הרחב דבר/בראשית/כד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הרחב דבר TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


והנה אי' בב"ר פנ"ט על וה' ברך את אברהם בכל. שהיה שולט ביצרו. וכן דרשו על הא דכתיב באליעזר עבדו המושל בכל אשר לו. שהיה שולט ביצרו. ולכאורה תמוה וכי אפשר שהיה העבד שוה לאדוניו ח"ו. אבל באמת אין היצה"ר של העבד שוה ליצרו של א"א. שא"א היה נשיא ומנהיג את הדור. ובזה האופן עלול אפי' צדיק גמור לפול ברשת הכבוד והמשגה בין אדם לחבירו כמ"ש (דברים י' י"ב). מש"ה כתיב דבא"א היה ברכה ששלט ביצרו בכל. פי' בדבריו עם כל אדם. כמו בנוסח התפלה ונפשי כעפר לכל תהיה. אבל גבי העבד כתיב המושל בכל אשר לו. משמעו שולט ביצרו שהיה נוגע אך לנפשו בעניני תאוה וכדומה. אבל דבר כללי לא היה לו עם אדם:

וכן מצינו בשלמה שאמר לשמעי הלא השבעתיך בה' שהמלך יכול להשביע בע"כ. וכן סנה"ג השביעו את הכה"ג כדתנן ביומא פ"א שאמרו לו משביעין אנו עליך במי ששכן שמו כו' ולא תנן שאמר הכה"ג אמן אלא השביעוהו בע"כ וכמו שסנה"ג היו יכולין להחרים את האדם על העבר ככה יכולין להשביעו בע"כ על להבא. וזהו בכלל הא דאי' במו"ק דט"ז ומשבעינן לי':

וכמש"כ ר"ת והביא הר"ן ריש נדרים והביא ר"ת ראיה משבועת סוטה. והר"ן תמה ע"ז. הרי בסופה ענתה אמן שהוא כמושבע מפי עצמו. ומ"מ כתיב ה'. ולק"מ שהרי אם נשבעה הסוטה מפי עצמה לחוד אינו כלום אלא דוקא הכהן משביע אותה והיא תענה אמן. הרי דגזה"כ שיהא בסוטה מושבע גם מפי כהן גם מפי עצמה. מש"ה בעינן הזכרת השם משום שבועת הכהן. ועיקר טעם הדבר דשבועה בלי שם הוי כמו ידות שבועה דנ"ל מדכתיב איש כי ידור נדר או השבע שבועה דהוי שבועה. אבל במושבע מפי אחרים לא מצינו ידות. והיינו שכ' התוס' ריש נדרים דלהכי לא תנן ריש שבועות כל כנוי שבועות כשבועות משום דלית בשבועה ידות. ואין הכונה דאין בכל שבועה ידות כלל שהרי בפי' תנן בנדרים פ"א כנדרי רשעים נדר בקרבן ובשבועה כו' וזהו מטעם ידות. אלא משום דבמס' שבועות תנן מושבע מפי אחרים ג"כ היינו שבועת העדות ושהפ"ק. ובאלו לית דין ידות:



וזהו כלל בכ"מ דכתיב במקרא השתחואה לה' היינו בברכה או תפלה שמקדים לשון ברכה. וכדאי' בירושלמי תענית פ"ד ה"ב הוכחה על מעמד שהיה ע"ג תמידין שנא' וכל הקהל משתחוים אלו ישראל. דמפרש הירושלמי וכל הקהל היינו מעמד. שהיו מתפללים ד' תפלות כידוע. וע' מש"כ בס' שמות ל"ג י' ושם א' ח' והכי מוכרח בתלמודין ר"פ אין עומדין ע"ש. והכי מבואר בסוטה ד"ה אין תפלתו ש"א נשמעת אלא א"כ משים עצמו כבשר שנא' יבא כל בשר להשתחוות. ובמדרש שמואל עה"פ להשתחות ולזבוח מבואר ג"כ הכי. וכ"ה בתנחומא פ' תבא עה"פ באו נשתחוה ונכרעה. הרי השתחויה בכלל כריעה. אלא צפה משה ברוה"ק שבהמ"ק עתיד ליחרב כו' עמד והתקין שיהיו ישראל מתפללים בכל יום כו':

והנה בפ' הרואה אי' מנה"מ ויליף מהא שאמר יתרו ברוך ה'. וקשה אמאי לא למדו מאליעזר דקדים. ויותר קשה הא דאי' בסנהדרין דצ"ד ובמכילתא פ' יתרו. גנאי הוא למשה וכל ישראל שכולם לא אמרו ברוך ה' עד שבא יתרו. ואמאי לא למדו מאליעזר. ובל"ס ידע משה כל סיפורי האבות כהווייתם. אלא הענין דברכה משמעו העיקרי. אינו לשון הודיה בעלמא אלא לשון תוספת השפעה למעלה כ"י כדאי' בב"מ דקט"ו דהקדש טעון ברכה מדכתיב וברכת את ה' אלהיך. וכך יסד מלכו ש"ע ית'. דברכת האדם פועל למעלה ובאשר מבואר לעיל ב' ה'. ובס' במדבר בפ' מי מריבה. אבל זה אינו אלא בהליכות העולם ע"י הטבע משא"כ אם בא בנס נגלה לשעה. וכמש"כ בס' דברים ו' ד' בפסוק שמע ישראל. ומש"ה א"צ תפלה להבא במקום שהישועה ברורה ומובטחת. ולא כמו בהמקום שהישועה באה ע"י הליכות הטבע וכמש"כ בס' שמות י"ד ט"ו עה"פ מה תצעק אלי. ומזה מוכח שזה המדה א"צ תוספת השפעה ע"י ברכה על העבר. ועוד כתבתי בזה בס' דברים ל"ג כ"ו עה"פ ובגאותו שחקים. מש"ה אליעזר שבא לידו הענין בדרך נס נסתר בהשגחה פרטית לכן בירך. משא"כ יציאת מצרים שהיה בנס נגלה מש"ה לא ברכו עד שבא יתרו ובירך גם ע"ז. וא"כ משמעות ברוך שם היינו הודיה ושבח. והיינו שהגיה רש"י וכ"ה בה"ג ר"פ הרואה מנלן דמברכינן אניסא ולא אמר בכלל ברכת הודאה מנלן. אלא ודאי כל ברכת הודאה נ"ל גם מאליעזר ורק על הרואה מקום שנעשה נסים לישראל שזה אינו אלא בנס נגלה. מש"ה פריך מנלן דמברכינן:




והנה סעודת נשואין זו היתה בלילה שהרי אליעזר בא לבאר לעת ערב ועד שעברו כל אלה היה איזה שעה בלילה ואז עשו הסעודה ומזה נגרר מנהג ישראל בנשואין דמגהי בה בלילה כדאיתא בנדה דס"ה ב' משום דנשואין הראשונים שהיה בישראל היה כך:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.