רד"ק/בראשית/מט

רד"ק ‏ בראשית מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויקרא, קראם שיאספו לפניו.

את אשר יקרא, ענין המקרה כמו מדוע קראני אלה (ירמיה י"ג) שתים המה קראתיך (ישעיה י"ד) והדומים להם.

ופירש את אשר, מאשר, כי את הוא במקום מן ברוב המקומות, כי הוא לא הגיד להם אלא קצת מאשר יקרא באחרית הימים יש בקרוב ויש ברחוק כמו מלת אחר, וזה ענינו כשיכנסו לארץ לרשתה, ואמר להם ברוח הנבואה קצת מאשר יקרא אותם, יש בחלוקתם ויש בהצלחתם במלחמה עם אויביהם. ועד יהודה זכר דרך לידתם:

ב

הקבצו ושמעו, זה היה תחלת דברו ברוח הקודש, כמו בשירת משה, "האזינו השמים" ובשירת דבורה "שמעו מלכים":

ג

ראובן בכרי אתה, ושנה ושלש ואמר כחי וראשית אני, כי הוא ראוי לשלש מעלות, כמו שתרגם אונקלס כהונתא בכורתא ומלכותא, וזהו שאמר.

יתר שאת, והוא כולל הבכורה והכהונה שהם מעלה ונשיאות, ואמר יתר עז על המלוכה, כי המלך צריך עז למלכותו, אמר לו היית ראוי שיהיה לך יתר שאת ויתר עז לולי שחטאת חטא גדול, זהו שאמר פחז כמים, קלות ומהירות היה לך כמו המים הנגרים כן מהרת לעשות תאותך וגבר יצרך עליך ולא עמדת לפניו ולא התבוננת בעצמך כי עון גדול הוא,

לפיכך אל תותר, לא יהיה לך יתרון על אחיך:

ד

כי עלית משכבי אביך, אז כשעשית זאת חללת יצועי ונפסק ממני שלא הייתי עוד עם בלהה. ואאז"ל פירש יתר שאת ענין כפרה, והיא הברכה שברכו שתתגבר סליחתו על עוונו:

ה

שמעון ולוי אחים, אחים היו במעשה דינה כמו שאמר "ויקחו שני בני יעקב אחי דינה".

כלי חמס, חרבותם היו כלי חמס, כישלא בדין הרגו כל אנשי שכם, אם שכם חטא מה חטאו כולם. ושמו אותי ואת ביתי בסכנה גדולה, לולי רחמי האל שהיה חתתו על הגוים.

מכרותיהם, כמו במכרותיהם כלומר בארץ מגורותם שהיה עמהם בשלום והיו גרים עמהם והרגו אותם, זהו חמס, כי לא היו אנשי מלחמתם, וכן בארץ מכורותיך (יתזקאל כ"א) וכן תרגם אונקלס בארעא תותבותהון, ובילמדנו מפרש שקורין לחרב מכירין:

ו

בסודם, כשנתיעצו ונקהלו במעשה שכם לא באה נפשי עמהם ולא עשו בעצתי מה שעשו וכפל הענין במלת שונות. ואמר תחד, לשון נקבה, כי הכבוד הוא הנפש.

הרגו איש, דרך כלל, כמו ואיש ישראל נגש (שמואל י"ד) והדומים לו. וכן שור, כמו "כי בא סוס פרעה" והדומים לו. כי אפשר שלקחו קצת הבהמות עמהם ועקרו קצתם. ויש מפרשים עקרו כמו הרגו. בשרשים כתב ר' יעקב בן אלעזר שהוא כנוי למושל, ושור הוא נשיא הארץ חמור, ולגדולה קראו שור, כמו בכור שור. או יהיה שור חומה כתרגומו.

ופירש וברצונם, למלא רצונם ותאותם:

ז

ארור אפם, כל ארור הוא לשון חסרון הברכה, כמו וארותי את ברכותיהם (מלאכי א') וכן ארור אפם דרך תפלה שיחסר אפם כי עז הוא מלסובלו, וכפל הדבר במלת שונות לחזק הדבר.

אחלקם ביעקב, שלא יהיו יחד, כי שמעון היתה נחלתו חלוקה כי היה להם בתוך בני יהודה ולא היתה נחלתם כאחד, ולוי גם כן לא היתה לו נחלה אלא מגרש הערים בכל שבט ושבט (ובתנחומא) אחלקם ביעקב כיצד כ"ד אלפים נפלו משבט שמעון בדבר זמרי והיו אלמנותיו כ"ד אלפים ונחלקו בשבט ישראל שני אלפים בכל שבט ושבט. וכל מי שמסבב על הפתחים משבטו של שמעון הוא. אמר הקב"ה ולוי אף הוא יהא מסבב, מה עשה הקב"ה האכילו פרוסתו בנקיות ונתקיימה גזירת יעקב, גדלו הקב"ה ונתן לו אחד מעשרה והוא מסבב על הגרנות ואומר תנו לי חלק:

ח

יהודה אתה יודוך אחיך, למלוכה שהמלכות שנטלתי מראובן נתתיה לך ואחיך יודו לך המלוכה, כמו שנאמר ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה להמליך את דוד (שמואל ב' ה'). ובב"ר כיון שראה יהודה שזכר לראוובן חטאו ושמעון ולוי חטאם נתיירא יהודה שלא יזכיר לו מעשה תמר, התחיל קורא לו, יהודה אתה יודוך אחיך להיות מלך עליהם.

ישתחוו לך בני אביך, כשיראו אותך מצליח ישתתוו לך ויאמרו כי לך יאתה מלוכה. ויצחק אמר ליעקב בני אמך שלא היתה לו אשה אלא רבקה. ויעקב אמר ליהודה בני אביך לפי שהיו לו ארבע נשים וכל הבנים בני אב אחד:

ט

גור אריה, מתחלה יהיה גור שהוא הקטן ואעפ"כ הוא על שאר החיות, וכן יהודה הוא ראשון לקרבן הנשיאים, וכן במלחמות הכנעני אמר יהודה יעלה (שופטים א:ב) וכן בגבע בנימין; וכן ראשון לשופטים היה עתניאל בן קנז למטה יהודה עד שבא דוד ומלך והיה אריה.

מטרף בני עלית, מרוב טרף עלית לשם ולתפארת, כמו שאמר על דוד בשובו מהכות את ארם.

כרע רבץ, פירש אאז"ל, בימי דוד כרע כמו האריה שבעת פחדתו מחיות אחרות לא ירבץ אלא יכרע כדי שיהא נקל לקום עליו אבל כשאינו פוחד הוא רובץ בהשקט. כן דוד היה טרוד במלחמות כל ימיו, והיה קם מהרה על אויביו והרגם כמו האריה לחיות, אבל שלמה יהיה רובץ שלא יפחד ממלחמה כי כל הגוים יעבדוהו ויראו ממנו ואין מי שיקימנו:

י

לא יסור שבט, המושל יקרא שבט לפי שרודה על העם ומיסרם כמו שמיסר אדם בשבטו וכן דרך המושלים להיות שבט בידם לדמיון זה כמו שנאמר את שרביט הזהב אשר בידו (אסתר ג') וכן אמר שבט מושלים (ישעיה י"ד) שבט מלכותך.

ומחוקק מבין רגליו, ר"ל מבניו כמו שאמר ובשליתה היוצאת מבין רגליה (ויקרא כ"ו) והמושל נקרא מחוקק לפי שנותן החוקים, ואמר לא תסור שררה מיהודה עד שיהיה לו יותר שיהיה מלך, ואמר זה על דוד.

ופירש שילה, בנו, מן ובשליתה. ודעת המתרגם על המשיח ותרגם שלה כמו שלו דיליה, וכן בב"ר (שם) עד כי יבא שילה עד שיבא מי שהמלכות שלו, וענין זה כאדם האומר לאחד קח זה עתה עד שאתן לך יותר.

יקהת, שם, וכן ליקהת אם (משלי ל') ופירושם משמעות ועבודת, אומר כי העמים יהיו נשמעים אליו ועובדים אותו, והיה זה לדוד וכל שכן למלך המשיח:

יא

אסרי, היו"ד נוספת כיו"ד שכני סנה (דברים ל"ג) והדומים, וכן בני אתונו היו"ד נוספת וכפל הענין במלות שונות. ואמר לשורקה בני אתונו, כי לשורקה הוא כמו לגפן, ובני אתונו, כמו עירה, ובזה ספר הכתוב שבח ארץ יהודה שתהיה טובה ודשינה עד שכל אחד מהם יאסר חמורו לגפן אחד שיאכל ממנו ואינו חושש, כל כך יהיה ענבים רבים בגפן. ויש מפרשים שיטעון חמורו מגפן אחד, וכן מרוב היין אם ירצה יכבס בגדיו ביין, וכפל הענין במלות שונות. ואמר ובדם ענבים סותה, כי דם ענבים הוא היין וסותו הוא לבושו, וכל זה דרך הפלגה:

יב

חכלילי עינים מיין, גם כן דרך הפלגה, כי פניו ועיניו יהיו אדומים, ואמר עינים על המראה, כמו ועינו כעין הבדלח (במדבר י"א).

ולבן שנים מחלב, מרוב שתית חלב יהיו השינים לבנים. ויש מפרשים שינים שני הסלע יהיו לבנים מחלב הרחלים והעזים והפרות שיזוב משדיהן מרוב חלב.

ויש לפרש אלה השנים פסוקים דרך משל, על המלך המשיח אמר אסרי לגפן, והגפן משל על ישראל כמו שנאמר עליהם גפן ממצרים תסיע (תהלים פ') וכן שרק כמו שנאמר ואנכי נטעתיך שרק כלו זרע אמת (ירמיה ב') וכן יהיו ישראל בימי המשיח כי השורקה הוא הטוב שבגפנים עד שאמרו כי הענבים שיוצאים ממנו אין בהם חרצן,

ואמר אסרי, כי המלך המשיח יחבר ברצון האל מלכות יהודה ואפרים כאחד, כמו שאמר ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי (יחזקאל ל"ז י"ט) ואמר לשון אוסר על דרך שאמר באסרם לשתי עונותם (הושע י' י') שהוא אומר על שתי המלכות, כי החבור היפה שלא יפרד עם האסירה והקשירה, ועירה ובני אתונות הוא המלך המשיח, כמו שנאמר עליו עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות (זכריה ט׳:ט׳) ואמר כבס ביין לבושו על דרך שאמר עליו גם כן במזמור (מ"ה ב') "רחש לבי דבר טוב" מר ואהלות קציעות כל בגדותיך שנאמר, בדרך משל על החכמה ועל המעשים הטובים, כמו שאמר דרך משל בספר (קהלת י') בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר, ואמר ביין, כי ריח היין טוב כולל בעלי הריח. וכן אמר זכרו כיין לבנון (הושע י״ד:ח׳) לפיכך אמר ביין בפתח הבי"ת שמורה הידיעה, כלומר היין הידוע בריח ובטעם, כמו שאמר זכרו כיין לבנון, ואמר וחכך כיין הטוב (ש"ה ז') ונאמר עליו זה כי השכליות יעמדו לו במקום החושיות, כמו שנאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', והריחו ביראת ה', לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים וגו' והכה ארץ בשבט פיו וגו' (ישעי' י"א) וזהו שאמר ובדם ענבים, הנה זכר על כיבוס המראה שנראה הדבר יפה אחר הכבוס, וזכר היין על הריח והכל מבואר דרך משל.

ואמר חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב, כבר זכר היין לענין הריח וזכר אותו הנה לענין המראה, ואלה שתי המראות שזכר שתיהם היפות שבמראה, וכן אמר זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עינים מפנינים ספיר גזרתם (איכה ד') ואמר דודי צח ואדום (ש"ה ה') ומעלת היין במראהו כשהוא אדום מבהיק, כמו שאמר אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו (משלי כ"ג ל') והנה הוא לעינים מראהו ומראה אחר. וכן הלובן הצח מבהיק מראהו, כמו שאמר כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (שמות כ"ד י') ומזכות השמים ומטהרתם יראו הכוכבים מאחריו, וכן הספיר מראה מראה אחד מאחריו. ופירש עינים שתי מראות, וכן פי' שינים, והשינים הם לבנות מכל הגוף, וכן שבח אותם בלובן שאמר "שניך כעדר הרחלים" (ש"ה ו') כי הרחלים צמרם לבן; וגם הם חזקות שאין עומד קיים בגוף לאחר מיתה לאורך ימים כמו השנים, וגם עומדים בלבנותם לא ישנם העפרורית, וזכר שתי המראות בלשון השנות עינים שינים, והאחד מגיד על חבירו, כמו שפירשנו למשל על המשיח כי מיושר מעשיו על השלמות יראה יושר לבבו ועוצם כחו בתחתונים ובעליונים עד השגתו האל יתברך כפי מה שיסבול השכל בעודו בגוף. והנה יהיה תכו כברו, ויותר. כי יתרון פעולת השכל על פעולת המעשה מאד. וכל הענין הזה אמר יעקב אבינו ברוח נבואה שבאתהו כשקרא לבניו, ואמר לכל אחד כפי שהראתהו הנבואה:

יג

זבולן, עד הנה כסדר לידתם, ועתה הקדים זבלן ליששכר ויששכר נולד קודם זבולן, ואמרו בב"ר (תנחומא) לפי שיששכר עוסק בתורה וזבולן עוסק בפרקמטיא ומאכילהו והחיהו, לפיכך קדם עליו עץ חיים היא למחזיקים בה, וכן משה אמר "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך"'.

לחוף ימים ישכון, כמו שאמר בספר (יהושע י"ט) ועלה גבולם ימה, וכן אמר משה "כי שפע ימים ינקו" וחוף הוא ענין כסוי כמו חופה והוא הנמל מקום שמתכסות שם הספינות מפני הרוחות הנושבות לפיכך נקרא חוף.

והוא לחוף אניות, והוא יהיה תמיד לחוף אניות, כן יהיה רוב עסקו בסחורה דרך ים ויהיו אניות בחוף הים בארצו.

וירכתו על צידן, סוף גבולו יהיה על צידן, כי צידן היא לחוף ימים. ופירש על כמו עד, וכן על המעברות (יהושע ב') כמו עד.

וירכתו, כמו ולירכתי המשכן (שמות כ"ו):

יד

יששכר חמר גרם, כמו חמור חזק בעל גרמים שרובץ תחת משאו כשירצה לנוח מעט ויקום עם משאו.

והמשפתים הם המשואות שנושא, ואמר משפתים לשון שנים, כי עורכים עליו שני משואות אחד מימין ואחד משמאל, ודמהו הדמיון הזה, ר"ל כי תהיה ארצו טובה ויתעסק בעבודת ארצו, לא יצא למלחמה עם שאר השבטים אלא יתן מס למלך ישראל שיניחהו בארצו, וזהו שאמר "וירא מנוחה כי טוב". ורז"ל פירשו זה הענין שהיה שבט יששכר עוסק בתורה והיתה לו ארץ טובה, והוא משל שתהיה תורתו נעימה ושלימה ויגיעתו בתורה היתה לו מנוחה וזהו שאמר וירא מנוחה וגו', ויט שכמו לסבול, עבודת התורה והחכמה, ויהי למס עבד, שהיה עבד ישראל ושלח להם דברי תורה וחכמה, וכן הוא אומר ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה בישראל (ד"ה א' י"ב):

טז

דן ידין עמו, אמר כי מדן יהיה שופט כמו מאחד שבטי ישראל, והוצרך לומר זה מפני שהיה בן השפחה אעפ"כ יהיה כאחד שבטי ישראל בגדולה, וכן היה ראש דגל, ושפט את ישראל, ואמר זה על שמשון, כמו שנאמר והוא שפט את ישראל (שופטים י"ו):

יז

יהי דן, דמהו לנחש ולשפיפון שהלך יחידי כי שאר החיות ברוב הולכים חבורות, והנחש לעולם הולך יחידי וממית רבים, וכן שמשון הלך יחיד והיה ממית רבים משונאי ישראל רגלים ופרשים כמו שכתב (שם ט"ו) "ויך אותם שוק על ירך" ובלחי החמור הכה אלף והושיע את ישראל מיד פלשתים זהו שאמר יעקב אבינו לישועתך קויתי ה', וזה ישועתך תהיה שאיש אחד ינצח כמה אלפים, אין זה כי אם ישועת האל. ויש מפרשים כשראה יעקב אביו שינקרו פלשתים את עיניו אמר לישועתך קויתי שינקום נקמתו מהם, וכן היה, כמו שנאמר כי רבים אשר המית במותו מאשר המית בחייו (שופטי' שם):

יט

גד גדוד יגודנו, גדוד יבא עליו שיגודנו, והוא יגד עקב בסוף, בדברי הימים (ה') ואע"פ שנזכרו תחלה כי על ספור בני גד בא זה הענין, כי בזכרו ספור בני ראובן בתחלה זכר המלחמה שעשו הם עם הגריאים אם כן המלחמה הזאת היתה לבני גד וזכר בני ראובן וחצי שבט מנשה כי הם עזרום:

כ

מאשר, במ"ם נראה כי על מקצת ארצו אמר שתהיה שמנה, ולחמו הוא ארצו, כי היא המוציאה לחם, והלחם כלל לכל מאכל, והיה בארצו זיתים לרוב, וכן אמר משה "וטבל בשמן רגלו" וכן שאר פירות ארצו היו שמנים. והוא יתן מעדני מלך, לפי שארצו תהיה שמנה ישלח מפירותיה למלכים למעדן:

כא

נפתלי אילה שלוחה, נתנבא על התשועה שתבא על ישראל על יד איש משבט נפתלי והוא ברק, ועל יד דבורה, והיא כאילה שהיא קלה ברגליה, ולא אמר איל, כי עיקר המעשה על יד נקבה היה והיא דבורה, ואמר שלוחה, כאלו שלוחה למהר המעשה וכן נאמר בשירה על ברק "בעמק שלח ברגליו" ואמר על השירה שישירו אחר התשועה "הנותן אמרי שפר":

כב

בן פרת יוסף, הסעיף נקרא בן, לפי שהוא תולדת האילן. יאמר בן שהוא לשון זכר וכנה בלשון נקבה ואמר פרת, ואמר בנות, ואמר צעדה, לפי שהוא הסעיף והיא הפרדה שהוא בלשון נקבה, וכן אמר בסעיפותיו קננו (ישעיה י') בלשון נקבה, כמו שאמר אחבשה לי החמור וארכב עליה (שמואל ב' י"ט) לפי שיקרא חמור ויקרא בהמה, וכן שלמת ריעך עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כ"ב), לפי שיקרא שלמה ובגד, והדומים להם שכתבנו בספר מכלול. ופרת הת"ו במקום ה"א, ואמר לזכר פורה ולנקבה פורה, ובא התי"ו במקום ה"א, כמו וקראת אתכם (דברים י"א) כמו וקראה.

בן פורת עלי עין, שלא יבול עלהו ויפרה וירבה מאד, כמו שאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהלי' א') וכן היו בני יוסף רבים, וכפל הענין לפי שהיו שני שבטים.

בנות צעדה עלי שור, ואלה שתי הבנות הן הפארות יגדלו ויארכו כל כך עד שיעלו על החומה כמו שמעלין גפן סורחת על החומה:

כג

וימררוהו ורבו, אם דבר זה על העבד? אמר זה על פוטיפר ואשתו על אנשי ביתו אבל לא על אחיו כי לא יתכן שדבר יעקב אבינו בגנות בניו בשעה שברכם, ואע"פ שדבר בגנות ראובן עשה כן לתת טעם למה נטלה ממנו בכורתו, וכן שמעון ולוי, למה חלקם.

וימררוהו, מררו חייו שנתנוהו במאסר יותר משנתים ימים, ואמר במזמור ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים ק"ה).

ורבו, הורו בו חציהם, והוא מפעלי הכפל, ובא לגזרת פעול בשקל רומו מעט (איוב כ"ג).

וישטמוהו בעלי חצים, שטמוהו חנם אותם בעלי חצים שהלשינוהו אל אדוניו והדברים הרעים כנה אותם בחצים כמו שאמר (שם ק"כ) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים:

כד

ותשב באיתן קשתו, קשתם שהושמו חציהם בם נשברה אבל קשתו ישבה במקום חזק עד שעלה למעלה.

ויפזו זרועי ידיו, ויתחזקו זרועי ידיו, כלומר היה לו כח רב להשיב גמולם לשונאיו, וכן מפזז ומכרכר (שמואל ב' ו') ענין חוזק, כי המכרכר מחזק איזור מתניו בעת רקדו, ומאין בא לו כל הכבוד הזה.

מידי אביר יעקב, מיד האל שהוא אביר יעקב שחזק אותו ולא נמוטו פעמיו בכל הצרות שעברו עליו.

משם רועה אבן ישראל, משם, מכבוד יוסף שנתן לו האל רעה עתה כל ישראל. ולפי שהאבן עצם חזקה וגוף אחד כנה כל ישראל לאבן, או לפי שישראל עקר בנין העולם קראם אבן על דרך משל. ורב סעדיה פירש בערבי דיאתי, פירש עצם כמו שפירשנו:

כה

מאל אביך, בא אליך זה הכבוד, והוא יעזרך. ואת שדי, ומאת שדי בא אליך והוא יברכך. ומ"ם מאל עומד במקום שנים;

ובמה יברכך, שתהיה ארצך מבורכת מברכות שמים מעל, והוא הטל והגשם בעתו.

וכן יתן לך ברכות תהום רובצת תחת, וכן אמר משה "מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת". ואמר על המים שהם בבטן הארץ כאלו הם רובצים עד בא עתם ויצאו, או על ידי אדם או על ידי מטר השמים, שארצו תהיה מלוחלחת מהמים שתחת הארץ עד שלא תהיה יבשת לאחד מן העשבים והעצים שיצמחו בה אפילו בעת שלא ירד הגשם.

ברכות שדים ורחם, דעת המתרגם ידוע, ויש מפרשים ברכות שמים וארץ, ואע"פ שזכרם כפל הענין לחזק, כי השמים בתתם המטר הם כמו השדים שנותנין החלב, והארץ בהוציאה פירות היא כמו הרחם. ואאז"ל פירש שדים המניקות ורחם האם וזכר אחר כן ברכות אביך, כי שלשה אלה מברכים הילוד, האב והאם והמינקת. ולפי דעתי כי הוא ברכות הנולדים, וההפך, רחם משכיל ושדים צומקים (הושע ט׳:י״ד):

כו

ברכות אביך גברו, כמו יגברו, ורבים כמוהם עבר במקום עתיד, ובדברי הנבואה יותר אמר ברכותי שאני מברך אותך יגברו על ברכות הורי שברכו אותי, והורי, פירושו אבותי, והם אברהם ויצחק, והאב יקרא הורה והאם הורה, כישניהם שותפין בהריון, האב נותן ההריון והאם מקבלת אותו.

עד תאות גבעות עולם, והברכות יהיו לך ולזרעך עד גבול גבעות עולם. תאות מן והתאויתם לכם (במרבר ל"ד) שפירושו והגבלתם. ור"ל כל זמן שהעולם קיים, וזכר הגבעות כי הגבעות וההרים הם הדבר הקיים יותר בעולם השפל, וכן אמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה (ישעיה נ"ד).

תהין לראש יוסף, כפל הענין במלת שונות לחזק הענין.

ואמר ולקדקד נזיר אחיו, נזיר שר וגדול כמו מנזריך כארבה (נחום ג'):

כז

בנימין זאב יטרף, יהיה כמו הזאב שהוא טורף בהמות וחיות, והוא אביר לב לבוא אל הישוב יותר משאר חיות, וכן בני בנימין יהיו גבורים ואבירי לב ובעלי מלחמה, וכן נזכרו בדבר פלגש בגבעה (שופטים ב') ובדבר דוד כשבאו אליו, ואמר עליהם (ד"ה א' י"ב) "מימינים ומשמאילים באבנים ובחיצים".

בבקר יאכל עד, אמר ויותר יהיה מן הזאב, כי הזאב טורף בערב, כמו שאמר זאיבי ערב (צפניה ג׳:ג׳) אבל בנימין בבקר ובערב יאכל עד אויביו ויחלק שללם, ועד כמו שלל, תרגום שלל עדאה, ורמז ג"כ בזה מלחמת שאול, שהיה משבט בנימין, בעמלק ובשאר הגוים, כמו שכתוב, וכן מרדכי שקם על המן ועל בניו והיתה תשועה גדולה לישראל על ידו. וקרא מלחמת שאול בקר לפי שהיתה בתחלת מלכות ישראל, והיו ישראל בארצם, וקרא מלחמת מרדכי ערב לפי שגלו ישראל מארצם והיו בגלות שדומה לערב,

ומה שאמר יחלק שלל, והכתוב אומר "ובבזה לא שלחו את ידם" לפי שנתן המלך למרדכי כל אשר להמן:

כח

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אמר זה לפי שיוסף היה שני שבטים, אעפ"כ לא היו אלא שנים עשר בחלוקת הארץ, כי לוי לא נטל חלק בארץ; והנה שנים עשר שבטים.

איש אשר כברכתו, ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד ברך אותם:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.