רש"י/בראשית/כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית כד

א

ברך את אברהם בכל. בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:

ב

זקן ביתו. לפי שהוא דבוק נקוד זקן:

תחת ירכי. לפי שהנשבע צריך שיטל בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפלין (שבועות ל"ח), והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה:

ז

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר "ואלהי הארץ", ולמעלה אמר ואשביעך וגו', אמר לו עכשו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ:

מבית אבי. מחרן:

ומארץ מולדתי. מאור כשדים:

ואשר דבר לי. לצרכי. כמו אשר דבר עלי (מלכים א' ב'), וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפרשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי, עלוהי, עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי, אליו, אליהם, ותרגום שלהם עמי, עמיה, עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם:

ואשר נשבע לי. בין הבתרים:

ח

ונקית משבועתי וגו'. וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא:

רק את בני וגו'. רק מעוט הוא. בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני סופו לחזר:

י

מגמלי אדוניו. נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים (בראשית רבה):

וכל טוב אדוניו בידו. שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלח לו בתם (בראשית רבה):

ארם נהרים. בין שתי נהרות יושבת:

יא

ויברך הגמלים. הרביצם:

יד

אתה הכחת. ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים, וכדאי לכנס בביתו של אברהם. ולשון הכחת בררת, אפרו"בישט בלע"ז:

ובה אדע. לשון תחנה, הודע לי בה:

כי עשית חסד. אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד:

טז

בתולה. ממקום בתולים (בראשית רבה):

ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:

יז

וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו המים לקראתה (בראשית רבה):

הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי"ר בלע"ז:

יח

ותרד כדה. מעל שכמה:

יט

עד אם כלו. הרי אם משמש בלשון אשר, אם כלו די ספוקון, שזו היא גמר שתיתן, כששתו די ספוקן:

כ

ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה אל תער נפשי (תהילים קמא), אשר הערה למות נפשו (ישעיהו נ"ג):

השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים:

כא

משתאה. לשון שאיה, כמו שאו ערים, תשאה שממה (שם ו'):

משתאה. משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח, אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בת' של משתאה, שאין לך תבה שתחלת יסודה שי"ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עקר היסוד כגון משתאה, משתולל מגזרת שולל, וישתומם מגזרת שממה, וישתמר חקות עמרי (מיכה ו') מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו על יומו נשמו אחרנים (איוב י"ח), שמו שמים (ירמיהו ב'), אשתומם כשעה חדא (דניאל ד'), כך תפרש לשון שאיה באדם בהול ובעל מחשבות (ואנקלוס תרגם לשון שהיה, וגברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אלף נופלת בלשון שתיה):

משתאה לה. משתומם עליה, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג) וכמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כ"ו):

כב

בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת:

ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות:

עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן:

כג

ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו:

ללין. לינה אחת, לין שם דבר. והיא אמרה ללון, כמה לינות:

כד

בת בתואל. השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

כה

מספוא. כל מאכל הגמלים קרוי מספוא, כגון תבן ושעורים:

כז

בדרך. דרך המזמן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך, וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש התבה ונקודים בפתח, מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר, או שהוא מברר ונכר באיזו הוא מדבר:

כח

לבית אמה. דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה:

כט

וירץ. למה רץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם , אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:

ל

על הגמלים. לשמרן, כמו והוא עומד עליהם (בראשית י״ח:ח׳), לשמשם:

לא

פניתי הבית. מעבודת אלילים (בראשית רבה):

לב

ויפתח. התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים:

לג

עד אם דברת. הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו: עד כי יבא שילה (בראשית מט) וזהו שאמרו חז"ל: כי משמש בד' לשונות, והאחד אי, והוא אם:

לו

ויתן לו את כל אשר לו. שטר המתנה הראה להם:

לז

לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:

לט

אלי לא תלך האשה. אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך:

מב

ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה):

מד

גם אתה. גם לרבות אנשים שעמו:

הוכיח. ברר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:

מה

טרם אכלה. טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הווה, פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתב טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו כי אמר איוב, הרי לשון עבר, ככה יעשה איוב (איוב א'), הרי לשון עתיד, ופרוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב אולי חטאו בני וגו', והיה עושה כך:

מז

ואשאל. ואשם. שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו האיך נתת לה ועדין אינך יודע מי היא:

מט

על ימין. מבנות ישמעאל:

על שמאל. מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם:

נ

ויען לבן ובתואל. רשע היה, וקפץ להשיב לפני אביו:

לא נוכל דבר אליך. למאן בדבר הזה לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון, ונכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזמנה לך (בראשית רבה):

נב

וישתחו ארצה. מכאן שמודים על בשורה טובה:

נג

ומגדנות. לשון מגדים, שהביא עמו מיני פרות של ארץ ישראל:

נד

וילינו. כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:

נה

ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו:

ימים. שנה, כמו ימים תהיה גאלתו (ויקרא כה), שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חדש לפרנס עצמה בתכשיטים (כתובות נ"ז):

או עשור. י' חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מעט, ואם לא תרצה תן לנו מרבה מזה:

נז

ונשאלה את פיה. מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה (בראשית רבה):

נח

ותאמר אלך. מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:

ס

את היי לאלפי רבבה. את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה והרבה ארבה את זרעך וגו', יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:

סב

מבוא באר לחי רואי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה (בראשית רבה):

יושב בארץ הנגב. קרוב לאותו באר, שנאמר ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור (בראשית כ) ושם היה הבאר, שנאמר הנה בין קדש ובין ברד (שם ט"ז):

סג

לשוח. לשון תפלה (בראשית רבה), כמו ישפך שיחו (תהילים ק"ב):

סד

ותרא את יצחק. ראתה אותו הדור ותוהא מפניו (בראשית רבה):

ותפל. השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת, הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו הטי נא כדך, ארכיני, ויט שמים (תהילים י"ח), וארכין, לשון מטה לארץ, ודומה לו כי יפל לא יוטל (תהילים ל"ז), כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:

סה

ותתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר ותשבר:

סו

ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו (בראשית רבה):

סז

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעסה וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (בראשית רבה):

אחרי אמו. דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת, כרוך הוא אצלה. ומשמתה, הוא מתנחם באשתו:

---

---

שולי הגליון

---

---

קובץ:Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף