רש"י/שמות/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png א

פרשת שמות

(א) ואלה שמות בני ישראל. אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם חזר ומנאם במיתתם להודיע חבתם שנמשלו לכוכבים שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיה מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (שמות רבה):

(ה) ויוסף היה במצרים. והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף. הוא יוסף הרועה את צאן אביו הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו:

(ז) וישרצו. שהיו יולדות ששה בכרס אחד:

(ח) ויקם מלך חדש. רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזרותיו:

אשר לא ידע. עשה עצמו כאלו לא ידעו:

(י) הבה נתחכמה לו. כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא כלומר הזמינו עצמכם לכך:

נתחכמה לו. לעם, נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו (סוטה יא.) נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם[1]:

ועלה מן הארץ. על כרחנו. ורבותינו דרשו (סוטה יא.) כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה:

(יא) עליו. על העם:

מסים. לשון מס, שרים שגובין מהם המס. ומהו המס שיבנו ערי מסכנות לפרעה:

למען ענתו בסבלתם. של מצרים:

ערי מסכנות. כתרגומו, וכן (ישעיה כב טו) לך בא אל הסוכן הזה, גזבר הממונה על האוצרות:

את פיתם ואת רעמסס. שלא היו ראויות מתחלה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:

(יב) וכאשר יענו אתו. בכל מה שהם נותנין לב לענות כן לב הקדוש ברוך הוא להרבות ולהפריץ:

כן ירבה. כן רבה וכן פרץ. ומדרשו, רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה:

ויקצו. קצו בחייהם. ורבותינו דרשו (סוטה יא.) כקוצים היו בעיניהם:

(יג) בפרך. בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:

(טו) למילדת. הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כך מוליד ומילד:

שפרה. [זו] יוכבד, על שם שמשפרת את הולד:

פועה. זו מרים שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה. פועה לשון צעקה כמו (ישעיה מב יד) כיולדה אפעה:

(טז) בילדכן. כמו בהולידכן:

על האבנים. מושב האשה היולדת, במקום אחר קוראו משבר; וכמוהו (ירמיה יח ג) עושה מלאכה על האבנים, מושב כלי אומנות יוצר חרש:

אם בן הוא וגו'. לא היה מקפיד אלא על הזכרים שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוליד בן המושיע אותם:

וחיה. ותחיה:

(יז) ותחיין את הילדים. מספקות להם מזון[2]. תרגום הראשון וקיימא, והשני וקיימתון, לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו וכיוצא בה משמשת לשון פעלו ולשון פעלתם, כגון (שמות ב יט) ותאמרנה איש מצרי, לשון עבר כמו ויאמרו לזכרים, (ירמיה מד כה) ותדברנה בפיכם, לשון דברתן כמו ותדברו לזכרים, וכן (יחזקאל יג יט) ותחללנה אותי אל עמי, לשון עבר חללתן, כמו ותחללו לזכרים:

(יט) כי חיות הנה. בקיאות כמילדות, תרגום מילדות חייתא. ורבותינו דרשו הרי הן משולות לחיות השדה, שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות: גור אריה (בראשית מט ט) זאב יטרף (שם כז) בכור שורו (דברים לג יז) אילה שלוחה (בראשית מט כא), ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן (בראשית מט כח) ויברך אותם ועוד כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא:

(כ-כא) וייטב. היטב להן. וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר לשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בצירי שהוא קמץ קטן, כגון וייטב אלהים למילדות, וירב בבת יהודה (איכה ב ה) הרבה תאניה, וכן ויגל השארית (דברי הימים ב לו כ) דנבוזראדן, הגלה את השארית; ויפן זנב אל זנב (שופטים טו ד), הפנה הזנבות זו לזו; כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל הוא נקוד היו"ד בחירק כגון (ויקרא י כ) וייטב בעיניו, לשון הוטב; וכן וירב העם (פסוק כ), נתרבה העם; ויגל יהודה (מלכים ב כה כא), הגלה יהודה; ויפן כה וכה (להלן ב יב), פנה לכאן ולכאן. ואל תשיבני: וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ילך, ישב, ירד, יצא, יו"ד אות שלישית בו:

וייטב אלהים למילדת. מהו הטובה, ויעש להם בתים. בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים, כמו שכתוב (מלכים א ט א) ויבן את בית ה' ואת בית המלך, כהונה ולויה מיוכבד ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (יא:):

(כב) לכל עמו. אף עליהם גזר, יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו, היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישרא,ל ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצריים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים. והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:



שולי הגליון


  1. בחלק מהדפוסים נוסף כאן בשם רש"י ישן: והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא אבל הוא מביא על אומה אחת. ואצל ברלינר אינו.
  2. עיין פרשת דרכים (דרך האתרים דרוש שני) בביאור דברי רש"י כיצד למד דרשה זו מן הפסוק.
· הבא >
מעבר לתחילת הדף