רש"י/סוכה/כ/ב

רש"י סוכה כ ב

שהן טמאות. אף מדרס דמיוחדות לשכיבה הן ולא לתשמיש אחר:

ועל של טבריא. קשות הן ואין לך אדם שוכב עליהן:

כיון דליכא דיתיב עלייהו. אין רוב בני אדם רגילין לייחדן לכך:

דמקרי ויתיב. ומייחדן לכך:

והתניא. לעיל:

וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו. של ר' יוסי דזו וזו מסככין בה אלמא לאו כלי הוא לקבל טומאה:

גדנפא. כעין שפה סביב גבוה מעט לקבל מה שנותנין בהו ועשויה לתשמיש לתת פירות על גבה:

דלית ביה גדנפא. אפילו כלי לא הויא דלסכך על גבי אהלים עשויה:

שעם. פוויי"ל מין שיפה:

של שק. מנוצה של עזים:

של ספירא. ממה שמסתפר מצואר הסוס ומזנבו:

מטמאין טמא מת. ולא מדרס דכלי הן ולא לישיבה:

בשלמא למאן דאמר. חוצלות היינו מזבלי איכא למימר בכל הני דכי לא עבידן לשכיבה כלי הם לתשמיש אחר:

של שעם ושל גמי. אף על פי שאין נארגים היטב ויש הפרש בין בית ניר לבית ניר:

ראויין הן לכנתא דפירי. פירות גסין שאין יוצאין דרך נקב קטן:

של שק ושל ספירא. שנארגים יפה:

חזו לגולקי וצני. כלים כעין שקין שנותנין בהן קטניות ופירות דקין:

אלא למאן דאמר מחצלות ממש. שהן פשוטין ואין להן בית קיבול:

בשלמא של שק ושל ספירא. לר' דוסא אע"ג דלאו לשכיבה עבידי:

חזו לפרסי ונפוותא. לוילון כנגד הפתח כדמתרגם מסך הפתח (שמות לה) פרסא דתרעא:

נפוותא. לנפות בהן הקמח כמות שהן נותנין עליו קמח וכופלין אותן וקושרין בראש הכפל כעין בויטי"ל שלנו:

למאי חזיין. אליבא דרבי דוסא דאמר לאו לשכיבה עבידן אמאי טמאות שום טומאה:

לנזייתא. לכסות בהן גיגית שעושין בהן שכר:

חנניה. בן אחי רבי יהושע:

כשירדתי לגולה. כשירד לגולה לעבר שנה כדאמרינן בברכות בהרואה (דף סג.):

בודיא. מחצלת:

מסככים. דסתמא לסיכוך ואינה כלי לתשמיש:

קיר. הוא גדנפא:

הדרן עלך סוכה

הישן. לא יצא. דאהל מפסיק בינו לסוכה ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה:

נוהגין היינו כו'. טעמא מפרש בגמרא דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע:

מעשה בטבי עבדו. ועבדים פטורין מן הסוכה דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכל שהאשה חייבת עבד נמי חייב כדאמרי' בחגיגה (דף ד.):

ולפי דרכינו למדנו. כלומר אע"פ שלא אמר לנו לשם לימוד אלא לשיחת חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו לבדיחותא בעלמא למדנו ע"פ דרך בדיחותו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:

גמ' תנן התם. באהלות קא חשיב את המביאין טומאה:

שחררוהו המים. כגון בשפה גבוהה על הנהר והמים חוטטין מתחתיה ונכנסין ועושין נקב ארוך:

או שרצים. כגון חולדות ואישות:

או שאכלתו מלחת. שהארץ מליחה ומתבקעת מאיליה:

וכן מדבך. אבנים גדולות הערוכות זו על זו ופעמים שהאחת סדורה על גבי השנים והתחתונות שוכבות זו אצל זו ומפרידות זו מזו ויש שם אהל טפח:

וכן סואר של קורות. אף הן קורות הערוכות על גבי קרקע זו על גב זו ועומדות לבנין ויש שם הרבה נקבים ביניהם ויש בהן אהל כל אלו אם כזית מת בתוך האהל בראשו אחד וכלים בראשו שני נטמאו באהל המת:

בידי אדם. מתכוין לעשותו אהל:

אינו אהל. לטומאה:

אהל

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף