מראי מקומות/בראשית/כד

מראי מקומות בראשית כד

פסוק א

ואברהם זקן בא בימים

ואברהם זקן. תיבת 'זקן' יכולה להתפרש בשני פנים: א. מילת תואר. ב. פועל בל' עבר, כמו: הזקין. ברד"ק כאן הביא את שני הפירושים. ועי' בספר השרשים לרד"ק (ע' זקן) שלא הביא את הפירוש השני.

ואברהם זקן. או נתינת טעם לכך שלא עסק בעצמו בחיובו להשיא אשה לבנו. חזקוני. או נתינת טעם לשבועה שהשביע את עבדו כי ידע שאפשר שבחזרתו כבר לא יהיה הוא עצמו בין החיים. רמב"ן.

בא בימים. בא לשון עבר, שכבר בא בימים ועתה הוא זקן מאד. ולעיל (יח יא) ואברהם ושרה זקנים באים בימים, הוא מלשון הווה, ופירושו בתחילת ימי הזקנה. רמב"ן בביאור דברי המדרש (ב"ר פמ"ח פ' י"ט).

בביאור לשון בא בימים, כתב הרמב"ן שפירושו שהיה זקן מאוד. וראה מצודות (מלכים א' א א) שפירוש זקן בא בימים שאברהם הזדקן בזמנו ולא קפצה הזקנה על אברהם בפתאומיות. ובכלי יקר (לקמן כז א) פירש שלעת זקנותו היה אברהם הולך ומוסיף דעת, ואור שכלו גבר לעת זקנותו.

הטעם שהזכיר הכתוב דבר זה

הרמב"ן מבאר שהקדים הכתוב עובדת היות אברהם זקן בא בימים לבאר הטעם שהוצרך אברהם להשביע את עבדו ולא הסתפק בשליחתו לארץ מולדתו, כיון שחשש שמא ימות טרם שישוב השליח ולכן השביע את עבדו שיצחק ילך אחרי עצתו כי הוא המושל בכל אשר לו.

פסוק יא

ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות

בספר אמרי נועם (דזיקוב) האריך דכל עובדא הלזו התחילה בערב שבת קודש לעת ערב, וכוונתו של אליעזר היה שיגמר השידוך למחרתו ביום שבת קודש לעת ערב בעת מנחה, אשר הוא זמן רעוא דרעוין.

פסוק ס

ויברכו את רבקה

במסכת כלה (פ"א) אמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה כו' ומנין לברכת חתנים מן התורה שנאמר ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה כו'.

ובגמרא בכתובות (ז:) הביא רב נחמן משמיה דהונא בר נתן מקור אחר מהכתוב אצל בועז ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה.

והתוספות (ד"ה שנאמר) העירו מדברי המסכת כלה הנ"ל שיליף לה ממקום אחר, ויישבו דמקרא דאליעזר ילפינן לברכת אירוסין ומבועז ילפינן ברכת נישואין.

ובשיטה מקובצת (כתובות שם) הקשה דפשטיה דקרא משמע שהוא ברכת "את היי לאלפי רבבה" ואיך ילפינן מכאן ברכת חתנים. ויישב שאם כן לא היה צריך הכתוב להזכיר "ויברכו את רבקה" אלא ע"כ שהברכה היתה על הנישואין ולא כששילחוה.

ובמסכת שמחות מובא מקור נוסף מהכתוב בפרקין (פסוק י) "ויקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו", למה עשרה כדי לברך ברכת חתנים בעשרה. וכ"כ בחזקוני שהוא בכדי לברכת ברכת אירוסין ונישואין.

ובפירוש רבינו חיים פלטיאל העיר מדוע לא למדה הגמרא בכתובות ממקור זה והוצרכה למקור אחר. ויישב, שאין זה מוכרח בהדיא שהוא לברכת חתנים. ועוד שכאן ע"כ איירי בברכת אירוסין שהרי אין מברכין ברכת חתנים אלא בבית חתנים.

אם איירי בברכת אירוסין או ברכת נישואין.

דעת התוספות (כתובות ז: ד"ה שנאמר) דאיירי בברכת אירוסין, ולכן הוצרכה הגמרא להביא מקור נוסף לדין ברכת נישואין בעשרה. וכן הכריח ר"ח פלטיאל (בראשית כד י) מהא דמברכין ברכת חתנים בבית חתנים.

וברא"ש (כתובות פ"א סימן יב) הביא דעת רב אחאי (פרשת חיי שרה סימן טז) שאף ברכת אירוסין בעשרה, ודעת רבינו שמואל הנגיד שנחלק עליו ולדעתו אין צריך עשרה אלא בברכת נישואין. והכריע הרא"ש כדעת רב אחאי להצריך אף ברכת אירוסין מעשרה, שהרי ב' המקורות המוזכרים בגמרא שם שייכים אף בברכת אירוסין. וכן הכריע השו"ע (אהע"ז סימן לד) להלכה שלכתחילה ברכת אירוסין צריכה עשרה.

את היי לאלפי רבבה

למה נתנו קצבה לברכתם, עיין מה שכתב סוף ספר חכמת אדם במש"כ המחבר "להיות שנגמר הדפסת הספר בין יוה"כ לסוכות לזאת אסיים מענינו" (ד"ה בפסוק).

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף