רש"י/דברים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ דברים ד

ב

לא תספו. כגון חמש פרשיות בתפלין, חמשת מינין בלולב, וחמש ציציות, וכן לא תגרעו (ע' ספרי פ' ראה):

ו

ושמרתם. זו משנה:

ועשיתם. כמשמעו (שם):

כי הוא חכמתכם ובינתכם וגו'. בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים:

ח

חקים ומשפטים צדיקם. הגונים ומקבלים:

ט

רק השמר לך … פן תשכח את הדברים. אז, כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם, תחשבו חכמים ונבונים, ואם תעותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים:

י

יום אשר עמדת. מוסב על מקרא שלמעלה ממנו אשר ראו עיניך , יום אשר עמדת בחרב אשר ראית הקולות ואת הלפידים:

ילמדון. ילפון, לעצמם:

ילמדון. יאלפון, לאחרים:

יד

ואתי צוה ה' ללמד אתכם. תורה שבעל פה:

טז

סמל. צורה:

יט

ופן תשא עיניך. להסתכל בדבר ולתת לב לטעות אחריהם:

אשר חלק ה'. להאיר להם (מגילה ט'). ד"א לאלוהות, לא מנען מלטעות אחריהם אלא החליקם בדברי הבליהם לטרדם מן העולם, וכן הוא אומר (תהלים ל"ו) כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנא (עבודה זרה נ"ה):

כ

מכור. כור הוא כלי שמזקקים בו את הזהב:

כא

התאנף. נתמלא רגז:

על דבריכם. על אודותיכם, על עסקיכם:

כב

כי אנכי מת וגו' אינני עבר. מאחר שמת מהיכן יעבר אלא אף עצמותי אינם עוברים (ספרי במדבר כ"ז):

כג

תמונת כל. תמונת כל דבר:

אשר צוך ה'. אשר צוך שלא לעשות:

כד

אל קנא. מקנא לנקם, אנפר"מנט בלעז, מתחרה על רגזו להפרע מעובדי ע"ז:

כה

ונושנתם. רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמשים ושתים שנה כמנין ונושנתם, והוא הקדים והגלם לסוף שמונה מאות וחמשים, והקדים שתי שנים ל"ונושנתם, כדי שלא יתקים בהם כי אבד תאבדון, וזהו שנאמר (דניאל ט') וישקד על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה (סנהדרין ל"ח. גיטין פ"ח):

כו

העידתי בכם. הנני מזמינם להיות עדים שהתריתי בכם:

כח

ועבדתם שם אלהים. כתרגומו, משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם:

לא

לא ירפך. מלהחזיק בך בידיו, ולשון לא ירפך לשון לא יפעיל הוא, לא יתן לך רפיון, לא יפריש אותך מאצלו, וכן אחזתיו ולא ארפנו (שיר השירים ג') שלא ננקד ארפנו. כל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל, כמו הרפה לה (מלכים ב ד'), תן לה רפיון, הרף ממני (דברים ט), התרפה ממני:

לב

לימים ראשונים. על ימים ראשונים:

ולמקצה השמים. וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה, זהו פשוטו. ומדרשו, מלמד על קומתו של אדם שהיתה מן הארץ עד השמים, והוא השעור עצמו אשר מקצה אל קצה (סנהדרין ל"ח):

הנהיה כדבר הגדול הזה. ומהו הדבר הגדול, השמע עם וגו' :

לד

או הנסה אלהים. הכי עשה נסים שום אלוה לבוא לקחת לו גוי וגו' , כל ההי"ן הללו תמיהות הן, לכך נקודות הן בחטף פתח: הנהיה, הנשמע, השמע הנסה:

במסת. על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו, כגון התפאר עלי (שמות ח) אם אוכל לעשות כן, הרי זה נסיון:

באתת. בסימנין, להאמין שהוא שלוחו של מקום, כגון מה זה בידך (שם ד'):

ובמופתים. הם נפלאות, שהביא עליהם מכות מפלאות:

ובמלחמה. בים, שנאמר כי ה' נלחם להם (שם י"ד):

לה

הראת. כתרגומו אתחזיתא". כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי, לכך נאמר אתה הראת לדעת:

לז

ותחת כי אהב. וכל זה תחת אשר אהב:

ויוצאך בפניו. כאדם המנהיג בנו לפניו, שנאמר ויסע מלאך האלהים ההלך וגו' וילך מאחריהם (שם). ד"א, ויוצאך בפניו , בפני אבותיו, כמה שנאמר נגד אבותם עשה פלא (תהילים ע"ח). ואל תתמה על שהזכירם בלשון יחיד, שהרי כתבם בלשון יחיד, ויבחר בזרעו אחריו :

לח

ממך מפניך. סרסהו ודרשהו: להוריש מפניך גוים גדולים ועצומים ממך:

כיום הזה. כאשר אתה רואה היום:

מא

אז יבדיל. נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם, ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה מצוה שאפשר לקימה אקימנה (מכות י'):

בעבר הירדן מזרחה שמש. באותו עבר שבמזרחו של ירדן:

מזרחה שמש. לפי שהוא דבוק, נקודה רי"ש בחטף, מזרח של שמש, מקום זריחת השמש:

מד

וזאת התורה. זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו:

מה

אלה העדת, אשר דבר. הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים, חזר ושנאה להם בערבות מואב:

מז

אשר בעבר הירדן. שהוא במזרח, שהעבר השני היה במערב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.