מראי מקומות/שמות/א

מראי מקומות שמות א

פסוק א

ואלה שמות בני ישראל

כתב בעל הטורים ש'ואלה שמות בני ישראל' ר"ת: ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר יחיה שנים רבות ארכים לעולם, ע"כ. עוד יש שרמזו כעין זה, שהוא ר"ת: וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ובספר מנחת משה (לרבי משה בונם קרויס) הוסיף שנרמז ענין 'שנים מקרא ואחד תרגום' בתיבת 'שמות' דוקא, לרמוז לדינא דגמרא (ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ואפילו עטרות ודיבון, ואף שאין להם תרגום, ולכן נרמז ב'תיבת' שמות שאף שמות בני אדם אין להם תרגום.

ועי' ערוגת הבשם שמבאר על פי מה שאמרו רז"ל (ברכות ז:) מנלן דשמא גרם שנאמר (תהילים מו ט) אשר שם שמות בארץ וכו', דכל איש יש לו אחיזה בשורש נשמתו הרמוז בשמו כמבואר בספרי מוסר, ואמרו רז"ל בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים וחד מנייהו שלא שינו שמם, וזה מה"ט גופא, אילו היו משנים שמם ח"ו הופסק חיותם ממקור נשמתם, ומשום הכי לא מצינו השמות מתורגמים, אפי' בשמות שנקראו על פי המאורע כגון ראובן וכיו"ב, וטעמא דמלתא משום דשמות ישראל הוא שם עצם, משום הכי אסור לשנותו, והנה אמרו רז"ל במדרש דכאן נרמז שלא שינו שמם במצרים ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, ראובן ושמעון נחתו ראובן ושמעון סלקו, ועיין בכלי יקר דכל שמות השבטים על שם גאולתן נקראו כן, משום הכי הואיל ולא שינו שמם מקום אחיזה במקור מחצבתם זה היה להם משען חזק לבל ימוטו רגליהם ולבלתי לטמאות ח"ו בזוהמת אדמת בני חם, ועל פי זה א"ש הא דרמוז רחמנא בראש הפרשה דחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, דעל ידי זה שקורא התרגום ורואה הכל מתורגם, רק שמות בני ישראל אף על פי שנקראו ע"ש המאורע מ"מ אינו מתורגם, מזה ניכר דמעלת שמות בנ"י כמה יקרו ונשגבו, ויובן ממילא על נכון איך על ידי זה נגאלו אבותינו ממצרים שלא שינו את שמם. והיינו דכתיב ואלה שמות בני ישראל, ואלה דייקא אבל שאר שמות לא הי' להם כלל, שלא שינו שמם. עד כאן מספר ערוגת הבשם, ועי' שם עוד.

סמיכות ל'ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים'

רמז שחנטו את שמותיהם שלא ישתנו. אזניים לתורה.

ר"ת ואדם אשר לומד הסדר שנים מקרא ואחד תרגום בקול נעים ישיר יחיה שנים רבות ארוכים לעולם.

בעל הטורים

ר"ת וחייב אדם להשלים הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום.

רבינו אפרים.

טעם לרמז זה כאן.

חומת אנך ; גליון כתרגומו.

אף בגלות לא שינו שמותם

בעל הטורים [ובי' שהוא ר"ת שביה שאפילו בשביה היו אלו שמות בני ישראל] ; כלי יקר [שהפסוקים מפרטים ד' סיבות שזכו להיגאל מחמתם]

ואלה

טעם הו'

אבן עזרא ; כלי יקר ; בעל הטורים ; אזנים לתורה ; מלא העומר

פותח בו' ומסיים בו' כנגד י"ב שבטים

בעל הטורים ;

ואלה שמות

טעם המנין אף שמנאם בחייהם

רש"י ; רמב"ן

מנאן במותם שאף שהיו במצרים לא התערבו בהם עד מיתתם

כתב סופר

בני ישראל

ואחר כך קראו יעקב

מהרי"ל דיסקין ;

שגם כשבאו למצרים נקראו על שם אביהם ולא שינו שמם

מלא העומר

ישראל הבאים

ראשי וסופי תיבות 'מילה' שנגאלו מחמתה

בעל הטורים

הבאים מצרימה

הבאים לשון הוה באו לשון עבר

כלי יקר

מחמת השעבוד דומה להם כאילו אותו יום נכנסו

ש"ר (א) ; אזנים לתורה

את יעקב

שהיו עמו כיון שלא מת כלי יקר

באו עמו אף שידעו שיהיו עמו בחוב כי גר יהיה זרעך

אזנים לתורה

את יעקב איש

סופי תיבות 'שבת' שבשלה נגאלו

בעל הטורים

איש ובתו באו

איש וביתו באו ה' ובית דינו

כלי יקר

כפל הלשון 'הבאים' 'באו'

אור החיים

שהיו גדורים מעריות וכל אחד דבק באשתו

כלי יקר

שנשאו נשים קודם שבאו מצרימה שלא ישאו מן המצריות שטופי הזימה

כלי יקר

אף שהיו נשואים 'ודבק באשתו' מכל מקום לא נפרדו מאביהם בחיר האבות מחמת כן

אזנים לתורה

רש"י

שנמשלו לכוכבים

טעם הדימוי לכוכבים.

כלי יקר ; כתב סופר

רמז לדרשה זו בלשון הפסוק

כלי יקר

שמכניסן במספר ומוציאם במספר שנאמר המוציא במספר צבאם

היכן נזכרה הכנסה

בעלי התוספות

פסוק ב

ראובן שמעון לוי ויהודה

ביאר ד' דברים שבזכותם נגאלו

רש"י

הזכיר שמותם שמורים על הגאולה

כלי יקר

שינוי הסדר במניינם

במנין הראשון סידרם לפי האמהות, ואת האמהות לפי רוב הבנים, וכאן שנזכרו רק השבטים סידר את האמהות לפי זמן הנישואים. אזנים לתורה.

ראובן

במנין הראשון הזכיר 'בכור יעקב'

כשנמנו כעבדים 'עבד אין לו חייס'. אזנים לתורה

פסוק ה

נפש

שהיה שלום ביניהם ולא דיברו לשון הרע

כלי יקר

לפי שכולם היו מצד הקדושה נקראו נפש אחת

מלא העומר

ירך

מה ירך בסתר אף אצלם לא היתה דלטוריא

כלי יקר

שבעים נפש

תיבת 'נפש' נראית מיותרת'

אזנים לתורה

ויוסף היה במצרים

בא ללמדנו צדקתו של יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקו

רש"י

כשם שהיה קטן בעבדותו כך היה קטן בעיניו בהיותו מלך

ש"ר

מחמת שהיה במצרים לכן עמדו בצדקם

כתב סופר

אף יוסף שהיה במצרים לא שינה שמו

אזנים לתורה

אף את בני יוסף שהיה במצרים והצילה ולא היה גר, הפכו לעבדי עולם

אזנים לתורה

פסוק ו

וימת יוסף

שמת בגדולתו ולא ראו הוא ואחיו את ימי הרעה

אבן עזרא ; פירוש הטור הארוך בשמו

יוסף וכל אחיו

מת קודם לאחיו שהנהיג עצמו ברבנות

ברכות (נה.)

דקדקו כן ממה שנכפל כאן אף שנאמר כבר וימת יוסף

תורה תמימה

מת קודם לאחיו עשר שנים ששמע י' פעמים שאמרו על יעקב עבדך [ה' פעמים מהם וה' מהמליץ]

פדר"א (פכ"ט) ; תורה תמימה

בסוטה (יג

) מבואר שמחמת כן נענש שנקרא עצמות בחייו

תורה תמימה

הפדר"א לא פירש שארע כן מחמת עצם הרבנות שמקצרת ימיו שבמדרש דרשו שלא נתגאה

תורה תמימה

מת קודם לאחיו על שחנט את אביו

חזקוני (ויחי) וביאור בזה חנוכת התורה (נ).

וכל הדור ההוא

המצריים

אבן עזרא ; פירוש הטור הארוך בשמו

השבעים נפש

רשב"ם ועי' מהרי"ל דיסקין שאין למדים מן הכללות שנשארו בחיים אפרים, יוכבד וסרח. ועיין בהערה שם ובטעמא דקרא שמנו עוד שמות שנותרו בחיים.

פסוק ז

ובני ישראל

מצד היותם בני ישראל שלא מת פרו וישרצו

כלי יקר

ולא בני יעקב

כלי יקר

מה שפרו ורבו הוא ראיה שהיו במעלת בני ישראל שאילו לא גדרו מן הערוה לא היה בא הריבוי שלא כדרך הטבע

מלא העומר

וישרצו

ששה בכרס אחת

רש"י

רמז לכך מו' לשנות ריבוי

דעת זקנים ; עמר נקא ; בעל הטורים ; ביאורי מהרא"י

פרו וישרצו בגימטריה ששה בכרס אחד פחות שנים ו'מאד מאד' משלימות לחשבון

דעת זקנים

וישרצו משמע שילדו כשרצים בריבוי

עמר נקרא

וישרצו בגימטריא ששה

עמר נקא

פרו וישרצו עם ב' תיבות בגימטריא ששה בכרס אחד

פי' הרא"ש בשם רס"ג

ותמלא נוטריקון למפרע אשה לעולם מתעברת תאומים ו'

פיה"ת לרי"ח

משמע שלמד כן מתיבת 'וישרצו' שרק אותה הזכיר בפירוש

עמר נקא ; ביאורי מהרא"י

פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד

ביאור הלשונות

דעת זקנים ; אור החיים

וישרצו

שנעשו שפלים כשרצים

כלי יקר

במאד מאד

ולא 'מאד מאד'

שנתעצמו ב'מאד', שנעשו עשירים. כלי יקר

ותמלא הארץ אותם

וסמיך ליה 'ויקם מלך חדש', שכיון שיצאו מגושן והתערבו במצרים הוכרחו להשתעבד

מהרי"ל דיסקין

הארץ גרמה שירבו על ידי שנבלעו בה התינוקות

כלי יקר

הארץ

כל ארץ מצרים

מהרי"ל דיסקין

ארץ גושן

אבן עזרא

אותם

ולא 'מהם'

כלי יקר

פסוק ח

ויקם

הול"ל 'וימלוך'

שפתי חכמים ; אבן עזרא ; כלי יקר

שלא היה מלך חדש

שפתי חכמים

שקם על ארצו שהביא עליהם את כל המכות

כלי יקר

מלך חדש

חדש ממש

סוטה (יא.) לרב או שמואל ; רש"י

נתחדשו גזירותיו

סוטה (יא.) לרב או שמואל ; רש"י

דאל"כ וימלוך מיבעי ליה

שפתי חכמים

שלא היה מזרע המלוכה

אבן עזרא [ולכן כתוב 'ויקם']

למד כן מתיבת 'חדש'

אבי עזר

שהורידהו מכסאו כשלא רצה להצר לישראל עד שהסכים עמם

דעת זקנים

אשר לא ידע את יוסף

עשה עצמו כאילו לא ידע

רש"י ;

פסוק יא

שרי מסים

רצה לעשותם עניים על ידי מיסים

כלי יקר (פסוק ז)

פסוק יב

כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ

יעויין רש"י. והכתב סופר ביאר שהרי פרעה רצה למעט רק הזכרים, כפי שגזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכון וכל הבת תחיון". וכשעבדו עבודת פרך התמעטה תאוותם, ולכן מבואר בחז"ל שהוזקקו להתקשט ולהתנאות בפני בעליהן. נמצא שהנשים התאוו תאווה ולא הגברים. ואמרו ז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. נמצא שכאשר יענו אותו - זאת היתה הסיבה ש'כן ירבה וכן יפרוץ' בלידת הזכרים דוקא, הפך רצונו. ומסיים הפסוק: ויקוצו מפני 'בני ישראל' דייקא ולא 'בנות ישראל'.

פסוק יז

וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם

כתב האהבת חסד (פתיחה ד"ה וכן בסדר ויחי) שהמילדות יכלו לצאת ידי שמים וידי המלכות, דהיינו לפרוש מלהיות עוד מילדות, אך שהיו יראות פן אחרות כשתהיינה מילדות תשמענה לעצת פרעה מיראה, ועל כן התחסדו עם בנות ישראל ומסרו עצמן לסכנה בשבילן.

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >

מעבר לתחילת הדף