ערך/איסור הנאה מעצי סוכה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי איסור הנאה מעצי סוכה

איסור הנאה מעצי סוכה

עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג.

אופן ההנאה האסורה

כתב המשנה ברורה (שם סק"ד) בשם הט"ז שכל האיסור הוא בהנאה דרך ביטול, שבזה תבטל קדושתה. אבל בעוד שהסוכה קיימת אין איסור הנאה ממנה, כגון לסמך עליה או להניח עליה דבר כיון שעדיין קדושתה עליה

דין הדפנות

נחלקו הראשונים בדין הדפנות, אם אסורים הם מדין עצי סוכה כל שבעה:

• דעת הרמב"ם (סוכה פ"ו הט"ו) שעצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך. וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סימן תרלח ס"א). ונחלקו האחרונים בדעתו אם איסור הדפנות מדאורייתא או מדרבנן. לדעת הבית יוסף (שם) אין האיסור אלא מדרבנן, ואילו לדעת הב"ח (שם) האיסור הוא מדאורייתא.
• דעת הרא"ש (סוכה פ"א סי"ג) שהא דעצי סוכה אסורים היינו דווקא הסכך אבל עצי הדפנות מותרים.

טעמי המחלוקת

הרא"ש כתב בטעם שיטתו, שכל מה שדרשו חז"ל מ'חג הסוכות לה' היינו לענין הסכך, שהרי המשך הפסוק הוא 'באספך מגרנך ומיקבך' ודרשו חז"ל מכך (סוכה יב.) שיש לעשות את הסכך מפסולת גורן ויקב ודין זה הוא רק לענין הסכך ולא לענין הדפנות, והוא הדין לענין הדרשה שהסוכה אסורה בהנאה.

בביאור דעת הרמב"ם נחלקו האחרונים:

• הט"ז (או"ח סימן תרלח סק"א) ביאר שיטת הרמב"ם שהדפנות אסורות בהנאה משום מוקצה.
• רבי חיים סולובייצ'יק (חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, סוכה פ"ו הט"ו) ביאר, שהרמב"ם סובר שאיסור ההנאה אינו נוגע רק לגוף החפצא דסוכה אלא דין זה נאמר על מצות סוכה, ולכן כל מה שמתקיימת בו מצות סוכה הרי הוא בכלל האיסור. והוא הדין דפנות שדין עשייתם נלמד מהכתוב 'בסוכות' נכללות אף הם בכלל האיסור.
• השפת אמת (סוכה ט.) ביאר שהרמב"ם סובר שאף עצי הדפנות הרי הם בכלל הסוכה ולכן אף הם אסורים בהנאה.

אם הוה מעכב בהכשר הסוכה

נחלקו האחרונים אם איסור ההנאה מעצי סוכה הוא מעכב בהכשר הסוכה. דהיינו, שאם ימצא סוכה שאינה אסורה בהנאה, הרי היא פסולה לסוכה. דעת החלקת יואב שאין יוצאים יד"ח סוכה אא"כ חלה עליה קדושה, ואילו דעת האבני נזר (או"ח סימן תנט אותיות יג-טז) שאף בלא קדושה הסוכה כשרה.

האבני נזר מוכיח כן מדברי הגמרא בסוכה (ט.) הממעטת ישיבה בסוכה גזולה מקרא ד'לך', ואם נימא שהקדושה היא מעכב בהכשר הסוכה, אם כן בלא"ה אינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו. כעי"ז הוכיח מדין מסכך ברשות הרבים המבואר בגמרא בסוכה (לא.) שלדעת חכמים כשרה הסוכה, ואף שאינו יכול להקדיש את רשות הרבים.

בשו"ת חלקת השדה (סימן יב אות ג) כתב שלדעת הרא"ש שעצי הדפנות מותרות בעינן למעט סוכה שדפנותיה גזולות. וגם לדעת הרמב"ם לחלק מהשיטות אין איסור הדפנות אלא מדרבנן.

עוד הוכיח כן מדברי הגמרא בביצה (ל:) שם מבואר לפי גירסת הרי"ף שהתנאי מועיל לנוי סוכה מועיל גם לעצי סוכה, וכן לפי גירסתנו שאין התנאי מועיל לעצי סוכה היינו כמו שפירש רש"י שהוא מטעם שלעולם לא יוכל להשתמש בעצי סוכה כיון שהוא סותר אוהל, ומשמע שבלאו הכי היה מועיל התנאי - ומוכח שאין הקדושה תנאי להכשר הסוכה. אמנם דעת הר"ן שם שבעצי סוכה לא מועיל תנאי אלא מגזירת הכתוב נלמד שדין הסוכה כדין חגיגה הקדושה לה', ולדבריו אפ"ל כדעת החלק יואב שהקדושה היא תנאי בהכשר הסוכה.

מצטער

ערך מורחב – מצטער

בשו"ת עונג יום טוב (ח"א סימן מט) הקשה מדוע לא תיאסר ישיבת הסוכה בשעת ירידת גשמים כיון שסוכה אסורה בהנאה, ובאותה שעה אינו מקיים מצוה.

ובצפנת פענח (סוכה פ"ו ה"ב) יישב שבאותה שעה בטלה הסוכה דאז אין שם סוכה עליה. וכן דעת הגר"א (סימן תרלט ס"ה; מעשה רב אות ריז)

ובמועדים וזמנים (ח"א סימן ק) רצה לומר שלא הוקצה הסוכה לכך.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף