מנחת חינוך/שכה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png שכה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שנצטוינו כו'. משארז"ל סוכה גבוה למעלה מכ' אמה פסולה וכן למטה מי' טפחים וברחבה כו' הנה מצוה זו מבוארת ואין להאריך בה רק אעורר קצת בעזהש"י מה שלא ראיתי שיתעוררו בזה והוא נ"מ לדינא. הנה מבואר בעירובין דף ג' ע"ב אמר אביי משמי' דרב נחמן אמות סוכה ואמות מבוי באמת חמשה כו' דהיינו לחומרא ומקשה הש"ס הא איכא סוכה שאין בה ד' כו' וזה הוא לקולא דאם יש בה ארבעה בת חמשה טפחים כשרה ומתרץ כמ"ד בארבעה טפחים או רוב אמות קאמר כו' רבא משמי' דר"נ אמר כל אמה באמה בת ששה אלא הללו שוחקות והללו עוצבות דהיינו אמות סוכה מודדין עוצבות היינו מצומצמות וגם אמות מבוי וזה ג"כ דוקא לחומרא דגבוה כ' אמות מצומצמות פסולה וכן במבוי ואם הוא לקולא צריך שיהי' שוחקת מרווחת ע"ש ודין זה מבואר בר"מ פי"ז מה' שבת הל"ו ז"ל כל אמה האמורה בכ"מ בין בשבת בין בסוכה וכלאים הוא אמה בת ו' טפחים ופעמים משערין באמה בת ו' טפחים דחוקות זל"ז ופעמים משערין באמה בת ו' שוחקת ורווחת וזה וזה להחמיר כיצד כו' ופסק כרבא לגבי אביי דהלכתא כוותיה בכ"מ וע"ש במ"מ שהביא ג"כ בשם הרז"ה דאיזה שיש חומרא משערינן פעם בעוצבות פעם בשוחקות שלא כוונו אלא להחמיר עכ"ל וע"ש שמביא גם כן בשם רשב"א דשוחקת עודף על עוצבת חצי אצבע לאמה ע"ש ובגמרא שם. והנה הטעם בזה דחז"ל מספקא להו שיעור אמה שנתנה תורה אי עוצבת או שוחקת ע"כ אזלינן לחומרא הכא והכא ועפמ"ג או"ח סי' שס"ג לענין עוד ספק א'. והנה לשון הגמרא אמה שאמרו כו' ואינו מבואר היכי דאמרו בלשון טפחים מהו הדין אם שוחקות או עוצבות ועבס"י שס"ג בטור ובמחבר סעיף כ"ו הא דמבוי ניתר בלחי וקורה דווקא שאינו נמוך מי' טפחים מרווחות ולא יהי' רחבו יותר מי' אמות מצומצמות והטעם דתרווייהו לחומרא ע"ש בטור וב"י אם כן מבואר הגם דבגובה שנינו ושאינה גבוה עשרה טפחים ולא בלשון אמות מכל מקום בעינן שוחקת לחומרא אם כן לפ"ז כל האמות והטפחים האמורים בש"ס אזלינן לחומרא אם עוצבת היא חומרא מודדין עוצבת ואם שוחקת היא חומרא מודדין שוחקת. אם כן כאן הדינים כ"ה סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה מצומצמות אף דהם תוך עשרים אמה שוחקות פסולה כמבואר בעירובין שם וכן אם הסוכה נמוכה מי' טפחים מרווחים אף דגבוה י' טפחים מצומצמים פסולה דכאן הוא לחומרא דבעינן שוחקת וכן שיעור סוכה שהיא ז' טפחים על ז"ט צריכים שיהיו מרווחים ולענין לבוד לא אמרינן לבוד רק בפחות מג' טפחים מצומצמים. אבל אם יש ג' טפחים מצומצם אף דשוחקות הוי פחות מכל מקום לחומרא מודדין מצומצמים ואם כי דינים אלו אינם מבוארים בר"מ ובטוש"ע מסתמא סמכו אמ"ש כלל זה בה' סוכה ועיין מגן אברהם סתרל"ג רמז לזה ועפמ"ג. והנה אעורר קצת מה שצל"ע בדברים אלו וידעתי כי יש לפלפל בזה הרבה בה' שבת אך אני לא באתי רק לעורר ולמזכרת לי. הנה לפ"ז בעינן דפנות הסוכה שיהיו גבוהים י' טפחים שוחקות והוא יותר מג' רביעי אצבע על מצומצמות כי על אמה שהיא ששה טפחים הוא חצי אצבע אם כן לי' טפחים יהי' יותר ג"ר אצבע וא' מי"ב לאצבע ואם תהי' הסוכה פחותה מזה פסולה אם כן איך אמרינן בסוכה דט"ז ע"ב מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בדופן היכי עביד תלי לה באמצע פחות משלשה למטה ופחות מג' למעלה וכל פחות מג' כלבוד דמיא כו' נהי דהד' טפחים של המחצלות בעינן שוחקות והם שוחקות ככל הטפחים האמורים בש"ס מכל מקום המשהו העודף הוא כ"ש והעודף צריך כדי שיהא תוך ג' לסכך ותוך ג' לארץ כדי שנאמר לבוד והנה לענין לבוד בוודאי צ"ל בתוך ג' עוצבות ובלאו הכי ל"א לבוד כי הוא קולא ע"כ בעינן פחות מג' עוצבות הן למעלה סמוך לסכך והן למטה סמוך לארץ ועם המשהו הוי ג' טפחים והם עוצבות כי המשהו דהוא כ"ש והפחות מג' ג"כ כ"ש משלים לג' טפחים וא"כ הג' טפחים דלמעלה הם עוצבות והג' טפחים דלמטה הם ג"כ עוצבות ורק המחצלת יכול להיות שהם שוחקות אם כן בין הכל ליכא דופן של י' טפחים שוחקות כי הששה הם עוצבות. ולומר דהמחצלת צריך שיהיה יתירה חוץ המשהו והשוחקות שלה עוד עודף להשלים העוצבות שלמעלה ולמטה כל כהאי ה"ל לפרושי בדאורייתא ומבואר סתמא בש"ס ור"מ וא"כ היאך מתכשר סוכה כזו דליכא י' טפחים שוחקות וגם בדין השני דמחצלת שבעה ומשהו דאמרינן חד לבוד הא הטפחים של לבוד הם עוצבות וא"כ ליכא י' טפחים וכן בדין שאח"ז שגם בש"ס במשנה ג"כ ע"י לבוד ליכא ז' טפחים שוחקות ע"ש. וגם בסוכה דף ז' מבואר דמחיצין הל"מ וצריך גבי סוכה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כי כך הל"מ ואמרינן שם אותו טפח היכן מעמידו אר"ס אריב"ל עושה לו טפח ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן כו'. והנה לדעת הטור ומחבר ל"ל לתנא לומר עושה טפח שוחק הא טפח סתמא ה"ל טפח שוחק אך זה אפשר לתרץ בנקל דריב"ל אשמועינן דכאן הל"מ ברור דבעי טפח שוחק ופסולה בוודאי הסוכה שהדופן שלישי אינו טפח שוחק אך הא קשיא דכאן לא נזכר דעושה טפח שוחק ומשהו ומעמידו פחות מג' כו' כמו שמבואר אח"ז גבי פס ד' ומשהו כדי שהמשהו ישלים לג' טפחים ועוד טפח שוחק נראה מבואר דהטפח כיון שהוא שוחק והוא משהו יותר מטפח דחוק העודף הזה הוא משלים לג"ט מחמת לבוד ונשאר טפח דחוק ס"ה ארבעה טפחים דחוקים כי לענין לבוד הוי דחוקים כנ"ל וכפירש"י בהדיא ד"ה טפח שוחק דמודדין בריוח והוי טפח ומשהו ומעמידו פחות מג' כו' דהו"ל דופן של ד' טפחים ורוב דופן עשוי כו' ע"ש מבואר להדיא בדבריו דהטפח שוחק הוי כדי להיות המשהו עודף משוחק ועצב משלים לג' טפחים של לבוד וא"כ היאך הוי מחיצה של ד' טפחים דוודאי הד' טפחים שוחקות בעינן והו"ל לריב"ל לומר עושה טפח שוחק ומשהו כדי שהמשהו ישלים לשיעור הג' טפחים וגם טפח שוחק ועוד להשלים הג' טפחים לשוחקות כי הם עוצבות ע"י לבוד כמ"ש. ולכאורה יש ליישב זה ג"כ דכאן הפחות מג' גם הם שוחקות אף על פי שיש ג' טפחים עוצבות מכל מקום כיון דלא הוי ג' טפחים שוחקות אמרינן לבוד דהטעם דל"א לבוד דלחומרא בעינן מטעם ספק ובאמת התוס' שם דף ז' ע"ב ד"ה סיכך כתבו דשלישית אפילו טפח הוי מדאורייתא וצריך טפח אבל להעמיד בפחות מג' טפחים סמוך לדופן זה אינו אלא מדרבנן ומה"ת בטפח סמוך לדופן וא"כ כיון דהוי דרבנן הו"ל ספק דרבנן ולקולא ואמרינן לבוד אף בשוחקות וא"כ מיירי דמעמידו בפחות מג' שוחקות והו"ל ד' טפחים שוחקות. אך באמת ז"א עיין בסי' שס"ג דשם מיירי לענין מבוי דהוי הכל דרבנן ומכל מקום אמרינן להחמיר דפעם בעי עוצבות ופעם שוחקות הכל להחמיר ע"ש. ועוד דאכתי לא הוי הד' טפחים שוחקות דהעודף של הטפח הד' הוא משלים להג' טפחים ונשאר הטפח הד' טפח דחוק. אך באמת זה ל"ק דהר"ן מקשה כאן ל"ל טפח שוחק הא בטפח קטן סגי דאכתי הוי רוב דופן דביותר מג' טפחים ומחצה הוי רוב דופן וכתב אפ"ה בציר מד' טפחים לא הוי חשוב בכל דוכתי ואם יהי' טפח קטן ויעמידו פחות מג' לא יהיה ד' טפחים בשלימות כי משהו מצטרף להשלשה ובעינן מקום חשוב ע"ש. אם כן ניחא מאוד מה שהקשינו הא ד' טפחים לא הוי רוב דופן דהא הד"ט הללו הם מצומצמות והז' טפחים צ"ל מרווחים ז"א דהא מכל מקום הוי רוב דופן דהנה ז' טפחים שוחקות הם כ"ח גודלים ד' לטפח כידוע ועוד על ששה טפחים שהם אמה חצי אצבע כמבואר ברשב"א דאמה שוחק עודף על עצב חצי אצבע ולטפח א' מי"ב לאצבע לפי חשבון הזה ס"ה ז' טפחים הם ק"ח אצבעות וחצי וא' מי"ב לאצבע אם כן ט"ו אצבעות הם יותר מרוב אם כן כאן כיון דהוי ד' טפחים אפילו דחוקות היינו ט"ז אצבעות אם כן הוי רוב דופן מז' שוחקות כי ז' שוחקות לא הוי רק כ"ח אצבעות וחצי אצבע וחלק י"ב אם כן הד' טפחים הללו הוי רוב דופן ומקום חשוב נמי הוי כיון דאיכא מקום ד' טפחים הוי בכ"מ מקום חשוב אפילו טפחים דחוקים לענין דופן עקומה ולענין שאר דברים ע"כ סגי כאן טפחים דחוקות אך על כל פנים קושית הר"נ לא קשה דל"ל טפח שוחק בטפח כ"ד סגי דמ"מ הוי רוב דופן דבאמת כיון דטפח הזה בעינן מן התורה ושלישית אפילו טפח. אם כן ממילא כ"ה דמבואר טפחים צ"ל טפח שוחק כמבואר לעיל ע"כ מוכח מדברי הר"ן הללו דבכ"מ שנזכר טפח הוי טפח כ"ד וכאן בעינן השוחק להצטרף שיהי' ארבע טפחים כ"ד. אך על כל פנים על שיטת הטור לא קשה דבעינן כאן טפח שוחק דטפח בכ"מ בעינן טפח שוחק ומכל מקום סגי הג' טפחים ע"י לבוד בטפח כ"ד דמ"מ הוי רוב דופן של שוחק כמ"ש. אך קשה דבסמוך מבואר גבי סוכה העשויה כמבוי דעושה פס ד' ומשהו ומוקי לה בפחות מג' לדופן ומ"ש התם דבעי טפח שוחק וכאן בעי פס ד' ומתרץ התם איכא שני דפנות כהלכתן כו' ע' בר"ן ובראשונים נראה דכאן הוי הל"מ כך דבעי דופן כולו ופס ד' כיון דליכא שני דפנות דעריבן וא"כ דעכצ"ל לדעת הטור דהפס צ"ל ד"ט שוחקות וסתם ד"ט היינו שוחקות מכל מקום כיון דלא מתכשרי אלא ע"י לבוד והג' טפחים הם עוצבות לחומרא וא"כ בין הכל ליכא ז' טפחים שוחקות רק ד' שוחקות וג' עוצבות דהויין הג' ע"י לבוד וליכא שיעור הכשר סוכה אם כן דעת הטור צ"ע וגם גבי טפח מבואר טפח שוחק וכאן מבואר ד' טפחים ומשהו ולא נזכר שוחקות נראה מבואר דכאן לא בעינן כולם שוחקות ע"כ אמר ומשהו דהיינו חד משהו ולומר כפי מ"ש דאשמעינן גבי טפח שוחק דזה ודאי ההלכה כך צ"ע ואינו במשמע:

והנה בר"ה דף כ"ז ע"ב מבואר כמה שיעור שופר פי' רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן וכ' שם הר"נ דהיינו טפח כדגרסינן בנדה דף כ"ז חמשה שיעורן טפח וכ"ת לימא טפח בהדי' י"ל דטעמא אתי לאשמועינן דמש"ה הוי שיעורו טפח כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן דשיעור טפח הוי ד' בגודל ושית בקטנות וכשהוא אוחז אותו בד' אצבעות בינונית מה שנראה לכאן ולכאן משלים את השיעור עכ"ל וכ"כ הרא"ש. והטור סי' תקפ"ו כ' ג"כ וז"ל דהאי שיעור הוי טפח אך בטפח הוי שית בקטנות כלשון הר"ן. וכתב דהרי"ץ גיאות כ' שצריך טפח שוחק כדי שיראה לכאן ולכאן ולמאי דפרישית א"צ עכ"ל וקשה מאוד לפי שיטת הטור דסתם טפחים ג"כ שוחקות לחומרא אם כן הטפח ששנינו בנדה פ' המפלת הוי טפח שוחק לחומרא אם כן שפיר קאמר מהרי"ץ גיאות כיון דטפח שוחק בעי ע"כ השיעור הזה כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן מאי השיג עליו הטור ועבב"י שם שכ' דדעת מהרי"ץ גיאות דסתם טפח האמור בש"ס הוא מצומצם ע"כ פי' רשב"ג דהוי טפח שוחק כדי שיראה כו' ורבינו כ' דשיעור זה כדי שיאחזנו היינו ממש השיעור דטפח מצומצם ומכל מקום נראה לכאן ולכאן ע"ש. ובאמת זה תמוה למה השיג הטור כיון דהוא דאורייתא ואף בדרבנן סתם טפח הוא שוחק אם כן נכונים דברי הרי"ץ גיאות וגם דברי הרי"ץ גיאות שכתב דסתם טפח משמע מצומצם סותרים דעת הטור דסתם טפח הוא מרווח ודעת הטור והר"ן שמבואר בדבריהם דטפח של שופר סגי בטפח מצומצם צ"ע לפ"ז מאוד דהא דעת הטור עצמו דטפחים היינו שוחקים לחומרא ולומר דהטור ס"ל דוקא היכי דאמרו טפחים הרבה כגון ושאינה גבוה עשרה טפחים זה צ"ל מרווחים אבל טפח א' סגי במצומצם זה אין לו טעם כלל ע"כ מהנראה מהפוסקי' הללו שהבאתי דטפחים בכ"מ היינו דחוקות ולא שוחקות ע"כ מבואר מהגמרות והפוסקים שהבאתי דלית להו האי כלל ואדרבא ס"ל דסתם טפחים היינו דחוקות בין לקולא ובין לחומרא. והא דמבואר בעירובין דזה וזה לחומרא היינו כ"מ שהזכירו חכמינו זכרונם לברכה אמות מספ"ל אי אמה שוחק או עצב כמבואר להדיא אמות שבת או כלאים ולא הזכירו ג"כ אמות וטפחים לענין שבת וסוכה וכלאים נראה דדין זה אינו אלא באמות דחזינן דהוא פלוגתא דיש סוברים דהיינו ר"י דאמה של כלים בת ה' טפחים וגם במזבח הי' אמה יסוד בת ה' טפחים כמבואר שם וער"מ ה' בית הבחירה וגם מצינו דשתי אמות שהיו יתירים על של משה חצי אצבע כמבואר פי"ז דכלים ע"כ מספקא להו באמות אבל שיעור טפח שנתנה התורה בכ"מ דמבואר במנחות פ' התכלת טפח דאורייתא ד' בגודל כו' וע"ש בזבחים ולא נזכר בשום מקום בודאי הוא טפח מצומצם ועיין במנחות דצ"ח ומכל מקום צ"ע וידעתי שיש לפלפל הרבה בעניני שבת וסוכה וכלאים וטומאה אך ד"ז צריך קונטרס מיוחד ואין כאן מקומו בח"ז. על כל פנים לדעת הטור דהכל לחומרא פעמים עוצבות ופעמים שוחקות והוא מטעם ספק וכמ"ש אם כן בכל הדינים בסוכה כגון אם היא גבוה למעלה מך' אמה עוצבות ובתוך כ' שוחקות אותה סוכה פסולה מספק ואם אין לו סוכה אחרת צריך לישב בה מספק וכן אם היא נמוכה מי"ט שוחקות וגבוה מי"ט עוצבות הוי ספק וכן ד' אמות לענין דופן עקומה אם הם עוצבות פסולה מספק וכן ד' טפחים סכך פסול בסוכה גדולה או ג' בסוכה קטנה או אויר ג"ט בין בסוכה גדולה ובין בקטנה הכל פסולה מספק אם הם עוצבות או אם העמיד הטפח שוחק או הפס ד' בתוך ג' שוחקות ועוצבות ג' מכל מקום אין פסולה רק מספק דלמא משערינן רק בשוחקות וא"כ כשרה הסוכה וכדומה עוד ענינים בסוכה התלוים באמות וטפחים. עש"ס ור"מ וש"ע. ולדעת הפוסקים כמו שנראה מדבריהם דוקא היכי דמוזכר אמות הוי ספק אבל כ"ה דמוזכר טפחים ודאי הם דחוקות אם כן כל אותם הסוכות פסולים בודאי וצ"ע. והנה בסוכה שתחת סוכה דפסקינן דאם גבוה העליונה עשרה טפחים שיעור הכשר סוכה התחתונה פסולה משום סוכה שתחת סוכה ואם אין העליונה גבוה יו"ד כשרה התחתונה כמבואר בסוכה ובר"מ פ"ה מה' סוכה ובש"ע אם כן לדעת הטור אם העליונה גבוה יו"ד עוצבות ואינה גבוה י' שוחקות דהסוכה עליונה פסולה דלחומרא בעינן מרווחות מספק מכל מקום גם התחתונה פסולה דלמא סגי במצומצמות וא"כ העליונה כשרה והתחתונה פסולה והעליונה ג"כ פסולה מספק אך אם בלילה הראשונה של סוכות אכל כזית בתחתונה וגם אכל כזית בעליונה יצא י"ח ממ"נ אם מרווחות בעינן אם כן העליונה פסולה יצא י"ח בתחתונה ואם סגי במצומצמות והתחתונה פסולה אם כן העליונה כשרה ויי"ח בעליונה וק"ל אך לדעת הפוסקים שהבאתי אם כן העליונה כשרה והתחתונה פסולה בודאי וק"ל. ועתה נבא להגיה קצת בדברי הרהמ"ח:

ב[עריכה]

וברחבה ז"ט כו'. עט"ז ומג"א סי' תרל"ד דדוקא ז' על ז' בעינן אבל אם הוא ארוך יותר ואין ברחבה זיי"ן אף על פי שיש בתשבורת זע"ז פסולה ע"ש:

ג[עריכה]

וצריכה ג' דפנות וצה"פ. דבר זה צ"ע אם יש ג' דפנות בודאי א"צ צה"פ רק בטפח שוחק או בפס ד' לשיטת קצת ראשונים אבל בג' דפנות גמורים א"צ עוד צה"פ כמבואר בראשונים ובש"ע סי' תר"ל סע"ג:

ד[עריכה]

וצלתה מרובה מחמתה כשרה ואם לאו פסולה. ואם הצל והחמה שוים יש שיטות דעת הר"מ ורש"י דאם למעלה שוים פסולה דאם הם שוים למעלה חמתה מרובה למטה ואם הם שוים למטה כשרה דודאי למעלה צלתה מרובה ולר"ת יש שיטה אחרת ודעת בהע"ט ע' בראשונים והובאו שיטות אלו בטור סי' תרל"א ודין העושה סוכתו בין האילנות ובראש הספינה והעגלה הכל מבואר בש"ס ור"מ וש"ע ודין הסכך שיהי' מדבר שא"מ טומאה ותלוש וגדולו מן הארץ ואם חסר מג' תנאים אלו ה"ל סכך פסול:

ה[עריכה]

ודין סכך פסול באמצע או מן הצד. היינו בסוכה גדולה פוסל באמצע סכך פסול בד' טפחים ומן הצד בד' אמות דפחות מזה אמרי' דופן עקומה ובסוכה קטנה בין מן הצד בין באמצע פוסל בג' טפחים עש"ס וראשונים. ומ"ש הרהמ"ח ודין אויר שפוסל בג' טפחים בין באמצע בין מן הצד בסוכה קטנה בודאי ט"ס יש כאן וצ"ל אף בסוכה כמבואר בש"ס וראשונים ואחרונים דאויר פוסל בג' בין בסוכה קטנה או גדולה והוא ט"ס בדברי הרהמ"ח:

ו[עריכה]

ודין ישן בכילה כו'. היינו דוקא בגבוה י'. ופחות מיו"ד מותר אפילו אם יש לה גג כמבואר בגמ' ובר"מ ובש"ע ואם אין לה גג אפילו בגבוה עשרה כשר:

ז[עריכה]

והישן תחת המטה כו' אע"ג דבקנופת כו'. זה דעת רה"פ אבל דעת הר"מ פ"ה מה' סוכה דגם בקנופת בעינן גבוה יו"ד ובמ"מ תמה שם ע"ז ע"ש ובלחם משנה מה שתרצו ועב"י וש"ע סי' תרכ"ז:

ח[עריכה]

הואיל ולגבה עשוייה צ"ל. ולגבוה ט"ס הוא ומ"ש והפורס סדין ע"ג נקליטין מותר לישב תחתיו מפני שאין לה גג נראה אפילו גבוה עשרה כדעת הרי"ף והר"מ ע"ש ובש"ע סי' תרכ"ז:

ט[עריכה]

ודין סוכה גזולה כו' מתקחז"ל כו'. היינו מעיקר הדין סוכה גזולה פסולה מן התורה עי' סוכה ט' ודכ"ז ודל"א דחכמים סוברים לך למעוטי גזולה אך שאולה מכשירין מחמת דכל האזרח כו' אבל גזולה פוסלים אך אם גזל קרקע ממילא אין קרקע נגזלת ע"כ לא הוי גזולה ואם גזל עצים וסיכך בהם מן התורה פסול אך לאחר תקחז"ל דתקנו תקנת מריש לא הוי גזולה דאין לו אלא דמי עצים אבל מן התורה היא פסולה ובאחרונים האריכו בזה היאך ע"י תקנת חכמינו זכרונם לברכה נעשה שלו לצאת י"ח מה"ת. ועיין בשער המלך ה' לולב כתב ע"ד הטור סי' תרל"ז דאם אינו רוצה ליתן לו דמי עצים א"י י"ח ועי' ב"י הטעם. וכתב הוא דאף למ"ד דקנין דרבנן אינו נעשה קנין דאורייתא מכל מקום אם נתרצה למכור בודאי יוצא דהוי דידי'. וא"כ כיון דתקנו חכמינו זכרונם לברכה דנותן לו דמי עצים והנגזל ע"כ צריך ליקח מחמת תקחז"ל ולא גרע מתלוהו וזבין מכ"ש דהוא אנוס בתקחז"ל בודאי הוי זביני' זבינא וא"כ ה"ל מכירה גמורה וזה דוקא ביהיב דמי אבל אם אינו רוצה ליתן דמים אף שהוא קנה והדמים עליו חוב מכל מקום ע"י קנין דרבנן אינו נעשה קנין דאוריי'. ותלוהו וזבין כו' אינו אלא ביהיב דמי ע"ש בשער המלך ואין כאן מקומו להאריך בד'. ומכל מקום גם לדידן משכחת לה דא"י בסוכה גזולה אם גזל סוכה העשויה בראש הספינה ובראש העגלה דהוי הסוכה מטולטלת אסורה מטעם גזולה כמבואר ברש"י ותוס' שם. ועי' בטוש"ע סי' תרל"ז ובט"ז ומג"א ואין להאריך במה שמבואר בראשונים ואחרונים. ודע דאף דכמה עניני פסולות שמבואר בסוכה הוי דוקא בסכך וא"צ להאריך מכל מקום כאן בגזול אף דפנות גזולות פסולה. ואף הקרקע שהסוכה עומד עלי' אם היא גזולה אף דהוי סוכה שלו מכל מקום פסולה כמבואר להדיא שם בסוכה המסכך בר"ה כו' דלר"א פסולה מחמת גזולה ושאולה ולרבנן כשרה דאין קרקע נגזלת אבל אי שייך גזול אף דהמקום שעמד הסוכה אינו שלו א"י דהמסכך בר"ה משמע אף בדפנות וסכך שלו מכל מקום אינו יוצא ע"ש וכ"ה בהדיא בקונטרס כפ"ת ובפרי מגדים דפסול בסוכה הוא אף בדפנות מן התורה אך מתקחז"ל תקנת מריש או בסוכה המטולטלת אף דופן או הקרקע פסולה אף האידנא ועיין בטוש"ע שם. ובפרי מגדים כתב דאם יש פחות מד"א לדופן סכך גזול דבכ"מ אמרינן דופן עקומה בסכך פסול אך כאן תלוי לקצת שיטות הראשונים שדופן עקומה היינו דרואין אנו שהדופן נעקם ובא לכאן תחת הסכך כשר כאן אבל להשיטות הסוברים דרואין אנו הסכך כאילו הוא דופן וכ"ה שיטת רש"י ער"נ בסוכה דהביא שיטות אלו ובב"י סי' תרל"ב אם כן לדעה זו הסכך עצמו נעשה דופן אם כן פסול כאן דדופן גזול ג"כ פסול ודבריו נכונים. ולשיטה זו שרואין הסכך כאילו הוא דופן הסכימו הרבה ראשונים אם כן כאן פסול ועט"ז שם וזה נכון. ואם כי אין דרכי בח"ז להאריך בקושיות ופירוקים מה שאינו נוגע לדינא מכל מקום לא אמנע לתרץ קושיית התוס' שהיא לע"ד סברא נכונה במה שהקשו בדף ט' למה לי קרא בסוכה דלך למעוטי גזולה הא ה"ל מהב"ע וליכא למעוטי שאול דהא שאול כשר וגזולה בלאו הכי פסולה ע"ש. ונ"ל דהנה שני מינים יש במצות עשה א' שהוא חיוב אקרקפתא דכל איש מישראל כמו תפילין ואתרוג ואכילת מצה ומצוה כזו אם מקיים אותה עושה רצון הבורא ית' ויתעלה כי כן צוה לו המלך ב"ה ואם מבטל המצוה ואינו מניח תפילין או שלא נטל לולב ביטל המצוה ועשה נגד רצונו ית' וענוש יענש. ויש מצות שאין חיוב לעשותם כגון ציצית דהתורה לא חייבה אותו ללבוש בגד של ד' כנפות ואם רוצה הולך בלא בגד של ד' כנפות ואינו נגד רצון הבורא ב"ה. אך אם מביא עצמו לידי חיוב שבכיון לובש ד' כנפות לקיים מצות ציצית זה דרך הטוב וישר הכלל אם מקיים מצוה זו עושה רצון הבורא ב"ה אבל אם אינו מקיים מצוה אינו עובר על רצונו רק דאינו מקיים המצוה.

וכן מצוה זו דהיינו סוכה יש בה שני חלקי המצוה דהיינו בליל א' של סוכות מ"ע לאכול כזית בסוכה ומחויב לחזור אחר סוכה ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל כי הוא מחויב לאכול כמו מצה ותפילין ואם לא קיים המ"ע בלילה ראשונה עשה נגד רצונו ית"ש. ובשאר הלילות וימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ואין שוב חיוב עליו כמו ציצית אך אם אוכל מ"ע לאכול בסוכה ומקיים רצונו ב"ה אבל אם אינו אוכל אין חיוב וגם בשני מצות הללו הוא בציור ג"כ שמבטל המצוה ועושה נגד רצונו כמו שאינו מניח תפילין כגון אם לובש בגד של ד' כנפות ואינו מטיל ציצית אז עובר על המצוה וכן אם אוכל אכילת קבע חוץ לסוכה עובר על המצוה. הכלל דאם עושה המצוה מקיים בכ"ע המצוה ועושה רצונו ב"ה ויש שאינו מקיים המצוה ועובר על רצונו כגון בלובש בגד של ד"כ או אוכל קבע חוץ לסוכה ויש שאינו מקיים המצוה וגם א"ע כגון באינו לובש הבגד ואינו אוכל כלל וז"פ[1].

והנה נראה הא דמהב"ע א"י הטעם דהקב"ה אינו רוצה בכך ולא לרצון לפניו דסניגור יעשה קטיגור ער"נ פ' לולב הגזול ואני ה' שונא גזל בעולה. והנה משום זה שייך שפיר לומר דלא יצא ידי המצוה כי זה אינו רצון הבורא ית' וא"כ לא קיים המצוה וזה שייך שפיר במצוה החיובית כיון דלא יצא י"ח המצוה ממילא לא עשה המצוה וביטל המצוה כי זב"ז תליא כמ"ש. אבל במצות שאינם חיובית כגון ציצית וסוכה בשאר ימי החג אם הם באים בעבירה אמת דלא קיים רצון הבורא ב"ה כי אין זה רצונו ית' אבל מכל מקום לא ביטל המצוה רק דלא קיים וה"ל כמי שאינו לובש בגד כלל או לא אכל כלל דלא ביטל ולא קיים ה"נ נהי דלא קיים המצוה כי לא לרצון לפניו בזה אבל מכל מקום לא ביטל ולא נוכל לדון אותו כמו שאוכל חוץ לסוכה או שלובש בגד בלא ציצית רק הוא כמו שאינו עושה המצוה כלל והולך בלא בגד או שאינו אוכל כלל כי באמת הוא לובש ציצית ואוכל בסוכה אך שאינו לרצון לפניו ית' ה"ל כאילו לא קיים המצוה אבל לא נוכל לדון אותו כאלו ביטל המצוה כיון דמ"מ עושה המצוה עיין ותבין[2]:

ויש ג"כ נ"מ לדינא כי אם אינו רוצה לאכול בסוכה ואוכל חוץ לסוכה או לובש בגד ד' כנפות ואינו רוצה להטיל בו ציצית כופין אותו עד שתצא נפשו ככל מ"ע אבל בכה"ג דה"ל כמי שאינו לובש כלל או אינו אוכל אם כן אין כופין אותו אם רצה לאכול בסוכה כזו כיון דאינו מבטל המצוה אך זה אי אמרינן מחמת מה"ב אבל אם התורה פסלה גזול בפי' ה"ל כמי שסיכך בסכך פסול שאין גידולו מן הארץ או מקבל טומאה דלאו סוכה כלל ואם אוכל הו"ל כמי שאוכל בבית כיון דהתורה גזרה דזו לא הוי סוכה כלל אם כן ניחא דאי מחמת מה"ב נהי דבחג אם ישב בסוכה כזו לא קיים המצוה אבל לא ביטל אבל עתה התורה גילתה דגזול פסול אם כן ה"ל כאילו ביטל העשה כמו שאוכל בביתו לכך כתבה התורה לך למעוטי גזול גבי סוכה וגבי ציצית כנלע"ד. הכלל דמהב"ע דמצוה הוי מצוה רק באה ע"י עבירה אם כן הסוכה הוי סוכה רק שלא לרצון יחשב אבל מכל מקום אינו יושב חוץ לסוכה ואינו מבטל המצוה אבל מה שהתורה פסלה אם כן ממילא אינו מצוה כלל ועובר מה שישב חוץ לסוכה הפוך בה כו' כי הדברים לענ"ד כנים ואמיתים והארכתי עוד בזה דרך פלפול אין כאן מקומו בח"ז. והנה סוכה שאולה כשרה וסוכה של שותפים ע' תוס' דכ"ז ובכפ"ת מביא בשם תשובת הריב"ש שמפלפל בזה ומסיק להכשיר ועי' בב"י ואין ס' הריב"ש ת"י. ואעורר עוד דהנה שם בסוכה כ"ז מבואר דר"א פוסל סוכה שאולה וחכמים מכשירין דכתיב כל האזרח כו' מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת ופירש"י שם ד"ה כל כו' דא"א שיהי' לכולם דלא מטי ש"פ לכל חד אלא ע"י שאלה עכ"ל נראה מפירש"י דכיון דבעינן לכם כל שאינו ש"פ לא הוי לכם ואם שאול פסול כדברי ר"א לא הי' יוצא כיון דאינו ש"פ אע"כ צ"ל דשאול כשר וא"כ יש לו ש"פ ע"י שאלה. ולכאורה נראה מדבריו דאפילו אם נאמר דשאול כשר מכל מקום פחות מש"פ פסול כמ"ש דלא מטי לכל חד ש"פ אלא ע"י שאלה ומוכח דשאלה כשר כיון דשואל אם כן ש"פ אבל באינו ש"פ פסול אף דשאלה כשר. אך זה אין סברא כיון דשאול כשר ולא בעינן לכם אם כן פמש"פ לא גרע. ובע"כ צ"ל דכוונת רש"י דלא מטי פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה ואי אמרת שאול פסול אם כן לא משכחת לה דיוצא בסוכה (אע"ג) [אע"כ] דשאול כשר אם כן אין צריך לשאלה כי פמש"פ ג"כ כשר כיון דא"צ לכם כנלע"ד. על כל פנים מבואר בדבריו היכי דבעינן לכם ושאול פסול גם פמש"פ פסול וא"כ בהרבה מצות דבעינן שיהי' שלו כגון מצה ולולב ודומי' צריך שיהיו ש"פ דבלאו הכי אינו יוצא אם אינו ש"פ דלא מיקרי לכם ולפי זה לדבריו לא מצינו ידינו ורגלינו והיאך יוצאים אנחנו מצות ד' מינים במדינה זו דערבה מצויה מאוד ובד או שני בדין ערבה אין ש"פ בשום אופן בכל מדינה זו וכל מין מד' מינים פסולים בשאול אם כן היאך אנו יוצאים י"ח במדינה זו ביום ראשון של חג בד"מ וגם התוספות כתבו על רש"י שבחנם דחק כיון דשותפים כשר ע"ש בתוס' אבל על גוף הסברא לא נחלקו דפמש"פ לא נקרא לכם וא"כ ח"ו כל ישראל א"י י"ח ד' מינים ביט"א של חג ולא ראיתי מי שהתעורר בזה. וגם להבין סברת רש"י למה לא הוי פמש"פ לכם דהא בודאי שלו דאסור לגזול הימנו דכ"ש אסור לגזול מן התורה אם כן אמאי לא נקרא לכם הא יש לו בעלים וא"ד לאה"נ או שצריך היתר אכילה ע' פ' לולב הגזול דזה שהוא פחות מש"פ הוי שלו לכל צרכו ואסור לגזול ממנו אם כן יש לו בעלים. וגם במצה צריך לדקדק שיהי' הכזית ש"פ דש"פ היא חצי שעורה כסף צרוף עיין בראשונים וכזית מצה אינו שוה כ"כ במדינתינו אם כן ח"ו אין ישראל יוצאים י"ח מצה בלילה ראשונה ולא ראינו ולא שמענו מי שידקדק בזה ולא מצאתי בשום פוסק קדמון או אחרון שיביא זה וצ"ע מאוד שלא הרגישו בזה המפרשים והפוסקים בפרט במצוה דאוריי'. ונ"ל ברור בעזהשי"ת לשיטת התוס' סוכה דף ט' (ע"א ד"ה ההוא) דמצוה הבאה בעבירה הוא רק מדרבנן וסוכה גזולה פסולה מטעם לכם אם גזל הדפנות של הסוכה בשבת של סוכות יוצא בה כמו סיכך על מבוי שיש לו לחי או על פסי ביראות דמבואר שם בסוגיא דמגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה וע"ש בר"נ ובראשונים חזינן דאף דגזירת הכתוב הוא דזה לא הוי דופן לסוכה מכל מקום א"א שתתיר לחצאין וכיון דמתיר לשבת מתיר לסוכה ע"ש בר"נ. אם כן ה"נ נהי דהתורה פסלה דופן הגזול וה"ל כאלו אינו דופן מכל מקום כאן דלענין שבת הוי רה"י אפילו בדפנות גזולים הוי דופן לענין סוכה כמו בכל הדפנות שמה"ת אינו דופן בסוכה מכל מקום בשבת שבתוך החג הוי דופן אם כן כאן נמי יוצא בה. שוב ראיתי שזה טעות דבאמת מיגו אמרינן לשווי' דופן אף דלא הוי דופן בשום ענין כיון דלענין שבת הוי דופן א"א לומר דלענין סוכה לא ליהוי דופן מחמת מיגו אבל לא אמרינן לשווי' לאיש הזה דופן דבאמת האי הוי דופן גמור לענין שבת וגם לענין סוכה דהנגזל יוצא בה ואם הנגזל מוחל להגזלן גם הוא יוצא בה ולומר מגו דהוי דופן לאיש ידוע דהיינו להנגזל יהי' דופן גם להגזלן זה לא מצינו דלא מצינו מיגו רק לשווי' דופן דבר שאינו דופן אבל לשויי' דופן לאיש ידוע שאינו אצלו דופן ל"ש זה. אך לכאורה גם זה צריך טעם למה לא גם בכה"ג כיון דלהגזלן הוי דופן לענין שבת הוי אצלו ג"כ דופן לענין סוכה. אך הטעם פשוט דמגו לא אמרי' רק מה שיש חסרון בדפנות כיון דהתורה אגמרי' דין דפנות בסוכה ובשבת אמרי' המגו אבל מה שהחסרון אינו בדפנות לבד אלא גם בהסכך וגם בהקרקע של סוכה ל"ש מיגו וכי אם יש איזה פסול בסכך יאמרו מיגו דהוי רה"י לשבת בודאי אינו כי הפסול אינו מחמת הדפנות ה"נ אף דהפסול עתה מחמת הדפנות מכל מקום לא מחמת הדפנות לבד רק פסול זה שייך גם בסכך ובקרקע של הסוכה כמש"ל ל"ש מיגו בכה"ג נהי דהוי דפנות מכל מקום לא גרע מאם גזל קרקע חבירו או סכך חבירו אף דהוי רה"י לשבת מכל מקום פסולה בסוכה דל"ש מיגו כי הפסול אינו מחמת הדופן ה"נ אף דהפסול בדופן מכל מקום כיון דהאי אינו מחמת דופן דלנגזל עצמו ראוי אם כן ל"ש מיגו כה"ג וז"פ מאוד. עוד נלע"ד דהנה פסקינן עיין ר"מ וש"ע סי' תרל"ב דסכך פסול מן הצד פוסל בד' אמות דפחות מזה אמרינן ד"ע ובאמצע פוסל בד' טפחים ואויר בין מן הצד ובין באמצע פוסל בג' טפחים כיון דיוצא מתורת לבוד ומכל מקום סכך פסול אינו פוסל פחות מד' דלא הוי מקום חשוב פחות מזה עי' בסוכה די"ז וי"ח ובתוס' שם ומיירי כגון שהסכך פסול הולך על פני ארכה דמפסיק הסוכה לשנים ע"כ פוסל באמצע בד' ע"ש בתוס' ובטוש"ע זה דוקא בסכך פסול שייך שפיר דינים אלו דכ"ה גזירת הכתוב דבפחות מזה אינו מקום חשוב לפסול הסוכה לומר דהוי הפסק ואין לו אלא דופן וחצי מכל צד או מן הצד לומר דאין לו אלא שני דפנות. אבל בסכך גזול מן התורה חוץ מה דפסול משום לכם פסול ג"כ מטעם מה"ב להסוברים מה"ב דאוריי' פסול וקושית התוס' למה לי קרא תיפוק לי' מחמת מה"ב הרבה תירוצים נאמרו בזה אם כן אם הי' אויר שלשה הן מן הצד והן באמצע דפסול הסוכה אם כן אף בהניח סכך גזול ג' טפחים הסוכה פסולה הן מן הצד והן באמצע דבלאו הסככא היה הסוכה פסולה דאויר סוכה פסולה בשלשה ובאתה להכשיר ע"י סכך זה הגזול וה"ל מה"ב דהמצוה של סוכה באה ע"י העבירה דאי לאו העבירה לא היה לו סוכה כלל בשלמא בשאר סכך פסול דל"ש מה"ב שפיר אינו פוסל פחות מד' או מן הצד בד"א דכן הוא הלכה אבל מחמת מה"ב כ"ה דעבירה מסייע להמצוה פסולה אם כן כאן פוסל כמו אויר דה"ל מה"ב כנלע"ד ברור בעזה"י. אך בפחות מג' טפחים דאינו מועיל כלל להכשר סוכה כי אפילו בלאו הך סככה כשרה דאויר אינו פוסל פחות מג' כ"ש מה"ב וז"פ. ומכל מקום אפשר דנ"מ לישן תחתיו ע"ש בש"ע. וכן לשאר הדינים המבוארין שם לענין דאין סכך ואויר מצטרף אם בכ"א מהם כשיעור רק בסוכה קטנה וכאן בגזול אפילו טפח אויר ושני טפחים סכך גזול מצטרף כיון דמ"מ הו"ל מה"ב ע"ש עוד לאיזה דינים. הכלל דסכך הגזול נחשב כאילו הוא אויר דאינו יכול להכשיר כלל מחמת מה"ב כנלע"ד ברור הגם שלא התעוררו המפרשים בזה:

י[עריכה]

ודין מצטער כו'. אבל משמשיו חייבים ודין הולכי דרכים הכל מבואר בש"ס ור"מ ה' סוכה ובש"ע. ודין עצי סוכה ע' סי' תרל"ח לענין אי דוקא עצי סכך אסורים מן התורה או גם עצי דפנות אסורים ועי' השיטות בראשונים ואחרוני':

יא[עריכה]

ונוהגת כו'. וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק. וח"ע וחב"ח חייב כמבואר בר"מ. וע"ש ג"כ לענין ברכה. ולילה הראשונה חייב כ"א מן התורה לאכול כזית פת בסוכה כו' כ"ה ג"כ דעת הר"מ והטור דבכזית לבד יצא ויש שיטות דצריך יותר כביצה שיהיה חיוב סוכה. וגם לענין ירדו גשמים יש שיטות אם בלילה הראשונה חייב אפילו בירדו גשמים ומצטער עיין כ"ז בר"מ ומכל מקום ובר"נ ותוספות ברכות ובטוש"ע. וראיתי בספר א' מובא בשם מח"ב להגאון אזולאי דאף להשיטות דמצטער וירדו גשמים חייב בלילה הראשונה מכל מקום בחולה שאין בו סכנה פטור ע"ש ואם נאמר דלגמרי ילפינן מחג המצות אם כן נראה דהפת שאוכל בלילה הראשונה מחויב להיות משלו וגזולה פסולה כמו מצה ואפשר גם משום מה"ב וגם של מע"ש הכל כמו מצה הדברים ארוכים וכמדומה שהאריכו האחרונים. וגם עיין בטור כתב דבלילה הראשונה אף כזית אסור לאכול חוץ לסוכה הלכך יוצא בכזית ידי מצות סוכה יע"ש ומכל מקום נראה קודם שאכל הכזית בסוכה אסור לאכול הכזית חוץ לסוכה אבל לאחר שאכל הכזית בסוכה אין סברא דלילה הראשונה יהי' חמור משאר י"ט לענין כזית ונראה דדינו כי"ט דוקא אכילת קבע כנלע"ד ואין כאן מקומו להאריך. ועצל"ח לברכות ובשער המלך מביאים דעת קצת ראשוני' דלאו דוקא בלילה ראשונה אסור לאכול כזית רק אפילו ביום או בשבת דסעודת שבת קובעת כמו למעש"ר ע"ש ואין דרכי להאריך במה שהאריכו האחרונים. ולענין סוכה שעשה הסכך מאה"נ או הדפנות לענין מצות לאו להנות ניתנו ע' בארוכה בשער המלך ה' לולב. ואם סככו או שעשו דופן באשירה דמשה בודאי פסולה מטעם כתותי מכתת שיעורי' ומכל מקום נ"ל אף בסכך של אשירה דלשרפה קאי מכל מקום אינו כדין אויר דיפסול בג' טפחים רק כדין סכך פסול דפוסל בד' כי חזינן דאף סכך פסול אף דיצא מתורת לבוד מכל מקום אינו פוסל פחות מד' דצ"ל מקום חשוב כמ"ש לעיל אם כן כאן נמי אף דהוי כאילו נשרף מכל מקום לא אויר הוא ומכל מקום צ"ע דאפשר דדינו כאויר דפוסל בג' וגם אם יש מן הצד סכך אפ"ל דמ"מ לא נחשב לאויר שלא לומר דופן עקומה כיון דמ"מ הוא מסוכך ואפשר דלכל הדברים דינו כאויר וא"א בסכך כזה דופן עקומה וצ"ע. ואפילו אי נימא דאמרינן אף בסכך כזה ד"ע ז"א אלא להסוברים דהדופן נעקם מתורת הסכך אם כן כאן נמי אבל לרש"י ודעימי' הסוברים דהסכך עצמו נעשה דופן וכאן פסול דופן ג"כ מעצי אשירה מחמת טעם הנ"ל וא"כ ל"ש ד"ע עס"י שס"ג גבי לחי ואין כאן מקומו להאריך. עוד נלפע"ד בא"א ליישב ק' התוס' סוכה ל"ל לך למעוטי גזול בסוכה תפ"ל דהוי מהב"ע. דהנה התוס' כתבו פ' לולב הגזול דל"ש מה"ב אלא אם ע"י העבירה נעשית המצוה דהיינו דהעבירה מסייע להמצוה אבל באשירה ועה"נ אטו מחמת העבירה יוצאים בה ע"ש.

והנה בכ"מ דאמרינן פחות מג' כלבוד דמי היינו דוקא אם יש אויר מפסיק אמרינן דאויר הוי כסתום אבל אם יש דבר ממשי מפסיק ל"א כלבוד עשו"ת ח"צ סי' נ"ט ד"ה אלא ובפרי מגדים או"ח סי' שס"ג במשבצות ע"ש מה שפלפל בזה וזה ימים כבירים הבאתי ראיה לזה ממס' עירובין אך כעת אינו עולה על זכרוני וא"כ דרך משל אם גזל פחות מג' טפחים והעמידו סמוך לדופן בסוכה העשויה כמין גאם וטפח הרביעי עשה משלו וגם עוד להלן צה"פ או דופן שלמה למטה מאותו טפח אם כן אם התורה לא היה פסלה גזול הי' הסוכה כשרה ולא הוי מה"ב דהג' טפחים הראשונים פחות משהו הוא גזול דבאמת אין העבירה מסייע כלל דדל מהכא הג' טפחים פחות משהו מה שגזל מכל מקום הסוכה כשרה דמחמת טפח הרביעי אמרינן לבוד והוי ד' טפחים כדין כל טפח דמעמידו פחות מג' אם כן אין העבירה מסייע להמצוה כלל דבלא העבירה הי' ג"כ המצוה אם כן היה הסוכה כשרה. אבל עתה מחמת לכם אם כן הג"ט הגזולים אינו דופן כלל ופסול ולא מתכשר ע"י טפח שוחק הרביעי כיון דיש דבר המפסיק אף שהוא פסול מכל מקום בדבר הממשי ל"ש לבוד אם כן הסוכה פסולה וכן אם עשה ד' דפנות בקנה פחות משלשה שלו ובין הקנים עשה דפנות מגזול אם כן בלא העבירה הי' ג"כ מתכשר הסוכה מחמת לבוד עמג"א סי' תר"ל אבל עתה ל"ש לבוד כיון דהדופן הגזול מפסיק אם כן הסוכה פסולה אבל בלא קרא הי' הסוכה כשרה כי הגזילה אינה מעלה ומוריד בסוכה כי בלא הגזול הי' הסוכה כשרה מטעם לבוד ע"כ הצריכה התורה לכתוב לכם להוציא את הגזול וק"ל. ואם עשה הג' טפחים מעצי אשרה דמשה והעמיד טפח שוחק אפשר לספק כיון דהוי דבר ממשי ל"ש לבוד או אפשר כיון דכתותי מ"ש הוי כאויר ואמרינן לבוד כמש"ל ומצאתי בפרי מגדים שם בשס"ג כתב לענין שבת אף דכתותי מ"ש מכל מקום הוי דבר ממשי ול"א לבוד וא"כ ה"נ ולעיל לענין סכך פסול ולענין ד"ע נראה ג"כ ואינו פוסל כאויר ומכל מקום צ"ע. וע"ש בס' תוס' שבת. והנה בה"ש של שמיני עצרת חייב ג"כ כמבואר בש"ס אילו אתרמי לי' סעודתא בה"ש כו' דה"ל ספיקא דאוריי' וע' מ"ש לעיל דתוס' ל"ש כ"א במצות עינוי יה"כ או במצות שביתה אבל לא לענין סוכה ע"ש ובט"ז סי' תרס"ט. וגם בההיא דאשירה יש לחקור אם סיכך מלמעלה אי דינו כדין אילן או אפשר מחמת דהוי כאויר אינו מזיק. או לענין סוכה שתחת סוכה אם הסכך עליון הוא מעצי אשירה אם נאמר דגם בסכך פסול שייך סוכה שתחת סוכה עט"ז סתרכ"ו ותרכ"ז. גם נ"פ אם היה הסוכה גבוה למעלה מכ' אמות דמבואר בש"ס וש"ע סתרל"ג אם מיעטו למטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט אפילו בטלו דבטלה דעתו אך בתבן ובטלו או עפר ובטלו הוי מיעוט אבל אם מיעטו בתבן או בעפר דע"ז אפילו בלא טעם דכתותי כו' מכל מקום אינו ממעט בסוכה כיון דמצוה עליו לפנותו אף דבטלו בפה ל"מ כיון דמצוה עליו בכל רגע לבערו מן העולם ואפשר דבדבר דמהני ביטול הוי מיעוט כי א"צ לפנותו ומכל מקום מצד הסברא נראה כ"ז דלא ביטל העכו"מ ומצוה עליו לבערו מן העולם אם כן לא הוי ביטול אפילו למ"ד דביטול לימי החג די מכל מקום בכל רגע מצוה רמיא עליו לבערו ע"ש בראשונים ונראה דלא מהני וגם בגבוה עשרה ותלה נוי סוכה של ע"ז ויורדים לתוך יו"ד דמבואר שם דנוי סוכה אין ממעטין דבטלים לגבי הסכך אפ"ל בכה"ג לא בטלה כי מצוה להוריד משם ולא בטיל ומן הצד ממעטים בודאי דאפילו נימא דבטיל לגבי הדפנות ממעטין כמבואר שם. ועיין בש"ע מבואר הרבה דינים בסכך מה שפסול מן התורה ומה שאינו פסול רק מדרבנן ואם אין לו סוכה אחרת בודאי מחויב לישב בסוכה זו שהיא פסולה רק מדרבנן כמבואר בש"ס גבי נסרים אין שעת הדחק ראי' אבל אם יש לו סוכה כשרה ויושב בסוכה כזו אף החיוב דאוריי' אפשר דלא יצא כמבואר שם דאמרו לו לא קיימת מצות סוכה עפמ"ג בפתיחה ובפנים מ"ש בשם הרשב"א ודהתו"ס ברכות. עי"ל קושית התוס' סוכה הנ"ל למה לי לך למעוטי גזולה תפ"ל משום מהב"ע לשיטת קצת הראשונים דסוברים דבסכך פסול ל"ש פסול דשני סככים כיון דלאו סכך הוא אם כן כיון דהתורה פסלה גזול ה"ל סכך פסול ומותר לישב תחת סכך כשר אף דסכך זה למעלה לא הוי שני סככים. אבל בשביל מהב"ע כיון דבלא העבירה יש לו סכך כשר ול"ה מהב"ע כס' התוס' אם כן ה"ל סכך כשר אם כן א"י ביושב למטה תחת סכך אחר כיון דהוי שני סככים וק"ל. שלי"ת נשלמה פרשת אמור אל הכהנים:



שולי הגליון


  1. אין כוונת רבינו שבאכילה בסוכה בשאר ימים אין זו מצוה חיובית אלא מצוה קיומית, שהרי אם ירצה לאכול שוב מחוייב הוא לאכול בסוכה ואם יאכל בסוכה גזולה הרי מבטל הוא את רצון ה', אלא כבר ביארו האחרונים שדעת רבינו שאכילה בסוכה בשאר ימים אין בה מצוות עשה אלא איסור עשה שאסור לאכול חוץ לסוכה ולכך ביאר רבינו שכל כמה שאוכל בסוכה אף שהיא מצוה הבאה בעבירה מ"מ לא עבר על האיסור לאכול חוץ לסוכה כיון שלא אכל חוץ לסוכה.
    ובעיקר דברי רבינו שאכילה בסוכה בשאר ימים הוא איסור לאכול חוץ לסוכה ולא מצוה לאכול בסוכה נחלקו האחרונים דעת רבי עקיבא איגר (סוכה כה.), שאין על אכילה איסור כלל לאכול חוץ לסוכה, אלא שמוטל עליו לקיים מצות עשה שתהיה אכילתו בסוכה, ואם אינו הולך לסוכה לאכול אכילתו שם מבטל מצות עשה, והוי רק שב ואל תעשה שאינו אוכל בסוכה. וכ"כ השערי יושר (ש"ג פי"ט) והאתוון דאורייתא (כלל יא). אמנם רבים מהאחרונים נקטו כדעת המנ"ח, כן דעת השואל לרע"א (שם), שישנו איסור לאכול חוץ לסוכה כל שבעת ימי החג. וכן נקט רבי עקיבא איגר בחידושיו (שם מו:). וכן כתב הפני יהושע (שם כה.) שבסוכה יש איסור בקום עשה כשאוכל ושותה וישן חוץ לסוכה. וכן כתבו הפרי מגדים (א"א או"ח סימן תרמ סק"י, ובפתיחה כוללת ח"ב אות ט), הערוך לנר (סוכה ב:) והאבני נזר (או"ח סימן תפא אות ה).
  2. בשערי יושר (ש"ג פי"ט) כתב שודאי אף מצוה הבאה בעבירה חשוב פסול בסוכה עצמה וממילא חשוב כאוכל חוץ לסוכה, ובאבי עזרי (סוכה פ"ה הכ"ה) הקשה לאידך גיסא שלזה לא מהני קרא דגזול כי גם גזול לא חשוב פסול בעיקר הסוכה.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.