הטור הארוך/דברים/ד

הטור הארוך דברים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ועתה שמע ישראל. אחר שהשלים התוכחות והודיעם שגרמו עונותיהם רעה על עצמם וגם עליו שלא יעברו בארץ אבל הבנים יעברו וירשו אותה אם לא יהיו כאבותם דור סורר ומורה לכך מתחיל להזהירם במצות שלא יוסיפו ולא יגרעו:

ב

לא תוסיפו. כגון ה' פרשיות בתפילין. וכתב הרמב"ן ה"ה אם בדה לעשות מצוה מעצמו כמו ירבעם שבדה מלבו לעשות חג בחודש השביעי שהוא בכלל זה הלאו אבל מה שתקנו חכמים משום גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהן זו היא מצוה מן התורה:

ג

עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור. פי' ר' אברהם בשביל שאמר ונשב בגיא מול בית פעור ועבדו שם ע"ז התחיל לצוות בע"ז. והרמב"ן כתב בשביל שבא להזהיר בפרטי המצות התחיל בע"ז שהיא שורש לכולם:

ה

ראה למדתי אתכם. פי' ראה שאני מלמד אתכם היום כמו אשר אני מצוה אתכם היום. או מפני שאמר לעשות כן בארץ אמר למדתי פי' ראה בבואך לארץ שלמדתי אתכם:

חוקים ומשפטים. פי' הרמב"ן הזהיר בע"ז שהיא עיקר לכל ועתה מזהיר בחוקים שהם גזירותיו ובמשפטים שהם הדינין כי אלו הם הצריכים חיזוק יותר מפני העל' טעם החוקים ומפני כי במשפט יעמיד ארץ. ואמר:

לעשות כן בקרב בארץ. שיש חוקים רבים ומשפטים שאינן נוהגין בחוצה לארץ או לרמוז שעיקר המצות הם כולם בארץ. ואמר:

ו

ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. לומר כי בחוקים ומשפטים יש תועלת גדולה שהם תפארת לעושיהם מן האדם ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם ועוד שהם תועלת גדולה שהשם יהיה להם קרוב בכל קראם אליו וגם העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובבינה לקרבה אל האלקים ויראו מהם וזהו מי גוי גדול ועוד שהמשפטים בעצמן הן צדיקים וישרים וטובים:

ט

רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח. כתב הרמב"ן שהיא מצות לא תעשה שהזהיר לזכור מאין באו המצות שלא נשכח מעמד הר סיני וכל הדברים אשר ראינו שם הקולות והלפידים ואת כבודו ואת גדלו ואת דבריו אשר שמענו שם מתוך האש וצוה עוד במצות עשה שנודיע אותו לכל זרעינו מדור לדור כל מה שהי' שם בראייה ובשמיעה ותועלת גדולה במצוה זאת כי אלו באו אלינו דברי התורה מפי משה בלבד אע"פ שנבואתו נתאמתה אלינו באותות ומופתים אם יקום נביא או חולם חלום להכחיש דבר מן התורה נותן אות או מופת יכניס ספק בלבנו אבל כשהגיע אלינו מפי הגבורה ועינינו הרואות אין שם אמצעי נכחיש כל חולק ומספק ונשקר אותו לא יועילוהו אות ומופת כי אנחנו יודעים שקרתו וזהו שאמר שם וגם בך יאמינו לעולם. וכשנעתיק הדבר ג"כ לבנינו ידעו שהיה הדבר אמת כאלו ראוהו כל הדורות כי לא נעיד שקר לבנינו ויאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו:

יט

אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. כי לכולם כוכב ומזל וגבוהים עליהם ובעבור כן יעשו להם אלהים מהם ויעבדום. ואמר:

כ

ואתכם לקח ה'. כי אתם חלק ה' לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל מארץ מצרים כנגד שריהם שעשה בהם שפטים ולולי שהפילם לא הייתם יוצאים כי הם היו במעלתם שלא תצאו והנה עשה כל זה כדי שתהיו לו נחלה ותהיו לו סגולה מכל העמים:

כא

וה' התאנף בי. החזיר זה בכאן לומר אותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם המצות ולעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה ועתה קחו מפי תורה כי אנכי מת בארץ הזאת ולא אוכל ללמדכם בארץ ולא תשכחו שם מה שלמדתי אתכם ולא מה שראיתם בסיני. ור"א פי' בעבור שאמר ויוציא אתכם להיותכם לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו רק אני לא אראה בארץ הזאת:

כג

השמרו לכם. אע"פ שאני לא אעבור עמכם הנה אזהירכם השמרו לכם:

כה

כי תוליד בנים. פי' הרמב"ן לאחר שתוליד בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את ה':

כו

העידותי בכם היום. שתאבדו מהר כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז. ואע"פ שהפרשה הזו היא אזהרה לא נאמרה בלשון אם והטעם כי הוא כמתנבא על עניינם ומדבר לשון שמשמש בשני עניינים לשון אזהרה ולשון עתיד לבוא שאומר אם יעשו כך יבוא להם כך ואינו גוזר עליהם ומפני זה ארז"ל שרמז לגלות בית ראשון במלת ונושנתם והיתה קבלה בידם שיש בכאן רמז לגלות בית ראשון בא לומר להם התבוננו בו בינה:

כז

ונשארתם מתי מספר. פי' שנשאר מתי מספר בכל גוי וגוי בכל העמים אשר ינהג אותנו שם כי יפזר אותנו בארבע רוחות השמים אבל בכללינו רבים אנחנו:

כח

ועבדתם שם אלהים. ואינו אומר אלהים אחרים כמו שאומר בכל מקום רמז למה שאמרו ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם:

ולא יאכלון ולא יריחון. כתב הרמב"ן מתחלה אמר לא יראון ולא ישמעון לומר שאינו אלוה לא יראה בעיני עובדיו ולא ישמע תפלתם וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים מחיי האדם אין להם שלא יאכלון ולא יריחון והנה העושה אותם נכבד מהם. אי נמי כנגד כבוד העליון אשר לא יראו בצרות עובדיהן ולא ישמעו תפלתם ולא יאכלון שלא תצא אש מלפניהם ותאכל קרבנותיהם ולא יריחון בריח ניחוחיהם ותפס הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלה כלל:

ל

ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. גם זה רמז לגאולת בבל ששבו אל השם והתודו לפניו ושמעו לקול הנביאים אשר הקים להם ולפיכך הבטיחם שלא ישחיתם כאשר אמר וזכרתי את בריתי יעקב ובסוף הספר רומז לגאולה העתידה:

לב

כי שאל נא לימים הראשונים. כתב הרמב"ן בא לומר שלא ימחול השם ולא יאריך לכם על ע"ז כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי שהשמיעכם קול אלקים מדבר מתוך האש למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו ולקח אתכם לו לגוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו והנה הראיתיך בעיניך כל זה לדעת כי ה' הוא האלקים הוא אחד ושמו אחד ואין עוד מלבדו כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש:

לז

ותחת כי אהב את אבותיך. פי' ר"א הם השלשה אבות:

ויבחר בזרעו אחריו. רמז ליעקב כי אם אמר בזרעם יכנסו עמנו שמנה גוים:

ויוציאך בפניו. כתב ר' אברהם בכעס שכעס על מצרים. וי"א כמו ומלאך פניו הושיעה:

מא

אז יבדיל משה שלש ערים. פי' ר"א ביום שהבדיל משה שלש ערים אז אמר דברי הברית. וכתב הרמב"ן ואינו נכון אלא משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה ופתר להם בדברי תוכחה וכאשר סיים בתוכחותיו במה שעשו ואזהרות על ע"ז ועל ייחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם אז אמר נקים מצוה הבאה לידינו להבדיל שלש ערים ואח"כ קרא בקול גדול לכל ישראל שיהיו שם ואמר להם שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים וגומר כי פתח להם בביאור התורה. וחזר בכאן:

מז

וירשו את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן. מפני כי שב להזכיר מה שאמר בתחלת הספר כי ביאור התורה היה אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי והוסיף בכאן לפרט כי הביאור היה גם אחרי שירשו כל ארצם כלומר שחלקה להם לשני המטות וחצי המטה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.