מהרש"א - חידושי הלכות/מכות/ב/א
מהרש"א - חידושי הלכות מכות ב א
תוס' בד"ה מעידין כו'. גבי נערה מאורסה ודאי כאשר זמם קאי נמי עליה דהא אם התרו בה מקטלי כו'. עכ"ל. כצ"ל והשאר הכל נמחק:
בד"ה מעידין אנו כו' והא יכול לומר מזיד הייתי כדאמר גבי אכילת חלב כו'. עכ"ל. וקשה לדבריהם, ומאי קושיא דהא אינו יכול לומר מזיד הייתי, דאין אדם משים עצמו רשע[1] , כדאמר בפ"ק דסנהדרין (ט:) גבי פלוני רבעני לרצוני. והתם (ב"מ ג:) גבי אכלתי חלב דאמרינן דיכול לומר מזיד הייתי, כבר תירצו התוספות בפ"ק דמציעא (שם ד"ה מה אם) ובפרק אמרו לו (כריתות יב. ד"ה או) דאינו משים עצמו רשע אלא שהוא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה, אבל הכא גבי גלות אי אפשר לומר כן, ודו"ק:
בד"ה כל הזוממין כו' בכל מיתה שנוכל כדתניא הכה תכה כו'. עכ"ל. והיינו הך דרשא דאלו מציאות גבי עיר הנדחת והתם גבי רוצח נמי דרשי הכי מדכתיב מות יומת וחדא מינייהו נקטו ומהרש"ל הגיה בתוס' כדתניא מות יומת ואין צורך וק"ל:
בא"ד. וכן קשה דבתוס' תניא כל חייבי מיתות שאי אתה יכול להמיתם כו'. עכ"ל. בתוספתא דסנהדרין פי"ב וכצ"ל דלפי הנוסחא שלפנינו תניא אבל הזוממין שאי אתה יכול להמיתן כו' לק"מ דאימא דדרשא דדריש מקרא דובערת הרע מקרבך דרשא גמורה היא וגלי קרא בזוממין להמיתן בכל מיתה והוי שפיר רוצח וגואל הדם ב' כתובים לגבי שאר חייבי מיתות דה"נ גלי קרא בעיר הנדחת ודו"ק:
בד"ה זוממי בת כהן כו'. אלא למיתה אחרת בועלה דדרשי' היא ולא בועלה וזוממיה דכתיב לאחיו כו' מיעוטא דהיא אלא בבועלה ולא ממעטינן זוממין אבל כיון כו' והשתא ל"ל זוממי זוממין תיפוק ליה כו'. עכ"ל. כצ"ל:
בד"ה ועוד מדקתני כו' ואת"ל דלשון הזמה הוא זה אינו דע"כ דין הזמה קאמר כדקתני כו'. עכ"ל. כצ"ל. ר"ל דלשון הזמה הוא דדין הזמה הא לא מקיימית בהו וה"ל למתני אין העדים נעשין זוממין אלא דמלשון הזמה קאמר הכא כיצד נעשין זוממין ומייתו מדקתני לקמן כו' דהיינו לשון הזמה וא"כ ע"כ הכא לא איירי כיצד אלשון הזמה אלא אדין הזמה קאמר כיצד והדרא קושיין לדוכתא דהא לא מקיימת בהו הכא דין הזמה ודו"ק:
בד"ה בעינן כאשר זמם וליכא קשיא היכא שמעידין שהוא מצרי שני כו' א"כ נפסל כו'. עכ"ל. ק"ק ומאי קושיא דאימא דקושטא דהכי הוא דנפסל וק"ל:
- ↑ הגר"ש רוזובסקי הוכיח מקושיית המהרש"א שאין כוונת התוספות בקושייתם שבעצם המעשה אין מוכח ששגג, וכיצד מעידים על כך, שאם כן טענתו רק מגלה שאינם יכולים להעיד אך איננו דנים מכח טענתו, ומה קשה מהא דאין אדם משים עצמו רשע. ומוכח שקושיית התוספות רק מכח טענתו שיכול לטעון מזיד וליפטר.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |