תולדות יצחק/בראשית/מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק בראשית מט

ג

ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני אונקלוס תרגם לך הוה חזי למיסב תלתא חולקין בכירות' כהונתא ומלכותא בכאן יש ג' ספקות:
הספק הא' מאין זכה ראובן לג' מעלות האלו:
הספק הב' שאין בפסוקים אלו הג' מעלות ולא הסבה שזכה להם:
הספק הג' למה בעון אחד נענש בג' עונשים. התשובה נראה לי שהיו לו אלו הג' מעלות בעבור ג' דברים שהיו לו. הא' שהוא בכור. הב' שהיה הטפה הראשונה שמיום שנולד לא ראה קרי עד שהוליד לראובן כמו שאמרו חז"ל ברוך ה' שקדשו בקדושה הזאת. הג' שהיה בכחו כשהולידו שנאמר ויגל את האבן כמי שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית מצד שהוא בכור היה לו פי שנים מצד שהוא כחו היה לו המלכות שהמלך צריך גבור לנצח אויביו ומצד שהוא טיפה ראשונה היה לו כהונה שהראשיות הם לכהן ראשית עריסותיכם ראשית גז צאנך ראשית בכורי אדמתך הנה לך תשובה לספק הראשון ותשובה לספק הב' והג' באמרו בכורי כחי וראשית אוני אמר בו ג' דברים בכור כח און אלו הג' דברים היו לו ואלו הג' הם סבות לג' מסובבים והפסוק לא אמר עד עתה אלא הסבות אבל מאלו הג' שהזכיר נמשכו ג' ולפי שעד עתה לא אמר המעלות שהיו לו לראובן אלא הג' דברים שהיו לו לזה אמר אחריו המעלות שנמשכו לו מאלו הג' ואמר יתר שאת ויתר עז שאת היא הבכורה שישא פי שנים וזהו ויתר יתרון תשא ונכלל גם כן בשאת כפרה כמו הלא אם תטיב שאת או יתר שאת יתרון תשא שתקח כ"ד מתנות כהונה או נשיאות כפים שנאמר וישא אהרו את ידיו ויברכם ויתר עז הוא מלכות שנאמר ויתן עוז למלכו ומה שתרגם אונקלוס לך הוה חזי למיסב תלתא חולקין בכירותא כהונתא הוא על יתר שאת ומלכותא על ויתר עז:

ד

פחז כמים הפסוק הזה נתן טעם למה אבד כל הג' מעלות באמרו פחז כמים אמר שאבד המלוכה שהמלך צריך מתון ועצה לכל מעשיו לפי שהם כוללים לכל המלכות וחטא קטן בו הוא גדול מאד ואולי לזה נקרא מלך מלשון מלכי ישפר עלך ואתה שפחזת כמים הנגרים בחפזה אל תותר לא יהיה לך יתרון על שאר בני אדם כמלך ובעבור שעלית משכבי אביך אבד הבכורה והטעם שמה ששכב את בלהה היה לפסלה על יעקב שלא יוליד עוד בנים ממנה שימעטו חלק בכורתו ולכן מדה כנגד מדה יאבד כל הבכורה וזהו שאמר כי עלית משכבי אביך ולפי שמצד ששכב את בלהה חלל השכינה מיעקב אמר אז חללת למי שיצועי עלה שהיא השכינה לכן אבד הכהונה שמי שחלל השכינה נשאר חלל והחלל פסול לכהונה שהפוסל פסול וזהו שאמר אז חללת מלשון חללה זהו דעתי בפירוש זה הפסוק לדעת אונקלוס וכתב ר"א הבכור שהוא ראשית און כמו כי הוא ראשית אונו ע"כ. ואומר אני שעם היות שבפסוק ההוא הכוונה בכור בכאן יפורש הטפה הראשונה שאם לא כן מיותר ראשית אוני אחר שאמר בכורי אתה ועוד שהפסיק בין בכורי לראשית אוני עם כחי:

ה

שמעון ולוי אחים יש בזה ספקות:
הספק הא' ידוע שהם אחים ועוד שרצה להפרידם ולמה קראה אחים:
הספק הב' שאמר כלי חמס אין הכלי שבו נעשה החמס נקרא בשם חמס אלא האיש העושה החמס שלא נאמר החרב הרג לראובן אלא שמעון הרגו והיה ראוי שיאמר אנשי חמס הם:
הספק הג' אחר שאמר אחלקם ביעקב מה צורך ואפיצם בישראל:
הספק הד' למה לא בירך ללוי אחר שיצא ממנו משה אהרן ומרים וכל הכהנים והלוים שעבודת בית המקדש עליהם וא"ת לא באה לו הנבואה עליו א"א שכמו שידע ענין כל שאר השבטים גם כן ידע זה וכמו שידע כל ענין שמשון בדן ועליו אמר יהי דן נחש עלי דרך גם כן ידע זה ויותר ראוי שידע משה אהרן ומרים ועבודת בית המקדש וזאת קושיא גדולה עד מאד:
התשובה הכוונ' שמעון ולוי אחי כלי זיין וכמו שאומרי' האומות אחים מכלי זיין אבל הם גזולות שישראל אין להם חרב וחנית אלא שם ה' וזהו שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל העכו"ם יאמרו לולי הסוס החשוב שלי והכלי זיין הייתי מת וישראל יאמרו לולי ה' שהיה לנו וגם הכלי זיין שלקחו היה לעשות חמס ועשו רעה גדולה שהיה ראוי לכבדני ועברו על כבוד אב שלא גלו אזני בענין שכם בסודם לא באה נפשי ובקהלם וגו' אחלקם ביעקב שלא יהיו השבטים האלו שכנים זה לזה ואחר שיהו נפרדים זה מזה ג"כ כל אחד מאלו השבטים יהיו נפרדים אנשיו אלו מאלו וכן אמרו ז"ל אין לך מלמד סופר וחזן אלא משבט שמעון ושבט לוי מחזר על הגרנות ובזה הותרו הג' ספקות. ותשובה לספק הד' למה לא בירך ללוי שיצא ממנו משה הטעם שבכל השבטים לא מצינו שחיבר יעקב אחד עם אחיו בענייניהם אלא לשמעון ולוי ולשאר השבטים לכל אחד בירך בפני עצמו וזה לפי שיעקב ראה בנבואה מעלת לוי והוא משה וראה פחיתות שמעון ושיחטאו בבנות מדין ומצד אחר הם אחים ונראה מזה שמה שיקרה לזה יקרה לזה שיעקב ראה מעלה בהן וראה חסרון ולא ידע שהמעלה יהיה ללוי והחסרון לשמעון אלא באה לו הנבואה מחוברת לפי ששניהם כלי חמס להם ולזה לא בירך ללוי שלא ידע שללוי יבוא המעלה ושיהיה משה מזרעו ולא ידע שלשמעון הפחיתות וא"כ איך יברך ללוי שאולי יהיה החטא בו ושיברך לשניהם א"א שאחד מהם חוטא וראה שכבר חטאו שניהם בענין שכם לכן לא בירך להם ולזאת הסבה בעצמה לא קלל לשום אחד מהם אלא אפם לפי שראה שהא' יבורך בשיצא ממנו משה אהרן ומרים וכהנים גדולים וזהו בסודם אל תבא נפשי כלומר איני מבין הסוד של אלו ששני אחים שאיני משיג לאי זה מהם יבוא שלימות ולמי יבוא פחיתות שההשפעה בא לי מחוברת ובקהלם פירוש לפי שבא ההשפעה של שניהם מחוברת שאני רואה בהם טובה ואני רואה רעה לכן איני מייחד לתת כבוד לאחד מהם שאיני יודע למי אתן כבוד והטעם שהשפע בא לי מחוברת לפי ששניהם אחים יותר משאר אחים ששניהם הרגו איש ועקרו שור ולכן לא אקלל אלא אפם ולפי שהשלימות יבוא למי שראוי לו והפחיתות יבוא למי שראוי לו ולא יהיו שניה' משותפים בטובה וברעה אשים לכל אחד בפני עצמו ואחלקם ביעקב ולמי שראוי טובה יבוא לו טובה ולמי שאין ראוי שיבוא לא יבוא:
ויש ספק בזה שאמר בסוף כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם ואם יפורשו אלו הפסוקים דראובן שמעון ולוי כפשוטן יקשה שלא בירך לאלו הג' ויותר נוטים לקללה מלברכה ולזה צריך שנפרש אותם בדרך ברכה אמר ראובן בכורי אתה לא אמר בכורי היית לומר שאע"פ שחטאת עדיין אתה בכורי שגם בשעת החטא מנאו ראשון שנאמר וישכב את בלהה פלגש אביו ויהיו בני יעקב י"ב ואמר בסמוך בני לאה בכור יעקב ראובן ושמעון ולוי ולז"א עדיין בכורי אתה להתחלת המספר ויש לך יתרון סבלנות כמו שאמרו בגמרא וישמע ראובן ויצילהו מידם אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן חמי אע"ג דמדעתיה זבניה לבכירותא וישטום עשו את יעקב ואלו בני אע"ג דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותא מיניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם ולפי שלפעמים סובל האדם עלבונו מצד פחיתות שבו שאין לו גבורה לזה אמר ויתר עז יש לך כח גדול כמו ויתן עוז למלכו ואם פחזת בענין בלהה לא נשאר בך אותו הפחזות אלא היית כמו כד מלא מים שכשנשפך לא נשאר בו שום מים ואין כן כד מלא שמן או דבש וכן לא נשאר בך אותו הפחזות כלל שכשחללת יצועי אז היה לבד ולא חזרת לחטוא שעלה ממך אותו הפחזות וראיה לפירוש זה שבגמרא אמרו האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולם שקולים כאחד וכו' ואמרו פרחה חטא ממך פרשת מלחטוא: שמעון ולוי אחים אמיתיים של דינה שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ולזה אמר שמעון ולוי אחים גמורים ומה שהרגו לשכם בעבור שעשו להם חמס בענין דינה אמת שלא ידעתי שאם ידעתי הייתי מוחה בידם שבסודם לא באה נפשי כשהערימו סוד לא ידעתי וגם בשעת ההריגה אל תחד כבודי שבכעס עשו כי באפם הרגו איש ואע"פ שעשו בכעס לא עשו שלא כדין כדרך הכעסנים אלא בישוב הדעת וברצונם עקרו שור ולפי ששמעון ולוי כעסו יותר מן הראוי ושאר כל האחי' כאלו לא כעסו כלל צריך לחסר קצת הכעס משמעון ולוי ולתת אותו לשאר האחים ובזה יהיה לשתי הכתות כעס במצוע וזהו ארור אפם אחסר אפם כי עז ועברתם כי קשתה שהיא קצה אחרון ואחלקה לאף ולעברה שיש להם ביעקב ואפיצם בכל ישראל ובפי' הזה שהוא דרך זכות לשמעון ולוי אסתייע מהרמב"ן שכתב שמעון ולוי אחים יאמר שהם בעלי אחוה כי יחם לבם על אחותם ילמד עליהם זכות כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו לומר שאין ראויין לעונש גדול ולא החטא ראוי לימחל כי הוא חמס ע"כ:

ח

יהודה אתה יודוך אחיך יש להקשות למה אמר אתה ולא אמר כן בכל השבטים ועוד למה אמר ידך בעורף אויביך ולא תגבר על אויביך. תשובה לראשונה שאמר על יהודה ג' פסוקים הראשון על יהודה עצמו הב' על דוד הג' על המשיח. ולזה אמר בראשון ישתחוו לך בני אביך ובשני אמר גור אריה שבימי שאול היה גור ואחר שמת אריה ולז"א מטרף בני עלית פירוש בהריגת גלית שאמר גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך מאותו הטרף עלית במעלה. הפסוק הג' לא יסור שבט מיהודה על המשיח ולז"א בו עד כי יבוא שילה ולפי שהפסוק הראשון על יהודה עצמו אמר בו אתה. וי"א שלפי ששמו מורה על מה שיקרה לו והוא לשון הודאה לז"א יהודה אתה שמך מורה שיודוך אחיך:

ט

כרע רבץ כארי מנהג האריה אחר שטרף ישב על כרעיו ורובץ ואלו עוברים כל חיות רעות אינו בורח:

י

לא יסור שבט מיהודה ראינו שסר מושל מיהודה קודם שבא המשיח. התשובה אמרו חכמינו ז"ל אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאי ישראל. פי' שני כ"ז שיהיה מושל בישראל לא יסור הממשלה מיהודה לשבט אחר. פי' ג' לא יסור לא יפרח כמו סורי הגפן שר"ל לולבי גפנים ואמר לא יפרח מלכות יהודה עד שיחרב משכן שילה שכשנחרב מיד משח שמואל לדוד למלך שנאמר ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם וסמיך ליה ויבחר בדוד עבדו. פי' ד' לא יסור כמו אסורה נא ואראה אמר לא יגיע מלכות יהודה עד שיחרב שילה וכי יבא כמו כי בא השמש. פי' ה' פי' אונקלוס לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא דייתי משיחא פירוש אע"פ שתראה שיוסר המלכות מיהודה לא יסור לעד לעולם לפי שיבוא המשיח ויהיה עד כמו עדי עד והמתרגם עד עלמא עד דייתי משיחא טועה. פי' ו' שזה הפסוק מדבר בזמן המשיח וירצה לא יסור שבט מיהודה בזמן שיבוא המשיח ויהיה עד כמו עידן שר"ל זמן. פי' ז' לא יסור שבט של מכות ויסורין שכל זמן שישראל בגלות תמיד הם מיוסרים ביסורים של הגלות המר והנמהר וזה ימשך עד כי יבא שילה ויהודה הוא כינוי לכל ישראל לפי שעל שמו נקראו ישראל יהודים בין האומות. פי' ח' לא יסור שבט גדולה מיהודה עד שיבוא דוד שהוא תחלת מלכות יעקב וכן היה שדגל יהודה נוסע בראשונה ויהודה יעלה בתחלה ומ"ש עד כי יבוא שילה אין הכוונה שכשיבוא שילה יסור אלא כאומר לא יחסר לפלוני לחם עד שיהיו לו שדות רבות:

יא

כבס ביין לבושו רמז לריבוי היין שיהיה כמים ומה שאמר ידך בעורף אויביך לפי שחרפה גדולה למי שבורח במלחמה וכבוד לו שימות ולא יברח ולז"א ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו שהמכה בפנים הוא לו לכבוד אבל כשהמכה הוא באחורים הוא חרפה שמורה שברח:

יג

זבולון לחוף ימים ראוי היה שיקדים ליששכר שנולד ראשונה והקדים לזבולון לומר שהמחזיק ידי לומדי התורה יש לו שכר יותר מהלומד:

יד

יששכר חמור גרם לפי שהעוסק בתורה צריך ארבעה תנאים. האחד שיהיה לו כח גדול לפי שמתשת כחו של אדם. הב' שיהיה לו ישוב הדעת ולא יהיה לו טורח וצער אלא מנוחה שנאמר לא מעבר לים היא אינה בעוסקים בסחורה. הג' שתהיה הארץ שיושב בה עושה פירות רבות ובזול. הד' שיהיה לו חפץ ללמוד. לראשונה אמר חמור גרם בעל כח. לב' וירא מנוחה כי טוב. לג' ואת הארץ כי נעמה וית ארעא ארי מעבדא פירין. לד' ויט שכמו לסבול ולסבת אלו הד' היה חכם גדול ויהי למס עובד לישראל לספוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורים שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל. ואונקלוס תרגם הפסוק במלחמה ויט שכמו לסבול מלחמות עד שיהיו אויביו למס עובד לו. ואז"ל יששכר חמור גרם שכששמעה לאה חמורו של יעקב שהיה בא מן השדה יצאת לקראתו ואמרה אלי תבוא כי שכור שכרתיך בדודאי בני וז"ש יששכר מי גרם אותו החמור. ובמדרש אחר שראובן הלך לשדה וקשר חמורו בחבל לעשב אחד והיה דודאים וראובן לא ידע וכשבא ליטול חמורו מצאו מת והסתכל בסבת מיתתו וראה שעקר החמור הדודאים שכל העוקר אותם מן הארץ מת וא"כ אותו החמור היה סבת הולדת יששכר שהביאם ראובן:

טז

דן ידין עמו פירוש ינקום לעם ישראל מפלשתים כמיוחד שבטי ישראל שהוא יהודה. נחש מה נחש נוקם אף שמשון שמשבט דן אמר ואנקמה נקם אחד משתי עיני מה נחש יש לו ארס שורף כן שרף מגדיש ועד קמה ועד כרם זית מה נחש אינו לוחם בחרב כן שמשון אלא בלחי חמור ועוד שמשון אינו כשאר שופטים שצריך חיילות והשמעת קול אלא כנחש שיוצא פתאום ממאורתו וזהו שפיפון עלי אורח. הנושך עקבי סוס זהו בסוף ימיו שנאמר והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל הגג כשלשת אלפים איש ואשה וילפות שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויפול הבית על הסרנים וגו' והעמודים שהבית עליהם הם כמו רגלי הסוס והבית נמשלה לסוס ויפול רוכבו אחור הם האנשים והנשים שעל הגג:

יח

לישועתך קויתי ה' שכשראה יעקב השופט הזה מת אמר לישועתך קויתי ה' ולא לישועת השופט הזה או לפי ששם תמו כל השופטים ואין עוד שופט על ישראל אלא שמואל ואינו לוחם עם פלשתים אמר כיון שתמו השופטים לישועתך קויתי ה'. או הם דברי שמשון שאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה. ואפשר לפרש דן יהיה חכם וראש ישיבה וידין עמו וגם הוא בעל מלחמה נחש עלי דרך ויתמהו הרואים ויאמרו לישועתך קויתי ה' מה זה אתמול היה ראש ישיבה ועתה הוא רוכב על סוס בכלי זיין. ור"א אמר שכשראה בנבואה נחש אצלו אמר לישועתך קויתי ה' ע"כ ואני תמה עליו שגם ראה אריה וקרני ראם ולא פחד ודע שיוצא מזה הפסוק שם שמועיל בדרך כנגד השונאים והוא כסדר אותיות הכתוב והתיבות משולשות וצריך להזכירו כסדרו ולמפרע לשישיב אויביו אחור ולזה סמך אחור ובשמשון אמר ויט בכח לא אמר בכחו אלא בכח זה השם:

יט

גד גדוד יגודנו גד גדודים יגודו ממנו שיעברו את הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ והוא יגוד עקב כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שבעבר הירדן ולא יפקד מהם איש או ירצה עם רב יבואו עליו והוא בגדודיו ועמו ילך לעקביהם וירדוף אחריהם. ובמדרש כיון שראה יעקב לשמשון הבא מדן אמר לישועתך קויתי אין זה מביא הגאולה אלא אליהו הבא מגד והוא יגוד אותו שאחזוהו בעקב מלשון גודו אילנא:

כא

נפתלי אילה שלוחה שפירותיו מבוכרים יותר מכל ארץ ישראל כאילה ועוד כאיל שהיה אסור ברהטים ושלחוהו שאז רץ יותר מהרה ויהא מברך לשי"ת על זה וזהו הנותן אמרי שפר. והרמב"ן פירש מנהג במושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים וכך הענין כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדל אותן בהיכלו מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהרה ותשוב למעונה ויתבשרו בהן וזהו טעם אמרו שפר כלומר אילה שלוחה מבשרת בשורות טובות וזה ידוע ומוזכר בירושלמי שאמרו שבסוף י"ג שנים חזרו למקומם שהתירום אחר י"ג שנה ומיד חזרו ע"כ. או שלוחה מלשון ויפשט ואשלח שכמו האילה שנפשט עורה לא יכיל העור לבשרה שהעור מתקבץ כן נפתלי אין ארצו מכילה פירותיה כל כך הם רבים וגדולים. ויש מפרשים אילה דבורה הנותן אמרי שפר שירת ברק. או ירצה שפירותיה יהיו כל כך שמנות שאם יאכלו עמהם פת לא יברכו על הפת אלא על הפירות לפי שכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה ולכן המוציא פוטר כל הפירות שאוכלים אותם עם הפת ובארץ נפתלי האוכל פת עם הפירות יברך על הפירות ופוטר את הפת כיצד שאוכל פירות ומצד שומן הפירות לא יוכלו לאכול אותם בלא פת שהפירות עיקר והפת טפל לו וזהו שאמר הנותן אמרי שפר שיברכו על הפירות וזהו שתרגם אונקלוס אחסנתיה יהא מעבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון:

כב

בן פורת יוסף נ"ל בן פריה ורביה יוסף שלפי שלא שמע אל אשת אדוניו היה שכרו שכשיזדווג לאשתו יעשה פרי וגם כן לפי שלא נשא עיניו לאשת אדוניו שכרו יהיה שהעין הרע לא יזיקנו וזהו עלי עין הם יהיו שולטי' על העין והעין לא ימשול עליהם ועוד טעם לשלא יזיקנו העין שבנות שהם שרות שבמצרים היו צועדות בכל מקום שיוכלו לראותו ולא הסתכל בהן וירצה עלי שור כמו אשורנו ולא קרוב. ובמדרש בן פורת בן פרות שעל ידי הפרות נתגדל ולפי זה שפורת ר"ל פרות ירצה עוד שיוסף היה מתקן חלום פרעה לומר לא ראית כך אלא כך ולזה אמר אחרי הודיע אלהים אותך אחרי היית לזה אמר בן פורת בין הפרות היה יוסף כשחלם אותם פרעה:

כד

ותשב באיתן קשתו לא ראיתי בזה הפסוק פירוש שיתיישב. ונראה שהכוונה קשת הוא האמה ואמר שהחזיק באמתו בכח כדי שלא יזנה עם אשת אדוניו שיצרו היה תוקפו אלא שכבש יצרו בחזקה ובשכר זה ויפוזו זרועי ידיו שנתן פרעה טבעתו על ידו וזה עשה יוסף בשביל אביר יעקב שנראה לו בחלון ואמר לו אם תחטא תקרא רועה זונות ולזה אמר אל אשת אדוניו לומר הן אדוני יעקב שראהו בחלון ואמר לו אם תשכב עמה תקרא רועה זונות ואם לאו תהיה רועה אבן ישראל פי' שבשתי אבני השוהם היו שמות שבטי ישראל ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית אלו שתי אבני השוהם היו באפוד אבל בחשן היו י"ב אבנים הטור האחד אודם פטדה וברקת וגו' ושם יוסף היה בשוהם שאמר והטור הרביעי תרשיש שהם וישפה יוסף על שוהם ובנימין על ישפה א"כ באפוד היו י"ב שבטים כולם באבן יוסף וזהו שאמר משם רועה אבן ישראל יוסף היה רועה אבן שלו לכל ישראל:

כה

ברכות שמים מעל גשמים. ברכות תהום מעינות ונחלים מתהום שהיא רובצת מתחת לארץ כמו שאמר משה:

ברכות שדים ורחם המשיל השמים לשדים והתהום לרחם. או ירצה נזיר אחיו נזר אחיו שהוא עטרה לכל אחיו:

כו

ברכות אביך גברו על ברכות הורי פירוש הברכות שבירך השם יתברך ליעקב גדולות מן הברכות שבירך לאברהם ויצחק לאברהם אמר הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולא הראהו אלא ארץ ישראל וליצחק לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אבל ליעקב אמר ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה א"כ ברכות הורי הם עד גבול מוגבל וזהו שאמר עד תאות גבעות עולם מלשון תתאו לכם שהוא סימן מסימן כך עד סימן כך לכן ברכות הורי תבואתה לראש יוסף שהוא ראוי לברכות הורי וברכות שלי ראויות ליוסף בעבור הצער שבא עליו כשהופרש מאחיו וזהו שאמר ולקדקוד נזיר אחיו:

לג

ויגוע ויאסף אל עמיו ולא הזכיר בו מיתה ודרז"ל יעקב לא מת והפרשה מעידה שמת ושיחנטו אותו. התשובה שנשאר קיים בגוף דק ויש לו ממש וכן יש צדיקים שמתלבשים בגוף דק לקצת עתים מע"ש לע"ש או ביום הכפורים ומשוטט בעולם בשליחות הקב"ה ומתראה למי שהוא חפץ וזהו ענין רבינו הקדוש וזהו סוד וצדקה תציל ממות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.