משאת המלך/בראשית/א
ה[עריכה]
ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה (א ה)
אמרו חז"ל (ילקוט רמז ה) דמינה שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה, ולכן לא נאמר ולחושך קרא אלקים לילה. והנה בפיוט בהגדה של פסח נאמר, קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, רם הודע כי לך היום אף לך הלילה, ויש לפרשה עד"ז דהכונה לעת"ל שנאמר (ישעיהו ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, והיינו יום אשר היום אינו יום שאנו רגילים בו עתה, ולילה שאינו לילה אשר אנו רגילים בו עתה, ולכן לאחר שאף הלילה יהא מואר ולא ישלוט בו החושך שהרי יהא אור הלבנה כאור החמה, אזי הקב"ה יוכל ליחד שמו אף על הלילה, וזהו המשך הפיוט רם הודע כי לך היום אף לך הלילה, שיתיחד שמו של הקב"ה אף על הלילה.
יא[עריכה]
עץ פרי (א יא)
פרש"י שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא על עונה. ובכלי יקר כתב דנתקשו המפרשים מדוע לא נענשה האדמה מיד. עוד יעויין במלבי"ם להלן (ג יז) עה"כ ארורה האדמה בעבורך, והקשה דהיה צ"ל בגללך, דעבורך משמעותו לצורכך.
ונראה למבואר בר"ח (חגיגה טו.) בענין שהלקוהו למטטרון, שלמלאכים שאינם בעלי בחירה אין שייך עונש, ומה שמצאנו עונשים היינו ללמד האדם. ומעתה כמו"כ עונש האדמה שאינה בעלת בחירה היינו נמי רק ללמד לבנ"א, והשתא ניחא לשון בעבורך, שאע"פ שהעונש הוא מה שנפקד עליה עוונה הקודם, אבל זה בעבורך לצורך האדם. ומעתה פשוט נמי שזה שייך רק לאחר שאכל מעץ הדעת והוצרך ללימוד זה של שכר ועונש, אבל לפני זה א"צ ללימודים שהרי אין לו יצה"ר לחטוא.
כז[עריכה]
ויברא אלקים את האדם בצלמו (א כז)
איתא בכתובות (ח.) דכו"ע חדא יצירה הואי, מר סבר בתר מחשבה אזלינן ומ"ס בתר מעשה אזלינן, כי הא דר"י רמי כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו וכתיב זכר ונקבה בראם, הא כיצד בתחילה עלה במחשבה לברא שנים ולבסוף נברא אחד כו'. ויש להבין מ"ט דמ"ד שנתקנה ברכה למה שעלה במחשבה, והרי מ"מ לא היתה בריאה כזו ומה לן לברך עלה.
ונראה פשוט דמה שנתבאר כאן וכן בשאר דוכתי, שמתחילה עלה במחשבתו של הקב"ה לברא העולם כך ואח"כ ברא אחרת, אין הכוונה שהיה זה רק מחשבה ותו לא, אלא אמנם היתה גם בריאה כזו שעלתה במחשבתו, אלא דחלוקה בריאה זו משאר הבריאה, דהרי כל הבריאה היתה במאמר הקב"ה ואילו מה שעלתה במחשבה היינו בריאה במחשבה, ולעולם ב' בריאות הוי, בריאה במאמר, ובריאה במחשבה, ואמנם קיימות הן הנך ב' בריאות. ועד"ז נראה גם מה שאמרו (עפרש"י א' א') בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושיתפה למידת הדין, יתבאר ג"כ כמו"כ שאמנם ישנה לבריאה של מידת הדין לבד, אלא שזו היא בריאה אחרת שאינה דומה לבריאת העולם שנברא במאמר, ואילו בריאה זו נבראה רק במחשבה.
וכן מוכח מדברי התוס' (ר"ה כז. ד"ה כמאן), בפלוגתא אי בניסן נברא העולם או בתשרי נברא העולם, ותי' ר"ת דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לברא ולא נברא עד ניסן, ודכותה אשכחן בפ' עושין פסין גבי אדם שעלה במחשבה להבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד, ע"ש. ואי נימא דאינה לבריאת מחשבה כלל, א"כ הרי ליכא נמי לתשרי בעולם שיהא שייך לומר שעלתה מחשבה בתשרי, וע"כ מוכח דכיון דהי' מחשבה ה"ז נמי בריאה, ולכך אף בריאת חדשים כבר ישנה בבריאה זו של מחשבה.
שו"ר שאמנם כן ביארו המפרשים (עיין בשל"ה תושב"כ פ' בראשית) שהיו ב' בריאות גם בריאה דמידת הדין, ולפי"ז אף בכאן היו ב' בריאות, בריאת זכר ונקבה במחשבה שהוא תוכן בריאה של שנים נבראו, ובריאה במאמר שבו נבראו מתחילה אחד, ולכן שייך לברך אף על בריאת המחשבה.
כט[עריכה]
הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה (א כט)
עיין רש"י שכתב כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון וכו', ומבואר דהיה היתר מיוחד לאכול פרי העץ. ולכאורה צריך לבאר שהנה הרי אמרו (ברכות לה.) כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאילו מעל, ופי' הר"י שע"י הברכה הוא פודה האוכל, ומעתה מובן שמבלי שיהיה היתר אכן היה אסור לאכול.
ובענין זה יתכן לומר שמה שנאסר ערלה היינו נמי איסור זה, שלא הותר לן זה האיסור אלא לאחר שלש שנים. ולפי"ז ניחא ליישב מה שיש מעירים איך אכל אדה"ר פירות ערלה, די"ל דמאחר שהרי הכל היה איסור אחד והיתר מפורש ניתן לו, א"כ אף ג' שנים דערלה בכלל ההיתר, וצ"ע.
אמנם הרי רש"י פי' כאן שהשוה להם בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כולם וכו'. ומשמע דכמו דבבשר אין אכילת הבשר האיסור אלא ההריגה, כמו"כ בפרי העץ לא היתה עיקר האכילה באיסור, אלא התלישה כדי לאכול היתה באיסור לולא ההיתר. אבל הנתלש מאיליו מעולם לא נאסר, וא"כ אי"ז כמוש"כ דכל אכילת פרי היתה באיסורא.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א