משך חכמה/בראשית/א
א[עריכה]
בראשית. תרגם יונתן בחוכמא ברא עלמא ויעוי' ברמב"ן וזה דברי הגמרא סנהדרין ל"ח זו מידתו של הקב"ה שברא את כה"ע בחכמה, ונראה להסביר עפ"י מה שהביא בספר עה"ק בפרק ח' מחלק היחוד, ז"ל הקדמונים אין סוף הוא שלמות מבלי חסרון וא"ת שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר שלמותו כו' ואני מוסיף שהרי מובן שמה שיש להא"ס לברוא דבר בגבול בתכלית גם זה הוא בלא גבול שהרבה גבולים לבלי תכלית הוא בכח אין סוף לברוא מבלי גבול, רק שבחר בכח הגבול הזה הנברא ולפ"ז נסביר סוד המוחין כי המחשבה וההסכם מאין סוף לברוא מציאות גבולי וגם זה יתכן לבלי גבול באופנים אין מספר זה נקרא כתר ולכן נקרא אין שעדיין בזה אין גבול והוא נעלם בהשגת שום נמצא ואח"כ כשבחר לעשות גבול מן הגבולים אשר לב"ת כח זה נקרא חכמה כח מה וכשבחר בגבול זה אשר המציא הנמצאים כפי מה שהם הוא בינה דמינה איתבני עלמא ובחר בזה הגבול מחמת שהיה ערב לו וכמאמרם במ"ר דין הניין לי כו' זה המתיקות והטעם שערב להא"ס בגבול זה יותר מבשאר הגבולים הוא נקרא דעת לשון חיבור שמחובר חכמה לבינה, והן תרי רעין דלא מתפרשין לכן דעת לית בחושבן ועשר ולא אחד עשר כדברי הס"י וזה מכוון דברי שלמה בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו וזה חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה שם בגמרא התבונן כל זה ביאור נכון לפי דעת הקדמונים.
ה[עריכה]
יום אחד. אמר אחד ולא ראשון לפי שראשון ושני הוא על דבר המתיחס זה לזה ומגביל זה נגד זה והנה הבריאה של אור ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו גנזו א"כ הבריאה של אור שנברא ביום ראשון היה במדרגה גבוהה מבריאת העולם לפי מצבה בעולם הזה לכן אמר שהוא רק יום אחד שהוא אחד במדרגתו ובמצבו ואינם מסודרים זה נגד זה. ופשוט:
בספר יצירה. עולם. נפש. שנה. עולם מצאנו פליגי ר' אליעזר סבר עולם מאמצעיתו נברא ור"י אומר עולם מן הצדדין נברא [יומא דף נ"ד עיי"ש]. נפש. מצאנו לר' אליעזר (בעגלה ערופה דף מ"ה) דהולד נוצר מטיבורו עי"ש ות"ק פליג דמראשו נברא. שנה. ר' אליעזר סבר מתשרי נברא העולם וזה קור שבספר יצירה ור"י סבר בניסן וכן בכמה מקומות ר"א סבר דהמרכז העיקר וכמו דאמר (תענית טע"ב) כל העולם כולו מימי אוקינוס כו' ור"י אמר ממים עליונים וכו' אולם מצאנו שנחלפו שיטתם במדרש משלי היכן החכמה מצויה ר"א אומר בראש ר"י אומר בלב עיי"ש ולגבי החכמה הלב באמצע דכליות יועצות והבן.
יא[עריכה]
תדשא הארץ. אמרו ז"ל ואנוהו הוי דומה לו מה הוא רחום וחנון כו'. כן מצאנו אצל הבריאה כמו שאמר המשורר ועד לא כל חי הוכן לכלכל כו' שלשת ימים הראשונים אז הכינותם לאחרונים לכן גם באדם דרש ר"א הקפר בירושלמי לא יקח אדם בהמה ועוף אלא א"כ התקין להם מזונות כמו שהשי"ת הצמיח כל דשא ועשב ויצר מאורות ואח"ז ברא חי' ועוף.
כט[עריכה]
ואת כל העץ וכו'. דייק פה בלשון כל העץ ולא עץ פרי כמו בתחילה בציווי. מפני לרמז על אתרוג שטעם עצו ופריו שוין והוא עץ פרי. והוא עץ הדעת לחד מ"ד שאתרוג היה שאותו לא נתן לאכלה ודו"ק.
כו[עריכה]
נעשה אדם בצלמנו. הצלם האלקי הוא הבחירה החפשית בלי טבע מכריח רק מרצון ושכל חפשי. והנה ידיעתו יתברך אינה מכרעת הבחירה כי אין ידיעתו באה נוספת כידיעה של בשר ודם הבאה מהחושים רק היא עצמותו יתברך וכמו שכתב הרמב"ם והנה אם כי אין ביכולת בנו להבין איך היא כי אילו ידעתיו הייתיו רק זאת אנו יודעים שלהבחירה החפשית הוא מצמצום האלקות שהשי"ת מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו ושלל ממפעליהם הגזירה וההחלטה בפרטיות ולכן אמר אל לבו נעשה אדם בצלמנו. פירוש שהתורה מדברת בלשון בני אדם שאמר נניח מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב במחשבותיו ויהיה בחירי חפשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ נפשו ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו ונגד הישר בעיני ד' ולכן מדבר בלשון רבים כאשר בכ"מ לשון אלדות לשון רבים וכמו אשר לו אלקים קרובים אליו וכן כל לשון מרות כמו שפירש"י פ' וירא על קרא דכאשר התעו אותי אלקים כו' יעו"ש ועיין ירושלמי סוף פ' הרואה.
וזה כוונת רבותינו במדרש ר' אמי אמר בלבו נמלך משל למלך שבנה פלטרין ע"י אדריכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש להתרעם לא על אדריכל הוי ויתעצב אל לבו כי בבחירת האדם החפשית הוסיפו לעשות רע לכן ניחם ד' על האדם הבחירי אשר עשה ובמשל האדריכל לפי דרכנו הוא כוח האלקי המצמצם לתת מקום לבריותיו להיות חפשים ולבחור כאשר ירצו והמקובלים ומהם הרמב"ן דברו בזה נשגבות ויובנו לפי דברינו ודו"ק.
לא[עריכה]
וירא וכו' והנה טוב מאוד. לא כתב וירא אלקים על האדם בפרט כמו בכל הנבראים רק כללו בכל אשר עשה בזה רמוז סוד הבחירה שאין הידיעה מכרחת הבחירה לכן בכל הנבראים כתוב וירא אלקים כי המה טבעיים והראיה הוא כפי מה שהוא וכן יהיה לעולם אבל האדם אינו בטבעו רק בבחירתו ובחירתו מתחלפת והראיה לא תכריחנו והגם כי כבר כתוב וירא בכל הנבראים בפרט, כתב וירא על הכל אחר בריאת האדם שע"י האדם מתעלין כולן שכשעושה רצונו של המקום יתברכו כולם בגללו עד שאמרו שמוסיפין כח בפמליא של מעלה והכוונה בכל הנבראים כולם ואז ע"י האדם המה טוב מאוד שנתוסף בהן מעלה וזוהר יתר מכפי בריאתם ודו"ק.
לפ"ז יתבאר דברי המדרש נמלך במלאכי השרת כו' גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גילה להם שהרשעים עומדים ממנו וכו' שידיעת השי"ת אינו מכריח הבחירה כמו שהבאתי בשם הרמב"ם וידיעת המלאך מכריח לכן לא גילה להן רק הטוב שעליו מוכרח האדם קצת וכמו שאמרו הקב"ה עוזרו והבן.