רמב"ן/מכות/ב/א
כיצד העדים וכו' שהוא בן גרושה ובן חלוצה. בדין הוא דליתני ממזר או נתין[1], אלא מילתא דשכיחא קתני[2]. ואע"ג דבתוספתא קתני לה הכי אם העידוהו שהוא בן גרושה בן חלוצה נתין ממזר ועבד ולוקי' את הארבעים מתני' מיהא חדא מנייהו נקט דשכיחא טפי ועוד דקמ"ל דלא משלם ליה ממון אע"ג דמפסיד מיניה אכילת תרומה ושאר מתנות כהונה.
וא"ת אמאי לא משלם, הא ודאי קא מפסיד לה מהני, איכא למימר גרמא בעלמא הוא ופטור חדא כי הזיקה בדינ' דגרמי ועוד דליכא דאין דינא דגרמי אלא בשגרם והפסיד אבל זה לא גרם הפסד כלום שהרי אינו בן גרושה על פיהם ורחמנא אמר כאשר זמם לעשות לאחיו ולא כאשר זמם לגרום[3].
ואיכא נמי לפרוקי דכיון שאין אתה מקיים בהם כאשר זמם בתשלומי הממון שהרי אף לבניו של נדון זה היה מפסיד מהם מתנות כהונה ואינו חייב לשלם להם כלום אף לו אינו משלם כלו' שאין אנו מקיימין כאשר זמם לחצאין כדאמרינן בגמרא וליכא כלומר שאין מקיימין אותו לחצאין.
ואיכא דקשיא ליה והרי העדים שאמרו אשתו של פלוני זינתה שמפסידין כתובתה ממנה והיא נהרגה ואם נמצאו זוממין נהרגין ואין משלמין ממון והאיך מקיימין בהם כאשר זמם מקצת.
ואיכא למימר לא דמי דאלו התם ממון ומיתה חדא מילתא לגבי חד וכיון דבהאי גברא מקיימת כאשר זמם לעשות לה מקצת קרינא ביה כאשר זמם אבל הכא איהו פסיל להאי כהן ולזרעיה ומפסיד מיניה ממון ומזרעיה א"נ מקיימת ביה בדידי' מקצת כאשר זמם לעשות לו כיון דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות [אלא לו] לבדו לאו כאשר זמם הוא כלל גבי הבן ועוד דהתם כיון דרחמנא אמר קים ליה בדרבה מיניה כמאן דמקיים בה כלה מילתא ורחמנא הוא דפטריה הכא כדפטריה נמי כלהו מזיקין.
ואיכא דקשיא ליה הא דאמרינן בפרק ואלו הן הנשרפין טרפה שהרג פטור משו' דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה ואמאי והא אמרינן הכא אע"ג דלא מקיים בהו כאשר זמם מקיימין בהו מלקות במקום דלא אפשר ומקבלים סהדותייהו.
ואיכא למימר שאני התם דכיון (דבעי') [דגברא] קטילא בעו למקטל אין עדותן עדות ומילקא נמי לא לקי דהא לא בעי למעבד ולא מידי. וכיון דלא מלקינן להו מוהצדיקו דלא עביד כלום ולא קטלי' להו מכאשר זמם אין מקבלין עדותן, כך פי' מורי ר' יהודה נר"ו.
והא דתנן בן חלוצה לאו דוקא דחלוצה דרבנן היא ומן התורה כשר והיאך לוקין את המ' ובפרק אלו הן הלוקין[4] אפרש בס"ד[5].
שהוא חייב גלות. פי' שנתחייב גלות בב"ד פלוני ורש"י ז"ל פירש שהרג את הנפש בשוגג ולדבריו צריך תלמוד שאם אמר הלה לא הרגתי אמאי גלי הא איהו מהימן כדתנן בכריתות אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי הניחא ללישנא דאמרינן התם משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים הכא דבר המסור לב"ד הוא ועדים נאמנין יותר ממנו אלא למאי דאמרינן דמתרצי' דבוריה מאי איכא למימר. ואיפשר לאוקומא כגון דאמר אין הרגתי מיהא לא בפניכם הרגתי ונמצאו זוממין שחייבין כדאמרינן בבבא קמא כשאמר אין טבחתי ומכרתי מיהא לא בפניכם גנבתי ולא בפניכם טבחתי ונמצאו זוממין שמשלמין א"נ כגון דלא אפש' דהוי מזיד אלא שוגג.
וקשיא לי אמאי לא קתני נמי מתניתין מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב את הכופר אין אומר ישלמו את הכופר דהא תניא בגמרא הכי.
וא"ת דילמא קסבר האי תנא כופרא ממונא הוא ומשלמין ליתני שהוא חייב קרבן שאין משלמין משום דלאו בני כפרה נינהו כדאמרי' בגמרא וי"ל קרבן לא מיבעי ליה למיתני דכיון דאם רצה אינו מביא וממון שאין לו תובעין הוא פשיטא דלא משלם ומלקא לא לקי עלה דלאו עדות הוא אלא הודעה בעלמא הוא דמודיעים להו וכופר נמי לא תני דמתני' רבנן היא דאמרי כופרא ממונא ולא מחוור דלמ"ד דכ"ע כופרא כפרה ליתני נמי כופר אלא הכי איכא למימר דמתני' לא קתני אלא שלוקין וגבי כופר לא לקי. וא"ת א"כ עדות שאין אתה יכול להזימה הוא. לאו מילתא דכיון דכופרא כפרה ועיקר חיוביה בידי שמים הוא בדלא יהיב כופריה אין עדות כאן אלא לשמים שאינן צריכין לעדותו ואף הוא דינו מסור לשמים והיינו דאמרינן והני לאו בני כפרה נינהו כלומר עיקר חיובן לשמים כאשר זמם ולא נתנה לכפרה להם. והרב ר' משה הספרדי ז"ל פי' שהן לוקין ואין דבריו מכוונים:
- ↑ כן הקשו התוספות (ד"ה מעידין (קמא)) מממזר, והוסיפו שזה שייך בין בישראל ובין בכהנים משא"כ בן גרושה וחלוצה.
- ↑ והתוספות (הנ"ל) יישבו דנקטיה משום דקאי אזוממי בת כהן כדאיתא בגמרא ולכך נקט מידי דשייך בכהונה.
- ↑ וכעי"ז הקשה ותי' הריטב"א ד"ה מעידנו, ועי' או"ש סנהדרין פי"ג ה"ז ד"ה איברא, משה"ק. ובמאירי תי' דכיון שלוקין אין משלמין, דליכא תשלומין במקום מלקות, אכן כבר הקשו ע"ז מדאמרי' בכתובות ל"ב. "בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין", ויש שר"ל דאולי ס"ל דהיינו דוקא כשהמלקות והתשלומין באים בשביל דבר אחד משא"כ הכא דהמלקות על שפסלוהו והתשלומין על שהפסידוהו תרומה
- ↑ לקמן יג.
- ↑ ושם גם כן כתב רבנו דבבן חלוצה אינם לוקין דלאו כלום עבדי ליה מדאורייתא, וכ"נ בדברי הריטב"א כאן (ד"ה מעידנו), וכ"כ באור זרוע (סימן תרצ"א), אולם ברמב"ם (פ"כ מעדות ה"ח) משמע דגם בעדות דבן חלוצה הרי הם לוקין, ועי' בגליון הגרע"א שם שביאר שיטת הרמב"ם דכיון דבעדותם פוסלין אותו מדרבנן, שייך ביה לא תענה ולקי מדאורייתא, וכ"כ הגרע"א בשו"ת (מהדו"ק סימן קע"ט)
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |