עונג יום טוב/מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב מט

סימן מט

שאלה בדין ישיבת סוכה בעת ירידת הגשמים:

תשובה בסוכה (דף כ"ח) תנן ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה, משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו, ופרש"י שם כלומר כשירדו גשמים בחג סימן קללה הם. ובשולחן ערוך או"ח (סימן תרלט) ברמ"א שם כתב דכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משום נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיי"ש.

וקשה לי על זה כיון דקיימא לן דעצי סוכה וכל שכן סכך גופא אסור בהנאה כל שבעה כדדריש ר"ע מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לד' בסוכה (דף ט') ואם כן איך מותר לישב בה בשעה שפטור מסוכה, הא איסורא נמי איכא דמתהני מסוכה בעידן דליכא מצוה שפטור מחמת הגשמים.

ואותן שיש להם גגות ומכסין בגג בשעת הגשמים נראה דאין חשש מה דמתהני ממנה דכיון שנפסלה הסוכה משום סוכה שתחת הבית מותר ליהנות ממנה מן התורה ודמי לנפלה הסוכה שכתב בטור (בסימן תרלח) דמותר מן התורה ואסור מדרבנן, ואפשר דבכהאי גוונא שירדו גשמים לא אסרו חכמים לישב בה. אבל האוכל בה אם לא נפסלה רק שירדו גשמים לכאורה יש כאן איסור תורה ועיין בר"ן (פ"ק דסוכה) דאף דליכא איסור הנאה אלא בעצים שהם כדי הכשר סוכה לבד מ"מ כשבנה כל הארבעה דפנות בבת אחת ולא בנה מתחילה שיעור הכשר סוכה לחוד אז כל הסוכה אסורה בהנאה אף שיש בה יותר מהכשר סוכה:

ולשיטת הרי"ף והרמב"ן דמהני תנאי גם בעצי סוכה אפשר לומר דדמי להתנה בפירוש שלא יחול עליה קדושה לאסור בהנאה בעת ירידת גשמים דהא כל אדם מסופק אם ירדו גשמים בחג ודמי לאומר איני בודל ממנה כל בהשמ"ש אבל לשיטת הבעה"מ בביצה (דף ל"ב) והרשב"א בחידושיו שם והרא"ש בתשובה (כלל כ"ד) דבעצי סוכה לא מהני תנאי כלל ובע"כ חל עליה קדושה כשישב בה כמו שבארנו לעיל בתשובה ודאי דאסור לישב בה בעת גשמים דלא הוי מצוה ונהנה בישיבתה ולא תימא דלא אסרה תורה אלא הנאה של כלוי דהיינו שנוטל עצים מהסוכה וסותרה אבל ליהנות ממנה כשהיא בשלימותה שרי כדמשמע ריהטא דלישנא בתוס' שבת (דף כ"ב) ד"ה אבוהון דכולהו דם שהקשו אמאי לא אמר אבוהון דכולהו עצי סוכה דנפקא מקרא דמה חג לה' ותירצו דמעצי סוכה לא הוי ילפינן דשאני סוכה דבמסתפק בהן איכא ביטול מצוה אבל בהרצאת מעות נגד נר חנוכה ובנוי סוכה ליכא ביטול מצוה עכ"ל דז"א דודאי גם התוס' לא כתבו כן לדינא ולא באו רק לתרץ הא דלא קאמר הש"ס אבוהון דכולהו סוכה משום דאיכא למידחי דלא אסרה תורה אלא היכא דאיכא ביטול מצוה אבל קושטא דמילתא אסור כל הנאות אפילו היכא דליכא ביטול מצוה כמו הרצאת מעות נגד נר חנוכה וכמו דאסרינן הנאה מנוי סוכה אע"ג דליכא ביטול מצוה וגבי הדס של מצוה נמי אמרינן בסוכה (דף ל"ז) דאסור להריח בו אף על גב דליכא ביטול מצוה רק הנאה בעלמא ומדאורייתא נראה דאסור כל הנאות כ"ז שהסוכה קיימת כיון דמקשינן לחגיגה וחגיגה אסורה בכל הנאות כדין בהמת קדשים וישיבת בית מיקרי הנאה כמ"ש התוס' בר"ה (דף כ"ח) ד"ה המודר דבסוכה בלאו המצוה איכא נמי הנאת ישיבה עיי"ש וא"כ נראה דאסור לישב בה בעת גשמים דליכא מצוה אז ואל תשיבני מהא דאשה מותרת לישב כדאשכחן בהילני המלכה בפ"ק דסוכה ובשמאי הזקן שפיחת המעזיבה בשביל כלתו שילדה ולא חיישינן למה דמתהנית מסוכה והיא אינה חייבת בסוכה אפילו מדרבנן דז"א דלא מיבעי לר' יוסי דסובר בר"ה (דף ל"ג) דנשים סומכות רשות ולא איכפת לן במה דעבדה עבודה בקדשים משום דכל מידי דהותר גבי איש הותר נמי גבי אשה אלא אפילו למאן דאוסר נשים לסמוך משום דכיון דאינן מצווים במצות סמיכה אית בהו איסור עבודה בקדשים נמי לא קשה מישיבת אשה בסוכה דהתם נמי גבי הילני המלכה לא ישב בה איש המחויב במצות דלא נעשה רק בשבילה וסוכה אינה מתקדשת להאסר בהנאה אלא אם ישב בה בקיום המצוה ואפי' בהזמנה לישב בה לשם מצוה נמי לא מיתסרא בהנאה כמ"ש הרשב"א בחידושיו בביצה וכיון שלא ישב בה איש המחויב בסוכה היא מותרת בהנאה ואף לר"י דסובר בניה גבה הוו יתבי הא קטנים הוו ואינם מחוייבים בסוכה מדאורייתא וכן גבי שמאי הזקן הי' הסוכה רק בשביל בנה הקטן ולא נאסרה בהנאה אם לא ישב בה אחד לשם מצות סוכה וכמ"ש ג"כ הרמ"א (בסימן תרל"ח) ועוד אפשר לאמר כיון דגבי סוכה כתיב תשבו ודרשינן תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו ומה"ט הוי בעינן למיפטר כהנים מסוכה בפ"ק דערכין א"כ מותרת לישב משום בעלה ופנוי' אסורה הלכך לא חיישינן גבי אשה למה דמתהניא מסוכה של מצוה אבל סוכה שישב בה כבר מי שמחויב בסוכה ונתקדשה לשם חג אסור לישב בה בשעה דליכא מצוה:

מיהו לישנא דמתניתין בסוכה (דף כ"ח) דקתני ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה ומדקתני מותר לפנות משמע דאיסורא ליכא ואי בעי אכיל וגומר סעודתו ולא חיישינן למה דנהנה מסוכה של מצוה שלא בעידן קיום מצותו:

ונראה כמו דאמרינן ביומא (דף סט) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן וכן אמרינן בקידושין (דף נד) בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ופרש"י ז"ל שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהיו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין ע"כ הרי דאף דבג"כ יש עליהם קדושת כלי שרת או קדושת דמים כמ"ש התוס' שם בקידושין אפ"ה מותרין אף שלא בשעת עבודה מהאי טעמא דלא ניתנה תורה למה"ש שלא יהיו מלובשים רגע אחר העבודה ה"נ סוכה אף שאסורה בהנאה ולא מהני בה תנאה מ"מ שפיר יכול ליהנות אם ירדו גשמים משום הך סברא דלא נתנה תורה למה"ש שלא ישהה רגע אחת משהתחילו הגשמים לירד:

מיהו זה לא יתכן אלא לשיטת ר"ת ז"ל שהביא הטור בשמו (בסימן תרל"א) דסוכה שאין הגשמים יכולים לירד לתוכה פסולה א"כ כיון שע"כ צריכה להעשות באופן שיכולין הגשמים לירד לתוכה ולא ניתנה תורה למה"ש שלא ישהה רגע א' משירדו הגשמים להכי חזינן דניתנה ליהנות בה אף שלא בעידן קיום המצוה דומיא דבג"כ אבל לפי מה שנחלקו עליו הראשונים ז"ל וסברי דאף אם אין הגשמים יורדים לתוכה כשירה כמ"ש הטור שם א"כ אין ראיה דניתן ליהנות מסוכה שלא בעידן מצותה דהא אפשר באמת שצריך לעשותה באופן שלא ירדו לתוכה גשמים כדי שלא יצטרך ליהנות מישיבתה כשירדו גשמים ועוד דאפי' לדעת ר"ת ז"ל דסוכה שאינה מקבלת גשמים פסולה דמוכח מזה דניתנה תורה רשות ליהנות מסוכת מצוה שלא בשעת קיום המצוה משום דלא ניתנה תורה למה"ש כמו גבי בג"כ מ"מ הא גבי בג"כ גופא כתבו התוס' ביומא שם ד"ה בגדי דאפילו בעזרה אסור ללובשן לכתחילה שלא לצורך עבודה ודווקא לענין ליזהר להסירן מיד אחר העבודה אמרינן לא נתנה תורה למה"ש אבל ללובשן בתחילה שלא לצורך עבודה אסור א"כ בסוכה נמי נהי דאם יושב בסוכה וירדו גשמים א"צ למהר לצאת ממנה דניתנה ליהנות ממנה דלא ניתנה תורה למלה"ש אבל ליכנס בתחילה בשעת גשמים לישב ולאכול בה אסור דקא מתהני מסוכת מצוה שלא בשעת קיום המצוה כמו דאסור ללבוש בג"כ בתחילה שלא בעידן עבודה מיהו מלשון רש"י ז"ל ביומא שם שכתב למדינה אסור שנוהג בהן דרך חול משמע דמדרבנן בעלמא אסור מפני שנוהג דרך חול ולא משום נהנה מהקדושה וכיון דמדרבנן הוא אפשר דלא גזרו בסוכה ודו"ק:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף