תורה תמימה/דברים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ דברים ד

ב

לא תספו. תניא, מניין לכהן העולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי, כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (פ' דברים) ת"ל לא תוסיפו על הדבר . (ר"ה כ"ח א').

לא תוסיפו. עיין להלן פ' ראה י"ג א' וצרף לכאן.

ד

ואתם הדבקים וגו'. וכי אפשר להדבק בשכינה והא כתיב (פ' כ"ד) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה . (כתובות קי"א ב').

ואתם הדבקים בה'. תניא, הנצמדים לבעל פעור (פ' בלק) כצמיד פתיל, ואתם הדבקים בה' – כשתי תמרות הדבוקות זב"ז, במתניתא תני, הנצמדים לבעל פעור – כצמיד על אשה, ואתם הדבקים בה' – דבוקים ממש . (סנהדרין ס"ד א').

חיים כלכם היום. מהו היום, אלא אפילו בשעה שכל העולם מתים אתם חיים, מאי משמע, מה היום כולכם קיימים אף לעוה"ב כולכם קיימים, מכאן לתחיית המתים מן התורה . (סנהדרין צ' ב').

ה

ראה למדתי אתכם וגו'. תניא, ראה למדתי אתכם, מה אני בחנם אף אתם בחנם, יכול אף מקרא ותרגום בחנם ת"ל חקים ומשפטים, חקים ומשפטים ולא מקרא ותרגום . (ירושלמי נדרים פ"ד ה"ג).

כאשר צוני ה'. מה אני בחנם אף אתם בחנם . (בכורות כ"ט א').

ו

חכמתכם ובינתכם. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מניין שמצוה לחשב תקופות ומזלות, שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות . (שבת ע"ה א').

לעיני העמים. א"ר יהושע בן לוי, נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים, מלמד שכל מצות שישראל עושין בעוה"ז באות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעוה"ב . (ע"ז ד' ב').

ז

כי מי גוי גדול. רב מתנא פתח פתחא לפרשתא דמגילת אסתר מהכא, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו . (מגילה י"א א').

אלהים קרבים. א"ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, כי מי גוי גדול, אשר לו אלהים קרובים אליו – כתיב בתרי' בכל קראנו אליו . (סנהדרין ל"ח ב').

קרבים אליו. קרובים אליו בכל מיני קרבות, דא"ר לוי, מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ואדם נכנס לביהכ"נ ומתפלל בלחש והקב"ה מאזין תפלתו [ירוש' ברכות פ"ט ה"א].

בכל קראנו אליו. אמר רב שמואל בר אוניא משמי' דרב, מניין לגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם שנקרע, שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו . (ר"ה י"ח א').

בכל קראנו אליו. וכתוב אחד אומר (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו, לא קשיא, כאן בצבור כאן ביחיד . (שם שם).

בכל קראנו אליו. מפני מה הרג מנשה את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו ואת אמרת (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו . (יבמות מ"ט ב').

ח

ומי גוי גדול וגו'. א"ר סימון, ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים, בנוהג שבעולם, אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו מפני שאינו יודע האיך דינו יוצא, אבל ישראל [בראש השנה] אינם כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג).

ט

ושמר נפשך. ת"ר, מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך ובא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו, לאחר שסיים תפלתו, אמר לו, והלא כתיב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכתיב (פ' ט"ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ולמה לא החזרת לי שלום, אם הייתי חותך את ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי, אמר ליה, אלו לפני מלך בו"ד היית עומד ובא חבירך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, אמר ליה לא, אמר ליה, ומה לפני מלך בו"ד כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה, מיד נתפייס אותו השר . (ברכות ל"ב ב').

ושמר נפשך. תניא, המקלל עצמו עובר בל"ת, דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד, וכדר' אבין, דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת . (שבועות ל"ו א').

פן תשכח. תנן, ר' מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך יכול אפילו תקפה עליו משנתו, ת"ל ופן יסורו מלבבך, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו [אבות פ"ג מ"ח].

פן תשכח. אמר ריש לקיש, כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו , רבינא אמר, השמר ופן שני לאוין נינהו, רב נחמן בר יצחק אמר, עובר בג' לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, יכול אפילו מחמת אונסו, ת"ל ופן יסורו מלבבך, במסירם מלבו הכתוב מדבר . (מנחות צ"ט ב').

אשר ראו עיניך. א"ר תנחום, הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח, מה טעם, דכתיב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך . (ירושלמי ברכות פ"ה ה"א).

והודעתם לבניך. אמר רבי יהושע בן לוי, מניין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין . (ברכות כ"א ב').

והודעתם לבניך. וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיעה, מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה, אבל בעלי קריין אסורין . (שם כ"ב א').

והודעתם לבניך. רבי חייא בר אבא אשכחיה לר' יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישיה וממטי ליה לינוקא לבי כנישתא אמר ליה מאי כולי האי, אמר ליה, מי זוטר מה דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב . (קדושין ל' א').

והודעתם לבניך. א"ר יוחנן, אם אתה יכול לשלשל את השמועה – שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון או אחרון , מאי טעמא, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת וגו', עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך . (ירושלמי שבת פ"א ה"ב).

והודעתם לבניך. תניא, האב חייב בבנו להשיאו אשה, דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך – בשעה שאתה משיא את בניך קטנים . (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז).

והודעתם לבניך. תניא, אע"פ שאמרו חייב אדם להשיא אשה לבנו אפ"ה אם לא השיאו חייב להשיא עצמו, מאי טעמא, והודעתם לבניך, והודעתם אתם . (שם שם).

ולבני בניך. א"ר יהושע בן לוי, בל המלמד את [בן] בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב . (ברכות כ"א ב').

ולבני בניך. תניא, והודעתם לבניך ולבני בניך, מלמד שכל המלמד את [בן] בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות . (קדושין ל' א').

ולבני בניך. תניא, ולמדתם אותם את בניכם (פ' עקב) אין לי אלא בניכם, בני בניכם מניין, ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך (קדושין ל' א').

ולבני בניך. תניא, כל מי ששומע פרשה מבן בנו כאלו שומעה מהר סיני, מנה"מ, דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב – כיום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב . (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז).

יג

עשרת הדברים. תניא, כיצד היו הלוחות כתובים, ר' חנינא בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים, ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים [ירושלמי שקלים פ"ו ה"א]

יד

ואתי צוה ה'. א"ר יצחק, ואותי צוה ה' – אותי ואותי, נאמרו לי דברים שנאמר לכם ונאמרו לי דברים שנאמרו ביני לבין עצמי . (ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז).

ללמד אתכם. תניא, א"ר יוסי ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה, מ"ט, במשה הוא אומר ואותי צוה ה' ללמד אתכם חוקים ומשפטים ובעזרא הוא אומר (עזרא ו') כי עזרא הכין לבבו לעשות וללמד לישראל חוק ומשפט . (סנהדרין כ"א ב').

טו

ונשמרתם מאד לנפשתיכם. הובא ונתבאר לעיל בפסוק ושמור נפשך (ט').

טז

פן תשחתון. תנא דבי ר' ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה דכתיב (ר"פ נח) כי השחית כל בשר את דרכו , עבודת כוכבים, דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל . (ע"ז כ"ג ב').

יז

כל צפור כנף. צפור – טהור, כנף – צפור טמא וחגבים . (חולין קל"ט ב').

יט

אשר חלק ה'. אמר רב, מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם . (ע"ז נ"ה א').

אתם לכל העמים. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד, והסכימו כולן לדעה אחת וכתבו לו אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העולם . (מגילה ט' ב').

כד

אל קנא. שאל פלוסוף אחד את רבן גמליאל, כתיב כי ה' אלהיך אל קנא, מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה , אמר ליה, למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו, על מי המלך כועס, על הבן או על הכלב, הוי אומר על הבן . (ע"ז נ"ד ב').

אל קנא. שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל, כתיב כי ה' אלהיך אל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור ועשיר בעשיר , אמר ליה, למה הדבר דומה, לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנאת בה, פחותה ממנה מתקנאת בה . (שם נ"ה א').

כה

כי תוליד וגו'. א"ר יהושע בן לוי, לא חרבה א"י עד שעבדו בה ז' בתי דינין עבודת כוכבים , שנאמר (ירמיהו ט״ו:ט׳) אומללה יולדת השבעה וגו' , א"ר אמי, מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים . (גיטין פ"ח א').

ונושנתם. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, חניכת אבות בגיטין ג' דורות כשר, מכאן ואילך פסול, אמר רב הונא, מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם [שם שם]

ונושנתם בארץ. דריש מרימר, מאי דכתיב (דניאל ט׳:י״ד) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, וכי משום דצדיק ה' אלהינו וישקוד על הרעה ויביאה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנתם , אמר רב אחא בר יעקב, ש"מ, מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא . (גיטין פ"ח א').

ל

בצר לך וגו'. [תניא, אף לעתיד לבא אין ישראל נגאלין אלא מתוך תשובה, מתוך רחמים ומתוך זכות אבות], וכן הוא אומר בצר לך ושבת עד ה' אלהיך זו תשובה, כי אל רחום ה' אלהיך – זו רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך – זו זכות אבות . (ירושלמי תענית פ"א ה"א).

בצר לך וגו'. תניא, לאחר שעבד מנשה כל עבודת כוכבים שבעולם ולא הועילו לו מצרתו כלום, אמר, זכור אני שהיה אבי מקריא אותי את הפסוק הזה בביהכנ"ס, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך . (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב).

לא

ולא ישכח וגו'. א"ר אחא, זכות אבות לעולם קיימת, שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך ולא ישכח את ברית אבותיך, מלמד שהברית כרותה לשבטים . (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א).

לב

כי שאל וגו'. ת"ר, כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל במעשה בראשית ואין שנים שואלין במעב"ר, יכול ישאל אדם בפה שקודם בריאת העולם, ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך , יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים, מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור . (חגיגה י"א ב').

אשר ברא. שאלו המינים את ר' שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם , אמר להם, לכו ושאלו את אדם הראשון , שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם, בראו אין כתיב אלא ברא . (ירושלמי ברכות פ"ט ח"א).

אדם על הארץ. א"ר אלעזר, אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ , ורב יהודה אמר רב, מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים, קשו קראי אהדדי, אידי ואידי חד שיעורא הוא . (חגיגה י"ב א').

לד

או הנסה אלהים. רב אשי פתח לפרשתא דמגילת אסתר מהכא, או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' . (מגילה י"א א').

לה

אתה הראת לדעת. תניא, השוטה פטור מן הראיה, מאי טעמא, א"ר אלעזר, אתה הראת לדעת כתיב . (ירושלמי חגיגה פ"א ה"א).

אתה הראת לדעת. עיין לפנינו בפ' יתרו בפ' וכל העם רואים את הקולות.

אין עוד מלבדו. זה הוא מלכות . (ר"ה ל"ב ב').

אין עוד מלבדו. א"ר חנינא, אין עוד מלבדו ואפילו לדבר כשפים . (סנהדרין ס"ז ב').

לט

אין עוד. זה הוא מלכות . (ר"ה ל"ב ב').

מא

מזרחה שמש. דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, אמר ליה הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצחים, ואיכא דאמרי הזרחת שמש לרוצחים . (מכות י' א').

מב

בבלי דעת. א"ר אלעאי בן ברכיה, שני ת"ח הדרים בעיר אחת ואין נוחין זל"ז בהלכה, אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה, שנאמר (הושע ד׳:ו׳) נדמו עמי מבלי הדעת . (סוטה מ"ט א').

ונס וגו' וחי. תניא, ערי מקלט אין עושין אותן אלא עיירות בינוניות, ואין מושיבין אותן אלא במקום מים ובמקום שווקים ובמקום אוכלסין, ואין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים, כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם, דאמר קרא ונס וחי – עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא (מכות י' א').

ונס וגו' וחי. תניא, תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר ונס וחי, עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא , וא"ר זירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון . (מכות י' א').

מג

את בצר וגו'. ת"ר, שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען ומכוונות היו כשתי שורות שבכרם, חברון ביהודה (יהושע ב') כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן . (שם ט' ב').

מד

וזאת התורה. א"ר יוחנן, מניין לדברי תורה שהן קולטין ממלאך המות שנאמר את בצר במדבר וסמיך ליה וזאת התורה . (שם י' א').

אשר שם משה. א"ר יהושע בן לוי. מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם המות . (יומא ע"ב ב').

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---