אלשיך/בראשית/כג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויהיו חיי שרה וגו'. ראוי לשים לב אל אומרו ויהיו. ולא אמר ותחי שרה. וגם אומרו שנה בכל פרט ופרט ולמה חזר וכלל שני חיי שרה. וכן אומרו בקרית ארבע היא חברון למה הזכיר שני שמותיה. וגם אומרו בארץ כנען כי ידוע היא וגם אומרו לשרה היא מיותר והל"ל לסופדה ולבכותה. וגה למה הקדים ההספד לבכי ועוד שהיל"ל ולקוברה אך הנה ידענו מחכמי האמת כי אברהם ושרה באו לתקן את את אשר עותו אדם וחוה. וכן נראה מרז"ל באומרם בב"ר למה לא נברא אברהם תחלה מפני שמה שקלקל אדם בא אברהם ותיקן. ואם היה נברא הוא תחלה מי יתקן אחריו הנה כי לתקן בא אברהם. והוא כי אדם וחוה הביאו מיתה לעולם ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם אלו גרמו קללה ואלו ונברכו בך וגו'. אדם סילק שכינה אל הרקיע ואברהם ושרה הורידוה מרקיע שביעי. כמאמרם ז"ל בב"ר (פ' י"ט) אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם. ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם. כיי ע"י מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם כמשז"ל בשמות רבה. כי מג' דברים שהעולם עומד עליהם בתחלה היה עומד על עמוד אחד. הוא גמילות חסדים של אברהם וכו'. וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא ושרה נלקחה ב' פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא ית' את שרה בנסיון ההוא. כי צרה גדולה היתה לה. אך הוא לתקן קלקולי חוה וגם רבקה הוצרכה לתקן במקומה. כי עדין לא נגמר התיקון והוא כי כל ג' האבות יש להם שייכות עם אדם כנודע ליודעים חן. וגם ג' דברים שקלקלה חוה שע"כ נצטוו הנשים בנדה וחלה והדלקת הנר נתקן ע"י שרה שע"כ אמרו ז"ל (ב"ר פ"ב) שהיתה עיסת שרה מתברכת שהוא בלי ספק על דבר החלה. ונר דלוק מערב שבה לערב שבת על דבר הנר וענן קשור על פתח האהל על פתחי נדה שהיתה טהורה מהן ונכנסה במקומה רבקה בברכות אלה כמפורש בענין אומרו ויביאה יצחק האהלה וגו'. ונבא אל הענין. והוא כי תחת שלש היה ראוי להתאבל אברהם על שרה. (א) על הנוגע אל תיקון העולם שהיתה מתקנ' לקיימו כמדובר. (ב) על צרת עצמה ומה גם לרז"ל (ר"ה דף ט"ז) שעל שמסרה דין על אברהם חסרו מחייה ל"ג שנה. (ג) על הנוגע אל אברהם כי אשר מתה אשתו ראשונה כאלו נחרב בהמ"ק בימיו. ע"כ על הא' סמך הכתוב זה אל אומרו למעלה ויוגד לאברהם וכו' ובתואל ילד את רבקה שכבר נולדה ממלאה מקומה. והוא משז"ל (ב"ר פ' נ"ח) עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. וכמו שכתבנו על ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. הנה כי מבחינה זו אין להתאבל וגם לא על השנים כי הנה ויהיו וכו'. לומר כי גם שנשתנית הויית חייה כי חסרו מהן אין לה פגם מזה לומר כי לא עשתה מצות בשנים הנותרות ויחסר משלמותיה. כי הלא לא היתה צריכה אל כל תשלום שנותיה לשלמות הראוי לה כמ"ש ז"ל במדרש חזית יש זוכה בשנים מועטות כבמרובות. וזה יאמר מאה שנה ועשרים שנה וגו' ולא אמר שנה בסוף מאה ועשרים ושבע שנים. כ"ח שנה בכל פרט. לומר כל פרט הוא כאלו נשלמו חייה. כי כשהשלימה מאה נשלם שלמותה. וזה ויהיו חיי שרה מאה שנה שהוא כאלו כל הויות חיי שרה היו ק' שנה. כי בם קנתה הווית חייה בעולם וכן בעשרים שאחרי כן הי' די במה שעשת' בהן לשלמותיה. וכן בשבע שנים שאחר הכל ככל פרט נמצא כאלו חייתה כל שני חיי שרה אשר היו ראויים אלו לא מסרה דין על אברהם כאלו לא חסרו דבר. ועל הג' אמר ותמת שרה בקרית ארבע כלומר שלא עשתה מיתתה רושם כ"א לעירה ולא לבעלה. אך מצד כשרותה ראוי להספידה כי הלא קרית ארבע זו היא חברון כו' והוא כי הקרא חברון. יתכן הוא על החרוברות של מערה ההיא עם העולם העליון כנודע אצלנו. כי היא כניסה לג"ע הארץ. ובזה יאמר כי לכשרותה ושלמותה לא שהתה בין מות אל ההתרברות אל ג"ע שלמעלה. כי מיד נתחברה למעלה. וע"כ הזכיר השם הזה לו' כי בחינתה נתקיימה בה. וז"א בארץ כנען הוא מקום המיוחד לזה. הנה כי על ב' בחינות אלה אין לבכותה. לא על העדר תיקון העולם ולא על העדר תיקון לעצמה. וגם לא על פגם הבא לאברהם שיהי' כאלו נחרב בית המקדש בימיו. כ"א שמה שויבא אברהם לא על הנוגע אליו כ"א לספוד לשרה. כי האבות הן הן המרכבה ואין להם צורך בהמ"ק. כענין יהי ה' אלהינו עמנו שיהא מרכבה עלינו. כאשר היה עם אבותינו שהם האבות. וגם לא להתאבל על העדר שלמותה רק לשרה למה שהיא שרה מפאת עצמה. כאשר חוב' להתאבל על כל צדיק שנפטר: או יאמר לספוד לשרה שאם היה אומר לסופד' ולבכותה. הי' נראה שעל היותה אשתו נתחייב בזה. ולא כן הוא כי אין האיש חייב לסופדה בעצמו ולא לבכותה רק להשכיר לה שני חלילין ומקוננית. לז"א לשרה לומר שלא על בחינת אשתו עשה. רק למה שהיא שרה מפאת עצמה שחייב אדם להספיד ולהוריד דמעות על אדם כשר. וז"א לספוד לשרה. אך במה שהוא חייב שהוא לקוברה אם מתה. על זה אמר ויקם אברהם מעל פני מתו שהוא להיותה מתו. ואו' הבכי אחר ההספד והוא קודם. הוא בשום לב אל וי"ו של ולבכותה שהוא כי מתחלה אדם בוכה. וכשנלאה מספידין. וההספד גורם בכי אחרי כן. וז"א לספוד לשרה ולשוב לבכות' שנית. או יאמר ויהיו חיי שרה וכו'. כמאמרם ז"ל (פ' ויחי דף רי"ז) בס' הזוהר על ויקרבו ימי דוד כי הימים שהצדיק חי ועושה מצות בהם גם כי למהותם אין ממש. קונים הויה וקיום רוחני קדוש ומתקרבים בעת למות להעיד על כל זכות הנעשה בהן. וזה יאמר ויהיו חיי שרה לומר כי קנו הויה וקיום חיי שרה בין כללות המאה שנה בין העשרים שנים בין השבע שנים. וש"ת הלא זה יצדק בשנים שעשתה בהן מצות. אך לא ימי הקטנות. לז"א שני חיי שרה. לומר כי מה שאמרתי שכל הפרטים הנזכרי' קנו הויה שכולל גם של קטנות הוא על כי כללות הכל משפיע קדושה. הרוב אל המיעוט של קטנות שבכללם. באופן שישוו כל שני חיי שרה. ולהיות הימי' באים ומתקרבים סמוך למיתה. ע"כ קודם הזכיר מיתתה אמר ענין הויית קיום שנותיה לומר כי כל אלה חברו קרבו ויאתיון באופן שאשה אשר אלה לה ראויה לכבוד והספד אלא שותמת במקום בלתי ראויים לכבדה כי ותמת שרה בקרית ארבע. ע"כ ויבא אברהם כי אין זולתו:
עוד יתכן דרך כלל נמשך בכל ענין לקח טוב אחר קנה אברהם את השדה והמערה. והוא בשום שכל והבין מה טעם לב' שמות יקרא ולעיר ההיא. קייית ארבע היא חברון וגם או' בארן כנען. ועוד אומרו ויבא אברהם לספוד כו' ולמה זה לא אמר ולקוברה שהוא העיקר ומה גם כי לקוברה היא מוטל עליו. משא"כ לבכות' שאין האיש חייב לבכות את אשתו וגם לא לסופדה בעצמו. אך הוא כי אברהם עשה בחכמה להתנכל להביא כוונתו אל הפועל וה' עזרו ויטה את לבם לעשות רצון אברהם. והענין כי לא מתה שרה בארץ אחרת ולא בעיר קבורתה ממש ויראה עפרון יביאוה מעיר אל עיר לקובר' במערה ההיא. הלא או יחרץ לו' מה זה. המבלי אין קברים בעיר שמתה בה הובאת פה הלא דבר הוא כי יקרה היא המער' ההיא ונגלה סודה אל אברהם בחיר ה' ויקחנה לעצמו. או לא יתן כ"א בהון רב מאוד. אך מה' יצא תמות במקום מיוחד לקבורתה. וזהו ותמת שרה בקרית ארבע כלו' מתה במקום קבורתה וזהו קרית ארבע שהוא קרית ד' זוגות המעותדי' ליקבר שם אשר היא מהם באופן לא יצטרכו ללכת אל עיר אחרת לקוברה. ועדין הי' מקום לעפרון לומר אולי אברהם מבקש אחוזת קבר שם היות מושב העיר ההיא טוב מאד כי חברון נבנתה ז' שנים לפני צען מצרים אמרו רבינו ז"ל (במדבר פ' ט"ז) וכי אדם בונה עיר לכנען בנו הקטן שבע שנים קודם למצרים שהוא בנו הגדול אלא שעם היות מצרים שהוא יפה משאר העולם כי כגן ה' כארץ מצרים עם כל זה צוען שהיא מיטב כל כללות מצרים כי ע"כ היו בצוען שריו חברון היתה מבונה ביופי ז' פעמים יותר מצוען וע"ה היה אפשר יוקיר עפרון מפז אחוזת קבר בעיר ההוא החמודה לז"א היא חברון בארץ כנען. והוא כי הנה ארז"ל (שם) בפ' עלו זה בנגב כו' כדרך התגרים שמראים הפסולת תחלה. כי עם היות חברון ז' פעמים טובה מצוען שהות מיטב ארץ מצרים אשר היא טובה משאר העולם עכ"ז היא פסולת ארץ ישראל שע"כ הקצוה לבית הקברות שכולה טרשים. ובזה יאמר כי גם שהיא טובה מצוען לא ישית לב עפרון כי ע"כ בחר אברהם במקום ההוא כי הלא אם היא משובחת היא בערך שאר ארצות אבל לא בערך ארץ כנען כי אדרבה היא פסולת של ארץ כנען שכולה טרשים כמאמרם ז"ל (שם) שעל כן הקצוה לבית הקברות באופן כי גם שבערך שאר ארצות יקרה היא. הלא בערך ארץ כנען לפסולת תחשב. וכן לא יחשבוהו לחומד אותה. באופן שמה' יצא בל יוקר הדבר בעיני עפרון. ועם כל זה לא בטח אברהם. עד התנכל עוד להראות כי לא היו עיניו ולבו במערה ההיא כ"א כלאחר יד. והוא כי מלבד אשר לא בקש לקנותה מאז נכנס בן הבקר שמה וירא מה שבתוכה פן יאמר עפרון הלא דבר הוא. וע"כ אחר עד עתה. שמתו מוטל לפניו כבלתי חפץ רק לסלקו מלפרו באשר ימצא. עוד שנית עשה. כי בבואו חברונה לא הורה שעיקר ביאתו היתה לקנות לה שם קבר. או כעושה עיקר ממקום מיוחד. רק באלו לא בא רק לספוד לשרה ולבכותה וזהו שלא אמר ולקוברה ולא עוד אלא שהטפל בהספד אשר הוא המשך יותר מבכי ולא שת לבו מיד בבואו על עסקי קבורה רק לספוד כו'. ואח"כ ויקם אברהם מעל פני מתו. כלומר לא כמבקש קבורה חשובה לאשה יקרה כמוה רק כמי שיש מת לפניו ומבקש להעבירו. וזהו מעל פני מתי ולא מעל פני שרה כאו' לספוד לשרה ולא אמר לסופדה. וגם התחכם לדבר אל בני חת תחלה. והוא בהעיר. (א) מה ענין אומר לאמר. אם הוא שיאמרו הדברים לעפרון. הרי בפי' הוא אומר שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר. (ב) כי פה לא סיים מקום ובמה שצוה ידברו לעפרון היה על המערה בפי'. (ג) למה הגדיל הדבר לבקש סרסורים. וידבר נא דבר מיד באזני עפרון ויתן לו את מערת קצה שדהו בכסף מלא לא ימנעהו ממנו. (ד) מה צורך להסתיר דבר אל בני חת לדבר סתם לבקש אחוזת קבר ולבלתי הזכיר מיד המערה (ה) מה צורך הזכירו היותו גר ותושב וגם אומרו מלפני היא תיבה מיותרת. (ו) אומרו ויענו בני חת וגו' שאומרו את אברהם לאמר לי הוא לבלי צורך. ויאמר ויענו בני חת שמענו אדוני וגו' וידוע שהיה לאברהם ושהוא לאמר לו. (ז) אומרו שמענו אדני שהיא תיבה א' בל' רבים והב' ל' יחיד וענין יחס או' נשיא אלהים וגו'. (ח) כפל ענין באו' במבחר קברנו וגו' איש ממנו את קברו וגו'. (ט) אומרו וישתחו לעם הארץ וגו' עם הארץ מאן דכר שמייהו. (י) אומרו וידבר אתם לאמר כי הלא מלת לאמר מיותרת אחרי שעתיד לומר שמעוני ופגעו בי וגו'. (יא) אומרו לקבור את מתי מה מרבה מלת את. ולא אמר כמ"ש לממלה קבור מתך ולא אמר את מתך. (יב) אומרו בתוככם שהיא מלה מיותרת. (יג) אומרו לכל באי שער עירו לאמר מי הכניסם בזה ולא אליהם היה משיב. (יד) אומרו לאמר אין לו שחר. (טו) אומרו לא אדוני כי איך יתחיל מאמר בל' שלילה ויאמר לא אדני שמענו וגם שדה מאן דכר שמיה. (טז) שמחלקן והל"ל השדה והמערה נתתי לך וגו'. ומה ענין אומרו לעיני בני עמי. (יז) מה ענין השתחויה זו שנאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ועדיין לא נגמר דבר. (יח) או' וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר. למה יניח בני חת וידבר באזני עם הארץ. (יט) מלת לאמר אין לה טעם ולא ג"כ מלת אך אם אתה לו שמעני מה ממעט האך ומלת אתה גם היא מיותרת. (כ) למה יזכור השדה ולא המערה ואומרו נתתי כסף השדה קח ממני. (כא) ענין אומרו את מתי שמה ולא אמר ואקברה מתי כמאמר עפרון קבור מתך וכן עפרון חזר ושנה לשונו למטה באומרו ארבע מאות שקל ואת מתך קבור. שאמר פה מלת את. (כב) באומרו ויען עפרון את אברהם וגו' כי או' לאמר לו הוא מיותר ועוד באומרו וישקול וגו' את הכסף אשר דבר באזני בני חת. כי הלא גם באזני עם הארץ היה. (כג) באומרו לאברהם למקנה וגו'. מה ענין או' בכל באי שער עירו. (כד) באו' ואחרי כן קבר וגו' ויאמר ויקבור אברהם וגו' שידוע הוא שאחרי כן היה. (כה) או' ויקם השדה וגו' הרי נאמר למעלה. (כו) או' בני חת. ואיננו רק מאת עפרון:
אמנם לבא אל הביאור נזכיר מאמר הרמב"ן ז"ל והוא כי חק היה להם בימים ההם שלא לתת מקום מיוחד לאחוזה לאיש לקבור כל מתיו בו אם גר הוא במקום ההוא כ"א לתושב בלבד. ובזה נבא אל דרך הכתובים על נכון בס"ד והוא כי הנה אברהם לא לשרה לבדה הוא חפץ המקום כ"א לכל הד' זוגות לכן היה צריך אחוזת קבר כתושב. ואלו שם פניו לבקש מאת עפרון ימכור לו המערה הלא לא ימכרנה לו אחוזת קבר כי גר היה וגם כי יתרצה בכך לא כל הימנו כי הלא גדולי העיר יעכבו בידו לקיים לבלתי תת אחוזה לגר ומה גם כי גם עפרון יתאנה ויאמר כי אין לאל ידו כי אילי הארץ יעכבו בידו ע"כ מה עשה התנכל וילך לו תחלה אל גדולי הארץ. וישאל מאתם יהי נא חסדם להחשיבו כתושב שינתן לו אחוזת קבר בעיר ההיא למען תהיה הודאתם הכנה לדבר אל עפרון. ולא עוד אלא שהיכולין לעכב. הן הם יהיו סרסורים לבל ישאר לעפרון עוד פתחון פה לעכב. וזהו וידבר אל בני חת לאמר. כלו' מה שדבר אל בני חת ולא הם בעלי המערה הוא כדי לאמר אח"כ לעפרון למכור המערה לאחוזת קבר ולא יהיה לו פתחון פה. או יאמר לאמר שדבר אליהם כדי לאמר הם תשובה אם יודו באחוזה אם לאו לדעת אשר יעשה אם יקנה ואם יחדל. ופתח דבריו אליהם אמר גר ותושב וגו' לו' לפי האמת גר אני אך ותושב אנכי עמכם כלומר עמכם כפי טוב מדתכם שלתושב תחשבוני ובזה יבחן טוב לבבכם שלתושב תחשבוני בשאלתי זאת. והוא תנו לי אחוזת קבר ואין שאלתי זאת אלא מפני הכבוד שלא אתייחס לגר. שתושבי הארץ קוברים מתו מלפניו בתורת צדקה כ"א ואקברה מתי מלפני:
ה[עריכה]
ויענו בני חת וגו'. הנה אמרת שיתרונך אצלנו הוא שנחשיבך לתושב. והנה מה שמץ דבר הוא זה בערך מה שאתה בעינינו כי שמענו וגו' נשיא אלהים אתה וגו' והנה היה אפשר כי חניפות מדתם עשתה זאת וגם לזולת אברהם היו דוברים כן לז"א לאמר לו לומר כי לאמר לו לאברהם בלבד היה אומרים נשיא אלהים וגו' משא"כ לזולת כי אין להם גדול כאברהם ולא ממדת תנופה היה הדבור. כ"א בלבב שלם. והנה מהראוי היה א' ידבר בעד כלם אך היה מקום לחשוב כי אילי לב הבלתי מדברים לא כן כדברי המדבר ע"כ אמרו שמענו את כלנו ולא יעלה על לבך שמא אין לב כל המדברים א' כ"א כלנו בלב א' בלי פתח וייתור וז"א אדוני ולא אמר אדונינו כלו' כאלו כלנו איש א' ואומרי' לך אדוני אתה והנה על שאלתך אנו אומרים כי אלו היית נשיא עלינו מצד מלך או שר ב"ו שהיה ממנה אותך עלינו. היה אפשר לנו לו' חלילה לנו מעבור נמוסנו. לתת אחוזת קבר לגר כי גם המלך לא יחפוץ בעבור הנימוס אך לא כן אתה. כי נשיאותך עלינו מאת אלהים הוא. כי נשיא אלהים אתה בתוכנו ולכן אנו ונמוסינו משועבדים לך לכן במבחר וכו'. עוד יתכן באומרו בתוכנו והוא ע"ד מקרא שכת' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי ממה שלא נאמר בתוכו הוא בתוכם וקרבם של ישראל הנזכר כי היכל ה' המה. ועד"ז יאמר פה בתוכנו והענין שאמרו לו אל יראה בעיניך כי אך דבר שפתים נאמר לך אדוני. אך פתלתול ועקש לבבנו כי לא אדון לנו אתה בלבנו. כי הלא נהפוך הוא כי יותר מאשר נדבר לפניך כתוב על לוח לבנו בקרבנו כי הנה שמענו אדוני כי מה שתשמע הוא אמרנו אך אדוני לא בלבד גדר זה הוא בקרבנו. כי הלא נשיא אלהים אתה בתוכנו ובקרבנו שהוא יותר מגדר אדון והנה ראה בפועל כי במבחר וכו'. והוא כי הנה ידענו כי כל את לרבות הוא בא. ונבא אל הענין והוא כי המה ראו הפרש בין פתח דברי אברהם לסופן כי החל באו' תנו לי אחוזת קבר שהוא אחוזה למתים הרבה ואח"כ אמר ואקברה מתי ולא אמר ואקברה את מתי יורה כי על שרה לבדה היתה עיקר הכוונה ע"כ אמרו לו את עיקר כונתך הוא כפתח דבריך על מתים הרבה. במבחר קברינו קבור את מתך שמרבה האת על מתים הרבה שהיא אחוזת קבר ואם עיקר הכונה הוא על מתך זה. באומרך ואקברה מתי ולא אמרת את מתי. ולא שאלת אחוזה רק מפני הכבוד א"כ הוא אין צ"ל במבחר קברינו כ"א גם איש ממנו היותר חשוב שהוא תואר איש את קברו לא יכלה אשר הכין וחפר לעצמו לא יכלה ממך מקבור מתך בו. וזהו החילם באת וצאתם בלא את כ"א מקבור מתך:
ז[עריכה]
ויקם אברהם וגו'. בא להחזיק טובה על הודאתם לתת אחוזת קבר לגר כמוהו. וירא והנה עכוב תת אחוזת קבר לגר תלוי בגדולי העיר וגם בכללות המון העם. שגם אחר הודאת אילי הארץ יכולים להתקומם ההמון על ביטול הנימוס. ע"כ אמר אברהם בלבו אם אשתחוה לבני חת שהם אילי הארץ להחזיק להם טובת ההודאה יקפידו ההמון ויתקוממו ע"כ עשה בחכמה ובתנועת השתחויתו. היחל כלפי עם הארץ וסיים בבני חת כעושה עיקר מהם כי הכל הולך אחרי החיתום:
ח[עריכה]
וידבד וגו'. הנה היה ראוי שיאמר ויען אברהם ולא וידבר כי אינו תחלת דבורו אליהם. וגם אומר אתם הוא מיותר. כי גם עד כה אתם היה מדבר:
אמנם הנה כתבנו שבני חת נסתפקו בעיקר כוונת אברהם אם היתה על אחוזה למתים רבים או על שרה לבדה. ע"כ רצה לדבר אתם פעם ב' לגלות כונתו אליהם. שאל"כ אחר שהודו לו מה צורך לדבר עוד אתם ולא דבר מיד לעפרון כי שם היה בתוך בני חת. וז"א וידבר אתם וגו' לו' מה שוידבר אתם ולא לעפרון. הוא כדי לאמר אם יש את נפשכם כו' שמעוני וכו' לבאר דבריו לומר הלא נסתפקתם בדברי אם העיקר הוא על רבים או על שרי. והתחלתם בהודאת אחוזה וסיימתם בא'. אולי היא כי בסוף הוצאתם תובן מה שיש את נפשכם וההתחלה היתה דרך כבוד בעלמא לכן דעו כ"א יש את נפשכם כאשר אמרתם תחלה שתוככם טוב ואינו מן השפה לחוץ באמרכם במבחר קברינו קבור את מתיך שהוא לקבור את מתי שהוא למתים הרבה שזהו רבוי האת. אם כך הוא שהוא מהנפש פנימה בזאת יבחן כי שמעוני ופגעו כו' ויתן לי כו' לאחוזת קבר כי מזה אני עושה עיקר ורצה יהיו הם הפוגעים בעפרון. מיראתו פן יתאנה עפרון לאמר לו אם תתן לי מלא ביתך כסף וזהב לא אוכל לעבור הנימוס לבלתי מכור אחוזת קבר לגר ומה שמודים בני חת הוא לפנים שבוטחים בי שלא אעבור על חיק העיר ע"כ עשה שגדולי הארץ שבהם היתה לו תואנה הם יהיו הפוגעים בו באופן יסכר פיו מלבקש תואנה ולא אשאל כל מה שהתנדבה נפשה באמור במבחר קברינו. כ"א מערה שבקצה שדהו בקרן. זוית שלו וגם לא בחנם כדבריכם כ"א בכסף מלא ואחשיבנה למתנת חנם זהו יתננה לי. למה שהוא בתוככם. בקרב אנשים חשובים ככם:
י[עריכה]
ועפרון כו' ויען כו'. הנה דיבר בזיוף נמרץ ואמר. מאמרך זה שתרצה לאחוזת קבר הנה זה אינו תלוי בי. כי לכל באי שער עירו ראוי לאמר זה. ולא לי. כי ענין האחוזת קבר נוגע אל הכל. וז"א לאמר ושיעור הכ' שמה שאמר עפרון לאברהם הוא כי זה לכל באי שער עירו ראוי לאמר אך לא אדוני תבקש אחוזת קבר רק שמעני וזה אוסיף להטיב לך כי הנה רצית המערה לבדה בכסף מלא ואני אתן לך בחנם גם השדה. והשדה הוא שעתה נתתי לך. אך המערה אשר בו. מאז דברתי לך נתתיה וזה לא כמתנתא טמירתא כ"א גלויה ומפורסמת לעיני בני עמי נתתיה לך אך קבור מתיך בלבד. לא את מתך שהוא אחוזת קבר. כי בזה הכל יודו לך. והיה כמראה נדיבות. ותחתיה תעמוד הבהרת כי ידע כי אין זה רצון אברהם והשאיר ענין האחוזה עד ידע סך המעות והיה זה מובן ביניהם. ומראה נדיבות חנם בעיני ההמון. או מעין זה ויען עפרון דברים הנכנסים באזני בני חת. מורה כעושה למענם ומצד א' נותן פתחון פה לכל באי שער עירו לאמר. כלומר לאמר ולדבר ערעור ומה שאמר באזני בני חת שעושה למענם הוא השדה נתתי כו' ומה שעשה לעורר את ההמון לערער. הוא אומרו קבור מתיך. כלומר זה בלבד ולא את מתיך שהוא על רבים. והנה בני חת וכל עם הארץ לא ענו דבר. הורו כי אין רצונם לערער וע"כ וישתחו אברהם לפני עם הארץ. ע"ד הקודם כמחזיק טובה לכל שמודים לו. אז וידבר אל עפרון באזני עם הארץ ואמר אך כו'. לומר הלא תלית בכל באי שער עירך לענין אחוזת קבר למתים רבים. והנני אומר באזניהם אך אם אתה לו שמעני. לומר אך בך לבדך תלוי הדבר כי כלם מודים. לכן נתתי כו' ואקברה את מתי. שמרבה האת על מתים רבים. או יאמר ויען עפרון כו' לכל באי שער עירו לאמר. שהוא לעיניהם הוא לא אדוני מאמרך זה בכסף מלא. רק שמעני אתה תכוון מאמרי כי אינן כמשמען. כי אתה שאלת מערה. ואני השדה והמערה אני נותן. וע"ז אמר שמעני כלו' כי אני מוסיף גם השדה כ"א להרבות במחיר. כי לעיני בני עמי נתתיה לך אך לא ביני לבינך ולבל יעשה אברהם עצמו כבלתי מבין יחזיק במתנה ע"כ הטיל תנאי להשאיר מקום לפרש הדבר. והוא אומרו קבור מתך ולא אמר את מתך. כי בזה לא יודה אברהם. ויהיה מקום לשוב להזכיר הכסף. והנה אברהם עשה בחכמה אמר בלבו אם או' לו אינו חפץ כ"א אחוזה לרבים או לא אקח חנם כ"א במחיר. הלא יתבטל הכל כי ישוב יאמר עפרון גם אנכי לא נדרתי אלא חנם ולמת א'. נמצאת כל מתנתי בטלה כאלו לא היה והנני חוזר בו לגמרי לא בחנם ולא בכסף. ע"כ מה עשה קם והשתחוה לעפרון בפני כל עם הארץ כמחזיק טובה ומקבל מתנתו לבל ישוב ממנה. ועל שלא הודה לו רק למת א' וידע שהוא על כי עדיין לא שמע סך מעות ע"כ וידבר אל עפרון באזני עם הארץ. כדי לאמר אך וכו' ואקברה את מתי שהוא על מתים רבים שהוא רבוי האת שישמעו ויודו ויוסר פתחון פה ממנו. ופירש ואמר אך אם אתה לו שמעני. לו' הנה נתת חנם וקבלתי המתנה. אך גם אני נתתי מתנה ג"כ נתתי כסף השדה קח ממני. ופי' מה שאמר באזני עם הארץ לאמר שהוא ואקברה את מתי כמדובר. או יאמר על המערה קבלתי מתנתך. אך כסף השדה קח ממני בתורת מקח. והוא הבין דרכו כי עפרון היה בוש לשאול כסף על המערה לבדה. ע"כ צירף עמה השדה ע"כ אברהם אמר מתנתך חנם על המערה קבלתי ומהשדה תקח כסף:
יד[עריכה]
ויען כו'. אומרו לאמר לו אפשר הוא שדבר דברים כדי לאמר אברהם לו לעפרון. שהזכיר סך הכסף שע"פ הדברים ההם יאמר אברהם לו שיקח הסך ההוא כאשר היה. או יאמר שלא כמדובר אל אזני עם הארץ שלא יבינו אלא שארץ ד' מאות כו' הי' נותן לי במתנה. אלא כמדובר ואו' לו אברהם המבין הכוונה שלקבלם יכוין. וז"א אדוני שמעני כלו' הבינני מה שאינו כפשוטו כי ארץ כו'. ועי"כ ואת מתך ברבוי באת קבור שהיא אחוזה למתים רבים. עוד כיון באומרו ואת מתך קבור שאחר הכסף תהיה קבורת המת. ועל ב' אלה אמר וישמע אברהם כו' כי אברהם לבדו הבין ב' כוונותיו. (א) שאו' ארץ ד' מאות שקל כו' אין דעתו לתת סך זה חנם כ"א שרוצה מחיר זה. (ב) שוישקול תחלה את הכסף ואח"כ ויקם כו' ואחרי כן קבר כו'. ואומרו עובר לסוחר אפשר כי סוחר יקרא הסובב סובב הולך ממקום למקום כי תרגומו של סביב הוא סוחר. והנה המהלך ממקום למקום צריך שקלים יפים ותקילין. שלא יגעלו בם בשום מקום. וז"א עובר לסוחר:
יז[עריכה]
ויקם השדה וכו'. הנה בתחלה היה אומר עפרון שהיה נותן לו במתנה השדה והמערה. ואברהם אומר נתתי כסף השדה. כלומר אם המערה חנם השדה בכסף. אך עתה בגמר הענין נתברר איך שדה ומערה הכל במכר. השדה והמערה כו' הכל לאברהם למקנה וגם לאחוזת קבר וזה בכל באי שער עירו. ולא כאשר חשב עפרון להורות בפני הכלל כי במתנה נתנם. ושלא יבין שהיה במחיר כ"א אברהם בלבד והיה דעת עפרון שבינו לבינו יתן הכסף רק היתה המקנה לעיני כל באי שער עירו:
יט[עריכה]
ואחרי כן וכו'. אמר כי אברהם אמר ותקברה מתי מלפני שאהיה אני הקובר מתי ולא כגר שבני העיר קוברים מלפניו. וכן היה לו כי ואחרי כן קבר אברהם כו' ולא שהם קברו מתו מלפניו:
כ[עריכה]
ויקם כו'. הל"ל מאת עפרון ולא מאת בני חת אך במה שכתבנו כי חק למקומות ההם לבלתי תת אחוזת קבר לגר כ"א לתושב באופן שגם אם היה מוכר עפרון. היו גדולי הארץ יכולים למחות מלהיות אחוזת קבר רק לאזרח הארץ. נמצא כי מה שויקם השדה כו' לאחוזת קבר לא מעפרון היה לפי האמת רק מאת בני חת. שהיתה ידם עם אברהם להחזיק בידו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |