שו"ת בית הלוי/ג/נג
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
במסכת סוכה דף ג' (ע"א) מסיק דב"ש וב"ה פליגא בתרתי בסוכה קטנה שאינה מחזקת רק ראשו ורובו ולא שולחנו, וגם פליגא בסוכה גדולה בשולחנו בתוך הבית, ופסקינן שם הלכה דצריכה שתהא מחזקת גם שולחנו. וכתב האלפס בפרק הישן (יג.) דגם בסוכה גדולה הלכה כבית שמאי דלא יצא דחד טעמא לתרוויהו שמא ימשוך אחר שולחנו.
ועיין ברא"ש (פ"א ה"א) שהביא דיש חולקים על זה[1] דהם שני פלוגתות מחולקים, דבקטנה פליגא בשיעור משך סוכה כמה היא מן התורה, ובזה פסקינן כבית שמאי, אבל בגדולה דסבירא להו לבית שמאי דגזרינן שמא ימשוך, בזה לא איפסקא הלכה כוותיהו, וכן הוא דעת המאור וכ"כ התוספות בדף ג' (ע"א ד"ה דאמר):
והנה לדברי האלפס נתבאר דגם בסוכה קטנה שאינה מחזקת גם שולחנו אין הפסול רק מדרבנן ומשום שמא ימשוך, ולהחלוקים הוא פסול מדאורייתא דאין בה השיעור של סוכה[2].
ולכאורה נראה עוד דלהאלפס אם הסוכה קטנה סמוכה לסוכה גדולה רק כותל מפסיק ביניהם ופתח פתוח מזו לזו ויושב בהקטנה שאינה מחזקת רק ראשו ורובו ולא שולחנו והשולחן הוא בגדולה דרך הפתח, דלהאלפס דהשיעור בעצם רק ראשו ורובו לחודא ורק מדרבנן צריך שולחנו מחששה דשמא ימשוך וכיון דגם השולחן עומד בסוכה יצא גם לב"ש, ולהחלוקים דכך הוא השיעור מן התורה גם בכהאי גוונא פסולה[3].
גם עוד נראה לפי מה דקיימא לן דפסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ואם כן גם שהסוכה אינה רק ששה טפחים רק שיש לה פסל היוצא ממנה דלהחולקים כיון דעצם הסוכה פסולה הרי אין לה פסל, אבל להאלפס דמה"ת עצם השיעור הוא רק ששה טפחים מן התורה אם כן הסוכה מצד עצמה כשירה ושוב יש לה פסל וגם הוא כשר על ידה ושוב ליכא חששה דשמא ימשוך דיש לו מקום להשולחן בתוך הפסל וצ"ל כשירה לדידיה.
ובזה יתבארו דברי הרא"ש שחלק על האלפס וכתב דשני טעמים להם ובקטנה הפסול מצד עצמה ולא משום שמא ימשוך וז"ל וכן משמע הלשון דאמרינן צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ומיירי דהוא והשולחן בתוך הסוכה ולא שייך שמא ימשוך כו', ולפום ריהטא לא ידענו שום ביאור לדבריו מה שכתב דבאינה מחזקת שולחנו פסול אף על גב דגם השולחן בתוכה ובאיזו אופן משכחת לה שיהיה השולחן בסוכה והיא עצמה אינה מחזקת להשולחן. ועיין בקרבן נתנאל (אות ז) שנדחק לפרש דכוונתו דהכניס השולחן בדוחק, ומלבד דדחוק לומר כן בכוונתו, עוד זאת דמזה לא קשה כלל להאלפס דודאי דגם האלפס מודה דבכהאי גונא פסול דכל שאינה מחזקת גם השולחן הא פסלי ב"ש אותה לגמרי גם לשינה וישיבה אע"ג דלא שייך בהו שמא ימשוך, וכמו שכתב הרמב"ן במלחמות דכיון דאינה ראויה לאכילה כראוי וכהוגן, גם אם אוכל ופתו בידו אינו יוצא בה כל שאינה ראויה לאכול בה כדרכן. ומאי הקשה הרא"ש ממשמעות לשון הגמרא.
רק כוונת הרא"ש כמש"כ דהא משכחת לה דהסוכה בעצמה אינה מחזקת ומכל מקום שולחנו בסוכה וכמו סוכה קטנה הסמוכה לגדולה או שיש לה פסל היוצא מן הסוכה דלא שייך שמא ימשוך, ומדייק הרא"ש שפיר מלשון הגמרא דאמר צריכה שתהא מחזקת משמע דבלאו הכי פסול בכל גווני וגם באופנים הנ"ל דליכא שמא ימשוך:
ועיין בדף ד' (ע"א) גבי היתה גבוה[ה] מכ' ובנה בה איצטבא על פני דופן האמצעי ובה הכשר סוכה כשירה ומן הצד אם יש ממנה ולכותל פחות מד' אמות כשירה ד' אמות פסולה. וכתב רש"י (ד"ה על) ובה הכשר סוכה, היינו ראשו ורובו ושולחנו כשירה אפילו להלן מן האצטבא דהוא פסל היוצא מן הסוכה, ואם כן כיון דלהלן הוא פסל הרי לא צריך שיהיה האיצטבא רק ראשו ורובו לחוד דהוא שיעורא דאורייתא בעצם. והרי ודאי דזה מוכרח מלשון הגמרא דהא דנקט ובה הכשר סוכה הכוונה ראשו ורובו וגם שולחנו, דהרי מסיים בה ומן הצד אם יש ממנה ולכותל פחות מד' אמות כשרה, והרי שם פסולה חוץ מן האיצטבא כיון דאמרינן בו דופן עקומא ופשיטא דאיירי ביש באיצטבא גם שולחנו, ועכ"פ קשה כשהאיצטבא באמצע תסגי בששה טפחים לדעת רש"י.
אמנם אין זו קושיא דנאמר דהאלפס חולק על רש"י וס"ל באיצטבא בדופן אמצעי אינו כשר חוץ מהאיצטבא וכמבואר ברא"ש דיש חולקים בזה על רש"י, ורק זה נתבאר דרש"י חולק על האלפס וס"ל דשולחנו צריך מן התורה, ואם כן צע"ק דהרמב"ם הא פסק כהאלפס דגם בסוכה גדולה הלכה כבית שמאי ומוכרח דסבירא ליה דחד טעמא להו וגם בקטנה הטעם שמא ימשוך, והרי בפרק ד' הי"ז כתב המגיד משנה דדעת הרמב"ם כרש"י דגם להלן מן האיצטבא כשרה משום פסל. אמנם הא בלאו הכי כתב שם הכסף משנה דהרמב"ם לא סבירא ליה כרש"י בזה, יעו"ש בדבריו:
ולכאורה יש לעיין הא דבדף י"ט (ע"א) אמרינן דאויר בסוכה קטנה פחות מג' מצטרף ואין ישנים תחתיו, דאמאי מצטרף להשלים השיעור כיון דאין ישנים תחתיו והרי אם לא הי' הסוכה מחזקת רק ששה טפחים לחוד היה פסולה ומאי הרויח במה שיש עוד פחות מג' כיון שאין ישנים הא איכא הך חששה גופה שמא ימשוך. ובשלמא להחולקים דבסוכה קטנה אין הטעם שמא ימשוך רק דחסר לו השיעור דאורייתא ושפיר מצטרף האויר להשלים השיעור, ונ"מ דמותר לישן תחת הסכך וכדומה היכא דלא שייך חששה דשמא ימשוך[4], אבל להאלפס דעיקר הפסול פחות מז' הוא רק שמא ימשוך אם כן מאי מרויח במה שיש בו עוד אויר כיון דאסור לאכול תחת האויר, וצ"ע.
והנראה לומר דגם האלפס ס"ל דיש שיעור לסוכה מן התורה והוא ששה טפחים כדי ראשו ורובו, ומדרבנן השיעור ז' טפחים, ופחות מששה טפחים פסול מה"ת גם באופן דליכא חששא דשמא ימשוך ועל זה הוא דאמר דאויר מצטרף להשלים השיעור ואין ישנים תחתיו, והא דמצטרף להשלים השיעור היינו באופן דליכא חששא דימשוך וכמו שכתבנו כגון בסוכה קטנה הסמוכה לסוכה גדולה ופתח ביניהם דאי לאו צירוף של האויר היה הסוכה פסולה משום דאין בה השיעור.
אמנם זה צ"ע דאם כן הא דאויר מצטרף בסוכה קטנה ואין ישנים תחתיו בע"כ לא איירי רק בזה האופן שהיא סמוכה לסוכה אחרת או כגון שיש לה פסל המוצא מן הסוכה אבל בלאו הכי פסולה היא להאלפס, וכל זה היה צריך לפרש בשולחן ערוך והדברים באים בסימן תרל"ב סתומים, וצע"ק:
והנה יעויין בדף (ו') [ז.] גבי סוכה העשויה כמבוי דקאמר רבי יהושע בן לוי עושה פס ארבעה ומשהו ומעמידו פחות מג' סמוך לדופן. והטעם כתב שם רש"י (ד"ה ומעמידו) כדי שיהיה בדופן שיעור משך סוכה. והרי שם הסוכה בעצמה גדולה היא דיש לה שני דפנות ארוכות וגם רחבה הרבה ועל ידי זה הפס נכשרת כל הסוכה ואם כן למה מצריך שיהיה בפס משהו יותר מד' טפחים והלא בפס ארבעה טפחים מצומצם כל שמעמידו בפחות מג' סגי.
דבשלמא הא לא קשה לי דלהוי' סגי בפס ג' ומשהו וכשיעמידו בפחות מג' יהיה משך סוכה שלש ששה טפחים דהיא השיעור דאורייתא להאלפס וממילא נכשרה כל הסוכה שרחבה וארוכה הרבה וליכא חששה דימשוך ומוכרח ע"כ דשיעורה בעצם מן התורה הוא דווקא ז' טפחים. זה לא קשה כלל דעיין בדף ט"ז דאמר פס ד' ומשהו מכשיר בסוכה משום דופן ומוקים לה בפחות מג' סמוך לדופן. וכתב שם הר"ן דבעינן דוקא שיהיה הפס ד' דיהיה בהעומד שיעור הראוי אבל בטפח ומשהו לא סגי שיעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ואפילו שהדופן השני יהיה גם כן בפחות מג' לא מהני כיון דליכא בעומד שיעור הראוי בכל מקום שהוא ארבעה ועיין במג"א סימן תר"ל. רק הא קשה דלמה צריך המשהו היותר מארבעה טפחים והרי בארבעה טפחים מצומצם סגי דכבר יש בו שיעור המשך דאורייתא דהרי יש בעומד שיעור הראוי ועל ידי לבוד יהיה משך הדופן ז' טפחים פחות משהו.
ולכאורה ההכרח לומר להאלפס דס"ל דחכמים תקנו משום חשש דימשוך וע"כ תיקנו שיהיה משך סוכה דווקא ז' טפחים וכל שאינה ז"ט פסולה מדרבנן ואפילו באופן דליכא בה חששה דימשוך גם כן פסולה, ומש"ה צריך שיהיה בפס ד' ומשהו כדי שיהיה ז' טפחים דוקא עם הלבוד כדי שיהיה בו שיעור משך סוכה גם מדרבנן[5].
אמנם הרא"ש בודאי לא הבין כן בכוונת האלפס, מדהקשה עליו מהא דאמר צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו דמשמע דבלאו הכי פסולה אפילו אם הוא ושולחנו בתוך הסוכה, ואם נאמר כן הא גם האלפס מודה בזה, וצ"ע:
- ↑ רי"ץ גיאות, ר"ז הלוי ובעל העיטור.
- ↑ וכ"כ הביאור הלכה (סימן תרלד ד"ה פסולה).
- ↑ וכ"כ רבי עקיבא איגר (תוס' רע"א על המשניות פ"ב אות יד).
- ↑ לכאורה הוסיף זה לדעת בית שמאי, שהרי לדידן פסקינן כב"ש רק גבי סוכה קטנה ואם כן לא פסקינן כלל חששא דשמא ימשוך.
- ↑ וכ"כ באבי עזרי (סוכה פ"ו ה"ח): ואפילו להרי"ף והרמב"ם משום הגזירה פסלוהו להסוכה ולא רק שאסור לאכול משום הגזירה, אלא שפסלוהו ואינו יוצא בה, ומשום הגזירה נתנו רבנן שיעור להסוכה שתחזיק גם כדי שולחנו כו'.