רש"י/בראשית/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית כה

א

קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שנאים מעשיה כקטרת (בראשית רבה), ושקשרה פתחה, שלא נזדוגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:

ג

אשורים ולטושים. שם ראשי אמות (בראשית רבה), ותרגום של אנקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא שפרש למשירין, לשון מחנה, ואם תאמר שאינו כן מפני האל"ף שאינה יסודית, הרי לנו תבות שאין בראשם אל"ף ונתוספה אל"ף בראשם, כמו חומת אנך (עמוס ז) שהוא מן נכה רגלים, וכמו אסוך שמן (מ"ב ד), שהוא מן ורחצת וסכת:

ולטושם. הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר והנם נטשים על פני כל הארץ (שמואל א ל') שכן למ"ד ונו"ן מתחלפות זו בזו):

ה

ויתן אברהם וגו'. אמר ר' נחמיה ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקב"ה לאברהם והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרן ליצחק (בראשית רבה):

ו

הפילגשים. חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר, היא קטורה (בראשית רבה). נשים בכתבה, פילגשים בלא כתבה, כדאמרינן בסנהדרין, בנשים ופילגשים דדוד:

נתן אברהם מתנות. פרשו רבותינו שם טמאה מסר להם (סנהדרין צ"א). ד"א מה שנתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם, שלא רצה להנות מהם:

ז

מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים. בן ק' כבן ע' ובן ע' כבן ה' בלא חטא:

ט

יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם (בראשית רבה):

יא

ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו'. נחמו תנחומי אבלים. ד"א אע"פ שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם, נתירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו, ובא הקב"ה וברכו (סוטה י"ד):

יג

בשמותם לתולדותם. סדר לידתן זה אחר זה:

טז

בחצריהם. כרכים שאין להם חומה, ותרגומו בפצחיהון שהם מפצחים, לשון פתיחה, כמו פצחו ורננו (תהילים צ"ח):

יז

ואלה שני חיי ישמעאל וגו'. אמר רבי חיא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי ליחס בהם שנותיו של יעקב משנותיו של ישמעאל, למדנו ששמש יעקב בבית עבר י"ד שנה כשפרש מאביו קדם שבא אצל לבן, שהרי כשפרש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגו' (בראשית רבה כ"ה), כמו שמפרש בסוף מגלה נקראת:

ויגוע. לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:

יח

נפל. שכן, כמו ומדין ועמלק ובני קדם נפלים בעמק (שופטים ז'). כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן אומר על פני כל אחיו ישכן (בראשית ט״ז:י״ב), עד שלא מת אברהם ישכן, משמת אברהם נפל:

יט

ואלה תולדות יצחק. יעקב ועשו האמורים בפרשה:

אברהם הוליד את יצחק. על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הזקק לומר אברהם הוליד את יצחק. לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתוב כאן יצחק בן אברהם, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:

כ

בן ארבעים שנה. שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן ל"ז שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקדה שמתה שרה, ל"ז שנה היו, כי בת צ' היתה כשנולד יצחק, ובת קכ"ז כשמתה, שנאמר ויהיו חיי שרה וגו' הרי ליצחק ל"ז שנים, ובו בפרק נולדה רבקה. המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה:

בת בתואל מפדן ארם אחות לבן. וכי עדין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם:

מפדן ארם. על שם ששני ארם היו, ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:

כא

ויעתר. הרבה והפציר בתפלה:

ויעתר לו. נתפצר ונתפיס ונתפתה לו. ואומר אני, כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא, וכן ועתר ענן הקטרת (יחז' ח'), מרבית עלית העשן, וכן והעתרתם עלי דבריכם (שם ל"ה), וכן ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ"ז), דומות למרבות והנם למשא. אנקרי"שרא בלע"ז:

לנכח אשתו. זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:

ויעתר לו. לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה (יבמות ס"ד):

כב

ויתרוצצו. ע"כ המקרא הזה אומר דרשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב אם כן למה זה אנכי, רבותינו דרשוהו לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתח עבודת אלילים, עשו מפרכס לצאת. דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות.

ותאמר אם כן. גדול צער העבור.

למה זה אנכי. מתאוה ומתפללת על הריון:

ותלך לדרוש. לבית מדרשו של שם:

לדרוש את ה'. שיגיד לה מה תהא בסופה:

כג

ויאמר ה' לה. על ידי שליח. לשם נאמר ברוח הקדש והוא אמר לה (בראשית רבה):

שני גוים בבטנך גיים. כתיב. אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (עבודה זרה י"א):

ושני לאמים. אין לאם אלא מלכות:

ממעיך יפרדו. מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתמו:

מלאם יאמץ. לא ישוו בגדלה, כשזה קם זה נופל, וכן הוא אומר אמלאה החרבה (יחזקאל כ"ו), לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים:

כד

וימלאו ימיה. אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה (בראשית ל״ח:כ״ז), שלא מלאו ימיה, כי לז' חדשים ילדתם:

והנה תומם. חסר, ובתמר תאומים מלא, לפי ששניהם צדיקים. אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע:

כה

אדמוני. סימן הוא שיהא שופך דמים (בראשית רבה):

כלו כאדרת שער. מלא שער כטלית של צמר המלאה שער, פלוקי"דא בלע"ז:

ויקראו שמו עשו. הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה:

כו

ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שמעתי מ"א הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטפה ראשונה ועשו מן השניה. צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן לה שתי אבנים זו אחר זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה. נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו, שיהא ראשון ללדה כראשון ליצירה, ויפטר את רחמה ויטל את הבכורה מן הדין:

בעקב עשו. סימן שאין זה מספיק לגמר מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו:

ויקרא שמו יעקב. הקב"ה. ד"א אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב:

בן ששים שנה. י' שנים משנשאה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה להריון, וי' שנים הללו צפה והמתין לה, כמו שעשה אביו לשרה. כיון שלא נתעברה, ידע שהיא עקרה, והתפלל עליה (יבמות ס"ד), ושפחה לא רצה לשא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה:

כז

ויגדלו, ויהי עשו. כל זמן שהיו קטנים, לא היו נכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה, זה פרש לבתי מדרשות וזה פרש לע"ז:

ידע ציד. לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא, האיך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות (תנחומא):

איש שדה. כמשמעו, אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:

תם. אינו בקי בכל אלה, כלבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם:

ישב אהלים. אהלו של שם ואהלו של עבר:

כח

בפיו. כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו:

כט

ויזד. לשון בשול, כתרגומו:

והוא עיף. ברציחה, כמה דתימא כי עיפה נפשי להרגים (ירמיהו ד') (בראשית רבה):

ל

הלעיטני. אפתח פי ושפך הרבה לתוכה, כמו ששנינו אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו:

מן האדם האדם. עדשים אדמות, ואותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה. לפיכך קצר הקב"ה ה' שנים משנותיו, שיצחק חי ק"פ שנה וזה קע"ה, ובשל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל, שהאבלות גלגל החוזר בעולם (ועוד מה עדשים אין להם פה, כך האבל אין לו פה, שאסור לדבר, ולפיכך המנהג להברות האבל בתחלת מאכלו ביצים, שהם עגלים ואין להם פה, כך אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו משיב שלום לכל אדם וכ"ש שאינו שואל בתחלה, מג' ועד ז' משיב ואינו שואל וכו'. ברש"י ישן):

לא

מכרה כיום. כתרגומו כיום דלהן, כיום שהוא ברור, כך מכר לי מכירה ברורה:

בכרתך. לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה:

לב

הנה אנכי הולך למות. (מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות, כי שבט לוי יטל אותה, ועוד) אמר עשו: מה טיבה של עבודה זו, אמר לו: כמה אזהרות וענשין ומיתות תלויין בה כאותה ששנינו, אלו הן שבמיתה: שתויי יין ופרועי ראש. אמר: אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה,

לד

ויבז עשו. העיד הכתוב על רשעו שבזה עבודתו של מקום:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.