בית יוסף/אורח חיים/תרלט

בית יוסף ‏ אורח חיים תרלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ישיבתה דתנן מצות סוכה כל ז' וכו' מתני' בפ' הישן (כח:) הכי איתא כל ז' הימים אדם עושה סוכתו קבע ודירתו עראי ומפרש בברייתא (שם) כיצד היה לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה איני והאמר רבא מקרא ומתנא במטללתא ותנויי בר ממטללתא ל"ק הא במיגרס הא בעיוני ופירש"י: כתב הרמב"ם המתפלל רצה מתפלל בסוכה וכו' בפ"ו:

אין מניחין כלי אכילה בסוכה בס"פ הישן (כט:) אמר רבא מאני משתייה במטללתא מאני מיכלא בר ממטללתא חצבא ושחיל בר ממטללתא ושרגא במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ול"פ הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה ופירש"י מאני משתייה. כוסות: במטללתא. לפי שאינם מאוסים: מאני מיכלא. קערות לאחר שאכלו בהו צריך להוציאם חוץ לסוכה: חצבא. של חרס ששואבין בו המים: ושחיל. דלי של עץ: ושרגא. נר של חרס שקורין קרושי"ל: סוכה קטנה. של שיעור מצומצם של ז"ט אסור להניחן בסוכה וכ' המרדכי מאני מיכלא כ' בסה"מ משום מיאוס כגון קערות שנמאסו לאחר אכילה וי"מ כגון קדירה ואגני לישא דטעמא דבעי' כעין תדורו והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם ולאו טעמא משום מאיסותא וכ"כ ראבי"ה דקערות לאחר שאכלו שרי לאנוחינהו בסוכה ובה"ג מפרש מאני מיכלי כגון קדירה ושפוד עכ"ל והתוס' (שם) כתבו כדברי י"מ וכתבו עוד התוס' דשרגא אף בעודו דולק אין להניחו בסוכה כדמוכח בפירקין דלקמן וכ"כ הרא"ש ופי' הטעם מפני שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחוז בהן האור וגם הר"ן פי' דשרגא אף בעודו דולק אין להניחו בסוכה ואע"פ שמדברי ה"ה נראה שהוא מפרש דבשעה שאינה דולקת מיירי כלומר אבל אם היא דולקת מניחה בסוכה אנן על הנך דברי רבוותא סמכינן כי המה הרבים וגם כי דבריהם מפורשים ועוד שהביאו ראיה לדבריהם: כתב בהג"א אפי' שרגא של זהב או חרס כך דינה כ"כ ראבי"ה מא"ז וטעמא דמסתבר הוא דהא טעמ' דהרא"ש בשל זהב נמי שייך ולפ"ז מה שפירש"י נר של חרס לאו לאפוקי של שאר מינים אתא אלא מלת נר אתא לפרושי ונקט אורחא דמלתא שהיא של חרס והרוקח כתב שרגא נר חרס אם הסוכה קטנה צריך להוציאו מן הסוכה אבל אם הסוכ' גדולה כמו שלנו א"צ אבל מנהג שאין מביאין נר חרס בתוכה כ"א מנורות ברזל ונחשת ונר שעוה ע"כ : כתב בא"ח ונהגו שלא להשתמש בסוכ' דברים של ביזיון כגון שטיפת קדירות וקערות וכיוצא בהם שלא יהו מצות בזויות עליו:

ומ"ש אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכ' ואין ישנין אפילו שינת עראי חוץ לסוכה משנה וברייתא בפ' הישן (כה. כו.) ומפרש טעמא בגמרא לפי שאין קבע לשינה ופירש"י לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך זו היא שינתו:

