בכור שור/שמות/יב

בכור שור שמות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בארץ מצרים. זו המצוה הייתה בארץ מצרים וזאת הפרשה נאמרה קודם פרשת מכת בכורות שזו נאמרה קודם עשור של ניסן ושל בכורות ערב פסח אבל אין מוקדם ומאוחר. הג"ה:

ב

החדש הזה. ראש לחירות ואותו תעשו ראשון למניין חדשיכם כדי שתמנו משעת החירות ובזאת תזכר לכם שעת החירות ותזכרו את הטובה שעשיתי עמכם ותהיו זהירין ביראתי ובאהבתי ובעבודתי:

ג

שה לבית אבות. כפי המשפחה תקחו זה ביניהם וזה לבית וגם בני בית אחר אפי' אינם בני משפחה אחת משתתפין יחד וכן הוא אומר (ש"א כ') כי זבח משפחה לנו כי דרך משפחה לעשות יחד:

ד

ואם ימעט הבית. שאינם יכולים לאכול זה אחד ישתתפו עם שכנים:

איש לפי אכלו. הכל לפי האוכלין שאם תהיה המשפחה גדולה מלהספיק להם יקחו ב' או ג' שיים:

ה

שה. ולא עגל:

תמים. ולא בעל מום:

זכר. ולא נקבה:

בן שנה. נולד בזו השנה:

מן העזים. שאף זה שה כדכת' שה כבשים ושה עזים:

ו

והיה לכם למשמרת. לבודקו מן המום וכן היו עושין בתמיד שבודקין אותו ג' ימים קודם הקרבתו כדאמר אין פוחתין מששה טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים שהיו ראוים לג' ימים שנים ליום אלמא שג' ימים היו מבקרין קודם הקרבתו:

ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. כל אחד שלו ורבות' פי' מכאן שהפסח נשחט בג' כתות ושכל ישראל יוצאין בפסח אחד ושלוחו של אדם כמותו:

בין הערבים. בזמן שהלילה מתערב עם היום והיום עם הלילה מז' שעות ומחצה שינטו צללי ערב וקורא לו ערבים שבתחלה מתערב מעט ואח"כ יותר ויותר ויש שם כמה עירובין:

ז

ונתנו על שתי המזוזות. שהם מזה ומזה לפתח ונר' מבחוץ כדי שיראה אותו המשחית ויהיה אותו דם סימן לכפרה על דמכם. א"נ מזוזות על שם שזזות ממקומן כשרוצה לתת כלי גדול בבית:

ועל המשקוף. במקום שהדלת שוקף למעלה. ובאזוב כמו שמפר' משה לישראל אלא דרך הפרשה נאמ' ונשנית מקצר בראשונה ומפר' באחרונה:

ח

ומצות. שתאכלו מצות עם הפסח על מרורים שיאכלו עשב מר שיהא הכל ביחד העבדות והחירות וההצלה עשב מר סימן לעבדות שמררו חייהם, המצות סימן לחירות שלא הספיק להחמיץ עד גאלם לחירות, והפסח סימן להצלה שהצילם בשעת המגפה:

ט

אל תאכלו ממנו נא. תרגם אונקלוס כד חי כי נא חי שאינו מבושל כל צרכו בערבי ולפי העברי נא עתה הוא לפי שצוה הק' לאכלו בחפזון אמר אל תמהרו כ"כ שתאכלו אותו חי מיד שיתחמם באש כאדם שאומר נאכל אותו נא עתה מיד מהרה ולא נמתין שיתבשל:

ובשל מבושל במים. וגם לא תבשלו אותו במים שיתאחר לבשל ואין זה דרך חפזון כי אם צלי אש שיתבשל מהר ובשלוהו כל צרכו, כן דרך בני אדם הנחפזין ללכת שאוכלין צלי שהוא ממהר מבושל אחר שאין חציצה בינו לבין האש ולכך קורא צלי אש שהוא לשון מיהור, ובישול שייך אף בצלי, ולפיכך הוא אומר מבושל במים שהוצרך לפרש במים שמבושל משמע אף צלי וכן כתב (דה"ב ל"ה) ויבשלו את הפסח:

ראשו על כרעיו. הכל תהיו צולין כאחד ולא תעשו אותו שני מיני מאכל כי אין זה דרך איחוד:

י

ולא תותירו ממנו. דאין דרך בני אדם שהולכין להם להותיר לצורך המחרת ואם יותר שורפי' כי לא תאכלו כאן בבוקר והוא בשר קודש ואם יותר יאכלהו כלבים או יושלך בבזיון והוא דרך חול:

יא

וככה תאכלו. כבני אדם שנחפזים ללכת לדרכם:

פסח. הוא לשון דלוג ומהירות:

יב

ובכל אלהי מצרים. נר' בכל גדולי מצרים כמו נתתיך אלהים לפרעה עד האלהים יבא דבר שניהם לשון גדולה שגדולים מתו עם הבכורות כי כל זה לשון בכור כדכ' (תהלים פ"ט) אני בכור אתנהו:

יג

ופסחתי. לשון דילוג כמו ופסחתי עליכם וכן (מ"א י"ח) עד מתי אתם פוסחים ואותיות הגרון מתחלפות:

יד

לזכרון. עתה תעשו אותו לצורך ולדורות לזכרון:

טו

אך ביום הראשון תשביתו. ביום הראשון יהא נשבת שלא ימצא שמאתמול אתם צריכין להשביתו עד יום כ"א שלא תאמר ז' ימים צוה הק' ואוכל ז' ימים מצה או בראש חודש או בסופו או בסירוגין ת"ל בי"ד עד כ"א וקבע להם זמן ורבות' דרשו להביא את הלילות:

כי כל אוכל חמץ. שלא תאמר אוכל מצה וחמץ עמה דא"כ תבטל המצה מפני החמץ שאדם רגיל בו:

יט

כי כל אוכל מחמצת. זה שאור ושתי כריתות הללו צריכין כמו שפי' רבות':

כב

לא תצאו. פן יפגע בכם המשחית שניתן לו רשות וזה שאמרו רבות' בשעת דבר כנוס רגליך:

{כג{

[ולא יתן המשחית. מלאך המשחית ומה שאמר' רבות' ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך המשחית עמי דכת' ישלח בם חרון אפו וגו' עם חרון אפו הג"ה]:

כד

לחק לך ולבניך. שכמו שתעשו עתה את הפסח לצורך כן תעשו לדורות לזכרון:

לחק לך ולבנך. חק יהיה לך לצורך בניך כדמפ' ואזיל והיה כי יאמרו אליכם בניכם:

כז

ויקוד העם וישתחוו. וקבלו המצוה בשמחה ובטוב לב כמו וילכו ויעשו:

כט

עד בכור השבי. כמו שפי' רש"י ושלא יאמרו בשביל העון ששמו אותנו בבור בא המכה עליהם ולא בשביל ישראל אבל עתה שלקו אף הם עמהם ידעו כי לא בשבילם הוא:

ל

כי אין בית אשר אין שם מת. כי במקום שאין בכור מת הגדול כמו שפי' ובכל אלהי מצרים אלו הגדולים:

לא

כדברכם. כמו שאתם אומרים גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות לקחו את מקנה שלי:

לב

וברכתם גם אותי. עמכם שתשתפוני בזבח:

לג

כי אמרו כלנו מתים. שאם נמתין מכה אחרת עתה מתו הבכורות במכה האחרת ימותו גם הפשוטים א"נ כי אמרו כולנו מתים לשון פעולה כולנו הולכים ומתים:

לט

וגם צדה לא עשו להם. אע"פ שאמר להם משה שעתה יצאו לא היו סבורים שיגרשו אותם בבהלה אבל סבורים שיתנו להם שהות לאפות עיסתם ולתקן צידתם:

מ

שלשים וארבע מאות שנה. מבין הבתרים היה מונה שהיה ל' שנים קודם שנולד יצחק וגזירת ארבע מאות שנה משנולד יצחק כדכת' כי גר יהיה זרעך משעה שיהיה זרעך ואע"פ שלא עמדו במצרים רק רד"ו מ"מ הכל נקרא על שם מצרים משום דעיקר הגלות היה במצרים ואע"ג דכתי' ואברם בן חמש שנים וע' שנה בצאתו מחרן ואח"כ היה בין הבתרים א"כ יותר מע"ה היה לאברהם בין הבתרים ומפ' בסדר עולם כי קודם שהיה בן ע' יצא מחרן תחלה וכשהיה בן ע' נגלה עליו הק' בין הבתרים וחזר לחרן ועשה שם ה' שנים ואח"כ יצא פעם שנייה וזה שכתוב ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ולפי הפשט הוא מונה משיצא מארם תחלה ובא לחרן עם תרח אביו שזה היה תחלה גלותו ואז היה בן ע' שנה ועמד בחרן ה' שנים ויצא, כת' ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ואח"כ נגלה עליו הק' בין הבתרים והיה לו יותר מע' שנה כסדר המקראות אבל זה הפסוק אינו מונה מבין הבתרים אלא מתחלת גלותו שבא לחרן לכן מנו בני אפרים שיצאו ל' שנה קודם הקץ כמו שאומ' התרגום של ויושע ומנו משיצא מארם והיה להם למנות משנולד יצחק ולדברי רבות' היה להם למנות מבין הבתרים. הגה"ה:

מב

ליל שמורים הוא לה'. שהק' היה שומר וממתין לילה זה להוציא את בני ישראל:

הוא הלילה הזה לה' שמ' לכל בני יש'. שיהיו בני ישראל שומרים וממתינים לילה זה בכל שנה לקיים מצות הללו לשם הק' שגאלם ורבות' אמו לילה המשומר ובא מן המזיקין:

מג

כל בן נכר. כל מי שנכרי אצל פסח גוי ומשומד שאינם מודים במצוות הפסח ואף מי שלא מונה עליו גם הוא נכרי אצלו ואינו אוכל הימנו:

מה

תושב ושכיר. תושב קנוי קניין עולם של יובל שכיר קנוי קניין שנים לשש ושניהם ישראל והכי קאמר ישראל שאינו קנוי קניין הגוף ועשה אדונו פסחו ולא מנה אותם עמו על פסחו לא יאכלו בו שלא תאמר מאחר שהם עבדיו בלא מנוי יכולין לאכול עמו דמסתמא הכי מנויין כיון דמזונותם עליו קמשמע לן שצריך למנותן בהדיא אבל עבדו כנעני כיון שמלו והוא קנוי קניין הגוף אכל בלא מינוי דמסתמא נמנה הוא עמו והכי אמר בפר' האשה בפסחים שוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י שפחתו ועבדו הכנענים שלא מדעתם אבל לא ע"י בנו ובתו הגדולים ולא ע"י עבדו ושפחתו העברים אלא מדעתם. הגה"ה. ומה שפי' רש"י לא נהירא לי דכיון שערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור אע"פ שאינו משומד לערלות משום דמאיס כדאמ' בהערל ואסור לאכול משולחנו של מקום וכן מקשה בהערל ערבי מהול וכנעני מהול שהם ערלים גמורים מבעיא דאמר הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם:

אז יאכל בו. האדון דברי ר' יהושע שמילת עבדיו מעכבין אותו ור' אליעזר אומ' אז יאכל בו אעבד קאי דאין מילת עבדיו מעכבין אותו אבל מילת זכריו דברי הכל מעכבין אותו דכתיב המול לו כל זכר:

מו

ועצם לא תשברו בו. גם זה מפני חפזון דאין דרך הנחפזין ללכת לשבור עצמות לאכול את המוח אלא אוכל את הבשר במהרה וזורק את העצם מפני שהוא נחפז ורבות' פי' שהשורף עצמות פטור:

מח

ועשה פסח. בזמנו כאזרח:

וכל ערל לא יאכל בו. משום דמאיס כדאמ' בהערל דערל מאיס:

נא

ויהי בעצם היום הזה. כבר נאמר למעלה והכא הכי קאמר ויהי בעצם היום אשר הוציא ה' את בני ישראל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.