רד"ק/בראשית/כד

רד"ק ‏ בראשית כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואברהם זקן, פעל עבר או תאר.

בא בימים, בימים שהם השלמת ימי אדם בעולם ורצה להשיא אשה לבנו יצחק בחייו.

בכל, לא חסר דבר ולא היה לו דבר צורך בעולם הזה אלא להשיא אשה לבנו יצחק הראוי לו:

ב

זקן ביתו, סמוך מן זקן, כמו מן כבד, כבד פה, וענינו שגדל בביתו עד שזקן, או פירושו זקן מכל ביתו. ואמר זה לפי שהיה נאמן לו,

ועוד שהיה מושל בכל אשר לו, ולו היתה ראויה המצוה והשליחות הזה.

שים נא ידך, אמרו כי מנהג היה באותו הימים לאדם שמצוה אחר, שמשים ידו תחת ירכו לקיים הדבר, כי כמו שהיד ברשותו תחת ירכו כן יהיה הוא ברשותו לקיים דבר, והיה מנהג זה חזק ביניהם לקיים כל דבר כמו ברית שכורת אדם עם חברו וכן אמר יעקב אבינו ליוסף כשרצה לצוותו על קבורתו. ויש מפרשים שהשביעו במצות מילה, ואם כן היה לו לומר ואשביעך במצוה זו והוא אמר ואשביעך בה' אלהי השמים:

ג

ואשביעך, בשבועה שהשביעו. ואלהי הארץ, כלומר שהוא שופט גם התחתונים ומשגיח בהם. ולא תחשוב כי אם תעבור על השבועה שלא יפקד עונך, כי כן יעשה כי הוא אלהי הארץ כמו שהוא אלהי שמים; אבל כשדבר על עצמו "ואל ה' אלהי השמים" לא הוצרך לומר ואלהי הארץ, כי הוא היה יודע זה בעצמו. ובב"ר (נ"ט) א"ר פינחס עד שלא הודעתיו לבריותיו אלהי השמים, ואלהי הארץ משהודעתיו לבריותיו.

מבנות הכנעני, כי זרע כנען ארור וזרעו ברוך, ולא יתערב זרע ברוך בארור.

יושב בקרבו, תנינא יושב בארצו, וסימן, בקרב הארץ:

ד

כי אל ארצי, והוא ארם נהרים.

ואל מולדתי, העיר שנולדתי והיא אור כשדים; ר"ל כי שם ימצא משפחתו, ועל רבקה רמז לו כי הוגד לו שנולדה. ובב"ר א"ר יצחק. כי אל ארצי היינו דאמרי אינשי חטין דקרתך זונין מנהון זרע:

ה

ההשב אשיב, אולי בשובי לא אמצאך חי אמור לי אם אשיב את בנך שמה אם היא לא תאבה לבא אחרי, ואע"פ שיצחק לא היה שם יקרא השבה כנגד אברהם שהיה שם ויצא משם:

ו

השמר לך, כי לא רצה אברהם שיצא מחזקתו מן הארץ שנתן לו האל ולזרעו.

פן תשיב, שלא תשיב, וכן פן תמותון (ג' ג') שלא תמותון:

ז

אשר לקחני, כיון שלקחני מביתי לתת לזרעי את הארץ הזאת לא ירצה שישוב בני שמה.

הוא ישלח מלאכו, להצליחך שתקח משם אשה לבני.

ואשר דבר לי, קודם שיצאתי משם.

ואשר נשבע לי, בעקדת יצחק:

י

וכל טוב, רוב טוב, כמו "וכל הארץ באו מצרימה" והדומים לו רבים; ר"ל מכסף וזהב ומרגליות כדי להראותם עושר אברהם כדי שיטה לב קרוביו לתת אשה ליצחק. ורז"ל פירשו (ב"ר נ"ט) וכל טוב שטר מתנה שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק הביא בידו להראות להם.

אל ארם נהרים, שהיו שתי נהרות עוברים עליה.

אל עיר נחור, הוא אור כשדים, כי שם נשאר כשיצא תרח משם עם אברהם בנו:

יא

ויברך הגמלים, הרביצם על ברכיהם שינוחו וכדי להשקותם, ובין כך התפלל לאל שיזמין לו כפי מה שצריך.

אל באר המים, סמוך לבאר המים:

יב

הקרה נא לפני, זמן לפני כפי שאומר, ויהיה לי לסימן כי עשית חסד עם אדוני:

יד

והיה, על הענין נאמר, וכן כי יהיה נערה (דברים כ"ב).

אשר אמר אליה, והנה הוא לא יאמר לחגרת ולסומא. אבל אפשר שהיתה שפחה או ממזרת או לא היתה ממשפחת אברהם ועל זה התפלל ואמר הקרה נא לפני.

אתה הכחת, כי אותה זמנת ליצחק ואותה אקח לו לאשה.

ובה אדע, אם תהיה טובה ובת טובים וממשפחתו אז אדע כי עשית חסד עם אדני:

טו

ויהי הוא, והנה נזדמן לו כאשר שאל. ממשפחת אברהם בת בן אחיו ושהיתה הנערה טובה ובתולה.

טרם כלה לדבר, עוד הדבר בפיו או בלבו וכן טרם יקראו ואני אענה (ישעיה ס"ה):

טז

ותמלא כדה ותעל, ששאבה מן העין מלא כדה והמים היו קרובים לשטח הארץ, לפיכך קראה עין ובאר. ויש דרש (ב"ר ס') שעלו המים לקראתה לפי שאמר ותמלא ולא אמר ותשאב. והנה בדבר הגר אומר "ותלך ותמלא את החמת מים":

יז

וירץ, לפי שראה אותה יפה, ועל שאלותיו סמך על האל.

הגמיאני נא, כמו השקיני:

יח

שתה אדני, להודיע כי היתה בת מוסר, שלא היתה יודעת מי הוא וקראתו אדני ובזריזות מיהרה להשקותו ותשקהו מידה:

יט

עד אם כלו לשתות, אבל אם כלו לשתות אז אחדל, כלומר אשאב להם, עד אם כלו לשתות, או יהיה אם במקום אשר, עד אשר יכלו לשתות:

כ

ותער כדה, ותריק אל השוקת מקום שמשקים בו הבהמות:

כא

והאיש משתאה לה, היה תמיה לה שראה אותה עושה בזריזות והיה מחריש לה עדיין שלא לשאול אותה בת מי היא עד אשר יכלו הגמלים לשתות:

כב

ויקח, לתתה לה אחר ששאלה בת מי היא, ואם היא ממשפחת אברהם יתן לה; וכן היה בספור הדברים, כי קודם שאלה ואחר כן נתן לה:

כג

ויאמר, בא לה בטענה לשאול אותה בת מי היא. ושאלה היש מקום ללון, ללין כמו להלין,

ללין ביו"ד שהוא מבנין הפעיל, ללון בוי"ו שהוא מבנין הקל אחד הוא אל הענין, כי גם בנין הפעיל עומד בזה השורש, והשאלה והמענה אחד הוא כי על לינת האנשים והגמלים שאלה, כי אין דרך ארץ שילינו אלה בלא אלה; ועליהם ענתה לו. ויוכל לומר האומר, כי ללין פועל יוצא, כמו ערום ילינו מבלי לבוש (איוב כ"ג), ר"ל כי מקום להלין הגמלים שאלה והיא ענתה לו ללון, כי גם להם יש מקום בבית אביה ללון:

כה

ותאמר, השיבתהו על השאלה השניה ואמרה לו יותר ממה ששאלה, להודיע כי רחבת לב היתה שאמרה לו גם תבן וגו'.

ומספוא, כלל למאכל הבהמות זולת תבן והוא השעורה ושיבולת שועל.

ומה שאמר גם, כן הוא מנהג הלשון כמו גם אנחנו גם אתה גם טפינו וכל אחד לרבות על חבירו:

כו

ויקד וישתחוה, ההשתחויה יותר מקידה. וארז"ל קידה על אפים השתחויה זו פישוט ידים ורגלים. והודה לאל שהצליח דרכו:

כז

חסדו ואמתו, כי הרודף אחר הטוב דין הוא שיזמין לו האל הטוב, זהו אמת,

וחסד הוא יתרון הטוב, וזהו שהזמין לו אשה מבית אביו.

אנכי בדרך, ולא ידעתי אנה אלין ונחני ה' בית אחי אדני, כי נחור אביו ומלכה בת אחיו ולפיכך אמר אחי לשון רבים, ובספור דבריו בת אחי לשון יחיד, והענין אחד. הראשון בצרי החית והאחרון בחירק והסימן אחי וראש, ואחר שהודה לאל על שהצלי' השם דרכו נתן לה הנזמים והצמידי':

כח

ותרץ, רצה לבית בשמחה ואמר לבית אמה, כי הבת עם האם ספוריה ודבוריה לא עם האב.

כדברים האלה, כענין הדברים האלה פחות מהם או יותר מהם או שנוי מלות כי כן דרך המספר:

כט

ולרבקה אח, לפי שלא כתב אותו בספור תולדות נחור אמר כן:

ל

ויהי כראות, להודיע כי צר עין היה לבן באחותו, כי כשראה הנזם והצמידים אז רץ להכניסו לביתו.

וכשמעו את דברי אחתו, נראה כי האיש דבר אליה ענין באו העיר לקחת אשה לבן אדניו זהו שאמרה כה דבר אלי האיש.

על הגמלים, כמו ויבאו האנשים על הנשים (שמות מ"ו) עמד ומצפה שתשוב אליו הנערה או אביה או אחיה להכניסו לביתו:

לא

בא ברוך ה', שבירך אותך בעושר כאשר אני רואה.

פניתי הבית, לך ולאנשיך ופניתי גם מקום לגמלים:

לב

ויפתח הגמלים, פתח הגמלים מאסוריהם כדרך שמפתחין הבהמות מהדרך. ובדרש (ב"ר ס') שפתח זממם שהיה בפיהם בדרך כדי שלא לאכל מן הגזל.

ובדרז"ל (שם) ויתן תבן ומספוא. אמר ר' אחא יפה שיחת עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שפרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפין והוא אמרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא. ומים לרחוץ, א"ר יפה רחיצת עבדי בתי אבות מתורחן של בנים שאפי' רחיצת עבדי בתי אבות הוצרך לכחוב והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מרבוי המקרא:

לג

ויישם, כתיב, וכן ויישם בארון (שמות כ"ה) שרש ישם; וקרי ויושם מבנין הפעל, הושם לפניו לאכול על יד נערי הבית.

ויאמר דבר, לבן או בתואל:

לד

עבד אברהם אנכי, ארז"ל (ב"ק צ"ב) היינו דאמרי אינשי מילתא דאית בך קדים אמרה. אמר תחלה אל תחשבו כי כל הכבוד זה שאתם רואים לי שלי הוא, כי עבד אברהם אחיכם אנכי:

לה

וה' ברך את אדני, ר"ל כל כך ברכך עד שעבדו הולך בכבוד גדול כאשר אתם רואים:

לו

ותלד, אע"פ שיש לו בן מאשה אחרת, לאהבתו את שרה שהיא קרובתו, ולאהבתו את יצחק שהוא בן זקונים נתן לו את כל אשר לו.

והנה יש ליצחק עושר וכבוד גדול:

לז

וישבעני, ואם תאמרו למה באתי עד הנה לקחת לו אשה, אדני השביעני, כי הוא היה מוצא אשה לבנו מגדולי הארץ ההיא אבל לא רצה אלא ממשפחתו:

לט

אלי לא תלך, חסר וי"ו. ויש בו דרש (ב"ר נ"ט) כי אליעזר נתן עיניו בו שיקחהו לעצמו ויתן לו בתו אם לא תלך האשה לפיכך פתח להם בלא תלך. והאמת כי הוא סדר להם הדברי' כולם כאשר היו ולא נוכל לתת טעם לכל החסרי' והמלאים כי רבו, והנה הוא ספר להם כל הדברים שהיו לו עם אדניו והדברים שהיו לו עם רבקה, וכי האל זמן לו הענין כאשר אמר אברהם כי האל יצליח דרכו וכן היה כאשר שאל הוא מאת האל כן זמן לו האל וכל זה להראותם כי האל אוהב אברהם ועושה רצונו ולא יוכלו למנוע הנערה ממנו כי מה' יצא הדבר. ובשנות הדברים האלו יש בהם שינוי מלות אבל הטעם אחד כי כן מנהג הכתוב בשנות הדברים שומר הטעמים אבל לא המלות; כי גם בעשרה דברים שהם עקרי התורה כששונה אותם במשנה תורה שנה בהם המלים אבל הטעם אחד. והפסוקי' האלה מבוארי' עד ועתה:

מט

חסד ואמת, אמת שאתם חייבי' בכבוד בני משפחחכם כל שכן אברהם שהוא גדול משפחתכם אם שאל בתכם מאתכם לבנו שאתם חייבים לעשות רצונו וחסד יהיה אם תשלחוה לו לארץ אחרת.

ואפנה על ימין או על שמאל, או גדולה מכם או פחותה מכם אקח לבנו אשה בארץ הזאת אחר שהוא אינו רוצה אשה מבנות הכנעני:

נ

ויען לבן ובתואל, הקדים לבן לבתואל כי בתואל היה זקן ודברי הבית מוטלים על לבן.

מה' יצא הדבר, כיון שנזדמן לך הדבר כאשר אתה מספר אין בידינו לדבר אליך אין או הן, ואם נאמר לא הוא רע ואין בידינו; ואם נאמר הן הוא טוב ואין בידינו, כי ביד האל הוא שהצליח דרכיך עד עתה:

נב

ארצה, בפשוט ידים ורגלים:

נג

ויצא העבד, כיון שנתנוה לו נתן לה עוד כלי כסף וכלי זהב ובגדים.

ומגדנות, זאת המלה כוללת כל דבר משובח שבפירות בכלים ובגדים.

לאחיה ולאמה, כי הם היו עקר הבית כי בתואל זקן היה. ובדרש (ב"ר ס') כי היה בלבו לעכב ובא המלאך והמיתו:

נה

ויאמר אחיה ואמה, ספור הפעולה על הדבק בה, וכן ותדבר מרים ואהרן (במדבר י"ב) ותכתב אסתר ומרדכי (אסתר ט').

ימים או עשור שנה או עשרה חדשים, וכן ימים תהיה גאולתו (שמות כ"ה כ"ט) ומכאן סמכו חכמים ואמרו (כתובות נ"ז) נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה.

ועשור, תאר הכולל כל המספר ואין כן "בעשור לחודש" (שמות י"ב) כי הוא תואר ליום העשירי מן החדש:

נו

ויאמר אליהם, כיון שהצליח ה' דרכי ובאו דברי על נכון אל תאחרו אותי לעכב הנערה אפי' יום א',

כי אם תאחרוה תאחרוני,

שלחוני עם הנערה

ואלכה לאדוני כאשר ציוני להביא לו אשה לבנו ואיך אלך זולתה.

נז

נקרא לנערה, שתבוא הנה לפניך כי אם נדבר אתה שלא בפניך שמא תחשו' שנמנענה מלכת אתך מעתה.

ונשאלה את פיה, נשאלה מה תאמר אם תרצה ללכת מעתה, כי מן הנראה שעל הנשואים שאלוה כשאמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, כי אין משיאין את האשה שלא מדעתה. וארז"ל (קידושין י"א) אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר פלוני אני רוצה.

את פיה, כמו ואת פי ה' לא שאלו (יהושע ט'):

נט

וישלחו, לבן וקרוביו, זהו שאמר אחותם, ולא אחותו, וישלחו אותה עד כדי שיעור לויה.

ואת מניקתה, ולא זכר הנערות שהלכו אתה, כי המנקת הנכבדת שבהן. ולענין הלוויה זכר רבקה ומנקתה והעבד ואנשיו כי הם ראוים ללויה וכבוד, אבל לענין הרכיבה זכר הנערות והמנקת בכלל שגם היא נערה לעמוד לפניה אלא שהיא הנכבדת שבנערות:

ס

ויברכו, כשהגיעו למקום הלויה ורצו להפרד ממנה ברכוה כמנהג העולם.

היי, הה"א בשוה ופתח.

לאלפי רבבה, אלפים שיגיעו לרבבה שהוא עשרת אלפים ויותר אלא שרבבה הוא החשבון גדול.

וירש זרעך, נזדמנה להם הברכה שברך המלאך את אברהם ביום העקידה:

סא

ותקם, אחר שלחו אותה ונפרדו ממנה קמה ורכבה כי אין דרך לרכוב כל זמן הלויה שירכב הרוכב וילכו המלוים ברגלים זה אינו דרך ארץ, ובספור למדנו הכתוב דרך ארץ, כי לא רכבה עד שנפרדו ממנה המלוים.

אחרי האיש, כי הוא יודע הדרך.

ויקח את רבקה, לקחה עמו לצדו שלא תפרד ממנו כף רגל, וזהו לאהבתה ולכבודה:

סב

ויצחק בא, עתה ספר כי פגע בהם יצחק בדרך מקרה טרם באם העיר, כמו שהמעשה כלו היה בדרך מקרה ברצון האל להודיע כי מטיב האל לטובים והם לא ירגישו בטוב ההוא עד בא להם.

בא מבוא, פירש יצחק בא מביאתו.

באר לחי ראי, לא שהיה יושב שם כי בחברון היה יושב עם אביו והוא ארץ הנגב, והיה לו ליצחק מקנה או שום עסק באותו מקום שנקרא באר לחי ראי וישב שם באותו היום, ופירש מבא, מבאו שהיה רגיל ללכת שם, משם היה בא לשוב לחברון אל אביו. ובצאתו מבאר לחי ראי נכנס ללון באחד המקומות אשר בין לחי ראי ובין חברון:

סג

ויצא יצחק, מן העיר אשר נכנס ללון שם יצא בדרך מקרה לאותו הדרך שהיתה רבקה באה בו.

והוא יצא לשוח בשדה, כלומר לטייל בין השיחים.

לפנות ערב, לעת שפונה השמש והוא לעת ערב שדרך בני אדם לצאת לטייל בין השיחים, והנה הוא הולך בשדה ונשא עיניו אל הדרך וראה גמלים באים, ויצא מן השדה אל הדרך לקראתם לראות אם הוא העבד, זהו שאמרה רבקה לקראתנו, וחשבה בלבה שמא יצחק היה כיון שבא לקראתם, ושאלה לעבד מי הוא:

סד

ותפול מעל הגמל, כיון שראתה אותו ואמר לה העבד שהוא יצחק השמיטה עצמה מעל הגמל ונפלה לארץ ולקחה צעיפה וכסתה בו פניה ואחר כן עמדה. ובספור הזה למדה תורה דרך ארץ צניעות, שראוי לאשה לבוש מארוסתה ושלא תתראה אליו עד שתנשא לו:

סה

ותאמר אל העבד, קודם שנפלה מעל הגמל שאלה לעבד ואמרה לו מי הוא, וכי היתה שואלת על כל עוברי דרך? אלא כיון שראתה אותו שיצא מן השדה ובא לקראתם חששה שהוא יצחק או אחד מבני ביתו, לפיכך אמרה ההולך בשדה לקראתנו, כלומר כי עד עתה היה בשדה ובראותו אותנו יצא מן השדה ובא לקראתנו:

סו

ויספר, הענינים כלם מה דבר ומה עשה ואיך בא לו הענין על נכון, הכל ספר לו בדרך עד בואם אל העיר. ואפשר שבאותו היום נכנסו לחברון או למחרתו:

סז

ויבאה, כשבאו לחברון הכניסה באהל שרה אמו שיהיה לה לאהל כמו שהיה לשרה כי כן היה מנהג בימים ההם להיות אהל לאיש בפני עצמו ולאשה בפני עצמה וכשהיו שוכבים יחד בא האיש אל אהל האשה כמו שאמרה לאה "אלי תבא" כלומר אל אהלי וכן מצאנו כשחפש לבן אחר התרפים אמר "ויבא באהל יעקב ובאהל לאה וגו"'.

האהלה שרה, כמו הארץ כנען (במדבר ל"ד) הארון הברית (יהושע ג' י"ד).

ויקח את רבקה, לקחה בנשואין כדרך בני אדם בחופה ובמשתה,

ואחר כן ותהי לו לאשה. ויאהבה, שראה בה דברים טובים וצניעות כמו שהיה באמו לפיכך אהבה מאד, כי ספור ויאהבה לאהבה יתרה בה, כי רוב בני אדם אוהבים נשותיהם, אלא הודיע כי אהבה אהבה יתרה לדברים טובים שנמצאו בה.

וזהו שאמר וינחם יצחק אחרי אמו, אחרי שהיה מתאבל על אמו, ואע"פ שהיה כבר שלש שנים שמתה כשלקח רבקה, עדיין היה מתאבל עליה ומתנחם ברבקה שהיתה טובה כאמו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.