טעמא דקרא/בראשית/כד

טעמא דקרא בראשית כד

א

וה' ברך את אברהם בכל. בב"ב קמ"א א' כתבו התוס' בת היתה לו לאברהם ובכל שמה וא"ת למה לא השיאה ליצחק וי"ל דמהגר היתה ולכן לא רצה להשיאה ליצחק. וקשה א"כ למה אמר לאליעזר ואפנה על ימין או על שמאל פירש"י מבנות לוט או מבנות ישמעאל וקשה איך רצה להשיאו מבנות ישמעאל בן הגר. וי"ל דבת הגר היתה מצרית שני' ואסורה לו אבל בת ישמעאל היתה מצרית שלישית ומותרת. ואע"ג דכתיב ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים הא איתא בספר הישר שגירשה ונשא אחרת מארץ כנען ועי' בפדר"א פ"ל (ומה שנשא אברהם את הגר ע"פ הדבור עשה ועי' בדעת זקנים מבעה"ת ובפר' ריב"א בפ' ויקח אשה ושמה קטורה שתי' דא"א גר היה וגר מותר במצרית ועי' בפענח רזא תירוצים אחרים).

ב

שים נא ידך תחת ירכי. פירש"י השביעו במילה. וכ' בס' מושב זקנים מבעה"ת ובס' פענח רזא תימא והא אמרי' בנדה יד לאמה תקצץ וי"ל שאברהם ויעקב בזקנותם השביעו כן שכבר פסקה מהם התאוה עד שאין לחוש לחימום והוצאת זרע לבטלה. וקשה שהרי אמרו בב"ר פמ"ז סי' ג' האיש אינו מזקין כאשה שמזקנת, ועוד הרי אברהם הוליד אח"כ כל בני קטורה. וי"ל דמ"ש האיש אינו מזקין היינו שיכול לחזור לנערותו ע"י סממנין וכמ"ש ר' יוחנן בגיטין ע' א' ובשבת קי"א א' הן הן החזירוני לנערותי ובלא סממנין אינו ראוי ומה שאברהם הוליד את בני קטורה כבר אמרו בב"ר פמ"ח ט"ז שהחזירו הקב"ה לנערותו בזה.

ג

ואשביעך וגו' אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. תמוה איך יכול ליקח אשה בלי הסכמת אברהם ויצחק ולמה הוצרך להשביעו. וי"ל שחשש שהעבד ילך ויקח אשה מבנות הכנעני כדי למעט טירחא ויאמר שהביאו מבית אחיו כי כנען בידו מאזני מרמה ולכך הוצרך להשביעו.

ד

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך. הנה אברהם נולד באור כשדים כמפורש ס"פ נח והוא בבל כמפורש בפסחים פ"ז ב' ואח"כ יצא תרח ובניו משם וישבו בחרן והוא ארם נהרים כמפורש בפרשתנו אל ארם נהרים עיר נחור והוא סוריא כמ"ש הרמב"ם פ"א מתרומות ה"ג וה"ט וביעקב כתיב וילך חרנה וא"כ אינה ארץ מולדתו וצ"ל דחרן קצה ארם נהרים והיא עדיין מדינת בבל ונקראת ארץ מולדתו וצ"ע.

כ

ותער כדה אל השוקת. יל"ע למה כתבה התורה זה. וי"ל ע"פ הגמ' בתמיד כ"ז ב' לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו שמא הוא איסטניס ואין יכול לשתות מרוקו ע"ש והנה רבקה אמנו עשתה כאן חכמה גדולה שאחרי שאליעזר שתה ונשאר קצת מים לא רצתה לשופכם לבאר שנמצאו האנשים שותים רוקו וגם לא רצתה לשופכם על הארץ משום בל תשחיתלכן שפכתם לשוקת שהבהמות שותות שבהן אין קפידא ואח"כ מלאתה מהבאר וז"ש להשקותו וגו' ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב וגו'.

כא

והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח כו'. רש"י פי' שהי' מסופק אם היא ממשפחת אברהם אבל לכאו' בגמ' חולין צ"ה ב' משמע שסמך לגמרי על הנחש כדפירש"י שם ד"ה כל נחש [ודלא כר"א דב"נ מוזהר על הנחש כמש"כ תוס' שם], וי"ל דהספק הי' אצלו בשביל שהוא אמר שהיא תגיד שתה וגם גמליך אשקה והיא לא עשתה כן רק שתה אתה ואחר שכלה לשתות אמרה שתשקה לגמלים וא"כ לא נתקיים לגמרי הנחש. ומה שבאמת לא אמרה מיד שתשקה גם הגמלים י"ל שעשתה כן בכונה כדי שישתה בכל צרכו שאם ידע שרצתה להשקות גם הגמלים ישתה רק מעט וישאיר להגמלים שלא תצטרך לטרוח עוד הפעם לכן לא אמרה מיד שתשקה להגמלים, אבל הוא השאיר באמת קצת להגמלים והיא הלכה ושפכתו להשוקת (עיין לעיל בסמוך) כדי שתוכל למלאות להגמלים בריוח ודו"ק.

כא-כב

והאיש משתאה לה מחריש לדעת וגו' ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש וגו'. צ"ב מה הי' מסופק קודם ומה נתברר לו אחר שהגמלים כלו לשתות. וי"ל שהיה מסופק שמא היא נערה ששכרו אותה למלאות מים לכל בני העיר וזה פרנסתה וא"כ אדרבה עשתה שלא כהוגן שנתנה מהמים למי שאינו שייך לבני העיר והוא גזילה, אולם אחר שראה שהגמלים כלו לשתות והגמלים של א"א לא היו שותים דבר שיש עליו חשש גזילה כמ"ש בב"ר פ"ס סי' ח' ע"ש א"כ הוכיח מזה שהמים הפקר והיא היתה גומלת חסד ולכך נתן לה מיד הצמידים והנזם. ועי"ל דסבר שהיא ממתינה לכסף שישלם לה ואין ראי' שהיא גומלת חסד אבל כשכלו לשתות וראה שאין מבקשת כסף הבין שזה בא מחסד ואז נתן לה הצמידים.

לד-לו

עבד אברהם אנכי וגו' ותלד שרה אשת אדוני כו'. הנה הם לא ידעו שנשתנה שמם מאברם לאברהם ומשרי לשרה וכדי שלא יבואו בטענות אח"כ שיאמרו לא לזה כיוננו ואיש אחר הוא לכן הדגיש זה מיד שידעו שנשתנה שמן.

לו

ותלד שרה וגו' אחרי זקנתה. מה שהוצרך לספר להם ששרה הולידתו אחר זקנתה משום שאם שרה הולידתו כדרך כל הנשים עד בת ס' (כמ"ש בב"ב קי"ט ב') א"כ הי' יצחק כבר לפחות בן ע' שנה ומסתמא לא יתרצו ליתן את רבקה שהיתה בת ג' או בת י"ד (עי' תוס' יבמות ס"א ב') לזקן כזה בן ע' שנה (וגם בגמ' אמרו שאסור להשיא בתו לזקן) ולכן אמר להם שנולד לזקנת שרה וא"כ אין שנותיו רחוקים כ"כ מרבקה. עי"ל לפי פשוטו שרצה להראות להם שהכל הולך כאן בדרך מעשה נסים ולכן לא יתפלאו שקרה לו ג"כ נס בדרך ולהראות שהכל מן השמים.

לח

אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי. יש לפרש משפחתי הוא משפחת אב כמ"ש ביבמות נ"ד משפחת אם אינה קרוי' משפחה ובית אבי הוא מן האם דבית זו אשה (סוטה מ"ד א'), לפי ששמע שנחור הוליד גם משפחתו (ואפשר דלכן נזכר בפ' וירא ששמע ופילגשו וגו') וצוה שיטול מבנות מלכה שהיא מבית אביו, ולכך כששאל לרבקה והשיבה אשר ילדה מלכה לנחור שהוא מיותר הבין שמן השמים הצליחו דרכו ולכך כשחזר להם אמר ג"כ כי אם אל משפחתי ואל בית אבי וגו' ותאמר בת מלכה אשר ילדה לנחור וגו' להראותם שהוא מן השמים.

לט

אלי לא תלך האשה אחרי. פירש"י אלי כתיב בת היתה לו כו'. וקשה למה כתב זה כשחזר לפניהם המעשה וי"ל שהביא להם ראי' שלא יחשדוהו שמשקר וכל מה שאומר שהתפלל וכו' הכל שקר ורק כדי שימלא שליחותו אומר כן שיתרצו, לכך אמר להם שאדרבה הוא רוצה יותר שלא יסכימו כדי שיוכל ליקח עבור בתו (שו"מ זה בפי' הרע"ב עה"ת). עי"ל שסיפר להם בכונה כן שיתרצו לשלחה שכן דרך בנ"א כששומעים שיש הרבה קופצים ממהרים להקדים (ועי' במושב זקנים מבעה"ת תי' אחר).

מג

והי' העלמה היוצאת לשאוב. יל"ע דבכל הפרשה קרי לה נערה וכאן קרי לה עלמה. וי"ל ע"פ הגמ' בסוטה י"ב ב' גבי מרים ותלך העלמה מלמד שהלכה בזריזות כעלמה עי' רש"י וגם כאן רצה לבחון שאם ראה שהיא מזדרזת הרבה ואעפ"כ אומרת שתה וגם לגמליך אשקה אע"פ שממהרת מאד זה ראי' שהיא גמ"ח ביותר, אבל כשהתפלל לא הוצרך לומר זה דהכתיב והי' הנערה אשר אומר אליה ואם יראה שאינה זריזה לא יאמר אלי' אבל כשסיפר להם סיפר להם שכונתו הי' רק על זריזה ומיד ראה שרבקה זריזה וקיימה זו כדי להראות להם גודל הנס שנתקיים מיד כל מה שרצה.

מו

ותאמר שתה וגם גמליך אשקה. י"ל שספר להם כ"ז כדי שיתרצו לשלחה דמאחר שהיא גומלת חסדים כ"כ מוטב שתלך מביתם שבודאי לא יהיו מרוצים מזה.

נג

ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים לרבקה ומגדנות נתן לאחי' ולאמה. וכ' בס' פה קדוש לרבקה נתן דבר המתקיים ולהם נתן דבר שאין מתקיים ע"כ. ויש לבאר דאמרינן בע"ז דף ח' גוי שעשה משתה לבנו הוי כיום אידו וקי"ל לפני אידו אסור למכור לו דבר המתקיים אלא דבר שאין מתקיים ולכן לא נתן להם דבר המתקיים דילמא אזלו ומודו אח"כ ביום המשתה אבל לרבקה לא חשש ונתן לה, ואע"ג דיום משתה אין אסור לפניהם אלא באותו יום אולי חשש שיעשו המשתה באותו יום.

נד-נה-נו

ויאמר שלחוני לאדוני ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים וגו' ויאמר אלהם אל תאחרו אותי וגו' שלחוני ואלכה לאדוני. יל"ד למה בפעם א' אמר שלחוני לאדוני ובפעם ב' אמר שלחוני ואלכה לאדוני. וי"ל ע"פ הגמרא בכתובות נ"ז ב' תשב הנערה אתנו ימים מכאן שנותנין לבתולה י"ב חדש ולפ"ז י"ל דבתחלה שאמר להם שלחוני חשבו שמבקש מיד להכניסה לחופה כדקי"ל מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא מיד כנשואה ולכך ממהר וע"ז אמרו תשב כו' דהא קי"ל דצריך להמתין בין אירוסין לנשואין י"ב חדש ואמר להם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי ואני ממהר לבשר שה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה פי' שלחוני תלווני כדפירש"י בפ' לך גבי פרעה וישלחו אותו שליווהו [וזה מוכח מדכתיב שלחוני ואלכה] וקי"ל הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל עדיין אינה נשואה ויוכלו להמתין אח"כ עד י"ב חדש אם תרצה וע"ז השיבו נקרא לנערה ונשאלה את פי' אם רצונה לילך מיד.

נה

תשב הנערה אתנו ימים או עשור. בכתובות נ"ז ב' יליף מינה שנותנין לבתולה י"ב חדש משמע שאליעזר קידשה קדושין גמורים וכן בריש מס' כלה יליף מינה לברכת חתנים מדכתיב ויברכו את רבקה, וקשה דהא אסור לקדש את הקטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה (קדושין מ"א א') ורבקה היתה בת ג'. וי"ל דדורות הראשונים היו ממהרין להחכים וגדלותן היתה קודם כמש"כ תוס' בסנהדרין ס"ט א'. ואע"ג שאסור לקדש אשה עד שיראנה (קדושין מ"א א') י"ל שאליעזר קידשה על תנאי אם יצחק יסכים, ואע"ג דעבד אין יכול להיות שליח לקדושין משום שאינו בתורת קדושין י"ל דאברהם אבינו שיחררו על תנאי אם יצליח להביא אשה, ומ"ש בפדר"א פט"ז שאחר שהביא את רבקה שיחררו היינו שאז נתברר שהשחרור הקודם קיים.

נט

וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו. הא דהוצרך לכתוב ואת אנשיו ואינן בכלל אליעזר כמו הגמלים וש"ד, י"ל משום דמסיים ויברכו את רבקה והוא ברכת אירוסין כמש"כ תוס' בכתובות ז' ב' ד"ה שנא' וברכת אירוסין צריך עשרה כמ"ש באה"ע סי' ל"ד ס"ד לכן קאמר שהיו שם אנשיו שהם י' שהרי הי' י' גמלים.

סה

מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדוני. צ"ע הרי יצחק לא הי' אדונו אלא בן אדונו. וי"ל דבאשה אמרי' בכתובות ס"א ב' אין הבעל יכול לכופה לשמש את בנו אבל בעבד כנעני יכול לכופו לשמש את בנו וכיון שאברהם שלחו ליקח אשה עבור בנו הרי הוא משמש עכשיו את יצחק והוי יצחק אדונו.

בסדר עולם איתא שרבקה היתה בת ג' שנה כמש"כ תוס' ביבמות ס"א ב' ד"ה וכן. ויש להביא ראי' שהיתה עכ"פ פחותה מבת ה' דכתיב וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה וצ"ע למה שלחו אתה את מניקתה אמנם בכתובות ס' א' איתא שתינוק בן חמש שנים יכול לינק ולכך שלחו את המינקת אתה שאם תרצה לינק תוכל להניקה ומוכח שלא היתה מבוגרת.

בפדר"א פט"ז כשגמל אליעזר חסד ליצחק הוציאו א"א לחירות. יל"ע הרי המשחרר עבדו עובר בעשה. וי"ל כמש"כ הר"ן בפ"ד דגיטין שאם עושה לצורך עצמו אין בזה איסור וי"ל שא"א הבטיחו שאם יצליח בשליחותו ישחררו כדי שעי"ז יעשה השליחות באמונה וזה הי' שכר השדכנות ולפי שהי' זה צורך לא"א הי' מותר לשחררו.

יש לעי' הפיל שן עבדו אם השן שייך לרב למ"ד א"צ גט שחרור, ובשילהי מס' סופרים אברהם גער באליעזר ומיראתו נפל שינו ונטלו אברהם ועשאו מטה ומשמע נטלו בדין ולכאו' לסומכוס דכחו כגופו יצא לחירות (אך יש לדחות בכמה אנפי כמובן), שו"ר שדן בזה ברש"ש גיטין כ"א ב' רש"י ד"ה לא ע"ש.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)