הכתב והקבלה/שמות/א

הכתב והקבלה שמות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

ויוסף היה במצרים. אחר שאמר שהיו שבעים, שבאמת לא היו רק ששים ושש (כבויגש מ"ו כ"ו) לכן אמר ויוסף וגו', כלומר יוסף עם בנו ביתו השלימו לשבעים, הוא ושני בניו, וכן אשתו אסנת משלמת המספר למאן דסובר שהיתה בת דינה, עמ"ש (ויגש מ"ו כ') אשר ילדה לו אסנת:

ז

פרו. כל אחד הוליד ולא היה בהן עקר ועקרה:

וישרצו. הרבה ולדות כאחד:

וירבו. שהולידו הרבה פעמים:

ויעצמו. האריכו ימים, כמו ואויבי חיים עצמו, אבל רוב עצום הוא מספר רב (הגר"א), ואמר לשון וישרצו מענין ההדמות לשרצים ברבוי ההולדה כנודע מענין השרצים, ועד"ז וידגו לרוב, והדגים נקראו שרצים כמ"ש ישרצו המים שרץ נפש חיה (רלב"ג):

במאד מאד. במאד פי' ברוב שבהם היה הרבוי והעוצם מאד, ולא היה בם כ"א מעטים שלא ימצא מהם זה הרבוי הנפלא בהולדה ועוצם (רלב"ג), ובזה אין הבי"ת במלת מאד נוספת כל המפרשים:

ט

רב ועצום. הוא מתרבה ומתעצם יותר מן המצרים, כעין ארך אפים רב תבונה, שפירושו מרבה תבונה, ולכן השלים וקצר אפים מרים אולת, וכן כאן כי רב הוא ר"ל מתרבה היא, כי ראה שבעים נפש ירדו ועתה נהיו לכמה מאות אלפים, אם מאז שירדו למצרים היו מתרבים בערך זה לכל שבעים מהם היו לכמה אלפי אלפים, ולכן אמר שישראל רב ועצום מהם אחרי שמולידים יותר מהם על אחד כמה וכמה (רא"ש):

י

ועלה מן הארץ. מלת ועלה ענין עליית המעלה והיתרון, כמו הגר אשר בקרבך יעלה עליך (עמפאָרשטייגען), ומ"ם של מן הארץ הוא מ"ם היתרון, וטעמו מצד התרבותם יתעלו ויתרוממו יותר מאנשי ארצנו, המה יעלו עלינו מעלה מעלה וימשלו בנו, ואנחנו נרד מטה מטה ונהיה משועבדים תחתיהם; וקרוב לזה אמרו בתנחומא עפ"ז כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים, ע"ש. ולדעת המפרשים המכיון בזה ועלה ויתרחק מן הארץ ונאבד עבדים רבים מארצנו; ולדבריהם חסר עיקר כוונת דבורו אל יועציו, הודעת המסובב מהסתלקותם וריחוקם דהיינו העדר וחסרון העבדים הרבים; ועוד שלא מצאנו שהיו עד הנה משועבדים תחת עול העבודה והמס, וכ"א ברבה כל זמן שהיה אחד קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו בהם (ע' רש"י לקמן ז' ט"ז):

יא

שרי מסים. שרים שהיו מכריחים לתת מס למלך:

למען ענותו בסבלותם. ר"ל למען ענות אותם בעוצם המשא שהיו מעמיסים עליהם; וזה המס היה בתחלת הענין שהיו נותנים דבר קצוב למלך שנה בשנה או חדש בחדש או יום ביום, ואשר לא היה יכול לפרוע המס היה המלך נפרע ממני בשעבדו אותו לבנין, ולזה תמצא שקצתם מישראל לא היו עושים עבודה (רלב"ג):

שרי מסים. ת"א שלטינין מבאישין, נראה שפירש מסים לשון מאוס ובזוי, כי שרש מסס ומאס מתחלפים זע"ז, ימאסו כמו מים (תהלים נ"ח) כמו ימססו, עורי רגע וימאס (איוב ז') כמו וימס, וכל המלאכה נמבזה ונמס (ש"א ט"ו) כמי ונמאס, למס מרעהו חסד (איוב ה') פירשוהו למי שימאס ויבזה לבקש חסד מרעהו, ויהיה טעם שרי מסים, שרים נמאסים ונבזים אשר מטבעם הרע ופחיתות מזגם יתנהגו במדות אכזריות להרע עם אנשים הנקיים מכל חטא ופשע (פעראכטונגספאָללע פאֶגטע):

יד

בפרך. שם פרך הונח לרש"פ על עשיית הפסק והשבתה לדבר אחד כדי להתחיל דבר שני (אונטערברעכונג, דאצווישענקונפט), וטעמו כאן להפסיקו מאותה מלאכה שהוא עוסק בה כדי להתחיל מלאכה אחרת, שהוא מעבודות הקשות, שאין אדם יכול לסבול שיהיה מופסק תמיד ממלאכה שעוסק בה ולא השלימה עדיין כדי לעסוק שוב במלאכה אחרת, והוא לעבד יותר ענוי נפש ממה שיעבוד עבודה כבדה, כי עבודה כבדה מחליש רק את הגוף, והפסקה ממלאכה למלאכה מחליש גם את הנפש, וזהו ענין אמרו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, והיינו ששתים רעות עשו עמהם, כי זה שמררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ולבנים היה מצורף לו שאר עבודתם, כי אעפ"י שלא היו כבדות הנה היו בפרך, והיינו שתי רעות, עבודה קשה ועבודת פרך ששייך גם בעבודות קלות; ובזה אין צורך למה שנדחקו בפירוש זה הפסוק; ומזה הענין של פרך המורה על הפסקות דבר בשביל דבר אחר, נבנה שם פרכת, להוראת הוילון המפסיק רשות אחד כדי שיתחיל רשות אחר, כמו שיבא מזה לפנינו:

בפרך. ובמדרש רבה איתא בפרך שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים. נראה שפירשו בפרך מלשון ארמי שענינו הפוך הסדר (פערקעהרטהייט) דתרגום מדבר תהפוכות (משלי ב' י"ב) גברא דמלל מפרכיתא, שמעתי:

כ

וייטב אלהים. וייטב הוא פועל יוצא לשלישי, ר"ל שהטיב ה' לדברי המילדות בעיני פרעה, וקבל תשובתן, ואף שלא עשו כמצותו עליהן לא הרע עמהן לענשן (רי"ע). ורש"י חבר מאמר זה עם מה שאמר אח"כ ויעש להם בתים, והוא דחוק, כי מאמר וירב העם מפסיק ביניהם:

כא

ויעש להם בתים. עשיית בית נופל על גדולה וכבוד, וכ"ה בשאר לשונות, וכ"כ אצל דוד (שמואל ב ז׳:י״א), כי בית יעש לך ה', והיה מחסד אלהי' שכאשר יראו אלהים ומרו בדבר המלך, מלבד כי לא עשה בהם נקמות, אלא ויעש להם בתים, שעשה משפחותיהם חפשי מעול המסים ומעבודת עבד, שלום צוה עליהם לכבד את ביתם, ויפה תרגמו רבותינו המליצה באמרם בתי כהונה ולוי'; לכן מלת ויעש סתומה, לא פי' מי העושה אם האלהים הנזכר לפניו או מלך מצרים, שבאמת שב על שתיהם, פרעה עשה אותם חפשים, והעושה באמת הוא הש"י, ונאמר להם בסימן הזכר, כי שב על בעלי המילדות והמשפחה (רנ"ו):

כב

כל הבן הילוד. לא נאמר הילוד לעברים, כי באותו יום גזר אף על המצרים (רש"י בשם רבותינו) דלא כאונקלס שתרגם דיתילד ליהודאי, ומלשון המקרא יש הכרעה לדעת רבותינו, כמ"ש חכם אחד בבכ"ע, דפעל צוה באות למ"ד ענינו בכ"מ בעבור, כמו עמדו ואשמעה מה יצוה לכם, בעבורכם, זאת אשר צוה ה' לבנות צלפחד, בעבור בנות צלפחד, צוה ליעקב סביביו צריו, בעבור יעקב, ויצו משה את אלעזר לבני ישראל, בעבור בני ישראל, והוא צוה לי אחי, בעבורי, וכן תורה צוה לנו משה, ר"ל צוה ה' בעבורנו את משה (מדלא אמר צוה אותנו), ובאמת נושא פעל צוה איננו משה כי אם השם הנזכר מקודם; וכן כאן המצרים היו המצווים לעשות כן לילדי ישראל היה ראוי שיאמר ויצו פרעה את כל עמו, אבל באמרו לכל עמו, יודיענו כי בעבור כל עמו היתה פקודתו, ואף על המצרים היתה הגזרה:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.