עמר נקא/שמות/יב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

עמר נקא TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png יב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך



מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[edit]

החדש הזה הראהו לבנה בחדושה וכו'. פי' שהפסוק כפול החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וכו' לכך נ"ל לפרש החדש מלשון חדוש ומה שאמ' שהראהו לבנה דייק ליה מלישנא דהזה שהוא לשון הוראה באצבע וכן אמרו במש"ה נתקשה משה ר"ת "מנורה "שקלים "החדש שבשלשתן כתוב מלת זה במנורה כתו' וזה מעשה המנורה. שהראהו מנורה של אש. בשקלים כתו' זה יתנו שהראהו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל בהחדש כתיב הכא החדש הזה:

ג[edit]

דבר אל כל עדת וכי אהרן מדבר וכו' פי' וכי אהרן היה עקר הדבור והלא משה עקר הדבור שנא' אתה תדבר כלומר שהוא היה מתחיל לדבר והוא עקר והיה ראוי לתלות הדבור במשה הואיל והוא עקר אלא לפי שחולקין כבוד זה לזה וכו':

ד[edit]

ואם ימעט הבית מהיות משה אם יהיו מועטין וכו' עד זהו משמעו לפשוטו ועוד יש בו מדרש אחר וכו'. אין להקשות איך אמר מדרש אחר שנראה שגם הראשון הוא מדרש והלא אמ' שהוא משמעו לפשוטו דנוכל לומ' ששניהם מדרשות אך הראשון מתישב יותר על לשון המקרא וכן יש לדקדק מדבריו שלא אמ' זהו פשוטו אלא זהו משמעו לפשוטו. וכן נפרש גם במה שפרש"י לפנים בפסוק והנותר ממנו עד בקר ששם ג"כ שניהן מדרשות אמנם הראשון מתישב יותר ולכך אמר גם שם ועוד מדרש אחר כמו שאמ' בכאן:

ו[edit]

קהל ועדה וישראל מכאן אמרו פסחי צבור נשחטין בג' כתות. אין להקשות הא אצטריך חד קרא לגופיה שהיה די לומ' ושחטו אותו בין הערבי' ולא היה צריך לכתוב לא קהל ולא עדה ולא ישראל דלא אצטריך שום קרא לגופיה:

והיה לכם למשמרת וזהו לשון בקור שטעון בקור וכו' ומפני מה הקדים וכו' היה ר' מתיא בן חרש אומ' וכו' עד ושהיו שטופין בע"ז אמ' להם משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה פי' כך הוא טעמו של רש"י בדבר זה הקדים לקיחה ד' ימים קודם שחיטה כדי להיות הלקיחה בשעת הפרשתן מע"ז והיינו דכתי' משכו וקחו ועוד שנימולו באותו הלילה של לקיחה דאין לפרש באותו הלילה של שחיטה שהרי לבקר יצאו והא איכא סכנה לצאת לדרך עד ג' ימים כדפרש"י לעיל בפרש' ואלה שמות לכך הקדים לקיחחו ד' ימים כדי שיהיו להן ב' מצות ביחד פסח ומילה:

ז[edit]

ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקיף נ"ל לפרש הטעם ששינה משה את הלשון שאמ' אל ישראל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות לפי שאמ' משה בלבו אם אקדים להן לישראל מזוזות למשקוף כדרך שעשה לי הקב"ה יאמרו דוקא כשמזה תחלה על המזוזות אז צריך להזות ג"כ על המשקוף מפני שאין הדם נמשך מלמטה למעלה אבל אם נתן תחלה על המשקוף יחשבו שלא יצטרך עוד להזות על המזוזות שהרי הדם ימשך מלמעלה למטה לכך הקדים להן משה משקוף למזוזות לומ' שאעפ"י שנתן על המשקוף תחלה צריך לתת אחר כן גם על המזוזות:

ולקחו מן הדם זו קבלת הדם נראה דדייק ליה משום דלא הל"ל רק ונתנו מן הדם על המזוזות וכו' והכי איתמר במכילתא:

ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף ובצווי משה כתי' והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות אמנם שינה הכתוב וכתב המזוזות קודם להורות לנו שאין די במתנה אחת שאלו כתב אל המשקוף קודם הייתי אומ' שיתן מתנה אחת על המשקוף בדרך שתמצא אותה מתנה על שתי המזוזות אבל כשהוא נותן על המזוזות אינו יכול לעלות למשקוף. מהר"ר:

ח[edit]

את הבשר ולא גידים ועצמות פי' שאם אכלן לא יצא ידי חובתו: במים מנין לשאר משקין ת"ל ובשל מבושל וכו' מקשין העולם לא לכתוב במים אלא ובשל מבושל והוה שמעינן בכל דבר. וי"ל דאצטריך במים משום דדרשינן בפ' כל שעה כי אם צלי אש בשעה שישנו בקום אכול צלי אש שהוא בלילה ישנו בבל תאכל נא ובשל בשעה שאיננו בקום אכול צלי אש שהוא מבעוד יום איננו בבל תאכל נא ובשל. ואי לא הוה כתיב במים הוה אמינא דבמים אפי' מבעוד יום יתחייב לכך כתב במים כן כתב מהר"ר. אמנם מצאתי במכילתא שיכול אין לי אלא בשעה שהוא אכול צלי הוא שאינו נא ובשל מבעוד יום מנין ת"ל ובשל מבושל לחייב עליו מבעוד יום שנראה שאף מבעוד יום יהיו חייבין עליו משום נא ובשל ואחר כן אצטריך למכתב במים להפריד בין אל תאכל נא ובשל לכי אם צלי אש ולאשמעינן שאסור נא ובשל הוא לעולם ואינו תלוי לזמן צלי אש:

י[edit]

והנותר ממנו מה ת"ל עד בקר וכו'. מדרש אחר למה שאינו נשרף בי"ט אלא ביום המחרת וכו' צריך לישב שהרי בפרשת ראה כתו' שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים ודרשינן ג' זמנים בערב תזבחנו כבא השמש תאכלנו מועד צאתך ממצרים תשרפנו א"כ הוא נשרף בי"ט. וי"ל שהוא ר"ל מועד צאתך ממצרים בא לידי חיוב שרפה וכן משמע לשון רש"י בפרשה ההיא שכתב מועד צאתך אתה תשרפנו כלומ' בא לידי נותר ואתה מביאו לבית השרפה. מהר"ר:

ועוד מדרש אחר למד שאינו נשרף בי"ט וכו' פי' הטעם שאין שורפין קדשים בי"ט ששרפת קדשי' שנטמאו מצות עשה שנא' באש תשרופו וי"ט עשה ולא תעשה הוא שהרי נאמר בו שבתון כלומ' שבות דהיינו מצות עשה ולא תעשה כל מלאכה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כך מפורש בגמ' דביצה:

יד[edit]

וחגותם אותו יום שהוא לזכרון אתה חוגגו וכו' ועדיין לא שמענו וכו' קשה למה הוצרך להביא כל הראיות הללו מהמקראות האלה הא כתיב קרא בהדיא ובחמשה עשר יום וכו' חג המצות הרי לך בהדיא ביום ט"ו בניסן הוא יום החגיגה ומה לו לחזר אחר יום היציאה ויום הזכרון י"ל שרוצה להביא לך ראיה בכאן על קרבן חגיגה שצריך שיהיה קרב ביום ט"ו ולא שירצה להביא ראיה על היום האסור לעשיית מלאכה שהרי מקרא מפורש הוא כדכתיב וכו' ובכאן הייתי יכול לטעות ולפרש שבחגיגת י"ד הכתוב מדבר שהרי למעלה ממקרא זה כתוב עניין שחיטת פסח שהוא ביום י"ד לכך פי' רש"י אמר אל תטעה בזה שהרי כתיב והיה היום הזה לזכרון וחגותם יום שהוא לזכרון אתה חוגגו כלומר אתה מביא בו קרבן חגיגה והוצרך לפרש לך אח"כ איזהו יום הזכרון וכו':

לדורותיכם שומע אני מעוט דורות שנים ת"ל חקת עולם קשה א"כ לישתוק מלדורותיכם ולא יאמר אלא חקת עולם בלבד. י"ל דאצטריך לומר להן שיחגוהו חקת עולם דומיא מלדורותיכם כלומר שיהא חביב עליהם כאלו באותו דור נצטוה:

טו[edit]

שבעת ימים שטיי"נא של ימים קשה מה זה הוצרך רש"י לפרש כן. וי"ל לפי שהתי"ו מורה על הסמיכות שכן דרך הלשון להחליף הה"א לתי"ו מפני הסמיכות בלא של לכך הוצרך אליו לפרשו כמו שיטיינ"א של ימים הואיל ולא כתב שבעה בה"א:

שבעת ימים ובמקום אחר אומר וכו' כל דבר שהיה בכלל וכו' יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה קשה אמאי אצטריך למדרש דששה ימים רשות מדבר שהיה בכלל תיפוק לי' מדאצטריך קרא למכתב בערב תאכלו מצות לחובה ש"מ שכל שאר ימים רשות. וי"ל דאי לאו דרשה מדבר שהיה בכלל הייתי אומר שכל הימים חובה ובערב אתא לאשמועינן גם כל הלילות ועד יום האחד אתא לרבוי גם הלילות לאסור אכילת חמץ ולא לחייב אכילת מצה לכך אצטריך האי דרש. מהר"ר:

טז[edit]

לא יעשה בהם אפי' על ידי אחרים פירש מכאן סמכו לומר לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה הגוי מלאכה מדשני קרא בדבוריה ולא כתב לא תעשה אלא יעשה על ידי אחרים:

לכל נפש אף לבהמה יכול אף לגוי ת"ל אך קשה כדמקשינן בגמ' במסכת ביצה מה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הגוים ומשני מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את הגוים שאין מזונותן עליך ובכאן תפש רש"י את שטתו כר' יוסי הגלילי ואע"ג שאין הלכה כמותו דאי לר' עקיבא הרי אמר לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים:

הוא לבדו ולא מכשיריו שאיפשר לעשותן בערבי"ט פי' לפי שיש כאן ב' מעוטין הוא לבדו ששניהם באו למעט מכשירין ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות ומסברא יש לנו לרבות מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב י"ט שיהיו מותרין ואותן שאיפשר לעשותן מערב י"ט יהיו אסורין:

כ[edit]

בכל מושבותיכם זה בא ללמד שתהא ראוי לאכל בכל מושבות פי' שאין לומר דבא לחייבן במצה בין בארץ בין בחוצה לארץ שהרי חובת הגוף היא ולא הוצרך לומר בכל מושבות דפשיטא לכך אמר שבא ללמד שתהא ראויה בכל מושבות פרט לחלות תודה ולמעשר שני. וכתב מהר"ר צריך לישב אמאי אצטריך למעוטי חלות תודה בכל מושבותיכם תיפוק לי' דאין מביאין תודה בערב הפסח מפני חמץ שבה. ואי בי"ג הרי כבר באה לידי נותר דבזמן בשרה זמן לחמה ואי בעשאן למכור בשוק הלא קדישי ויכול לאכלן בכל מושבות דלא חלה עליהו קדושה כלל עד שישחט הזבח זה כתב מהר"ר. ואני תמיה שהרי יש חולקין ואומרים שמביאין תודה בי"ד דהא אמרינן אין מביאין קדשים הפסול לאו כולי עלמא מודו וכן תמצא בהדיא בגמרא דפסחים:

כא[edit]

משכו מי שיש לו ימשוך משלו וכו' קשה שהרי למעלה פי' משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה. י"ל דההיא דלעיל דרשת ר' מתיא בן חרש וזה שבכאן פי' רש"י ממש:

כב[edit]

אגודת אזוב ג' קלחים קרוי אגודה קשה מנא לו י"ל מדכתיב ואגודתו על ארץ יסדה והיסודות הם ד' אש ורוח ומים ועפר ואמר הכתוב שאגודה דהיינו ג' יסודות אחרים על ארץ יסדה כלומ' על יסוד העפר אלמא ג' יסודות קרי להו אגודה אף כאן ג' קלחים קרויין אגודה:

ואתם לא תצאו מגיד שאחר שנתן רשות למשחית וכו' ולילה רשות למחבלים הוא וכו' קשה שהרי למעלה אמר אני ה' אני ולא השליח ואיך אמר בכאן שנתן רשות למחבלים הא בלאו הכי הלילה הזו היא מעותדת להריגת בכורי מצרים כדכתיב ועברתי בארץ מצרים וכו' י"ל שהבכורות הכה הוא בכבודו והפשוטים כגון הבכורות לאמם או גדולי הבית שמתו גם הם כמו שפי' רש"י לקמן הכה המשחית שהרי צריכין אנו לומר שהמלאך המשחית הרג גם הוא בהם כדכתיב הכא ולא יתן המשחית ואעפ"י שבהריגת הבכורות כתיב וה' הכה כל בכור ופרש"י שם הוא ובית דינו הרי שם באותו עניין ממש כתיב כי אין בית אשר אין שם מת שמתו גם מהפשוטים והם נהרגו ע"י בית דינו הנרמז בוא"ו וה' והוצרך רש"י בכאן לומר ולילה רשות למחבלים הוא לפי שכתוב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר והואיל והמכה היתה בחצי הלילה לא היה לו לאסור להן היציאה אלא בעת המכה בלבד ואסר עליהם כל הלילה עד הבקר לפי שלילה רשות למחבלים הוא:

כט[edit]

וה' כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו למעלה בסדר וירא וה' המטיר תמצא קשיא אחת ותשובתה מפורשת:

ל[edit]

אין בית אשר אין שם מת יש שם בכור מת אין שם בכור גדול הבית קרוי בכור ד"א מצריות מזנות וכו'. קשה מאי ד"א י"ל שלפי הפי' הראשון אינו מתישב מה שכתוב כי אמרו כולנו מתים שנראה שהם אמרו כן אבל לא היה אמת ואם מת גדול הבית הנה אמת שכולן מתים כי לאחר שמת הגדול השני למטה ממנו נחשב גדול וימות גם הוא וכן כולם ואם כן אינו נופל לומר כי אמרו שהרי אמת הוא שכלם מתים לכך פי' ד"א מצריות מזנות וכו' שעכשיו נופל לומר כי אמרו כי הם היו חושבים שכולם מתים אבל לא היה אמת שלא מתו אלא הבכורים שכל אחד מהמתים היה בכור לאביו אבל הם לא היו יודעים שהם בכורים שהמצריות מזנות בלי ידיעת האנשים בסתר:

לא[edit]

למשה ואהרן לילה מלמד שהיה מחזיר על פתחי העיר וכו'. קשה מנא לו י"ל שרואה דבר זה ממה שכתו' לילה ב' פעמים אחת ויקם פרעה לילה והשנית שחזר לכתו' ויקרא למשה ולאהרן לילה שלא הוצרך עוד:

לט[edit]

ויאפו את הבצק וכו' קשה דמשמע שאלמלא כי גורשו היו אופין אותו חמץ והרי כתי' אך ביום הראשון תשביתו שאור. וי"ל דמצות השבתת שאור ואזהרת אכילת חמץ לא נצטוו בהן אלא לדורות אבל לא בפסח מצרים וכן נראה מלשנא דקרא בפר' החדש הזה דכתי' בה והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם וכו' ובתר כן כתיב שבעת ימים מצות תאכלו וכל דיני השבתת שאור ואסור חמץ משמע שמקודם להן לא נצטוו עליהם כלל אלא לדורות נאמר להם. מהר"ר:

עוגות מצות חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה ק' וכי עדיין לא ידענו שהבצק שלא החמיץ קרוי מצה. ואם היה רוצה לפרש זה למה לא פי' זה למעלה בסדר וירא אליו בפעם ראשונה שכתו' מצה בתורה ולמה איחר עד עתה לפרשו. י"ל שבא לישב בכאן מה שכתו' אחריו כי לא חמץ שהוא נתינת טעם למה שאמ' עוגות ותזכור מפני זה שהבצק שלא החמיץ קרוי עוגות. ויש לך מקום לטעות בזה שהרי בלוט כתי' ומצות אפה ושם פי' פסח היה ובאברהם כתי' ועשי עוגות ובודאי יש לסבור שגם אברהם עשה מצות אם היה פסח והנה קראם הכתו' עוגות לכך פירש חררה של מצה ומה שאמ' אחריו כי לא חמץ קאי אל מה שאמר מצות ופי' לך למה היו מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא הניחום לשהות כדי חמוץ וזה שאמר בכאן בצק שלא החמיץ קרוי מצה:

מג[edit]

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בי"ד בניסן נאמר להם קשה מנא לו שבי"ד דוקא נאמ' להן י"ל שאחר צאתן ממצרים אי אפשר שאין לסבור שעשו את הפסח אם לא ידעו משפטיו ודיניו ועל כרחך צריך אתה לומ' שנא' להן קודם צאתן ויש לנו לומ' שנא' להן בי"ד הואיל וסמך אכתוב אחריו ויעשו כל בני ישראל ולא כתב כאן וילכו ויעשו כדרך שכתב למעלה בסוף פרשת משכו שלא היו מחוסרין הליכה אבל למעלה היו מחוסרין הליכה שמר"ח נאמ' להן אותה הפרשה דלעיל אבל זו שנא' להן בי"ד סמך לה עשיה בלבד דבשעת מעשה הוא:

מד[edit]

ומלתה אותו אז יאכל בו שמילת עבדיו מעכבתו לאכול בפסח דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומ' וכו' אז יאכל בו העבד קשה לר' יהושע למה לו למכתב וכל ערל לא יאכל בו השתא מילת עבדיו מעכבתו מילת עצמו לא כל שכן. וי"ל שזה מגלה על זה שאלו לא נאמ' וכל ערל לא יאכל בו הייתי מפרש אז יאכל בו העבד כר' אליעזר עכשיו שכתב וכל ערל דמשמע אף ישראל ערל לא יאכל בו א"כ לא אצטריך תו ומלתה אותו לעבד דהשתה רבו ערל לא אכיל עבד דגרע טפי לא כ"ש אלא ש"מ דאתא לאשמעינן דמילת עבדיו מעכבתו וקשה א"כ לר' אליעזר ומלתה אותו למה לי השתא רבו ערל לא אכיל עבד לא כל שכן. וצ"ע:

מז[edit]

כל עדת ישראל יעשו אותו לפי שנא' בפסח מצרים שה לבית אבות שנמנו עליו למשפחות יכול אף פסח דורות כן פי' שפסח מצרים היו כל ישראל ביחד ומשפחות מכירות זו את זו ויכולין למנות עליו למשפחות אבל פסח דורות שישראל מפוזרין בכל ארץ ישראל ואולי כי אין משפחות מכירות זו את זו אין חובה להמנות למשפחות:

עזרת עבדך היית וישעו

בפרשת בא אל פרעה

כן עזרי מקדש תשלח

בסדד ויהי בשלח


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.