טעמא דקרא/בראשית/כג

טעמא דקרא בראשית כג

חיי שרה

ב

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. סדר מגורי אבותינו, כתיב בפ' לך ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ושם הי' גם במלחמת המלכים כמ"ש והוא שוכן באלני ממרא וכן בברית בין הבתרים ובמילתו נאמר וירא ה' אליו באלני ממרא וישב שם עד שנחרב סדום ומשום מעשה לוט יצא משם כדפירש"י וכתיב ויסע משם אברהם ויגר בגרר ושם נשבע לו אבימלך וקראו המקום באר שבע ושם נולד יצחק וכתיב וישב אברהם בארץ פלשתים ימים רבים ואחר העקדה כתיב וישב אברהם אל נעריו וילכו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע ומש"כ כאן ששרה נפטרה בחברון כבר אחז"ל (בס' הישר) כששמעה מהעקדה הלכה לבקש את יצחק בחברון ומתה שם ואברהם חזר אחר קבורתה לבאר שבע ונפטר שם, ושם גר יצחק כמ"ש ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב והוא באר שבע כמ"ש בפ' וירא ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר ובאר לחי רואי הי' בין קדש ובין ברד כמ"ש בפ' לך וכתיב שם על העין בדרך שור א"כ הי' סמוך לבאר שבע וכתיב וישב יצחק עם באר לחי רואי ואח"כ יצחק הלך לאבימלך ויצא משם לבאר שבע כמ"ש בפ' תולדות ומשם יצא יעקב כמ"ש ויצא יעקב מבאר שבע וכנראה שאח"כ עבר יצחק לחברון כי כשחזר יעקב נאמר ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון, ושם נשאר יעקב לגור כמ"ש גבי יוסף וישלחהו מעמק חברון ונשאר שם עד שהלך למצרים ושם נאמר ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע והיינו שהלך לשם להתפלל כמ"ש בב"ר (פס"ח סי' ה').

ויבא אברהם לספוד וגו'. פירש"י שע"י בשורת העקדה מתה שרה, ויל"ע הא קי"ל שלוחי מצות אין נזוקין ולמה סבבו מן השמים שתמות עי"ז, וכעין זה יש להקשות בריש מדרש אסתר גבי אנשי אלכסנדריא שאמרו נדליק או לא נדליק ואמרו נדליק וכל דבעי ימטי עלן ועי"ז נתגלגל שנהרגו כולן וקשה נהי שהיו חייבין עונש כדאמר בגמרא דעברו על לא תוסיפון לשוב וגו' אבל למה גלגלו שימותו דוקא ע"י מצוה שמסרו נפשם ע"ז, וכן קשה בשבת (קי"ח ב') יהי חלקי ממתי בדרך מצוה וקשה הא שלוחי מצוה אינן נזוקין, וקשה לומר דכל הני מקרי שכיח הזיקא, ונראה דהא דשלוחי מצוה אינן נזוקין היינו דהמצוה לא תגרום להם שום היזק אבל אם הגיע זמנו למות בלא"ה א"כ אדרבה זכות הוא לו שמסבבין מן השמים מיתתו ע"י מצוה דהוי כמוסר נפשו על ק"ה ולכן אנשי אלכסנדריא שהגיע זמנם ליענש ולפי שהיו צדיקים סבבו מן השמים שימותו ע"י מצוה דהוי כמסרו נפשם עבור המצוה דשכרו מרובה מאד וכן הענין בשרה וכן בהא דכל כתבי ובזה יתיישב בכמה דוכתי. והא דפריך בקדושין (ל"ט ב') והא שלוחי מצוה אין ניזוקין ולא משני כה"ג האמת משני דבמקום דשכיח הזיקא אין סומכין ע"ז.

ח

ופגעו לי בעפרון בן צוחר. יש ליתן טעם לפי פשוטו למה ביקש לקנות דוקא מעפרון (וחז"ל אמרו שידע ששם קבור אדה"ר), וי"ל דקי"ל (בכורות נ"ב ב') המוכר קברו באין בני משפחה וקוברין אותו בע"כ משום פגם משפחה ולכן חשש שאם יקנה קבר יבואו אח"כ המשפחה ויסלקוהו ויאמרו לו שזה קבר משפחתם וא"א למכור ולכן קנה דווקא מעפרון דמבואר בת"י פ' דברים ובתוספתא דתרגום יהושע ט"ו וכ"א דארבע שבנה את חברון (כמ"ש קרית ארבע) הוא צוחר אבי עפרון ונקרא ביהושע ארבע אבי הענק ועפרון בנו נקרא הענק ואחימן ששי ותלמי הם בני עפרון ונקראים ילידי הענק ובני ענקים וכיון שכל המשפחה ענקים א"א להיות שמערת המכפלה הקטנה הזו יהי' קבר משפחתם שהם צריכים קברים גדולים מאד לפי מדתן [ועל אדה"ר אחז"ל שקיפלו הקב"ה והכניסו לתוכו]. ועי"ל בפשוטו שלא יבא אדם לערער אח"כ שהקרקע שלו לכך קנה מעפרון דכיון שאביו בנה את העיר א"כ השדה שביד בנו היא בודאי שלו. ואפשר דלכך הקדים בתחלת הפרשה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון ולא כתב בקיצור בחברון וחז"ל דרשו קרית ארבע זוגות אבל לפי פשוטו י"ל שבא ליתן טעם למה קנה אברהם מעפרון וכנ"ל.

ט

ויתן לי את מערת המכפלה וגו' בכסף מלא יתננה לי. יל"ע דהול"ל ימכרנה לי ומהו יתננה שהוא לשון מתנה, וגם מ"ש עפרון השדה נתתי לך והמערה וגו' לעיני בני עמי נתתיה למה כפל כ"כ הרבה פעמים נתתי, וגם למה הזכיר בכל הפרשה לעיני בני עמי לעיני בני חת לכל באי שער עירו כ"פ. וי"ל דא"א חשש שאם ימכרנה לו יערערו אח"כ השכנים משום דינא דבר מצרא [ואע"ג דלקבורה לית בה משום דינא דב"מ ה"מ אם המוכר צריך המעות לקבורה ולא נאמר על הלוקח. הערת ח"א] ולכן בקש שיתן לו מתנה דקי"ל מתנה אין בו משום דינא דב"מ רק שלא יתיירא שלא יקבל הכסף א"ל בכסף מלא יתננה לי כלומר שאתן לו כל המחיר רק שיתן לי אותה לא עבור הכסף רק בתורת מתנה ועפרון השיב שמסכים לתת בתורת מתנה אך מה שאתה חושש משום דינא דב"מ לעיני בני עמי נתתי' לך שכולם נמצאים בשעת מעשה ולא יוכלו לערער אח"כ משום דינא דב"מ ורמז בזה שרצונו יותר במכירה ולכן עשה אברהם כדבריו וידבר אל עפרון באזני עם הארץ וגו' וישקול וגו' באזני בני חת כדי שלא יהא מערער אח"כ (שו"מ קצת מזה בהעמ"ד). ועמש"כ לקמן בד"ה לעיני.

יא

השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתי'. יל"ע למה שינה הלשון בתחלה נתתי לך ואח"כ לך נתתי'. וי"ל דה"ק השדה נתתי לך וממילא המערה אשר בה לך נתתי' כדתנן (ב"ב ס"ז א') המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות (ואולי אמר זה בכונה שיוכל אח"כ לטעון שהמערה לא נתן), לעיני בני עמי נתתי' לך פי' שלא תהא מתנתא טמירתא כמ"ש בפ' ח"ה כתבוה בשוקא וברא.

לעיני בני עמי נתתיה לך. יל"ע לאיזה צורך אמר כן. וי"ל דאמרי' בירו' סנהדרין (פ"ג ה"ח) א' תפס לחברו בתוך סעודתו א"ל תן לי מה שאתה חייב לי א"ל אין בתר דקמון א"ל איני חייב לך כלום א"ל אית לי סהדין א"ל לא אמרתי אלא שלא לערב סעודתך אתא לקמי' דר' אמי פטרי' כו' ומבואר שזה טענה שלא רצה לעשות שערוריה באמצע הסעודה בפני הרבים וי"ל שזה הי' גם כונת עפרון שיוכל אח"כ לטעון שלא היתה כונתו למתנה אלא שהתבייש בפני הרבים ואמר כן [ועמש"כ לעיל בד"ה ויתן].

יז-כ

ויקם שדה עפרון וגו' לאברהם למקנה וגו' ואחרי כן קבר אברהם את שרה וגו' ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר. כפל ב"פ ויקם, ויל"פ דמתחלה קם השדה לקנין לאברהם והי' יכול לעשות בה כל חפצו אבל אחר שקבר בה את שרה קם לו לאחוזת קבר שאסור לשנותו כמ"ש שאם קבר בו אפי' נפל א' ברשות נאסר ואסור לפנותו (עי' מס' שמחות פי"ד וסנהדרין מ"ח א') וגם א"א למכרו ולהעבירו למשפחה אחרת כמ"ש בכתובות (פ"ד א') המוכר קברו כו' לא עשה כלום ולכן ע"כ נשאר לו לאחוזת קבר ולכן כתיב כאן ל' אחוזה ודוק. ובאופן אחר י"ל ע"פ הגמרא ב"ב (נ"ד ב') נכרי מכי מטי זוזי לידי' אסתלק לי' וישראל אכתי לא קנה וכל המחזיק בו זכה ולכך קאמר מתחלה ויקם שדה עפרון וגו' לאברהם למקנה לעיני בני חת היינו שבעיניהם היה נראה שאברהם קנה אותה ולכך לא זכה א' מהן בה אף שע"פ דין אכתי לא זכה בה אברהם אבל אח"כ שקבר אברהם את שרה ויקם שדה וגו' לאברהם היינו שקם ע"פ דין לאברהם אחר שכבר החזיק בה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)