ולחשך למקום שאור וחושך מעורבין שם קרא לילה שאף בלילה אור הירח והככבים שולט אלא שהחושך מעורב בו לפיכך אמר ויהי ערב שעת העירוב ויהי בקר שעת הביקור אעפ"י שהאור לא היה עדיין במקום קביעותו משמש היה במצות בוראו מקום שהוא שם כאילו נתלה:

יום אחד. דרך המונה לומ' א' ב' ג' ולא ראשון שנים שלשה לפיכך אמר אחד לפי שמונה והולך:

ו

יהי רקיע בתוך המים. הרקיע שנברא ביום ראשון יהי בתוך המים שהמים היו על פני כל הארץ:

ויהי מבדיל. זה שיגביה עצמו שמשעת שהיה נתון בתוך המים הבדיל בין מים שלמטה הימנו ובין מים שלמעלה הימנו אלא שאלו מחוברים מלמעלה ואלו מחוברים מלמטה כשהוא אומ' ויהי מבדיל צוה שיגביה עצמו מלמעלה ואז נעשה אויר שבין השמים והארץ:

ז

ויעש אלקים את הרקיע. עשייה אינו לשון בריאה אלא לשון תיקון ולפיכך כל דבר שנעשה ע"י אדם אומר בו ויעש כמו ויעש בצלאל שאדם אינו בורא אלא מתקן, דבר הנברא מוציאו לידי מעשה:

ויהי כן. א"ת לאחר עשייה למה צריך לומר ויהי כן, כל דבר הנעשה ודאי הוא, אלא כאדם שאומר ויהי כן כמו שאתה רואה עכשיו:

וביום ב' לא נאמר בו כי טוב לפי שלא נגמרה בו מלאכת המים שאין לומר כי טוב אלא בדבר שהוא מתוקן ונגמר כי כל זמן שלא נגמר אינו יושב בטוב, ויש שלא רצה הקב"ה לגמור בו שלא יאמר בו כי טוב לפי שנברא בו תפתה כמו שאמרו רבותינו ולפיכך אמרו ר' אין מתחילין בב' שעולם נוהג מנהגו שכשם שבמעשה בראשית דבר שהתחל בב' נתאחרה גמירתו עד למחרתו כך כל דבר שמתחילין אותו בב' מאחרין לגמרו:

טז

שני המאורות הגדולים. שמש וירח שהם גדולים מן האחרים והאחד גדול מחבירו ולגביה דידיה קורא לו קטון כשהוא אומר את המאור הגדול ואת המאור הקטון:

יח

למשול ביום ובלילה. כלו' זה ביום וזה בלילה שאע"פ שהלבנה נראית ביום אין זו ממשלה אלא שרגא בטיהרא:

כו

נעשה אדם. כלו' נתקן אדם את האדם העתיד לבראות שתהא צלמו צורתו ודמותו מאוימת להיות מושל ושליט כמו שהוא אומ' וירדו:

בצלמינו כדמותנו. שהיא מאוימת להיות מושל ושליט על כל, ולא שזו דומה לזו כי איך לתת דמיון ודמות ותמונה למעלה כדכת' כי לא ראיתם כל תמונה וכן אל מי תדמיוני ואשוה וכמו אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ובאיוב הוא אומר העיני בשר לך אם כראות אדם תראה, בתמיה:

ומה שאמר הכתוב עיני ה', הדום רגליו, יד ה' אינו אלא לשבר את האזן שיבין בראייה בהלוך ובלקיחה דאין דרכם רק בעינים ורגלים וידים לפי שלא ראה מעולם אדם עניין אחר, ומה שכתב (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כך היה נראה בעיניו על עניין החזון כמו חלום שנראה לו שהוא רואה ואינו רואה דהא כתי' כי לא יראני האדם וחי כלו' ולא שום דבר חי ונדמה לו כאדם, שלא להבעיתו בדבר שאינו רגיל לראות, ששהקב"ה ופמליא שלמעלה מדמין עצמן בכל עניין שירצו להראות לאדם כדאמר בתלמוד אידמי ליה כפרשא, אידמי ליה כדיבא, וטרדינהו גבי ר' חייא באליהו, וכן אידמי ליה כזונה גבי ר' מאיר בע"ז, וכן הוא אומר וביד הנביאים אדמה כלו' אני מדמה עצמי בכל עניין שאני רוצה ולפיכך אינו אומר בצלמינו כדמותינו אלא ע"ד האיום ואעפ"י שאין האיום שוה מ"מ דימהו הכתוב כאדם שאו' הפרעוש הלז בין הפרעושים כהמלך בין האנשים ואינן דומין זה לזה וכ"ש כאן:

ועוד יש לפרש בצלמינו כדמותנו כלו' שהיה הכותב מפרש לאותן שמדבר עמהן אמר הק' נתקן את האדם בצלמינו כדמותינו שאנו מתקנין בו עכשיו על עצמו ועל אותן שמדבר להם היה אומר, ולשון עושה הוא לשון תיקון ואינו לשון בריאה כמו שפי' לעיל:

והאי דנקט לשון רבים דרך הכתוב לומר ליחיד לשון רבים ולרבים לשון יחיד ולזכר לשון נקיבה ולנקיבה לשון זכר כמו הכא שאומר על אדם וירדו והיה לומר וירדה:

ואם יאמר לך מין בשביל ג' חלקים הוא אומר לשון רבים וזה האדם לשון אומנ"א בלע"ז (uomini, Menschen) ומדבר על כל אדם הנולדים ולכך הוא אומר וירדו כי זה הוא פשט הפסוק, אמור לו והלא משמואל לבדו אמרה בעלת אוב ראיתי אלקים עולים מן הארץ, ובני פלוא אליאב ובני דן חושים, לרבים לשון יחיד כמו (יהושע ב' ד') ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו, ולזכר לשון נקבה כמו (דברים ה' כ"ז) ואת תדבר אלינו, וכמו (ירמיה ד' ל') ואת שדוד מה תעשי, ולנקבה לשון זכר כמו (שופטים ד' כ') ויאמר אליה עמוד פתח האהל אע"פ שיש לומר שעמד כמו לעמוד:

ויש תיבות חציים לשון זכר וחציים לשון נקבה כמו ויחמנה (בראשית ל' ל"ז) וישרנה (ש"א ו' י"ב). ואין להם להביא ראיה מאלקים קדושים, אלקים קרובים, כי גם שם פקרו המינין וגם יש לומר להם כי דרך הק' לימלך בפמליא שלמעלה שלו כמו שאמר מיכה (דה"ב י"ח) ראיתי את ה' יושב על כסא וכל צבא השמים מימינו ומשמאלו ואמר מי יפתה את אחאב ויעל וגו', וכן באיוב ויהי היום ויבאו בני האלקים ויבוא גם השטן ונשאו ונתנו באיוב, וכן בדניאל והנה מיכאל שרכם אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ושר מ"פ עומד לנגדי, ואומר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא, והכא נמי לבש הק' דרך ענוה ואמר ה' נתקן את האדם להיות מושל הבריות ורוצה אני שתאותו לעשותו שליט לפי שנתתי לכם ממשלת הבריות, כשהוא אומר מיכאל שרכם ושר יון תמצא שכל אומר ואומר יש לה שר לפיכך איני רוצה לעשות ממשלה אחרת אלא ברצונכם ולכך אמר נעשה אדם נתקן אדם להיות מושל כמו שאומר נעשה פקיד ומלך ואינם בוראים אותו אלא כמה שניאותים לו עושים אותו פקיד או מלך, וכן המלאכים עשו אותו שליט שנאותו לדבר ולכך הוא אומר נעשה, אבל על הבריאה הוא אומר ויברא אלקים את האדם את האדם אשר יצר כולם לשון יחיד כי הבורא הוא יחיד ומיוחד ית' ויתעלה זכרו:

ולפתיותם יש להשיב שאומר' שעל שהם ג' חלקים ולכך אומר לשון רבים ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו אי אתה מודה ששלשתם שוה ודעתם שוה וכח אחד להם א"כ למה הוצרך לומר לחבירו נעשה אדם להזהירם ולהזמינם הלא גם להם היה זה הדעת והמחשבה ולמה נטל עטרה על חבירו להזמינם שהפסוק אומר ויאמר נעשה אדם משמע שהאחד הזמין את חבירו וא"כ אין דעתם שוה ולפי דבריהם היה להם לומר ויאמרו נעשה אדם ואז היה משמע שכולם באו באמירה אחת ובמחשבה אחת נמצאו דבריהם הבל וריק:

כז

ויברא אלקים את האדם בצלמו. כלו' בצלמו של אדם ואיכא למימר בצלם אלקים ועל דרך האיום בצלם אלקים ברא אותו, וי"ל שהוא דרך חול כמו נתתיך אלקים לפרעה, וכמו אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, וכמו עד אלקים יבא דבר שניהם כלו' בצלם של דיין ושופט ברא אותו:

זכר ונקבה ברא אותם. כדמפרש בפרשה אחריתי אלא כאן קיצר דבריו וגם גבי ותוצא ארץ דשא קיצר ובפרשה אחריתי פי' איך יצאו וצמחו:

לא

יום הששי. בכולן לא נאמר רק יום אחד ויום שני חוץ מיום ששי ושביעי שנ' בהם הששי והשביעי לפי שהיו מבוררים שמשה רבינו כשכתב את התורה לישראל כשהגיע ליום ששי אמר להם זהו יום הששי שהקב"ה נותן לכם לחם משנה, וכשהגיע אצל יום השבת אמר להם וזהו יום הז' שצוה הקב"ה לכבדו ולשמרו, וכמו כן תוכל לראות בנהרות' בכל אחד הוא אומר הולך אל מקום פלוני לפי שלא ידעו דרך משיכתו פירש להם באיזה מקום וכשהגיע אצל פרת לא אמר רק הוא פרת שאמרתי לכם בתחומיו של ארץ ישראל כמו שהוא אומר עד הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם וכן בכאן הוא אומר הששי והשביעי המבוררים לכם במקום אחר:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.