טעמא דקרא/בראשית/כב

טעמא דקרא בראשית כב

ג

ויקח את שני נעריו אתו. פירש"י שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהי' השני עמו. וגבי בלעם ושני נעריו עמו (במדבר כ"ב כ"ב) פירש"י מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יקח עמו שני אנשים לשמשו וחוזרין ומשמשין זה את זה ומה שלא פירש"י שם טעם דכאן י"ל משום דגוי אין מתרחק כשצריך לנקביו אלא נפנה באמצע הדרך כמ"ש בסנהדרין ק"ה ב'.

ויבקע עצי עולה. הא דכתיב עצי עולה נראה משום דמצוה לבקע העצים לשם עולה וכמו שהמזבח צריך לבנותו כדי להקריב עליו כמש"כ בחזו"א (זבחים סי' כ' ב' סק"ו) וכן כל כלי שרת יש לעשותן לשם כלי שרת כמש"כ בדרך חכמה (פ"א מביה"ב ה"כ) ויתכן שאסור לשנותם לקרבן אחר ולכך קרי לי' עצי העולה וצ"ע, ואע"ג דאמרי' במכות (ח' א') בעצי המערכה אם מצא חטוב אינו חוטב אפשר דה"מ לחטוב מהמחובר אבל לבקע אח"כ ולשפות להו לגזירין (עי' מנחות ק"א א') בעי לשמה.

ז

הנה האש והעצים ואיה השה לעולה. יל"ע למה המתין לשאול זה עד לאחר ג' ימים שראו המקום ולא שאל מיד כשיצאו שנא' ויבקע עצי עולה וגו'. וי"ל שיצחק הבין שהוא יהי' השה לעולה והסכים, אבל עתה שראה שאברהם נתן עליו עצי עולה הבין שהוא לא הקרבן דא"כ אסור להשתמש בו דהוי עבודה בקדשים כמ"ש בפסחים ס"ו ב' לכן שאל והשיב לו אברהם אלקים יראה וגו' ועדיין לא הקדשתיך ומותר לעבוד בך (שו"ר כ"ז בס' חנוכת התורה).

ט

ויבן שם אברהם את המזבח. יל"ע הרי העקדה הי' בר"ה או ביו"כ כדאי' במדרש (עי' למכסה עתיק) וכיון שא"א קיים כל התורה כולה איך בנה מזבח ביו"כ או ביו"ט לר"ש בזבחים (ק"ח ב') דבבמה אפשר להקריב ע"ג סלע או אבן והרי הקב"ה לא אמר לו אלא והעלהו שם לעולה על אחד ההרים. וי"ל כיון שהי' מקום המקדש כמ"ש ברמב"ם (פ"ב מביה"ב ה"ב) יש לה דין מקדש שצריך דוקא מזבח.

יג

ויעלהו לעולה תחת בנו. וברש"י, על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאילו היא עשויה בבני וכו' כאילו דמו זרוק וכו'. ומשמע דאם היה אברהם שוחט את יצחק היה גם זורק את דמו, וילה"ק היאך היה מותר לו לזרוק את הדם והלא אונן הוא ופסול לעבודה. וי"ל דמבואר בחז"ל (עי' פדר"א פל"א ויל"ש שה"ש רמז תתקפ"ח) שהיה לו דין כהן גדול וכה"ג מקריב גם אונן כדאיתא ביומא י"ג ב' וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהלכות בי"מ ה"ו. ועוי"ל דמאחר שעלה הדם על המזבח שוב לא ירד [וגם בבמה הדין דלא ירד כמ"ש בשיח השדה ח"ג (זבחים קי"ב ב' בסוד"ה בסוף), דכ"מ בתוספות בזבחים י"ב א' ד"ה יום] ואפשר דגם אם הכהן כבר עלה על המזבח הדין דלא ירד. עוי"ל דהיה זורק את הדם כשעדיין היה מפרכס ואכתי לא חל עליו אנינות.

כ

הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך. וברש"י, אף היא השוותה משפחותיה למשפחות אברהם גם כן, מה אברהם י"ב שבטים שיצאו מיעקב, ח' בני הגבירות וד' בני שפחות, אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פלגש. נשאלתי, והלא כמו שי"ב השבטים שיצאו מיעקב היו יוצאי חלציו של אברהם הכי נמי גם היו יוצאי חלציו של נחור שהרי בתואל אבי רבקה היה בנו [אלא שאצל אברהם היו דור רביעי ואצל נחור דור חמישי] וא"כ מה הענין שהשוותה משפחותיה למשפחות אברהם. ונראה, דמכיון שאצל אברהם היו אלו בני בנים בלי הפסק של בת זה חשיבות גדולה יותר מאצל נחור שהיה באמצע רבקה. ויתכן ששניהם בין אברהם ובין נחור זכו לזה בגלל זכותו של חמיהם הרן שהשליך עצמו לכבשן האש ואע"ג שנשרף מכיון שעשה תנאי שאמר אם אברהם נוצח אני משלו ואם נמרוד נוצח אני משלו, כמש"כ רש"י ס"פ נח, מ"מ מאחר שאח"כ אמר משל אברהם אני והשליכוהו לכבשן האש היה לו בזה זכות ובשכר זה זכה ששתי בנותיו יעמידו י"ב שבטים.

כא

את עוץ בכורו ואת בוז אחיו. מש"כ בבוז אחיו י"ל משום שעוץ מת בלא בנים ובוז אחיו ייבם אשתו וקם ע"ש אחיו כמ"ש האר"י ז"ל עיין בהגהות הרח"ו בזוה"ק בא (ל"ג א').

הפטרת וירא

הפטרת וירא עיין במלכים (מ"ב פ"ד).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)