טעמא דקרא/שמות/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

טעמא דקרא TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png א

שמות
פרשת שמות

ו[edit]

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. פי' רשב"ם שבעים נפש. ועי' בחי' מהרי"ל דיסקין שהקשה דהא נשארו ה' מהם סרח ויוכבד ושאול בן הכנענית ואפרים ובלע בן יששכר (ע"ש שהוכיח כ"ז), ונראה שנשארו עוד ד' פרץ וזרח לפ"מ דאי' במדרש הגדול חיי שרה ע' שע"א שהם היו ב' אנשים המרגלים ששלח יהושע, וחצרון בן פרץ למ"ד בירו' יבמות פ"י ה"ז הוא כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון וכלב הי' בן מ' שנה כשהלך לרגל כמפורש ביהושע י"ד וא"כ אביו נפטר לכה"פ מ' שנה קודם והיינו כשהי' מ"ר בן מ' שנה, ואצבון בן גד אי' במדרש מובא בצרור המור פ' ויגש שהוא אזני לפי שכשניבא אהרן איש שקוצי עיניו השליכו הטה אזנו כו' ע"ש ומבואר שחי עוד כשאהרן נתנבא וע"כ דכל לאו דוקא. [ועי' בילקוט בהעלותך דחשיב מי היו הע' זקנים וקחשיב מראובן חנוך ופלוא וכרמי וחצרון ומשמעון ימין ואהד ויכין וצחר ושאול ומזבולון סרד ואלון ויחלאל ומגד חגי ושוני ואם הם אלו שמשבעים נפש יש עוד הרבה].

י[edit]

הבה נתחכמה לו וגו'. סוטה י"א א' ג' היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורים יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית. עי' בעץ יוסף בשם יפ"ת דקבלה היתה בידם. וי"ל דחז"ל דרשו כ"ז מהפסוקים דכלל גדול ביד חז"ל ילמד סתום מהמפורש, והנה ויאמר אל עמו ע"כ אין הכונה שאסף את כל העם ואמר אליהם שאין זה דרך המלך, אלא הכונה ליועציו ולפי שמצינו שאיוב ובלעם היו מעבדי פרעה כמ"ש הירא את דבר ה' מעבדי פרעה ומדכתיב הירא משמע שהי' רק א' שידוע שהוא ירא ה' דרשו בירו' ספ"ה דסוטה זה איוב דכתיב בי' תם וישר ירא אלקים ואשר לא שם לבו לדבר ה' אמרו בת"י זה בלעם שמצינו בו שלא שם לבו לדבר ה' שה' א"ל אל תלך והוא הלך ומדכתיב אשר לא שם לבו וגו' משמע הידוע שלא שם והיינו בלעם (ומצינו ג"כ שאיוב הי' באותו זמן כמו שדרשו בב"ב ט"ו א' מדכתיב היש בה עץ), ויתרו מצינו שאמר עתה ידעתי וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם ומדקאמר ידעתי משמע שהוא בעצמו ידע וע"כ שהי' באותו עצה, ומדכתיב ויאמר אל עמו וגו' ולא כתיב מה ענו לו ע"כ שלא השתוו כולם וגם לא יתכן שכולם לא הסכימו דהא מדכתיב ויאמר וגו' משמע שבלי הסכמתם לא עשה וע"כ שלא השתוו ביניהם ועשה כרצונו ומדמצינו שיתרו הי' אח"כ במדין ולמה הלך ממצרים מסתבר שהוא לא הסכים ולכך ברח וגם מדזכה שמ"ר יהי' חתנו מסתמא הי' לו זכויות וגם מדלא התיירא משה שימסרנו לפרעה משמע שידע שהוא מתנגד לפרעה מכ"ז דרשו חז"ל שיתרו לא הסכים וברח. ומדכתיב גבי איוב תם וישר וגו' וסר מרע ולא כתיב עושה טוב משמע שרק סר מרע הי' אבל גם טוב לא עשה וע"כ ששתק וגם מדנענש ביסורין ולא עביד קב"ה דינא בלא דינא וא"א לומר שיעץ דא"כ לא הי' סגי לי' ביסורין ועוד דהכתיב וסר מרע, וע"כ שהיועץ הי' בלעם ומצינו באמת בסופו שהי' שונא ישראל ושנהרג ולכן מסתבר שהוא הי' היועץ.

הבה נתחכמה לו. וברש"י, ורבותינו דרשו נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא אבל הוא מביא על אומה אחת. וצ"ב מדוע חשיב טביעת המצרים בים סוף למבול. וי"ל דבאמת כשנהפך הים ליבשה נהיה מציאות של יבשה ממש וכשבאו המצרים לתוכו והמים חזרו ושטפום היה זה כמו מבול על היבשה. וכן מדוייק בקרא דתהלים (ס"ו ו') הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל, ורישא דקרא קאי אקריעת ים סוף ובזה כתיב הפך ים ליבשה דהיינו שנהיה כמו יבשה ממש, וסיפא דקרא קאי אירדן שעברו בזמן יהושע [וזהו דכתיב בנהר דהיינו נהר הירדן] ובזה לא כתיב שנהפך ליבשה והיינו דשם לא היה חשיב למציאות של יבשה ורק נבקע ועברוהו ברגל, משא"כ בקרי"ס היה נחשב כמציאות של יבשה ממש.

יג, יד[edit]

ויעבידו מצרים וגו' בפרך את כל עבדתם וגו' בפרך. י"ל דלכך כתיב ב"פ בפרך לרמז הא דאי' במדרש ויושע (או"מ עמוד קנא) דכ"א מישראל היה צריך לעשות ת"ר לבנים בכל יום וב"פ פרך בגי' ת"ר. עי"ל דאיתא בפדר"א פמ"ח דנשותיהן היו באין לסייע להן לעבוד אם כן הוא עשה ש' ואשתו ש' א"כ כל א' עשה פר"ך לבנים וי"ל שז"ש בסוטה י"א מאי בפרך שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים.

טו[edit]

למילדות העבריות. בסוטה י"א ב' חד אמר אשה ובתה יוכבד ומרים וח"א כלה וחמותה יוכבד ואלישבע, י"ל דחז"ל הכריחו זה מהפסוק דהנה המפרשים (עי' חזקוני ואברבנאל וביאור הג' מלבי"ם והעמ"ד) כתבו דלפי פשוטו ויעש להם בתים הכונה שפרעה עשה להם בתים מיוחדים שידורו שם והושיב שם שומרים סמוך לבתים שיראו מתי המילדת הולכת ואז צוה לשוטרים המצרים שילכו אחריהם וישליכום ליאור וי"ל שגם חז"ל פירשו כן פשטי' דקרא וקשה א"כ איך יכלה להצפינו למשה ג' חדשים נהי דלא מנו לה המצרים אלא משעה דאהדרה כמ"ש בגמ' מ"מ ראו כששלחה לקרוא למילדת וע"כ שלא שלחה שהיא בעצמה היתה המילדת וקשה הא גם מילדת צריכה מילדת אחרת להולידה וע"כ שהאחרת היתה בתה או כלתה שהיו עמה בבית ועי"כ לא הרגישו המצרים, והא דמר אמר בתה ומר אמר כלתה י"ל דבסברא בעלמא פליגי דמ"ס אין דרך כלה וחמותה לדור יחד וע"כ בתה היתה ומ"ס מרים היתה אז רק בת ו' שנים ולא מסתבר שיכולה כבר להיות מילדת וע"כ כלתה היתה [ואע"ג דאהרן הי' אז בן ג' מ"מ י"ל דכבר השיאו לו אשה גדולה ממנו בשנים עי' תנחומא ריש שמות מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שזיווג נשים לחצרון וחמול זה בן שנה וזה בן שתים ואמרי' בסנהדרין ק"ד א' שהיו משיאין גדולה לקטן כדי שיהיו להם בנים הרבה].

כב[edit]

כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. לכאו' ל"ל לומר וכל הבת תחיון ומה לו אם לא יחיו העיקר הול"ל כל הבן תשליכו. וי"ל שהרי כל החשש שלהם הי' הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו וגו' פן ירבה וגו' ולכן רצה בדוקא שישאירו את הבנות ולא יהי' להם למי להנשא ויהיו מוכרחים להנשא להמצרים ואז יהי' לכ"א מהמצרים הרבה נשים וממילא יתרבו בהרבה יותר מבנ"י וכ"ה במדרש רבה פ"א י"ח ונקח הנקבות לנשים והא דמסיים לפי שהמצרים שטופים בזמה הוא טעם שלכן בודאי יסכימו המצרים לקחתם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)