תוספות הרא"ש/ברכות/ג/א: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(הגהה מסברא, בשולי הגליון כמובן) |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
'''כיון דחזי דתינוק יונק וכו' ידע דמטי זמן ק"ש וניקום'''. לא שיקרא מיד דהא ר' אליעזר קאמר במתני' דזמן ק"ש משיכיר בין תכלת לכרתי אלא מתוך שיעמוד בעמוד השחר יכוין לזמן ק"ש: | '''כיון דחזי דתינוק יונק וכו' ידע דמטי זמן ק"ש וניקום'''. לא שיקרא מיד דהא ר' אליעזר קאמר במתני' דזמן ק"ש משיכיר בין תכלת לכרתי אלא מתוך שיעמוד בעמוד השחר יכוין לזמן ק"ש: | ||
'''{{עוגן1|אוי}} שהחרבתי את ביתי.''' אית דלא גריס ליה ולקמן נמי ל"ג אוי לאב, וי"ל וה"פ הרבה יש להתאונן ולהצטער על זאת, א"נ אוי למחריבי ביהמ"ק שגרמו לי: | '''{{עוגן1|אוי}} שהחרבתי את ביתי.''' אית דלא גריס ליה<ref>יתכן דצ"ל אוי '''לי''' שהחרבתי את ביתי, אית דלא גריס '''לי'''.</ref> ולקמן נמי ל"ג אוי לאב, וי"ל וה"פ הרבה יש להתאונן ולהצטער על זאת, א"נ אוי למחריבי ביהמ"ק שגרמו לי: | ||
'''{{עוגן1|היה}} לך להתפלל תפלה קצרה.''' תימא הא דאמרינן לקמן בפרק תפלת השחר {{ממ|[[בבלי/ברכות/כח/ב|דף כח:]]}} דתפלה קצרה אין מתפללין אלא במקום גדודי חיות אבל לא בדרך שלא במקום סכנה, ואי בהביננו מיירי הא לא אשכחן לקמן דקרי לה תפלה קצרה אלא קורא אותה מעין י"ח, ועוד דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה מכלל דהביננו לא מקרי תפלה קצרה, ועוד דלקמן אמרינן בכל יום מתפלל אדם הביננו ואביי לייט עלה דלא אשכחן דמפליג אביי בין דרך לעלמא, וצ"ל דתפלה קצרה דהכא היינו הביננו ומודה אביי דבדרך מתפללין אותה ודהאי דקאמר לקמן מאי איכא ובין הביננו לתפלה קצרה, במקום תפלה קצרה קרי לה הביננו אבל בסתמא קרי לה תפלה קצרה שפיר. וכן משמע לקמן דהבינו נתקן בדרך דקאמר בפרק תפלת השחר מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה איכא דאלו הביננו צריך לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי אתי לביתו לא הדר מצלי: | '''{{עוגן1|היה}} לך להתפלל תפלה קצרה.''' תימא הא דאמרינן לקמן בפרק תפלת השחר {{ממ|[[בבלי/ברכות/כח/ב|דף כח:]]}} דתפלה קצרה אין מתפללין אלא במקום גדודי חיות אבל לא בדרך שלא במקום סכנה, ואי בהביננו מיירי הא לא אשכחן לקמן דקרי לה תפלה קצרה אלא קורא אותה מעין י"ח, ועוד דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה מכלל דהביננו לא מקרי תפלה קצרה, ועוד דלקמן אמרינן בכל יום מתפלל אדם הביננו ואביי לייט עלה דלא אשכחן דמפליג אביי בין דרך לעלמא, וצ"ל דתפלה קצרה דהכא היינו הביננו ומודה אביי דבדרך מתפללין אותה ודהאי דקאמר לקמן מאי איכא ובין הביננו לתפלה קצרה, במקום תפלה קצרה קרי לה הביננו אבל בסתמא קרי לה תפלה קצרה שפיר. וכן משמע לקמן דהבינו נתקן בדרך דקאמר בפרק תפלת השחר מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה איכא דאלו הביננו צריך לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי אתי לביתו לא הדר מצלי: | ||
גרסה מ־03:52, 4 ביולי 2023
ותרי תנאי אליבא דר"מ. וא"ת אמאי לא משני דאידי ואידי חד שיעורא הוא, וי"ל דלא מסתבר ליה למימר שימהרו בני אדם כ"כ לאכול בערבי שבתות בזמן שהכהנים טובלים שהוא מבעוד יום, ועוד דאסיקנא דעני ובני אדם חד שיעורא הוא וא"כ הוי צאת הכוכבים, דשיעור דעני מאוחר, וגם לאידך לישנא דרש"י שבני אדם נכנסין להסב בערבי שבתות א"כ ר"מ היינו ר' אחאי:
ואגב אורחיה קמ"ל דאיכא משמרות ברקיעא כי היכא דאיכא משמרות בארעא[1]. דליכא למימר דעד סוף האשמורה הראשונה דקאמר היינו באשמורת דארעא א"כ מאי קמ"ל עד שליש הלילה דמאי נפקא מינה דאיכא משמרות בארעא אבל משמרות דרקיע ניחא כדמפרש בתר הכי דהקב"ה יושב ושואג וראוי לו לאדם שיהא מיצר ודואג באותם שעות ולשפוך תחנה על חורבן ביהמ"ק כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, ואכתי לא ידעינן פירושא דמתניתין אי הוי שליש הלילה או רביע אלא אברייתא קא סמיך דתניא ר' אליעזר אומר שלש משמרות הוי הלילה:
כי קא חשיב משמורה ראשונה בסופה. כתוב בספר ר' יהודא ברזילי משום דתנא בפ"ק דיומא (כ.) בכל יום היו תורמין המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו וביום הכפורים מחצות וברגלים מאשמורה (האחרונה) [הראשונה] וכשנזכר הקב"ה אותן עונות שהיו משמשין לפניו במקדש בסוף משמורה ראשונה ובחצי הלילה ובתחלת האחרונה כביכול אין שמחה לפניו, ויהיב בהו תנא סימנא שיכיר בהן אדם כדמפרש לקמן:
לעולם סוף משמורה קחשיב. וא"ת אמאי לא קאמר נמי תחלת משמורה קא חשיב ונפקא מינה ליום המעונן דאין הכוכבים נראין ויהיב תנא סימנא דלא ליתי למקרא ק"ש ביממא, וי"ל דלא אתי למיטעי דדרך העולם להמתין זמן גדול עד שיצאו מיד ספק, ועוד דמסתבר ליה למימר דלסוף משמרות יהיב ר' אליעזר סימנא כדי לידע סוף אשמורה ראשונה דקאמר במתניתין:
כיון דחזי דתינוק יונק וכו' ידע דמטי זמן ק"ש וניקום. לא שיקרא מיד דהא ר' אליעזר קאמר במתני' דזמן ק"ש משיכיר בין תכלת לכרתי אלא מתוך שיעמוד בעמוד השחר יכוין לזמן ק"ש:
אוי שהחרבתי את ביתי. אית דלא גריס ליה[2] ולקמן נמי ל"ג אוי לאב, וי"ל וה"פ הרבה יש להתאונן ולהצטער על זאת, א"נ אוי למחריבי ביהמ"ק שגרמו לי:
היה לך להתפלל תפלה קצרה. תימא הא דאמרינן לקמן בפרק תפלת השחר (דף כח:) דתפלה קצרה אין מתפללין אלא במקום גדודי חיות אבל לא בדרך שלא במקום סכנה, ואי בהביננו מיירי הא לא אשכחן לקמן דקרי לה תפלה קצרה אלא קורא אותה מעין י"ח, ועוד דאמרינן לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה מכלל דהביננו לא מקרי תפלה קצרה, ועוד דלקמן אמרינן בכל יום מתפלל אדם הביננו ואביי לייט עלה דלא אשכחן דמפליג אביי בין דרך לעלמא, וצ"ל דתפלה קצרה דהכא היינו הביננו ומודה אביי דבדרך מתפללין אותה ודהאי דקאמר לקמן מאי איכא ובין הביננו לתפלה קצרה, במקום תפלה קצרה קרי לה הביננו אבל בסתמא קרי לה תפלה קצרה שפיר. וכן משמע לקמן דהבינו נתקן בדרך דקאמר בפרק תפלת השחר מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה איכא דאלו הביננו צריך לומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי אתי לביתו לא הדר מצלי:
ועונין יהא שמו הגדול מבורך. כך נמצא בכל הספרים ישנים מכאן נראה דלא כמו שכתבו בפי' קדיש אי"ש רבא כלומר יהא שמו גדול פי' שם י"ה שמשתמשין בו בגלות יהא גדול ושלם, דהכא משמע שאינו אלא תרגום של שמו הגדול. ומה שאומר אותו בלשון תרגום לפי שהוא שבח נאה ויקנאו מלאכי חבלה ויקטרגו אם יבינוהו אבל בלשון ארמי אינם מכירין. ול"נ האי טעמא אלא נראה הטעם לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה והיה שם עמי הארץ שלא היו מכירין אלא לשון ארמי כדאי' בשלהי סוטה אמאי מיקיים עלמא אסדרא דקדושא ואיהא שמיה רבא דאגדתא:
מיד הקב"ה מנענע את ראשו. וזהו מה שאנו אומרי' בקדיש תושבחתא ונחמתא שצריך כביכול תנחומים על צער החורבן. וגם ע"כ נהגו לומר זכור רחמיך י"י וחסדיך כשמתחיל ש"ץ קדיש ע"ש מדת רחמים שזוכר באותה שעה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |