ערך/סוכה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי סוכה

עשייתה

אם בנייתה מצוה או הכשר

הנצי"ב בספרו העמק שאלה (סימן קס"ט ס"ק א') מדקדק מלשון רב אחאי גאון (שאילתא קסט) דבניית הסוכה אינה חשובה רק כהכשר מצוה לישב בה, אלא יש מצווה בפני עצמה בעצם עשיית הסוכה.

והוכיח כן מדברי הגמרא במכות (ח.) הדורשת מהפסוק ואשר יבוא את רעהו ביער, מה יער רשות אף כל רשות, ומקשה הגמרא דילמא איירי בחטיבת עצים לסוכה שהיא מצווה ולא רשות, ויישבה הגמרא שכיון שאם מצא חטוב אינו חוטב ע"כ שאין מצווה בחטיבה. וברש"י (שם) פירש שאין מצווה בחטיבה אלא בעשיית הסוכה. הרי שמשמעות הגמרא כמפורש בדברי רש"י שיש מצווה בבניית הסוכה.

וביאר הנצי"ב שסוכה שאני דכתיב "חג הסוכות תעשה לך" הרי שציוותה התורה על עשיית הסוכה.

ובירושלמי מבואר שמברך על עשיית הסוכה, וביאר הנצי"ב שהוא מטעם זה דיש מצווה בעשייתה.

ובאור זרוע כתב (ח"א ס"ס תקפג) "סברת תלמוד ירושלמי דמשום דמצוה לעשות המצוה לשמה מברך על עשייתה". והכלבו כתב (ס"ס עב):"ויש שכתבו שבסוכה אע"פ שבירך על עשייתה [=שהחיינו] מברך על הכוס, דהאי מצוה באפי נפשה והאי מצוה באפי נפשה".

וראה עוד בשו"ת קנין תורה (ח"ג ס"ס צ').

עשיית סכך קודם לדפנות

דעת הרמ"א (סימן תרלה) שאין לסכך את הסוכה קודם שעשה את הדפנות. ונחלקו הפוסקים אם פוסל הדבר בדיעבד, דעת הב"ח שכשר בדיעבד ודעת הלבוש שפסול.

מו"מ בנדון זה

בשו"ת עמודי אור (סימן לט) הקשה מדברי הגמרא בסוכה (ז.) דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה, והרי לא אמרינן מיגו זו אלא כשנכנסה שבת וע"כ שעשה הסכך מקודם.

ויישבו האחרונים דלא דמי לפי ששם כבר קודם שבת העמיד דופן שתהיה ראויה בשבת.

ובמקראי קודש (סוכות) יישב שאף ביום טוב יש איסור טלטול שלא לצורך ואם כן הוי דופן לענין יום טוב מיד עם כניסת יום טוב ויחד עמה נחית שם דופן לענין סוכה ואם כן בכניסת החג בשעת הכשר הסוכה היו כאן דפנות וסכך כאחד.

עשייתה על ידי קטן

עי' אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/יב.

שיעורה

אם צריך שתהא מחזקת שולחנו

בגמרא בסוכה (ג.) מבואר שנחלקו ב"ש וב"ה אם סוכה המחזקת ראשו ורובו ואינה מחזקת שולחנו, כשרה. ונחלקו הראשונים אם הוא פסול מדאורייתא בעיקר שיעור הסוכה או שהוא גזירה דרבנן שמא ימשך אחר שולחנו.

ובטעם הפסול מדאורייתא בסוכה שאינה מחזקת שולחנו לדעת הסוברים כן, כתב רבי עקיבא איגר (תוס' רע"א על המשניות פ"ב אות יד) שהוא משום דירה סרוחה. ובלבוש (סימן תרלד סק"א) כתב שטעם הדבר משום דכתיב (ויקרא כג מב) בסוכות תשבו, ואין משמעותו יוצא מפשוטו שהיא ישיבה ממש, מדאפקיה בלשון ישיבה ולא כתב תדורו, וכיון דבעינן תשבו כעין תדורו צריך להיות שם שולחן.

וכמה נפק"מ מצאנו בפוסקים במחלוקת זו:

א. אם פסול זה דאורייתא או דרבנן.

ב. אם פוסקים כדעת בית שמאי בסוכה גדולה, כיון שנפסקה הלכה כדעתם בסוכה קטנה ואם גם בסוכה קטנה טעמה משום שמא ימשך הרי ממילא יפסק כדעתם אף לענין סוכה גדולה כששולחנו בתוך הבית, אך אם טעם אחר יש להם בסוכה קטנה אזי בסוכה גדולה נפסוק כדעת בית הלל.

ג. באופן שאין חשש שמא ימשך אחר שולחנו, כגון באופן שסוכה קטנה פתוחה לסוכה גדולה ושולחנו בתוך הסוכה הגדולה. וכן באופן שהסוכה קטנה מז' על ז' אך יוצא פסל מן הסוכה ושולחנו תחת הפסל, שאם החשש הוא משום שמא ימשך אך עיקר שיעור הסוכה הוא ו' על ו' - כשרה, ואם עיקר שיעור הסוכה ז' על ז' - פסולה.

אמנם כל זה אם נפרש שאכן כל תקנת חז"ל היא שמא ימשך ותקנו שבמקום שיש חשש שמא ימשך בעינן סוכה ז' על ז', וכן יש שהבינו בדעת הרי"ף, אמנם לפי זה לכאורה בסוכה העשויה כמבוי שב' דפנות לה משני צידיה, שאין מספיק לה דופן שלישית טפח אלא בעינן פס ד' ומשהו תוך שלשה לדופן, והטעם - שע"י כן חשוב דופן ז' וכמו שכתב רש"י שם שהכשר סוכה בז', ולכאורה הרי כאן אין חשש שמא ימשך כיון שהמבוי ארוך ורחב טפי, ומשמע שלכו"ע אף באופן שאין חשש שמא ימשך אחר שולחנו פסול.

אך יש שפירשו שאף לדעת הרי"ף אחר שתקנו חכמים שתהא סוכה מחזקת אף שולחנו כיון שחששו שמא ימשך אחר שולחנו, שוב גדר התקנה שנתנו חכמים שיעור לסוכה שתהא מחזקת אף שולחנו והיינו ז' על ז', וממילא אף אם ימצא אופן שלא יהיה בו החשש, אעפ"כ לא תוכשר הסוכה בפחות מז' על ז'.

בניית הסוכה

לשמה

במשנה בסוכה (ט.) נחלקו התנאים בדין *סוכה ישנה, בית שמאי פוסלים ובית הלל מכשירים. וטעם מחלוקתם אם דורשים מהפסוק (ויקרא כג לד) חג הסוכות שבעת ימים לה', שבעינן סוכה העשויה לשם חג, או שהפסוק נדרש לדרשה אחרת.

ויש הסוברים בדעת בית הלל שאף הם מצריכים עשיה כלשהי לשם סוכה

לשמה בדפנות

האחרונים דנו אם לדעת בית שמאי שצריך לעשות הסוכה לשמה, אם דין זה הוא בסכך דווקא או אף בדפנות:

• דעת הט"ז (סימן תרלו סק"א) שאין צריך לעשות את הדפנות לשמה. וכן דעת השפת אמת (סוכה ט.) בדעת הרא"ש (סוכה פ"א הי"ג).
• דעת השפת אמת (שם) בדעת הרמב"ם (סוכה פ"ו הט"ו) שצריך לעשות אף הדפנות לשמה.

אם היא מצוה חיובית או קיומית

מהמאירי והריטב"א (כז.) ובעל המאור (סוף פסחים) ורבינו דוד אבודרהם נראה שהמצוה היא חיובית תמיד, וכך נראה מהחת"ס בהגהותיו על גליון השו"ע (סוף סימן תרלט). וידועים דברי היסוד ושורש העבודה דכל רגע מחוץ לסוכה הוא ביטול עשה, וכן הוא בפנ"י (סוכה כה. ד"ה במשנה שלוחי וכו').

ומהתשב"ץ (ח"א ק') ולח"מ (נדרים פ"ג ה"ו) ומנח"ח (שכה סק"י ד"ה ואם) משמע שאינה חובה. [ולהתשב"ץ איכא חובה מדרבנן]. ועיין עוד בשו"ת מור ואהלות (אוהל ברכות והודאות סי' ג'). ובהערות למנ"ח מציין לשערי יושר (ש"ג יט) ולמהר"י ענגל זצ"ל בלקח טוב (כלל יא) ובגליוני הש"ס (סוכה כז.).

ליל יו"ט ראשון של סוכות

בגמרא בסוכה (כז.) אמרו: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות

חיוב אכילה בליל יו"ט ראשון של סוכות

דעת ר"א שחייב אדם לאכול בסוכה י"ד סעודות אחת ביום ואחת בלילה, ודעת חכמים שרק בלילה הראשון חייב אדם לאכול בסוכה. ובגמרא (שם) אמרו בטעמא דר"א משום תשבו כעין תדורו, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אמרי כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.

והקשו הראשונים מדברי הגמרא בברכות (שם) ששם מבואר שבכל יום טוב יש חיוב לאכול. ויישבו שהגמרא מדברת באופן שכבר יצא ידי חובתו אכילה משום יום טוב, ועל זה אמרה שיש חיוב מיוחד לאכול בסוכה בליל יו"ט הראשון של סוכות.

ירדו גשמים

נחלקו הראשונים בירדו גשמים בלילה הראשון של סוכות אם צריך לאכול בסוכה, או שאף בלילה הראשון פטורים מאכילה בסוכה אם ירדו גשמים:

דעת התוספות

דעת התוספות (מט: ד"ה אי) שאף בלילה הראשון אם ירדו גשמים נכנס לביתו, וכן הביא הבית יוסף (או"ח סימן תרלט, הובא בביאור הגר"א שם ס"ה) משו"ת הרשב"א (ח"ד סימן עח) שאין המצטער ואשר ירדו עליו גשמים חייב לאכול בסוכה אפילו בלילה הראשון. וכן הביא המגיד משנה (סוכה פ"ו ה"ז).

דעת הרא"ש

דעת הרא"ש (ברכות פ"ז סימן כג) שבלילה הראשון אף בירדו גשמים חייב לאכול בסוכה, וכ"ד הר"ן (סוכה יב: מדפה"ר) שהביא דעת אחרים האומרים שאפילו ירדו גשמים חיב לאכול בסוכה ביום הראשון. וכ"כ הטור (שם) וז"ל אין קצבה לסעודות של סוכה אלא אם ירצה יאכל ואם לא ירצה לא יאכל כו' חוץ מלילי יום טוב הראשון שהוא חובה לאכול בה ואף אם ירדו גשמים לא יעצרנו הגשם. וכן הביא בביאור הגר"א (שם) מהסמ"ק (סימן צג, ראה שם בהגהות רבינו פרץ שם ס"ק יח) שבלילה הראשון צריך לאכול בסוכה אף אם ירדו גשמים.

וכן נחלקו להלכה השו"ע והרמ"א, שהשו"ע (או"ח סימן תרלט ס"ה) סתם וכתב: ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית, והרמ"א כתב: וכל זה דווקא בשאר ימים או לילות של סוכות אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין.

טעמי המחלוקת

וסברת התוספות שאף בלילה הראשון אינו חייב לאכול בסוכה אם ירדו גשמים, פשוטה, שהרי בכל הימים אין חייב לישב בסוכה כשירדו גשמים ומאי שנא יום הראשון.

ובטעם הסוברים שיום הראשון שאני ואינו פטור בירדו גשמים, כתב המשנה ברורה (שם סקל"ה): דכיון דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות לגמרי גמרינן מה התם בכל גווני חייב אף בסוכות כן.

ובערוך השולחן (סקי"ז) ביאר דעת החולקים, שהם סוברים דההקש בא ללמדנו שחייב לאכול בסוכה אך עדיין צריך לאכול בסוכה כשראוי לישב בסוכה ועדיין הוא בכלל תשבו כעין תדורו.

ישיבה בסוכה

כוונתה

הב"ח (סימן תרכה) למד בדעת הטור שהביא בתחילת הלכות סוכה את ביאור הכתוב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, אלו ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש, שכיון שמפורש בכתוב שישיבתנו בסוכה מטרה "למען ידעו דורותיכם" לפיכך אף אם אין מצוות צריכות כוונה סוכה שאני וצריך לכוון טעם ישיבתה.

והפרי מגדים דייק מלשון הב"ח שאף לדעתו אם לא כיוון, יצא בדיעבד.

ובבכורי יעקב (סק"ג) כתב שאפשר בכוונה זו מעכב אף בדיעבד, ואם אכל כזית בליל יו"ט ראשון של סוכות ולא כיוון צריך לחזור ולאוכלו בכוונה.

במנחת שלמה (ח"א ס"א) דן באכול או ישן בסוכה בלי כוונה, להצד שלא קיים מצווה, אם חשוב על ידי זה כאילו אכל או ישן חוץ לסוכה, או שאף אם לא קיים מצוות סוכה מכל מקום לא עובר בכך על האיסור לאכול חוץ לסוכה.

ותלה הדבר במחלוקת המנחת חינוך (מ' שכה) והתוספות (ט.) אם לולי המיעוט לסוכה גזולה, לא היה נחשב כאוכל חוץ לסוכה אף שלא מקיים בה מצווה כיון שהיא מצווה הבאה בעבירה.

ועוד הביא לדברי הביאור הלכה (סימן ס ס"ד) שהלובש ציצית בלי כוונה חשיב כאילו הולך עם בגד ארבע כנפות בלי ציצית.

ובהערות למנחת חינוך שם מציין לשערי יושר (ש"ג יט) ולקח טוב (כלל יא) ועיין עוד בקובץ שיעורים (ביצה אות ע').

ירדו גשמים

בטעם הפטור מישיבה בסוכה כשירדו גשמים, נחלקו האחרונים:

בדברי המשנה ברורה (או"ח סימן תרלט סקל"ה) מבואר שפטור ישיבה בסוכה בשעת ירידת גשמים הוא משום מצטער. וכן משמע מקושיית העונג יום טוב (סימן מט).

אמנם שיטת הגר"א (ביאור הגר"א ס"ה; מעשה רב אות ריז) וצפנת פענח (סוכה פ"ו ה"ב) שפטור סוכה בשעת ירידת גשמים הוא משום שבאותה שעה אין שם סוכה עליו.

אכילה בסוכה

במשנה בסוכה (כז.) מובאת דעת רבי אליעזר שחייב אדם לאכול בשבעת ימי חג הסוכות י"ד סעודות בסוכה, שתי סעודות בכל יום, וטעמו מפורש בגמרא משום דכתיב (ויקרא כג מב) "תשבו" ודרשינן תשבו כעין תדורו. ואילו דעת חכמים שאינו חייב לאכול אלא בליל יום טוב הראשון של חג וילפינן לה בגזירה שווה "חמשה עשר" - "חמשה עשר" מחג המצות, אך בשאר הימים אינו חייב לאכול וילפינן לה מפסוק זה עצמו, תשבו כעין תדורו, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף בסוכה כו'.

וכן פסק השו"ע (סימן תרלט ס"ג): אכילה בסוכה בליל יו"ט הראשון חובה, אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל.

ומכל מקום אם רוצה לאכול מקיים מצווה באכילתו, ולכך חייב לברך לישב בסוכה על אכילתו

ובמשנה ברורה (סקכ"ד) כתב להסתפק לפי דעת הגר"א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח, אפשר דה"ה לענין סוכה מצוה לכתחילה לאכול פת כל ז' ימים ולברך לישב בסוכה. וביארו בדבריו שהוא דרגה אמצעית שאינה מצוה חיובית שנענש על ביטולה ולא מצווה קיומית שאין כלל רצון שיקיימנה, אלא הוא רצון ה' אך אינה מצוות עשה

אכילה, שתיה ושינה חוץ לסוכה

ערך מורחב – אכילה חוץ לסוכה

נחלקו האחרונים בגדר איסור אכילה וכדומה חוץ לסוכה, אם חשוב מבטל עשה שכיון שהוא רוצה לאכול חל עליו חיוב לאכול בסוכה. או שאינו מבטל עשה שהרי סוכה בשאר הימים מצוה קיומית היא, אלא שמכל מקום יש איסור לאכול חוץ לסוכה.

יש שכתבו שישנו איסור לאכול, לשתות או לישון מחוץ לסוכה בכל ימות החג. ויש שכתבו שאין זה איסור בקום ועשה אלא שכיון שרוצה לאכול וכדומה חלה עליו חיוב לעשות זאת בסוכה ואם אינו עושה זאת הרי הוא מבטל מצות עשה.

סוכה הראויה לשינה או לאכילה

הפוסקים דנו בשאלה אם סוכה הראויה לאכילה לבד או לשינה לבד יוצא בה ידי חובתו, או שצריך שתהא ראויה לאכילה ולשינה.

המרדכי בשם ספר יראים כתב שסוכה שאינה ראויה לשינה פסולה אף שראויה לאכילה ולשתיה אינו יוצא בה ידי חובתו כלל. וכן פסק להלכה הרמ"א (סימן תרמ ס"ד) שאם עשה סוכה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה או שאי אפשר לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו.

וכן הוכיח הבית הלוי (ח"ג סימן נג אות ב) לדעת הרי"ף (סוכה יג. מדפה"ר) שסוכה קטנה פסולה לבית שמאי שמא ימשך אחר שולחנו, ומטעם זה פסולה לגמרי אף לשינה.

ועוד הוכיחו כן מדברי הרמב"ן (במלחמות ג: מדפה"ר) שכתב לדעת הרי"ף שטעם הפסול בסוכה קטנה הוא שמא ימשך אחר שולחנו, שאפילו לישן בה ולטייל או לאכול ופתו בידו אסור, דכל שאינה ראויה לאכילה כדרכו אינה סוכה לכל הדברים.

החכם צבי כתב שסוכה שאינה ראויה לשינה אך ראויה לאכילה, כשרה לענין אכילה ומקיים בה מצוות אכילה בסוכה וחשיב שפיר תשבו כעין תדורו, כיון שתשבו כעין תדורו הוא דין באופן הישיבה ולא באופן הסוכה.

ויש שרצו לחלק שאף שסוכה שאינה ראויה אלא לאכילה כשרה, מכל מקום סוכה הראויה רק לשינה אינה כשרה. ונתנו כמה טעמים לדבר: א. לפי המבואר בדברי הצפנת פענח (סוכה פ"ו ה"ב) ששינה בסוכה אין בה קיום מצוה אלא רק אסור לישן חוץ לסוכה משא"כ אכילה שבזה עושה את הסוכה לסוכה. וביאר בזה הטעם שלא הזכירה הגמרא (סוכה כח:) אלא אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה, ולא הזכירה וישן בסוכה. וכיון שאכילה היא הקובעת הסוכה לסוכה ובשינה כלל אין קיום מצוות סוכה, שפיר יש לומר שבעינן שתהיה ראויה לאכילה אך לא בעינן שתהיה ראויה לשינה. ב. לפי המבואר בלבוש (סימן תרלד סק"א) שכתב בביאור פסול סוכה קטנה: וטעמא משום דכתיב בסוכות תשבו, ואין משמעותו יוצא מפשוטו שהוא ישיבה ממש, מדאפקיה בלשון ישיבה ולא כתב תדורו כו' וכיון דבעינן תשבו כעין תדורו צריך להיות שם שולחן וסתם שולחן לפחות שיעורו טפח הרי שבעה, עכ"ל. הרי שמקרא ילפינן שבעינן שתהיה הסוכה ראויה לאכילה אך לא בעינן ראויה לשינה.

אמנם בדברי הגר"א (סימן תרמ סק"ז) מוכח דלא כחילוק זה, שעל פסק הרמ"א כדברי המרדכי הביא עוד כמה אופנים שפסלו חז"ל כל הדירה אף לשאר דברים אף שאינה ראויה רק לדבר אחד, כסוכה שאינה מחזקת ראשו רובו ושולחנו, וסוכה פחותה מעשרה והוצין יורדין לתוך עשרה - שסוכות אלו ראויות על כל פנים לשינה, וכן סוכה על גבי סוכה ואין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה לישן בה, אף שראויה לאכילה מכל מקום פסולה לגמרי. הרי מבואר שדימה מילתא למילתא והוכיח מפסול זה לפסול זה וכל שאינה ראויה אלא לשינה או לאכילה בלבד פסולה לכל מילי.

שינה בסוכה

ערך מורחב – שינה בסוכה

איסור הנאה מעצי סוכה

ערך מורחב – איסור הנאה מעצי סוכה

עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג.

האחרונים דנו מהו אופן ההנאה האסור. מה דין הדפנות, ועוד.

סוכה ישנה

ערך מורחב – סוכה ישנה

חיוב נשים בסוכה

בישועות יעקב (ר"ס תר"ם) כתב שמנהג מקומו דנשים אינן מברכות על ישיבת הסוכה. וכן מטו בי' מדרשא בשם החת"ס. ובסברת הדבר ביארו בשואל ומשיב (תני' ח"ב ח') ובקצה המטה שעל מטה אפרים (תרכה סקצ"ח) ובפני מבין (או"ח רה) וחתן סופר (או"ח ש' הגדילים והכלאיים ספכ"ג), שאף האנשים אינם מחוייבים להכניס עצמם בחיוב סוכה. אך שבפנ"מ הקשה מהתוס' בחולין (קי: ד"ה טלית) שכתבו להדיא דנשים מברכות אסוכה.

ובחתן סופר שם ביאר בעוד ב' אופנים; א) סוכה שאני שיש בה ריבויי מ"האזרח" להוציא את הנשים ממצוה זו. [או הלכה למשה מסיני שאינם חייבות]. ב) בשופר ולולב אם לא מקיימים בהם מצוה אזי ח"ו עוברים באיסור [דשופר הוי שבות שהותר למצוה, ולולב מוכח ר"פ לולב וערבה דהוי מוקצה], לכן על הנשים לברך כי היכי דליעביד הכירא שמכוונות למצוה ולא עוברות חלילה באיסורים, משא"כ סוכה גם אם לא מכוונות למצוה ליכא שום איסור בהדא, ומש"ה לא הצריכום לברך.

ובאתוון דאורייתא (כלל יא) כתב דהאוסרים והמתירים לנשים לברך נחלקו אם סוכה רק מתרת האכילה והשינה או דאיכא מ"ע כשלעצמה ליכנס לסוכה לאכול ולישן. דלהאוסרים לברך אינה אלא כמתיר וא"כ לנשים דבלא"ה מותר לאכול חוץ לסוכה אין הסוכה מתרת להם מידי, א"כ ע"מ יברכו. משא"כ להתוס' בחולין הנ"ל דמברכות אסוכה, הוא משום דאיכא מ"ע משום תשבו כעית"ד לישב בסוכה, לכן אם נכנסות בסוכה מקיימות מצות עשה ומברכות על כך [לדעות שמברכות על מצוה שהזמן גרמא].

ובלהורות נתן (ח"ו לט) ביאר הדבר עפימש"כ הרמ"א (תרמ ס"ד), שאם מתחילה עשה הסוכה במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם, א"כ הני נשי שבסתמא אינן יכולות לישן בסוכה, אינן מקיימות אף חובת אכילה וע"מ יברכו. ועוד ביאר שם, דברכה הויא כקבלה, ומעתה אם מקבלת על עצמה חובת המצוה יאסר עליה כל ז' לאכול חוץ לסוכה. [ויל"ע אם שיטת בה"ג הנודעת, דנשים מקבלות השבת בברכת הנר, הויא ראיה לזה].

ועי' עונג יו"ט (סי' מט) למה נשים אינם עוברות על איסור הנאה כשנהנות מעצי הסוכה ואינם מחוייבות במצוה. ועי' עובר אורח (אות רמד) להאדר"ת שנו"נ בזה. וע"ע חת"ס (סי' קן).

מעלתה

הבכורי יעקב (סימן תרכה סק"א) כתב שיש להיזהר מאד במצוות סוכה לפי שמספר שמה עולה בגימטריה צ"א כמספר שני השמות קדושים (הוי"ה ואדנות) שכוללים אמ"ן, וקדושתה מכופלת, והמקיימה כהלכתה יכפלו שכרו מן השמים.

בתיקוני זוהר (תיקון ע דף קלב. הו"ד אלף המגן הל' סוכה סכ"ג וכף החיים סימן תרכה סק"ח) מובא שהמקיים מצות סוכה בעולם הזה, הקב"ה מגן עליו ביציאתו מן העולם מכל מלאכי חבלה הקמים עליו. ובכף החיים (שם סק"י) כתב שהזהיר לקיים מצות סוכה כתיקונה מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו באותה שנה.

בזוהר פרשת אמור (מובא בכף החיים שם) כתב שהיושב תחת צל הסוכה מנחיל חרות לו ולבניו עד עולם, ומתברך בברכה עליונה. והמוציא עצמו מצל הסוכה ח"ו מנחיל גלות לו לבניו.

באלף המגן (הל' סוכה קו"א סקכ"ב) כתב בשם תולעת יעקב שמי שאינו מקיים מצות סוכה מעיד על עצמו שאין לו חלק באמונת ישראל.

ועוד כתב בשם הספה"ק שהיושב בסוכה מקדש ומטהר גופו, ומועיל לתיקון לברית המעור והלשון.

סתירת סוכה בהושענא רבא

עי' חדש על ה(מ)דף (בבא בתרא ו).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף