רש"י/בראשית/מט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png מט

א[עריכה]

ואגידה לכם. בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים:

ג[עריכה]

וראשית אוני. היא טפה ראשונה, שלא ראה קרי מימיו (בראשית רבה):

אוני. כוחי, כמו מצאתי און לי (הושע י"ב), מרב אונים, ולאין אונים (ישעיהו מ'):

יתר שאת. ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהנה, לשון נשיאות כפים:

ויתר עז. במלכות, כמו: ויתן עז למלכו (שמואל א ב'), ומי גרם לך להפסיד כל אלה,

ד[עריכה]

פחז כמים. הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך

אל תותר. אל תרבה לטל כל היתרות הללו שהיו ראויות לך, ומהו הפחז אשר פחזת, כי עלית משכבי אביך :

אז חללת. אותו שעלה על יצועי, והיא שכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי:

פחז שם דבר הוא, לפיכך טעמו למעלה, וכלו נקוד פתח, ואלו היה לשון עבר, היה נקוד חציו קמץ וחציו פתח וטעמו למטה:

יצועי. לשון משכב, על שם שמציעים אותו על ידי לבדין וסדינין. והרבה דומים לו אם אעלה על ערש יצועי (תהילים קל"ב). אם זכרתיך על יצועי (שם ס"ג):

ה[עריכה]

שמעון ולוי אחים. בעצה אחת על שכם ועל יוסף. ויאמרו איש אל אחיו, ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, א"ת ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו. א"ת בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלמה, שנאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם. על כרחך שמעון ולוי הם שקראם אביהם אחים:

כלי חמס. אמנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא זו, אמנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו:

מכרתיהם. לשון כלי זין, הסיף בלשון יוני מכי"ר, תנחומא. דבר אחר מכרתיהם, בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו מכרתיך ומלדתיך (יחזקאל טז), וזהו תרגום של אנקלוס:

ו[עריכה]

בסדם אל תבא נפשי. זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה ואמרו לו, זו אסורה או מתרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך,, אל יזכר שמי בדבר, זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני ולא כתב בן יעקב:

בקהלם. כשיקהיל קרח, שהוא משבטו של לוי, את כל העדה על משה ועל אהרן,

אל תחד כבודי. שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא נאמר בן יעקב. אבל בדברי הימים, כשנתיחסו בני קרח על הדוכן, נאמר בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל (דברי הימים א ו'):

אל תחד כבודי. כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר אתה, כבודי אל תתיחד עמהם כמו לא תחד אתם בקבורה (ישעיה י"ד):

כי באפם הרגו איש. אלו חמור ואנשי שכם, ואינן חשובין כלם אלא כאיש אחד. וכן הוא אומר בגדעון, והכית את מדין כאיש אחד (שופטים ו') וכן במצרים סוס ורכבו רמה בים, זהו מדרשו. ופשוטו, אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן וילמד לטרף טרף אדם אכל (יחזקאל י"ט):

וברצנם עקרו שור. רצו לעקר את יוסף שנקרא שור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג). עקרו אשרי"טיר בלעז, לשון את סוסיהם תעקר (יהושע י"א):

ז[עריכה]

ארור אפם כי עז. אפלו בשעת תוכחה לא קלל אלא אפם, וזהו שאמר בלעם מה אקב לא קבה אל (במדבר כ"ג):

אחלקם ביעקב. אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד:

ח[עריכה]

יהודה אתה יודוך אחיך. לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים, התחיל יהודה נסוג לאחוריו, (שלא יוכיחנו על מעשה תמר) וקראו יעקב בדברי רצוי, יהודה לא אתה כמותם (בראשית רבה):

ידך בערף איביך. בימי דוד, ואיבי תתה לי ערף (שמואל ב כ"ב):

בני אביך. על שם שהיו מנשים הרבה, לא אמר בני אמך כדרך שאמר יצחק:

ט[עריכה]

גור אריה. על דוד נתנבא, בתחלה גור בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל (שמואל ב ה'), ולבסוף אריה, כשהמליכוהו עליהם, וזהו שתרגם אנקלוס שלטון יהא בשרויא, בתחלתו:

מטרף. ממה שחשדתיך בטרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה,

בני עלית. סלקת את עצמך ואמרת מה בצע וגו', וכן בהריגת תמר שהודה, צדקה ממני, לפיכך כרע רבץ וגו', בימי שלמה איש תחת גפנו וגו' (מלכים א ה'):

י[עריכה]

לא יסור שבט מיהודה. מדוד ואילך, אלו ראשי גליות שבבבל, שרודים את העם בשבט שממנים על פי המלכות (בראשית רבה):

ומחקק מבין רגליו. התלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל:

עד כי יבא שילה. מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגמו אנקלוס. ומדרש אגדה שילו, שי לו, שנאמר, יבילו שי למורא (תהילים ע"ו):

ולו יקהת עמים. אספת העמים, שהיו"ד עקר היא ביסוד, כמו יפעתך (יחזקאל כ"ח), ופעמים שנופלת ממנו, וכמה אותיות משמשות בלשון זה, והם נקראים עקר נופל. כגון נו"ן של נוגף ושל נושך, ואל"ף שבואחותי באזניכם (איוב י"ג), ושבאבחת חרב (יחזקאל כ"א), ואסוך שמן (מלכים ב ד'), אף זה יקהת עמים אספת עמים, שנאמר אליו גוים ידרשו (ישעיהו י"א). ודומה לו עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם (משלי ל'), לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה. ובתלמוד דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי דנהרדעא במסכת יבמות. ויכול היה לומר, קהית עמים:

יא[עריכה]

אסרי לגפן עירה. נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעין. איש יהודה יאסר לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשרק אחד בן אתון אחד:

שרקה. זמורה ארכה, קוריירא בלעז:

כבס ביין. כל זה לשון רבוי יין:

סותה. לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא:

אסרי. כמו אוסר, דגמת מקימי מעפר דל (תהילים קי"ג), הישבי בשמים (שם קכ"ג), וכן בני אתנו כענין זה. ואנקלוס תרגם במלך המשיח: גפן, הם ישראל. עירה, זו ירושלים. שרקה, ישראל, ואנכי נטעתיך שורק, (ירמיהו ב'):

בני אתנו. יבנון היכלה, לשון שער האיתון בספר יחזקאל (יחזקאל מ'). ועוד תרגמו בפנים אחרים: גפן אלו צדיקים. בני אתנו, עבדי אוריתא באולפן, על שם רכבי אתנות צחרות:

כבס ביין. יהא ארגון טב שצבועו דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה, שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר לתן עיניו בה. ואף רבותינו פרשו בתלמוד לשון הסתת שכרות במסכת כתבות (דף קי"א). ועל היין שמא תאמר אינו מרוה, תלמוד לומר סותה:

יב[עריכה]

חכלילי. לשון אדם, כתרגומו, וכן למי חכללות עינים (משלי כ"ג), שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:

מחלב. מרב חלב, שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן. וכן פרוש המקרא: אדם עינים יהא מרב יין ולבן שנים יהא מרב חלב. ולפי תרגומו עינים לשון הרים, שמשם צופים למרחוק, ועוד תרגמו בפנים אחרים, לשון מעינות וקלוח היקבים, נעווהי, יקבים שלו, ולשון ארמי הוא במסכת ע"ז (דף ע"ד), נעוא ארתחו יחורן בקעתה, תרגום שנים, לשון שני הסלעים:

יג[עריכה]

לחוף ימים. על חוף ימים תהיה ארצו (יבמות מ"ה). חוף, כתרגומו ספר, מרק"א בלעז, והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה. הוא שאמר משה שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך (דברים לג), זבולן יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באהלים:

וירכתו על צידן. סוף גבולו יהא סמוך לצידן: ירכתו. סופו, כמו ולירכתי המשכן:

יד[עריכה]

יששכר חמר גרם. חמור בעל עצמות, סובל על תורה, כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד:

רובץ בין המשפתים. כחמור המהלך ביום ובלילה, ואין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח, רובץ בין התחומין, בתחומי העירות שמוליך שם פרקמטיא:

טו[עריכה]

וירא מנחה כי טוב. ראה לחלקו ארץ מברכת וטובה להוציא פרות:

ויט שכמו לסבול על תורה:

ויהי. לכל אחיו ישראל:

למס עובד. לפסק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים (דברי הימים א י"ב), מאתים ראשי סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם:

ויט שכמו. השפיל שכמו, כמו ויט שמים (שמואל ב כ"ב), הטו אזנכם (תהילים ע"ח). ואנקלוס תרגמו בפנים אחרים, ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבש מחוזות, שהם יושבים על הספר, ויהי האויב כבוש תחתיו למס עובד :

טז[עריכה]

דן ידין עמו. ינקם נקמת עמו מפלשתים כמו כי ידין ה' עמו (דברים לב):

כאחד שבטי ישראל. כל ישראל יהיו כאחד עמו, ואת כלם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל , כמיחד שבשבטים, הוא דוד, שבא מיהודה:

יז[עריכה]

שפיפן. הוא נחש. ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף, כמו ואתה תשופנו עקב (בראשית ג):

הנשך עקבי סוס. כך דרכו של נחש, ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס, ויפל רכבו אחור , שלא נגע בו. ודגמתו מצינו בשמשון: וילפת שמשון את שני עמודי התוך וגומר (שופטים ט"ז), ושעל הגג מתו. ואנקלוס תרגם כחוי חורמן, שם מין נחש, שאין רפואה לנשיכתו, והוא צפעוני, וקרוי חורמן על שם שעושה הכל חרם. וכפיתנא, כמו פתן, יכמון, יארב:

יח[עריכה]

לישועתך קויתי ה'. נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו' (שופטים ט"ז):

יט[עריכה]

גד גדוד יגודנו. כלם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם. ואם תאמר, אין גדוד בלא שני דלתי"ן, יש לומר גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תבה בת שתי אותיות לכפל בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר כצפור לנוד (משלי כ"ו), מגזרת שבעתי נדדים (איוב ז'), שם נפל שדוד (שופטים ה'), מגזרת ישוד צהרים (תהלים צ"א), אף יגד, יגודנו וגדוד מגזרה אחת הם. וכשהוא מדבר בלשון יפעל אינו כפול, כמו יגוד, ינוד, ירום, ישוד, ישוב, וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול, כמו יתגודד, יתרומם, יתבולל, יתעודד. ובלשון מפעיל, יתום ואלמנה יעודד (תהילים קמ"ו), לשובב יעקב אליו (ישעיה מ"ט), משבב נתיבות (שם נ"ח), יגודנו האמור כאן אינו לשון שיפעלוהו אחרים, אלא כמו יגוד הימנו, כמו בני יצאני (ירמיהו י'), יצאו ממני. גד גדוד יגודנו , גדודים יגודו הימנו שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ:

והוא יגוד עקב. כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש:

עקב. בדרכן ובמסלותם שהלכו, ישובו, כמו ועקבותיך לא נדעו (תהילים ע"ז), וכן בעקבי הצאן (שיר א'), בלשון לעז טרצי"אם:

כ[עריכה]

מאשר שמנה לחמו. מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן, שיהיו זיתים מרבים בחלקו והוא מושך שמן כמעין. וכן ברכו משה וטבל בשמן רגלו, כמו ששנינו במנחות (דף פ"ה) פעם אחת הצרכו אנשי לודקיא לשמן וכו':

כא[עריכה]

אילה שלחה. זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פרותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ. אילה שלחה, אילה משלחת לרוץ:

הנתן אמרי שפר. כתרגומו. ד"א על מלחמת סיסרא נתנבא, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' (שופטים ד'), והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח בעמק שלח ברגליו:

הנתן אמרי שפר. על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (דף י"ג). ותרגומו יתרמי עדבה, יפל חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח:

כב[עריכה]

בן פרת. בן חן, והוא לשון ארמי, אפרין נמטיה לרבי שמעון, בסוף בבא מציעא (דף קי"ט):

בן פרת עלי עין. חנו נטוי על העין הרואה אותו:

בנת צעדה עלי שור. בנות מצרים היו צועדות (על החומה) להסתכל ביפיו, בנות הרבה, צעדה כל אחת ואחת, במקום שתוכל לראותו משם:

עלי שור. על ראיתו, כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ"ד), ומ"א יש רבים, וזה נוטה לישוב המקרא. פרת תי"ו שבו הוא תקון הלשון, כמו על דברת בני האדם (קהלת ג'):

שור. כמו לשור:

עלי שור. בשביל לשור, ותרגום של אנקלוס, בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי וכו' וכתב בנות על שם בנות מנשה, בנות צלפחד, שנטלו חלק בשני עברי הירדן, ברי דיסגי יוסף, פרת לשון פריה ורביה. ויש מ"א בו המתישבים על הלשון, בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכלן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב נגש יוסף ורחל וישתחוו, אמר יוסף רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עיניו באמי, יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה, והוא שברכו אביו בן פרת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכית לגדלה:

בנות צעדה עלי שור. להסתכל בך בצאתך על מצרים, ועוד דרשוהו לענין שלא ישלט בזרעו עין הרע. ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים, שאין עין הרע שולטת בהם:

כג[עריכה]

וימררהו ורבו. וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו, לאסרו. לשון וימררו את חייהם:

ורבו. נעשו לו אחיו אנשי ריב. ואין הלשון הזה לשון פעלו, שאם כן היה לו לנקד "ורבו", כמו המה מי מריבה אשר רבו וגו' (במדבר כ'), ואף אם לשון רבית חצים הוא כך היה לו לנקד. אינו אלא לשון פועלו, כמו שמו שמים (ירמיהו ב'), שהוא לשון הושמו. וכן רומו מעט, שהוא לשון הורמו, אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים, ולשון שמו, רמו, רבו מאליהם הוא, משוממים את עצמם, נתרוממו מעצמם, נעשו אנשי ריב, וכן דמו ישבי אי, כמו נדמו, וכן תרגם אנקלוס, ונקמוהי:

בעלי חצים. שלשונם כחץ, ותרגומו לשון ותהי המחצה, אותן שהיו ראויים לחלק עמו נחלה:

כד[עריכה]

ותשב באיתן קשתו. נתישבה בחזק:

קשתו. חזקו:

ויפזו זרעי ידיו. זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רעה אבן ישראל, עקרן של ישראל, לשון האבן הראשה, לשון מלכות. ואנקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב , ותבת בהון נביאותה, החלומות אשר חלם להם, על דקים אוריתא בסתרא, תוספת הוא, ולא מלשון עברי שבמקרא,, ושוי תוקפא רוחצנה תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי: ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח, בכן יתרמא דהב על דרעוהי, לכך ויפזו זרעי ידיו, לשון פז:

אבן ישראל. לשון נוטריקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו. ורבותינו דרשו ותשב באיתן קשתו על כבישת יצרו באשת אדניו, וקוראו קשת, על שם שהזרע יורה כחץ:

ויפזו זרעי ידיו. כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו:

מידי אביר יעקב. שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא בסוטה (דף ל"ו, ב'):

כה[עריכה]

מאל אביך. היתה לך זאת והוא יעזרך:

ואת שדי. ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך, והוא יברכך:

ברכת שדים ורחם. ברכתא דאבא ודאמא, כלומר, יתברכו המולידים והיולדות, שיהיו הזכרים מזריעין טפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עבריהן:

שדים. ירה יירה מתרגמינן אשתדאה ישתדי, אף שדים כאן על שם שהזרע יורה כחץ:

כו[עריכה]

ברכת אביך גברו וגו'. הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שברך את הורי:

עד תאות גבעת עולם. לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם, שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק. לאברהם אמר שא נא עיניך וראה צפונה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד. ליצחק אמר לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה וגו', וזהו שאמר ישעיה (ישעיהו נ"ח) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא אמר נחלת אברהם:

הורי. לשון הריון, שהורוני במעי אמי, כמו הרה גבר (איוב ג'):

עד תאות. עד קצות, כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה (במדבר ל"ד), תתאו לבא חמת (שם):

תאות. אשמו"לץ בלעז, כך חברו מנחם בן סרוק. ואנקלוס תרגם תאות עולם לשון תאוה וחמדה, וגבעות לשון מצקי ארץ שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלם:

תהיין. כלם לראש יוסף:

נזיר אחיו. פרישא דאחוהי, שנבדל מאחיו, כמו וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כב), נזרו אחור (ישעיהו א'):

כז[עריכה]

בנימין זאב יטרף. זאב הוא אשר יטרף. נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין, וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה (שופטים כ"א), ונבא על שאול שהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר ושאול לכד המלוכה וילחם במואב וגו' ובאדום וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י"ד):

בבקר יאכל עד. לשון בזה ושלל, המתרגם עדאה, ועוד יש לו דומה בלשון עברית אז חלק עד שלל (ישעיהו ל"ג), ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל:

ולערב יחלק שלל. אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר, שיגלם לבבל, יחלק שלל , מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן, שנאמר הנה בית המן נתתי לאסתר. ואנקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש:

כח[עריכה]

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן, אלא כך פרושו: וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין. יכול שלא ברך לראובן, שמעון ולוי, ת"ל ויברך אותם, כלם במשמע:

איש אשר כברכתו. ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד:

ברך אותם. לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן כלם בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם:

כט[עריכה]

נאסף אל עמי. על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן, שיש אסיפה בלשון עברי שהיא לשון הכנסה, כגון ואין איש מאסף אותי הביתה (שופטים י"ט), ואספתו אל תוך ביתך (דברים כב), באספכם את תבואת הארץ (ויקרא כג), הכנסתם לבית מפני הגשמים, באספך את מעשיך (שמות כג), וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה:

אל אבתי. עם אבותי:

לג[עריכה]

ויאסף רגליו. הכניס רגליו:

ויגוע ויאסף. ומיתה לא נאמרה בו, וא"ר יעקב אבינו לא מת:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.