רש"י/בראשית/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


רש"י TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך



רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

א[edit]

בראשית. אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית. משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהילים קי"א), שאם יאמרו אמות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

בראשית ברא אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח')[1], ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב')[2]; ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי אור ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתב בראשונה ברא את השמים וגו' שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתבה שלאחריו, כמו בראשית ממלכת יהויקים (שם כ"ז), ראשית ממלכתו (בראשית י'), ראשית דגנך בראשית י"ח), – אף כאן אתה אומר בראשית ברא אלהים וגו', כמו בראשית ברא; ודומה לו תחלת דבר ה' בהושע (הושע א'), כלומר תחלת דבורו של הקב"ה בהושע, ויאמר ה' אל הושע וגו'. וא"ת להורות בא שאלו תחלה נבראו, ופרושו בראשית הכל ברא אלו – ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תבה אחת, כמו כי לא סגר דלתי בטני (איוב ג'), ולא פרש מי הסוגר וכמו ישא את חיל דמשק (ישעיה ח'), ולא פרש מי ישאנו; וכמו אם יחרוש בבקרים (עמוס ו'), ולא פרש אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו), ולא פרש מגיד מראשית דבר אחרית דבר – א"כ, תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה המקרא, בריאת המים מתי היתה, הא למדת, שקדמו המים לארץ, ועוד, שהשמים מאש ומים נבראו, על כרחך לא למד המקרא סדר המקדמים והמאחרים כלום:

ברא אלהים ולא נאמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים, הקדים מדת רחמים ושתפה למה"ד, והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:

ב[edit]

תהו ובהו. תהו לשון תמה ושממון, שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה:

תהו. אשטורדי"שון בלע"ז:

בהו. לשון רקות וצדו:

על פני תהום. על פני המים שעל הארץ:

ורוח אלהים מרחפת. כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן, אקוב"טיר בלע"ז:

ד[edit]

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל. אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה, ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו, ראהו כי טוב, ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום, ולזה תחומו בלילה:

ה[edit]

יום אחד. לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתב יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים שני, שלישי, רביעי, למה כתב אחד. לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני, כך מפרש בב"ר:

ו[edit]

יהי רקיע. יחזק הרקיע, שאף על פי שנבראו שמים ביום א' עדין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה באמרו יהי רקיע, וזהו שכתב (איוב כו יא) עמודי שמים ירופפו – כל יום ראשון, ובשני יתמהו מגערתו, כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאים עליו:

בתוך המים. באמצע המים, שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ, הא למדת, שהם תלויים במאמרו של מלך:

ז[edit]

ויעש אלהים את הרקיע. תקנו על עמדו, והיא עשיתו, כמו ועשתה את צפרניה (דברים כ"א):

מעל לרקיע. על הרקיע לא נאמר אלא מעל לרקיע, לפי שהן תלויין באויר. ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני. לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במלואו וטובו; ובשלישי שנגמר מלאכת המים והתחיל וגמר מלאכה אחרת, כפל בו כי טוב שתי פעמים, אחת לגמר מלאכת השני ואחת לגמר מלאכת היום:

ח[edit]

ויקרא אלהים לרקיע שמים. שא מים, שם מים, אש ומים, שערבן זה בזה ועשה מהם שמים:

ט[edit]

יקוו המים. שהיו שטוחין על פני כל הארץ והקום באוקינוס הוא הים הגדול שבכל הימים:

י[edit]

קרא ימים. והלא ים אחד הוא. אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה מן הים באספמיא:

יא[edit]

תדשא הארץ דשא עשב. לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שמיני דשאים מחלקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון למדבר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתמלאת בדשאים:

תדשא הארץ. תתמלא ותתכסה לבוש עשבים. בלשון לעז נקרא דשא ארבריץ, כלן בערבוביא, וכל שרש לעצמו נקרא עשב:

מזריע זרע. שיגדל בו זרעו לזרע ממנו במקום אחר:

עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה[3].

אשר זרעו בו. הן גרעיני כל פרי שמהן האילן צומח כשנוטעין אותו:

יב[edit]

ותוצא הארץ וגו'. אע"פ שלא נאמר למינהו בדשאין בצווייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך, נשאו ק"ו בעצמן, כמפרש באגדה בשחיטת חלין:

יד[edit]

יהי מארת וגו'. מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב את השמים, לרבות תולדותיהם, ואת הארץ, לרבות תולדותיה:

יהי מארת. חסר וי"ו כתיב, על שהוא יום מארה לפל אסכרה בתינוקות, הוא ששנינו בד' היו מתענים על אסכרה שלא תפל בתינוקות:

להבדיל בין היום ובין הלילה. משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשונים יחד בין ביום ובין בלילה:

והיו לאותות. כשהמאורות לוקין, סימן רע הוא לעולם, שנאמר מאתות השמים אל תחתו (ירמיה י'), בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכין לדאג מן הפרענות:

ולמועדים. על שם העתיד, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה:

ולימים. שמוש החמה חצי יום ושמוש הלבנה חציו, הרי יום שלם:

ושנים. לסוף שס"ה ימים (ס"א ורביע יום), יגמרו מהלכתם בי"ב מזלות המשרתים אותם, והיא שנה, וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן הראשון:

טו[edit]

והיו למאורת. עוד זאת ישמשו, שיאירו לעולם:

טז[edit]

המארת הגדולים. שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד:

ואת הכוכבים. על ידי שמעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה:

כ[edit]

נפש חיה. שיהא בה חיות:

שרץ. כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ: בעוף, כגון זבובים, בשקצים, כגון נמלים וחפושים ותולעים, בבריות, כגון חלד ועכבר וחמט וכיוצא בהם[4], וכל הדגים:

כא[edit]

התנינם. דגים גדולים שבים, ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקים העולם בפניהם:

נפש החיה. שיש בה חיות:

כב[edit]

ויברך אותם. לפי שמחסרים אותם וצדין מהם ואוכלין אותם, הצרכו לברכה, ואף החיות הצרכו לברכה, אלא מפני הנחש שעתיד לקללה, לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל:

פרו. ל' פרי כלו' עשו פרות:

ורבו. אם לא אמר אלא פרו, היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו שאחד מוליד הרבה:

כד[edit]

תוצא הארץ. הוא שפרשתי שהכל נברא מיום ראשון, ולא הצרכו אלא להוציאם:

נפש חיה. שיש בה חיות:

ורמש. הם שרצים, שהם נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאלו נגררים שאין הלוכן נכר. כל לשון רמש ושרץ בלשוננו קונמו"בריש בלע"ז:

כה[edit]

ויעש. תקנם בצביונם ובקומתן:

כו[edit]

נעשה אדם. ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב, שאמר לו מיכה ראיתי את ה' ישב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א כ"ב), וכי יש ימין ושמאל לפניו. אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, וכן בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא (דניאל ד'), אף כאן בפמליא שלו נטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי; אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה בראשית:

נעשה אדם. אע"פ שלא סיעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן; ואם כתב אעשה אדם, לא למדנו שיהא מדבר עם בית דינו, אלא עם עצמו, ותשובת המינים כתב בצדו, ויברא את האדם, ולא כתב ויבראו:

בצלמנו. בדפוס שלנו:

כדמותנו. להבין ולהשכיל:

וירדו בדגת הים. יש בלשון הזה לשון רדוי ולשון ירידה; זכה, רודה בחיות ובבהמות, לא זכה, נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו:

כז[edit]

ויברא אלהים את האדם בצלמו. בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר ותשת עלי כפכה (תהילים קל"ט); נעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רשם שקורין קוי"ן בלע"ז וכן הוא אומר תתהפך כחמר חותם (איוב ל"ח):

בצלם אלהים ברא אותו. פרש לך שאותו צלם המתקן לו, צלם דיוקן יוצרו הוא:

זכר ונקבה ברא אותם. ולהלן הוא אומר ויקח אחת מצלעתיו וגו' (בראשית ב'). מדרש אגדה שבראו שני פרצופים בבריאה ראשונה, ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פי' לך כיצד בריתן, ופרש לך במקום אחר:

כח[edit]

וכבשה. חסר וי"ו ללמדך שהזכר כובש את הנקבה, שלא תהא יצאנית, ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבש מצוה על פריה ורביה ולא האשה:

כט[edit]

לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ. השוה להם בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכל בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם, וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון נתתי לכם את כל:

לא[edit]

יום הששי. הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם, על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חמשי תורה. דבר אחר יום הששי, כלם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ו' בסיון המוכן למתן תורה:



שולי הגליון


  1. ביאור בזה עיין לב אליהו (בראשית, עמוד א).
  2. עי' נועם אלימלך פירוש בזה.
  3. בדברי דוד לט"ז הקשה וכי הארץ יש לה יצר הרע לעבור על מצות ה'. ויישב, שהארץ חטא מצד השכל שלה דהיינו כח הארץ למעלה, שחשבה שהש"י אמר תחלה עץ פרי, ואחר כך עץ עושה פרי, הוה תרי לישנא דסתרי אהדדי, וסברה היא תפוס לשון אחרון כדקיימא לן בפרק המקבל לענין דיני ממונות, והאמת אינו כן ד'עושה פרי' צריך לגופיה דהיינו למינו דוקא. ואף על פי שהיה בטעות מ"מ שגגת תלמוד עולה זדון, וע"כ נפקד חטא שלה אח"כ. ובגור אריה יישב שחטא מלשון חסרון שהיה לארץ חסרון ולא יכלה לקיים ציווי בוראה. וע"ע עמר נקא ובנחלת יעקב.
  4. אין כוונת רש"י שנמלים וכו' וחולד וכו' נבראו ביום חמישי שהרי הם בכלל רמש שנבראו ביום השישי, ורק בא לבאר לשון שרץ.



אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >