הרחב דבר/דברים/ד

הרחב דבר דברים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ויותר מזה למי שעפ״י מזלו או עפ״י השגחת ה׳ אינו מוצלח והוא עני ומדוכא. בזה האופן הרבה חלק לבבם של בעלי אמונה בה׳ ואוחזים בעץ החיים בעבודתו. ממי שאין לו אמונה דמי שמאמין בה׳ ובהשגחתו ובכל הכתוב בתורה ודברי עבדיו הנביאים וחכמי תורה. אינו נקרא אובד לגמרי שהרי הוא עלז כמה שעות בה׳ ובעבודתו וגם הבטחון כי טוב ה׳ למעוז בעת צרה וישועת ה׳ כהרף עין מרחיב לבבו וגם בעת צר לו מאוד הרי מאמין שהוא נקיון מעונותיו. וכי שכרו משלם בעולם הגמול. ווה הרעיון עצמו מוסיף חיות ומחזק את הלב עד שישועת ה׳ באה לאותו אדם במועדו עפ״י מזלו או עפ״י השגחה. משא״כ מי שאינו מאמין והוא מתחכם כי אך עולם כמנהגו נוהג בלי שום השגחה עליונה רק מזל או מקרה הרי חייו של אותו עני ומדוכא אינם חיים כלל וטוב ממנו המות. ועכ״ז בא הקב׳׳ה במאמרו לחבקוק הנביא על תוכחתו שראה בימי החרבן כמה שמן חלקם של נ״נ וחבריו רשעי עולם. וכמה סובלים יראי ה׳ וחושבי שמו ותורתו ית׳ צרת ועוני אשר לא ישוער. ויענהו ה׳ שהוא טועה בעיקר הדבר. ולא כמו שהוא חושב כי אך טוב לרשעים ורע לצדיקים לא כן הדבר. הן הרשעים הנה עפלה לא ישרה נפשו בו. פי׳ איך שהוא חזק ונראה שמח בעולמו אבל באמת לא ישרה נפשו בו שהוא מתאוה לדבר שאין בידו להשיג ומתמרמר מזה עד שחייו אינם חיים שלמים. והביאו בילקוט ע״ז המקרא שסנחריב היה כובש כל העולם והיתה בוערת בקרבו התאוה לכבוש ג״כ את ירושלים ולא ישרה נפשו בו מעולם. ונ״נ כבש גם ירושלים בכ״ז לא ישרה נפשו משום שהיה קצר קומה והיה מתאוה להיות גדול בקומה ולא השיג תאותו. ומה נאמר בשלוי עולם שלא השגו חיל כ״כ כמו סנחריב ונ״נ. ולהיפך וצדיק באמונתו יחיה. הרי הוא בעניו וצרותיו חי ועלז באמונתו ומהביל כל הליכות עולמו שהוא ברע רק עובד ומקוה ומיחל לה׳ ושמח בו בחייו ויודע שיחיה עוד לנצח בחיי העוה״ב. והיינו דתנן באבות פ״ב מרבה תורה מרבה חיים. שהיא גורמת להרבות הרגשות טובות:

והא דתנן כל השוכח דבר אחד ממשנתו. אינו פשטא דקרא שלא מיירי אלא במקרא כמבואר בסיפיה דקרא והודעתם לבניך ולבני בניך ולמדנו מזה בקידושין ד״ל דחייב אדם ללמד לבנו ולבן בנו מקרא. אלא הוא כונה שניה אזהרה על ת״ח העוסקים בחקים ומשפטים שלא ישכחו מה שהעלו משנה שלהם מתוך העיון וזהו לשון דבר אחד ממשנתו. ובמנחות דצ״ט אי׳ מלימודו. היינו מה שלמד והוכיח בשכלו. וכעין דאיתא בע״ז די״ט עה״מ ובתורתו יהגה ע״ש ולמדו זה הכונה ג״כ מדכתיב את הדברים אשר ראו עיניך ולפי הענין הדברים מיותר והכי מיבעי פן תשכח את אשר ראו עיניך ופן יסורו הדברים מלבבך וגו׳. ומזה למדו כונה שניה שהוא איזה משנה וחידוש הלכה אשר ראו עיניך. היינו עיני הדעת עפ״י העיון. ובירושלמי ברכות פ״ה א״ר תנחום הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח שנאמר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך הרי מפרש כמש״כ:

וראוי לדעת שכמו בחרבן ב״ר שהיה עיקרו בשביל עבודת כוכבים כמבואר בפ׳ נצבים וביומא ד״ט. היו ראשי המחטיאים גדולי תורה. כך חרבן ב״ש שהגיע ע״י שנאת חנם. ועיקרו היה אהבת ממון יותר מדאי כדתניא בתוספתא שלהי מנחות ומזה הגיעו לש״ד בהיתר כמו שבארנו בס׳ במדבר ס״פ ל״ה. היו ג״כ עיקר המחטיאים את הרבים ת״ח גדולי תורה שעליהם צווחה תורה בשירת האזינו עם נבל ולא חכם וכאשר יבואר שם. והוא מטעמים שכתבנו ובסוכה שם איתא סופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני כו׳. וגם ע״ז כתיב כי הגדיל לעשות ובת״ח יותר מכולם אמנם משה רבינו הזהיר על עבודת כוכבים ביותר באשר שאז שלט זה היצה״ר ביותר. וכד דייקינן שני החטאים הללו אע״ג שנראים לנו שהם רחוקים זמ״ז הרבה באמת ממקור אחד יוצאים בדבר הנראה שהוא מביא לידי פרנסה בריוח כאשר יבואר לפנינו שזה היה החשק לעבודת כוכבים בב״ר. וזה היה אהבת הבצע בב״ש. ועדיין הוא מרקד בינינו:

וירמיהו הנביא הוכיח לחכמי דורו על שלא שמו לב לעיין בהלכות טרם הגיע מעשה לידם וסמכו עצמם כי בבוא מעשה לידם אז יחקרו. וע״ז אמר (בירמיהו ב׳:כ״ד) פרה למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל מבקשיה לא ייעפו בחדשם ימצאונה. ות״י כערודא כו׳ כן כנשתא דישראל מרדת וטעת מן אורייתא ולא צביא למיתב נביא אמר לה כל בעהא דאורייתא לא ישתלהון בזמנה ישכחונה. פי׳ שת״ח לא נתייגעו בתורה ע״כ בבוא מעשה לידם טעו ולא רצו לחזור כשבא גדול מהם להשיב ההוראה. ומה גרם להם שטעו אמר הנביא משום דכל מבקשי התורה לא נתייגעו תחלה וכסבורים אשר בחדשה. היינו בזמן שיחודש המעשה ימצאונה. היינו ימצאו יסדות ההוראה ואין צורך להתייגע טרם בוא המעשה. ומה שהוכיחם ירמיה כ״ז בשעת החרבן משום דעיקר חרבן בהמ״ק היה תלוי בכח מלחמתה ש״ת בישראל. כמו שיבואר בחבורי רנה ש״ת באורך כאשר יגזור האל בחיים. וכבר הוכחנו בקדמת העמק שאלה ח״ג אשר גם קהלת הזהיר ע״ז במקרא ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. דפירושו אשר הזהיר לבני שהוא ת״ח כמש״כ בס׳ בראשית מ״ה ט״ז. לעשות ספרים אין קץ מדברים מחודשים בשעת למודם. וכבר עשו כן נביאים הראשונים כמש״כ הרמב״ם בהקדמת חיבורו הגדול וכבר ביארנו בס׳ שמות ל״ד כ״ז שכן פי׳ דבר ה׳ למשה כתב לך את הדברים. לפי פי׳ הגמרא נדרים דף ל״ח יע״ש:

והנה כבר נתפרש הטעם שיש להקדים העיון טרם בוא המעשה שהוא כדי שיצא ההוראה בעיון ישר בלי שכחה וקלות העיון. ולזה בא סמיכות הפרשת ע״מ ובא זה המקרא ומרמז בתיבת שם לגלות עוד טעם על אזהרה זו משום שבהגיע מעשה לידו יוכל להיות איזה רצון ונטיית הדעת להוציא ההוראה בזה האופן. ויהיה סם המות. משא״כ בטרם הגיע מעשה לידו אין שום מקום לדעת נוטה ויהי סם חיים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.