רש"י/שמות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות יב

א

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן. בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה, שכללו עם משה בדבור:

בארץ מצרים. חוץ לכרך, או אינו אלא בתוך הכרך, ת"ל (לעיל ט כט) כצאתי את העיר וגו'", ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך, דבור חמור לא כל שכן. ומפני מה לא נדבר עמו בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גלולים:

ב

החדש הזה. הראהו לבנה בחדושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש (מכילתא). ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא איר קרוי שני, סיון שלישי:

הזה. נתקשה משה על מולד הלבנה, באיזו שעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש (שם). וכיצד הראהו, והלא לא היה נדבר עמו אלא ביום, שנ' ויהי ביום דבר ה' (שמות ו), ביום צותו (ויקרא ז), מן היום אשר צוה ה' והלאה (במדבר ט"ו), אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה:

ג

דברו אל כל עדת. וכי אהרן מדבר, והלא כבר נאֱמר אתה תדבר, אלא חולקין כבוד זה לזה, ואומרים זה לזה למדני, והדבור יוצא מבין שניהם כאלו שניהם מדברים (מכילתא):

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש. דברו היום, בראש חדש שיקחוהו בעשר לחדש:

הזה. פסח מצרים מקחו בעשור, ולא פסח דורות (פסחים צ"ו):

שה לבית אבת. למשפחה אחת. הרי שהיו מרבין, יכול שה אחד לכלן, ת"ל שה לבית (מכילתא):

ד

ואם ימעט הבית מהיות משה. ואם יהיו מועטים מהיות משה אחד, שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר: ולקח הוא ושכנו וגו'. זהו משמעו לפי פשוטו. ועוד יש בו מדרש: ללמד, שאחר שנמנו עליו, יכולין להתמעט ולמשך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר. אך אם באו למשך ידיהם ולהתמעט, מהיות משה , יתמעטו בעוד השה קים, בהיותו בחיים ולא משנשחט (פסחים פ"ט):

במכסת. חשבון, וכן מכסת הערכך (ויקרא כז):

לפי אכלו. הראוי לאכילה, פרט לחולה ולזקן שאינו יכול לאֱכל כזית (מכילתא):

תכסו. תתמנון":

ה

תמים. בלא מום:

בן שנה. כל שנתו קרוי בן שנה, כלומר שנולד בשנה זו:

מן הכבשים ומן העזים. או מזה או מזה, שאף עז קרוי שה, שנאֱמר ושה עזים (דברים יד):

ו

והיה לכם למשמרת. זהו לשון בקור, שטעון בקור ממום ארבעה ימים קדם שחיטה (פסחים צ"ו). ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר, הרי הוא אומר ואעֱבר עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל ט"ז), הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאֱמר ואת ערום ועריה (שם), ונתן להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאֱמר מתבוססת בדמיך (שם), בשני דמים, ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט'). ולפי שהיו שטופין באֱלילים אמר להם משכו וקחו לכם , משכו ידיכם מאֱלילים, וקחו לכם צאן של מצוה (מכילתא):

ושחטו אתו וגו'. וכי כלן שוחטין, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו (קידושין מ"א:):

קהל עדת ישראל. קהל ועדה וישראל. מכאן אמרו, פסחי צבור נשחטין בשלוש כתות זו אחר זו, נכנסה כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו'. כדאיתא בפסחים (דף ס"ד):

בין הערבים. משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים, שהשמש נוטה לבית מבואו לערב. ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה, עריבת היום בתחלת ז' שעות מכי ינטו צללי ערב, ועריבת הלילה בתחלת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו ערבה כל שמחה (ישעיהו כ"ד):

ז

ולקחו מן הדם. זו קבלת הדם, יכול ביד, ת"ל אשר בסף (מכילתא):

המזוזת. הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן:

המשקוף. העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו, לינטי"ל בלעז. ולשון שקיפה חבטה, כמו קול עלה נדף (ויקרא כו), דשקיף, חבורה, משקופי:

על הבתים אשר יאכלו אתו בהם. ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובית הבקר, שאין דרין בתוכו (ע' מכילתא):

ח

את הבשר. ולא גידים ועצמות (שם):

ומצות על מררים. כל עשב מר נקרא מרור. וצום לאֱכל מר זכר ל"וימררו את חייהם (שמות א):

ט

אל תאכלו ממנו נא. שאינו צלוי כל צרכו קוראו נא בלשון ערבי:

ובשל מבשל. כל זה באזהרת אל תאכלו :

במים. מנין לשאר משקין, ת"ל ובשל מבשל, מכל מקום (פסחים מ"א):

כי אם צלי אש. למעלה גזר עליו במצות עשה, וכאן הוסיף עליו לא תעשה, אל תאכלו ממנו … כי אם צלי אש :

ראשו על כרעיו. צולהו כלו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו, ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן (שם ע"ד). ולשון על קרבו כלשון על צבאותם (שמות ו), כמו בצבאותם, כמות שהן, אף זה כמות שהוא, כל בשרו משלם:

י

והנתר ממנו עד בקר. מה ת"ל עד בקר פעם שניה, לתן בקר על בקר, שהבקר משמעו משעת הנץ החמה, ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר, זהו לפי משמעו. ועוד מדרש אחר, למד שאינו נשרף ביום טוב אלא ממחרת, וכך תדרשנו: והנותר ממנו בבקר ראשון, עד בקר שני תעמד ותשרפנו (מכילתא):

יא

מתניכם חגרים. מזמנים לדרך:

בחפזון. לשון בהלה ומהירות, כמו ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א' כ"ג), אשר השליכו ארם בחפזם (מלכים ב' ז'):

פסח הוא לה'. הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה, שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט. ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים, דרך דלוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח. וגם פשק"א לשון פסיעה:

יב

ועברתי. כמלך העובר ממקום למקום (מכילתא), ובהעברה אחת וברגע אחד כלן לוקים:

כל בכור בארץ מצרים. אף בכורות אחרים והם במצרים. ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים, ת"ל למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קל"ו):

מאדם ועד בהמה. מי שהתחיל בעברה ממנו מתחלת הפרענות (מכילתא):

ובכל אלהי מצרים. של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ (שם):

אעשה שפטים אני ה'. אני בעצמי, ולא על ידי שליח:

יג

והיה הדם לכם לאת. לכם לאות ולא לאחרים לאות (שם). מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים:

וראיתי את הדם. הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה, נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצוותי, ופוסח אני עליכם (שם):

ופסחתי. וחמלתי, ודומה לו פסח והמליט (ישעיהו ל"א). ואני אומר, כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי , מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצריים, שהיו שרויים זה בתוך זה, וכן פוסחים על שתי הסעפים (מלכים א י"ח), וכן כל הפסחים, הולכים כקופצים, וכן פסח והמליט", מדלגו וממלטו מבין המומתים:

ולא יהיה בכם נגף. אבל הוה הוא במצרים. הרי שהיה מצרי בביתו של ישראל, יכול ימלט, ת"ל ולא יהיה בכם נגף", אבל הוה במצרים שבבתיכם. הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי, שומע אני ילקה כמותו, ת"ל ולא יהיה בכם נגף (מכילתא):

יד

לזכרון. לדורות:

וחגתם אתו. יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו. ועדין לא שמענו איזהו יום הזכרון, ת"ל זכור את היום הזה אשר יצאתם (שמות יג), למדנו, שיום היציאה הוא יום של זכרון. ואי זה יום יצאו, ת"ל ממחרת הפסח יצאו (במדבר ל"ג), הֱוי אומר יום חמשה עשר בניסן הוא של יום טוב, שהרי ליל חמשה עשר אכלו את הפסח ולבקר יצאו (מכילתא):

לדרתיכם וגו'. שומע אני מעוט דורות שנים, ת"ל חקת עולם תחגהו (שם):

טו

שבעת ימים. שטיינ"א של ימים:

שבעת ימים מצות תאכלו. ובמקום אחר הוא אומר ששת ימים תאכל מצות (דברים טז) למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאֱכל מצה, ובלבד שלא יאכל חמץ. מנין אף ששה רשות, ת"ל ששת ימים". זו מדה בתורה, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו בלבד יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא, מה שביעי רשות אף ששה רשות. יכול אף הלילה הראשון רשות, ת"ל בערב תאכלו מצת", הכתוב קבעו חובה (פסחים ק"כ):

אך ביום הראשון תשביתו שאור. מערב יום טוב, וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה. ומצינו מקדם קרוי ראשון, הראישון אדם תולד (איוב ט"ו), הלפני אדם נולדת. או אינו אלא ראשון של שבעה, ת"ל לא תשחט על חמץ וגו' (שמות לד), לא תשחט הפסח ועדין חמץ קים (פסחים ה'):

הנפש ההוא. כשהיא בנפשה ובדעתה, פרט לאנוס (מכילתא):

מישראל. שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, ת"ל במקום אחר מלפני (ויקרא כב), בכל מקום שהוא רשותי:

טז

מקרא קדש. מקרא שם דבר. קרא אותו קדש לאכילה ושתיה וכסות (מכילתא):

לא יעשה בהם. אפלו על ידי אחרים (שם):

הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב (ביצה כ"ח):

לכל נפש. אפלו לבהמה. יכול אף לגוים, תלמוד לומר לכם (מכילתא):

יז

ושמרתם את המצות. שלא יבאו לידי חמוץ. מכאן אמרו תפח תלטש בצונן, רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות, אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך, עשה אותה מיד (שם):

ושמרתם את היום הזה. ממלאכה:

לדרתיכם חקת עולם. לפי שלא נאֱמר דורות ו חקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה, לכך חזר ושנאו כאן, שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדור:

יח

עד יום האחד ועשרים. למה נאֱמר, והלא כבר נאֱמר שבעת ימים", לפי שנאֱמר ימים, לילות מנין, ת"ל עד יום האחד ועשרים וגו' (מכילתא):

יט

לא ימצא בבתיכם. מנין לגבולין, תלמוד לומר בכל גבולך (שמות יג). מה ת"ל בבתיכם, מה ביתך ברשותך, אף גבולך שברשותך, יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות (מכילתא):

כי כל אכל מחמצת. לענש כרת על השאור, והלא כבר ענש על החמץ, אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו, שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו. ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ, הייתי אומר, שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו, חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו, לכך נאמרו שניהם (מכילתא):

בגר ובאזרח הארץ. לפי שהנס נעשה לישראל, הצרך לרבות את הגרים (שם):

כ

מחמצת לא תאכלו. אזהרה על אכילת שאור:

כל מחמצת. להביא את תערבתו:

בכל מושבתיכם תאכלו מצות. זה בא ללמד שתהא ראויה להאכל בכל מושבתיכם, פרט למעשר שני וחלות תודה (מכילתא):

כא

משכו. מי שיש לו צאן ימשך משלו:

וקחו. מי שאין לו יקח מן השוק (שם):

למשפחתיכם. שה לבית אבות:

כב

אזוב. מין ירק שיש לו גבעולין:

אגדת אזוב. שלושה קלחין קרויין אגדה (שבת ק"ט):

אשר בסף. בכלי, כמו ספות כסף:

מן הדם אשר בסף. למה חזר ושנאו, שלא תאמר טבילה אחת לשלוש המתנות, לכך נאֱמר עוד אשר בסף, ושתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף, על כל הגעה טבילה (מכילתא):

ואתם לא תצאו וגו'. מגיד, שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע (שם). ולילה רשות למחבלים הוא, שנאֱמר בו תרמש כל חיתו יער (תהלים ק"ד):

כג

ופסח. וחמל, ויש לומר ודלג:

ולא יתן המשחית. ולא יתן לו יכלת לבא, כמו ולא נתנו אֱלהים להרע עמדי (בראשית לא):

כה

והיה כי תבאו אל הארץ. תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ, ולא נתחיבו במדבר אלא פסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור:

כאשר דבר. והיכן דבר, והבאתי אתכם אל הארץ וגו' (שמות ו):

כז

ויקד העם. על בשורת הגאלה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם:

כח

וילכו ויעשו בני ישראל. וכי כבר עשו, והלא מראש חדש נאֱמר להם, אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאלו עשו (מכילתא):

וילכו ויעשו. אף ההליכה מנה הכתוב, לתן שכר להליכה ושכר לעשיה (שם):

כאשר צוה ה' את משה ואהרן. להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצוות משה ואהרן, ומהו כן עשו, אף משה ואהרן כן עשו (שם):

כט

וה'. כל מקום שנאֱמר וה' הוא ובית דינו, שהוי"ו לשון תוספת הוא, כמו פלוני ופלוני:

הכה כל בכור. אף של אמה אחרת והוא במצרים (מכילתא):

מבכר פרעה. אף פרעה בכור היה, ונשתיר מן הבכורות, ועליו הוא אומר בעבור הראותך את כחי (שמות ט), בים סוף (מכילתא):

עד בכור השבי. שהיו שמחין לאידם של ישראל. ועוד, שלא יאמרו יראתנו הביאה הפרענות. ובכור השפחה בכלל היה, שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות, ובכור השפחה חשוב מבכור השבי:

ל

ויקם פרעה. ממטתו:

לילה. ולא כדרך המלכים בשלוש שעות ביום (שם):

הוא. תחלה, ואחר כך עבדיו , מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן (שם):

כי אין בית אשר אין שם מת. יש שם בכור, מת, אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאֱמר אף אני בכור אתנהו (תהילים פ"ט). דבר אחר, מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרוקים פנויים, והיו להם בכורות הרבה, פעמים חמשה לאשה אחת, כל אחד בכור לאביו:

לא

ויקרא למשה ולאהרן לילה. מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק, היכן משה שרוי, היכן אהרן שרוי, (מכילתא):

גם אתם. הגברים:

גם בני ישראל. הטף:

ולכו עבדו את ה' כדברכם. הכל כמו שאמרתם ולא כשאמרתי אני. בטל לא אשלח", בטל מי ומי ההולכים", בטל רק צאנכם ובקרכם יצג":

לב

גם צאנכם גם בקרכם קחו. ומהו כאשר דברתם, גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת (שמות י), קחו כאשר דברתם:

וברכתם גם אתי. התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור:

לג

כלנו מתים. אמרו לא כגזרת משה הוא, שהרי אמר ומת כל בכור", וכאן אף הפשוטים מתים, חמשה או עשרה בבית אחד:

לד

טרם יחמץ. המצרים לא הניחום לשהות כדי חמוץ:

משארתם. שירי מצה ומרור.

על שכמם. אע"פ שבהמות הרבה הוליכו עמהם, מחבבים היו את המצוה:

לה

כדבר משה. שאמר להם במצרים, וישאלו איש מאת רעהו":

ושמלת. אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאחר בפסוק חשוב:

לו

וישאלום. אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם, אתה אומר אחד, טל שנים ולך.

וינצלו. ורוקינו:

לז

מרעמסס סכתה. מאה ועשרים מיל היו, ובאו שם לפי שעה, שנאֱמר ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט):

הגברים. מבן עשרים שנה ומעלה (שה"ש רבה ג, ו):

לח

ערב רב. תערבת אמות של גרים:

לט

עגת מצות. חררה של מצה. בצק שלא החֱמיץ קרוי מצה:

וגם צדה לא עשו להם. לדרך. מגיד שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צידה, אלא האֱמינו והלכו. הוא שמפרש בקבלה, זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיהו ב'), מה שכר מפרש אחריו, קדש ישראל לה' וגו'":

מ

אשר ישבו במצרים. אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם:

שלשים שנה וארבע מאות שנה. בין הכל, משנולד יצחק עד עכשו, היו ארבע מאות, משהיה לו זרע לאברהם נתקים כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה, צא וחשב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת, והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והזקקתה לומר על כרחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות ואפלו בחברון שנאֱמר אשר גר שם אברהם ויצחק (בראשית לה), ואומר את ארץ מגריהם אשר גרו בה (שמות ו), לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע, וכשתמנה ת' שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן ר"י, וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (מגילה ט'):

מא

ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה. מגיד, שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין, בט"ו בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו, ובט"ו בניסן נולד יצחק, ובט"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים:

מב

ליל שמרים. שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו, לקים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים :

הוא הלילה הזה לה'. הוא הלילה שאמר לאברהם, בלילה הזה אני גואל את בניך (מכילתא):

שמרים לכל בני ישראל לדרתם. משמר ובא מן המזיקין, כענין שנאֱמר ולא יתן המשחית וגו' (פסחים ק"ט):

מג

זאת חקת הפסח. בי"ד בניסן נאמרה להם פרשה זו:

כל בן נכר. שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ואחד הגוי ואחד ישראל משמד במשמע (מכילתא):

מד

ומלתה אתו אז יאכל בו. רבו, מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאֱכל בפסח, דברי רבי יהושע. רבי אֱליעזר אומר, אין מילת עבדיו מעכבתו מלאֱכל בפסח, אם כן מה ת"ל אז יאכל בו , העבד:

מה

תושב. זה גר תושב:

ושכיר. זה גוי, ומה ת"ל, והלא ערלים הם, ונאֱמר וכל ערל לא יאכל בו , אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר (שם):

מו

בבית אחד יאכל. בחבורה אחת, שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו. אתה אומר בחבורה אחת או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית, תלמוד לומר, על הבתים אשר יאכלו אתו בהם", מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות:

לא תוציא מן הבית. מן החבורה:

ועצם לא תשברו בו. הראוי לאכילה, כגון שיש עליו כזית בשר, יש בו משום שבירת עצם, אין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם:

מז

כל עדת ישראל יעשו אתו. למה נאֱמר, לפי שהוא אומר בפסח מצרים שה לבית אבות", שנמנו עליו למשפחות, יכול אף פסח דורות כן, ת"ל כל עדת ישראל יעשו אתו :

מח

ועשה פסח. יכול כל המתגיר יעשה פסח מיד, תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ , מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר (שם):

וכל ערל לא יאכל בו. להביא את שמתו אחיו מחמת מילה, שאינו מומר לערלות ואינו למד מ"בן נכר לא יאכל בו (שם):

מט

תורה אחת וגו'. להשוות גר לאזרח אף לשאר מצוות שבתורה (שם):

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.