ומ"ש וכמה אכילת עראי כביצה מפת וכו' שם (כו.) וכמה אכילת עראי ואסיקנא כד טעם בר בי רב ועייל לכלה וכתבו (שם) התוס' והרא"ש דהיינו כביצה כד טעים בבת אחת מלא פיו ובית הבליעה מחזיק כביצה ודוקא פת אבל פירי לא בעי סוכה כדמסקינן בפרק בתרא דיומא (עט:) דקבע דידהו כאכילת עראי דפת ע"כ וז"ש רבינו כביצה מפת כלומר פת ולא פירות. וכ' עוד הרא"ש ז"ל ור"מ היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה כי היה סובר להחמיר כי האי לישנא דפירי בעי סוכה ומיהו נראה דמוכח התם דאפי' אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשמעינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר ושתיית יין עראי היא והר"ף כתב דוקא פירי לא בעי סוכה אבל בשר וגבינה בר מפירי בעי סוכה כדאמרינן בשמעתין אם השלים במיני תרגימא יצא ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו מדמהניא בו השלמה ש"מ בעי סוכה ודלא כפירש"י שפירש דמיני תרגימא הייינו פירי דפירי לא בעי סוכה ולא מהני בו השלמה ע"כ ובתוספת' דכיצד מברכין תניא היו לפניו מיני תרגימא מברך עליהם בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינין ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר וגבינה וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהם ולא חשיב כאכילת עראי דפת עכ"ל:

ומ"ש רבינו ושתיית יין נמי עראי הוא כו' נראה דס"ל שדינו כפירות ודברי האומרים שאם קבע סעודתו על הפירות חייב בסוכה ה"ה בקבע סעודתו על היין :

ומ"ש ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהן וכו' כ"מ דברי הרא"ש שם:

ומ"ש אבל תבשיל העשוי מחמשת המינים וקובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה נראה דאדלעיל קאי שכ' דפירי משמע דלא בעי סוכה וי"א דבעי סוכה אם קבע עליהם וקאמר דהאי פלוגתא ליתא אלא בפירי או בבשר וגבינה אבל במיני תרגימ' דהיינו תבשיל העשוי מה' המינים לד"ה אם קבע עליו חשוב קבע וצריך סוכה וכדמשמע בגמ' דמיני תרגימא בעי סוכה ובתוס' משמע דמיני תרגימא היינו תבשיל העשוי מה' המינים והרי"ף לא כתב הא דאמרי' התם דפירי לא בעי סוכה וכתב הר"ן דמשמע דס"ל דליתי' לההוא פירוקא אבל הרמב"ם כ' בפ"ו מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים ה"ז משובח וטעמו מדתנן בפרק הישן (כז:) מעשה שהביאו לריב"ז לטעום מן התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ומפרש בגמרא דה"ק אם רצה להחמיר על עצמו רשאי כלומר דלא חשיב כמי שאינו מצוו' בדבר ועושה ושנקרא הדיוט ותנן תו התם וכשנתנו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה אכלו חוץ לסוכה וכת' הר"ן דקתני הא דרבי צדוק כלומר שאם רצה ת"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות:

מברכין על הסוכה בכל פעם ופעם שנכנס בה בפרק לולב וערבה (מה:) איפליגו אמוראי דרב יהודה א"ש סוכה יום א' כלומר אינו מברך עליה אלא יום אחד וכיון דלא מיפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא דמו ורבב"ח א"ר יוחנן סוכה ז' כלומר צריך לברך עליה בכל יום ויום ואסיקנא כר"י דכולהו אמוראי קיימי כוותיה כ"כ התוס' דכל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה ויישן ואפי' כ' פעמים ביום מברך על כל א' ואחד מידי דהוי אתפילין דמברך עליהן כל זמן שמניחן וכ"כ הרי"ף והרא"ש ז"ל וכ"כ הרמב"ם בפ"ו וכתב ה"ה ראיתי בתוס' דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות ענייניו ושלא לחזור לאלתר אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו לא הויא יציאה לחייבו בברכה כשיחזור ודבר נכון הוא:

ומ"ש שאפי' הנכנס לסוכת חבירו לבקרו צריך לברך בכל פעם כן כתב הרא"ש שם בשם רבינו האיי וז"ל הנכנס בסוכת חבירו לבקרו מנהג ידוע הוא שמברך בין סעד בין לא סעד:

ומ"ש בשם ר"ת דכיון שעיקר הקביעות שאדם עושה בתוך הסוכה הוא אכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים כו' כן כתב שם הרא"ש והמרדכי בשמו וכתב המרדכי וכן עמא דבר וגם ה"ה כתב שכן נהגו העולם שאין מברכין אלא עד הסעודה כדעת ר"ת וכן פשט המנהג:

אין קצבה לסעודות של סוכה אלא אם ירצה יאכל כו' משנה בפ' הישן (כז.). ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול. בסוכה א' ביום וא' בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ בלילי י"ט הראשון בלבד ופירש"י אין לדבר קצבה. שאם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה ובגמ' (שם) מ"ט דר"א תשבו כעין תדורו מה דירה א' ביום וא' בלילה אף סוכה א' ביום וא' בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל א"ה אפי' ליל י"ט הראשון נמי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמר ט"ו בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות ובפ' ג' שאכלו (מט:) אהא דאר"נ אמר שמואל טעה ולא הזכיר של ר"ח בברכת המזון אין מחזירין אותו משום דכיון דמצי פטר נפשיה דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל לא מהדרי' ליה כתב הרא"ש לאו משום דמותר להתענות בר"ת דהא אמרי' בפ"ק דמגילת תענית (יז:) דאסור להתענות אלא ה"ק אי בעי לא אכיל דבר שצריך לברך עליו בהמ"ז דאפשר שיאכל פירות או ירקות רק שלא יתענה אלא מעתה שבתות וי"ט דלא סגי דלא אכיל פת ה"נ דמהדר א"ל אין דמשמע הכא דבי"ט לא סגי דלא אכיל פת דבר שצריך לברך אחריו וקשה דבפ"ב דסוכה אמרי' ורבנן סברי כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל וע"כ היינו דלא אכיל פת כלל דא"ה חייב לאכול בסוכה הלכך נראה לר"י דחייב אדם לאכול פת בי"ט משום שמחה משום חלקהו חציו לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל ה"ק רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת י"ט וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיהא אוכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת י"ט ודוקא מלילה הראשון ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' ירדו גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות עכ"ל:

ומ"ש רבינו אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא כביצה וכו' כלומר מאחר דאוכל פחות מכביצה מותר לאכול חוץ לסוכה היה ראוי שלא יצא י"ח סוכה עד שיאכל כביצה לכך כתב דשאני לילה הראשון כו' ולבי מגמגם בזה דקאמר ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית דאטו באי בעי תליא מלתא והול"ל לא מצי במקום לא בעי ועוד דהיא גופה מנ"ל דשאני ליל ראשון משאר לילות וטפי הוה עדיף ליה למינקט טעמא משום דכיון דגמר מחג המצות הוי שיעורא בכזית דומיא דמצה בליל פסח והר"ן כתב בפרק הישן וז"ל ביום טוב הראשון של סוכות גמרינן דמיחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה דאילו מדין י"ט סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה דגמרינן מחג המצות דמחוייב לאכול שיעור המחוייב לאכול בסוכה ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה אלא שי"א דכיון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה מה התם בכזית אף הכא בכזית ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאוכלו חוץ לסוכה אפילו הכי בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה לאכול בסוכה עשאו אכילת קבע:

היה אוכל וירדו גשמים אם ירדו כל כך שמתקלקל התבשיל וכו' משנה בפרק הישן (כח.) ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה. ופירש"י מאימתי מותר לפנות. ממנה ולירד: משתקלקל המקפה. של תבשיל קפוי לא עב ולא רך קרוי מקפה: ובגמרא (כט.) תנא משתסרח המקפה של גריסין ופירש"י מקפה של גריסין. הממהרת להתקלקל בגשמים מעט וכתב הרוקח בשם הירושלמי לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפילו מקפת כל דבר:

ומ"ש רבינו בשם סה"מ היינו לומר שסמ"ג מפרש דאפי' לא היה שם מקפה כל שירדו גשמים שנראה באומד הדעת שאילו היתה שם מקפה היתה מתקלקלת יכול לצאת וכ"כ הגהת אשר"י בשם א"ז וכ"כ הרמב"ם:

ומ"ש רבינו דאין משמע כן מדלא אמר כדי שתסרח המקפה וכו' לאו דיוקא הוא דהיאך אפשר דלא יהבא מתניתין שיעורא היכא דליכא מקפה הלכך ע"כ לומר דבכדי שתסרח המקפה משערינן לה :

גרסינן בגמרא (שם) אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללת' נשבא זיקא וקא מייתי ציבי אמר להו רב יוסף פני לי מנאי מהכא א"ל אביי והתנן משתסרח המקפה א"ל לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי וכתב בהג"א כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושים ירושלמי עכ"ל:

פסקו הגשמים קודם שגמר סעודתו א"צ לחזור וכן היה ישן וירדו גשמים וכו' שם ת"ר היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמר סעודתו היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין לעלות עד שיעור איבעיא להו עד שיעור או עד שיאור ת"ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר תרתי אלא אימא עד שיעור ויעלה ע"ה ופירש"י איבעיא להו עד שיאור או עד שיעור משנתו. הא אם הקיץ אפי' היה בחצי הלילה יקום משנתו ויעלה וישן בסוכה: ת"ש עד שיאור ויעלה ע"ה. וע"כ עד שיעור הוא דתני בה דאל"כ מאי ויעלה ע"ה: תרתי י בתמיה שני דברים הן אלו סותרים זה את זה שיאור משמע שהאיר לו המזרח ועלה ע"ה משמע קודם לכן אלא ע"כ שיעור קתני וה"ק עד שיעור משיעלה ע"ה לאפוקי אם הקיץ משנתו בלילה דאין מטריחין ואם עלה עמוד השחר ולא ניעור אין מקיצין אותו וכן גורס הרא"ש עד שיעור משיעלה ע"ה אבל הרי"ף גורס עד שיאור משיעלה ע"ה וכך נראה שהיה גורס הרמב"ם שכתב אין מטריחין אותו לעלות לסוכה כל אותו הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה ע"ה וכתב הר"ן וז"ל יש מי שגורס עד שיעור משיעלה ע"ה כלומר דתרתי בעינן שיהא נעור אחר שיעלה ע"ה אבל נעור בתחלה אין מטריחין אותו לעלות וכן נמי אם עלה ע"ה ולא נעור אין מקיצין אותו אבל הגאונים גורסים עד שיאור משיעלה ע"ה כלומר שלא תאמר דעד שיאור היינו כאור היום דליתא אלא משיעלה עמוד השחר וקודם לכן אע"פ שנעור אין מטריחין אותו לעלות ואומרים אף לפי גירסא זו שאם לא נעור אין מטריחין אותו לעלות אף משיעלה ע"ה עד שיגמור שינתו ולא גרע מסעודה דאמרינן בה עד שיגמור סעודתו וחוכך אני בזה לפי גירסא זו דסעודה אין לה זמן ידוע אבל שינה אפשר שכיון שזמנה אינו אלא בלילה כל שעלה ע"ה הוי כגמר לגבי סעודה ומיהו אם תקפתו שינה משמע ודאי דפטור משום מצטער עכ"ל וה"ה כתב שדברי האומרים דאף לפי גירסא זו אם לא נעור אפי' אחר ע"ה אין מעירין אותו הן עיקר ומתוך דברי הר"ן שכתבתי יתבאר לך שזה שכתב רבינו א"צ לחזור עד שיעור משנתו וכן מ"ש או שעלה ע"ה קודם שנעור א"צ לחזור פי' ואין בני ביתו צריכים להקיצו וע"כ צ"ל כן דא"א דאדידיה גופיה קאמר דאין צריך לחזור דכיון דהוא ישן אין בו דעת להצריכו לחזור או שלא להצריכו הלכך ודאי אבני ביתו קאי כדאמרן: כתב הר"ן אמתני' דקתני ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה נ"ל מדנקט כה"ג דוקא כשהתחיל לאכול הוא דאינו מותר לפנות אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא אבל לא התחיל ליכנס בה כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי (שם כז.) משום באקי וסירחא דגרגושתא וברייתא נמי דנקט היה אוכל בסוכה וירדו גשמים לרבותא נקטי' דאע"ג דכבר היה אוכל והתחיל במצוה כיון שירד אין מטריחין אותו לעלות וכ"ש אם התחיל לאכול חוץ לסוכה מחמת הגשמים ופסקו שאין מטריחין אותו עד שיגמור סעודתו זהו דעתי אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין בזה ראיה ברורה עכ"ל :

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.